מערכת העצבים

 

רקמת עצב- מעבירה אותות חשמליים.

  * מערכת העצבים המרכזית CNS- המוח (מוח גדול וקטן, גזע המוח ומוח ביניים) וחוט השדרה.

  * מערכת העצבים ההיקיפית- PNS- העצבים עצמם.

 

מערכת העצבים היא מערכת התקשורת של הגוף, דרכה מועברים מסרים בתוך הגוף. מהסביבה לגוף ולהיפך:

קליטת מידע-> עיבוד-> פלט.

 

נוירונים- תא עצב (התאים של מערכת העצבים).

נוירון שמרגיש דברים נקרא נוירון סנסורי- חיצוני. מהחיצון עובר למוח ואז יש נוירונים שנותנים פקודה לעשות עם זה משהו.

  - מידע שנכנס= קלט- נוירונים Afferent

  - מידע שיוצא= פלט נוירונים Efferent

שניהם שייכים למערכת העצבים הפריפרית- ההיקפית.

ועיבוד הנתונים שלהם נעשה במוח= במערכת ההעצבים המרכזית.

 

1. מערכת העצבים הפריפרית\ ההיקפית PNS

 

תפקידיה:

  - קליטה של גירויים (גם גירויים פנימיים- כמו תחושת שובע וגם גירויים פנימיים- כמו רגישות למזג אויר) והובלתם אל מערכת             העצבים המרכזית: מקבלת מידע מאברוני חישה רבים, איברים פנימיים (ויסראליים) ממערכת השריר, השלד, העור וכ'...

    המידע מתורגם לזרם חשמלי המוזרם אל מערכת העצבים המרכזית.

  - העברת זרמים חשמליים לשרירים ולבלוטות- הזרם מועבר באמצעות עצבים פריפריים אל איברי הגוף השונים- סיבי השריר (רצוני     ולא רצוני) ותאי האפיתל הבלוטי.

 

ההחלטה על הכברת זרם חשמלי נעשית במערכת העצבים המרכזית.

 

 

2. מערכת העצבים המרכזית CNS

 

תפקידיה:

  - עיבוד המידע שהתקבל ממערכת העצבים המפריפרית והחלטה על פעולות מתאימות שיש לנקוט לאורו.

    העיבוד נעשה ברמה גבוה ומושפע משתי מערכות של כישורים עילאיים (לפחות אצל חלקנו).

א. יכולות קוגניטיביות (שיכליות)- קוגניציה היא המודעות שלנו לעצמנו (הכרה), דרכים לתפיסה ואינטרפטציה של עצמי, של אחרים     או של אירועים שונים.

    הפונקציות שמאפשרות זאת:

    זיכרון, למידה, היגיון, שיפוט, כישורי שפה, תפישה מרחבית, יכולת ריכוז, דמיון, הסקת מסקנות ועוד...

ב. רגשות- גישה סובייקטיבית כלפי מידע ששהגיע ממערכת העצבים.

    רגשות בסיסיים: שמחה, קנאה, כעס, רעב.

    רגשות גבוהים: אהבה, אמפתיה, תקווה, רחמים, מוסר, מצפון ועוד.

  * אומנם הרגשות משפיעים על הלב אך מקורן מהמוח (לפי הרפואה המערבית).

 

נוירונים:

 

  - תאי מערכת העצבים= תאי עצב (שונים במבניהם ממבנה התא הכללי).

  - גוף התא- נקרא סומא (Soma)- מכיל את גרעין התא ואברוני התא, אליו מתנקז האות החשמלי- "המעבד".

  - יש לו "אנטנות"- שקולטות מידע, מעין בליטה שנקראים "דנטריטים", שהיא שלוח קצרה הקולטת מידע מ"אקסונים" של נוירונים       אחרים, ממירות אותו למידע חשמלי על מנת שיגיע לגרעין התא.

  - אקסון- בליטה של התא שמבצעת וכשבסוף עושה משהו. הארסון הוא שלוחה עצבית היוצאת מגוף התא ומעבירה את הזרם           החשמלי, האקסון יכול להיות ארוך מאוד. "כבל מוליך".

 

סוגי נוירונים:

 

  - נוירון תחושתי, סנסורי Afferenti- מעביר מידע חושי מהפריפריה אל המוח.

  - נוירון תנועתי, מוטורי Efferanti- מעביר מידע מוטורי מהמוח לשרירים הרצוניים.

  - נוירון אוטונומי- מעביר מידע (תת מידע) מהמוח לשרירים החלקים (הלא רצוניים) והבלוטות וחזרה מהאיברים אל המוח.

  * קיימים גם נוירונים אוטונומיים סימפטטים\ פרה סימפטטים.

 

נוירון סנסורי (חישה\ מרגיש- פנימי\ חיצוני)                                           נוירון מוטורי (המוח מחליט על פעולה)

                          /\                                                                                                    /\   

        נוירון חישה- מקבל גירוי חיצוני                                                    מעביר את האות העצבי דרך חוט השדרה

                          /\                                                                                                    /\

   מעביר את האות העצבי לחוט השדרה                                                       מועבר לנוירון מוטרי פריפרי

                          /\                                                                                                    /\

    המידע עולה בחוט השדרה עד למוח                                                             המידע מגיע לשריר

                          /\                                                                                                    /\

מגיע למוח שמעבד את המידע ומחליט על פעולה                                                    ביצוע פעולה

 

 

אות עצבי:

 

  - זרם חשמלי= תנועת אלקטרונים ו\או יונים

  - אימפולס= הזרם החשמלי שיוצר הנוירון

  - הנוירון שומר על הפרשי ריכוזים של יוני נתרן ואשלגן בין הציטופלזמה שלו לנוזל החוץ תאי

  - הפרשי הריכוזים נשמרים על ידי משאבות מיוחדות ששואבות כל הזמן רשלגן לתוך התא ונתרן אל מחוץ לתא.

  - גירוי-> פתיחת תעלות נתרן ואשלגן תלויות במתח-> תנועת יונים בהתאם למפל הריכוזים-> יצירת אימפולס על ממברנת התא.

  - ההחלפת בין + ל - בתוך הממברנה ומחוצה לה שעובר באקסון מהתחלה עד הסוף, והנוירון משחרר את הוזיקולות והסינפסות         שלו.

 

העברת האות העצבי (אימפולס):

 

  - לא כל גירוי יגרום לנוירון ליצור אימפולס (לא לכולם יש את אותו סף תחושה לכאב וכ'...)

  - לכל נוירון יש סף פעולה Threshold= עוצמת הגירוי המינימלית שתגרום ליצירת אימפולס.

  - סף הפעולה היא תכונה אינדיבידואלית של כל נוירון.

  * מה המשמעות בשבילנו?

  - סף גירוי כאב, מגע, טמפרטורה משתנה מנוירון לנוירון, מאדם לאדם.

 

איך הנוירונים מתקשרים זה עם זה? ועם העולם כולו..?

 

  - עם הסינפסות (הקצה כולל את קצה האקסון והקולטנים של התא הבא)

 

הסינפסה

 

מרווח דרכו עובר הגירוי בין שני נוירונים או בין נוירון לתא המטרה שלו (שריר, בלוטה וכ'..)

  - נוירונים סנסורים- יוצאים סינפסות עם איברים פנימיים, איברי חישה והעור כמובן.

  - נוירונים מוטריים סומטים- יוצאים סינפסות עם סיבי שריר משורטט.

  - נוירונים אוטונומיים- יוצרים סינפסה עם סיבי שריר חלק ותאי בלוטות שונות.

1. האיזור הפרה סינפטי = (קצה האקסון).

2. מרווח סינפטי = (הסינפסה)

3. איזור פוסט סינפטי = (תא עצב סמוך או שריר).

  - אימפולס חשמלי הנוצר בנוירון גורם לאקסוציטוזה של בועית עם מעבירים עצביים- נוירוטרנסמיטורים (לדוגמא אצליטילכולין).

  - הנוירוטרנסמיטור נקשר לרצפטור באיזור הפוסט סינפטי.

  - מופק גירוי של העצב\ השריר.

 

נוירונטרנסמיטרים

 

מעבירים מסר מתא לתא (מעבירים אותות עצביים דרך הסינפסות לתא הבא).

  - מולקולות מסוגים שונים: חומצות אמינו, פפטידים, מונואימנים ואחרים. חלקים מעוררים פעילות (אקסיטטורים) וחלקים מדכאים       פעילות (אינהביטורים).

  - השוני העיקרי בין הסינפסות השונות הוא בסוג הנוירוטרנסמיטר:

1. אציטילכולין (צומת עצב, שריר וכ'...)

2. נוראדרנלין (לב, ריאות, מוח וכ'..)

3. סרטונין- לשמחה.

4. דופאמין- משמש למוטוריקה ולרגשות (גת וקוקאין עושים את אותה פעולה).

5. GABA- מונע התפרצויות עצבים, מרגיע יותר.

 

  * מלבד נוירונים ישנם תאים נוספים במערכת העצבים.

    ישנם תאי תמך (תאי גליה, Glia Cells), מטרתם לתמוך בנוירונים- לספק להם הגנה, חומרי מזון ועוד...

 

תאי תמך (גליה)

 

במערכת העצבים הפריפרית (ההיקפית) ישנו תא שוואן- כולו מתעטף סביב האקסון ומייצר מיאלין= חומר שומני העוטף את האקסון ומאפשר הולכה מהירה של האותה העצבי ("בידוד").

 

במערכת העצבים המרכזית יש תא אוליגודנדרוציט- מייצר מיאלין ועוטף בו מספר אקסונים- שלוחות של נוירונים.

 

אסטרוציט= תא תמך נוסף, דומה לצורת כוכה (אסטרו)- המחבר בין הנוירונים לכלי הדם ובכך מספקים חומרי מזון לנוירונים ואף מסייע ביצירת מחסום דם למוח- הם מונעים מחומרים מזיקים להגיע לנוירון, ובנוסף הם מעניקים לנוירונים תמיכה פיזית.

 

מיקרוגליה הם תאים בולעי נוירנים מתים ופסולת אחרים (המאקרופאגים של מערכת העצבים).

 

 

מרכיבי מערכת העצבים המרכזית

 

  - המוח הגדול - Cerebrum

  - מוח ביניים  - Diencephalon

  - המוח הקטן - Cerebllum

  - גזע המוח - Truncus Encephali

  - חוט השדרה - Medulla Spinalis

 

 

המוח

 

  - דומה לצורת אגוז, בנוי מ-2 המיספרות (כמו 2 חצאי כדור), הוא מרכז הבקרה של הגוף, בנוי מנוירונים רבים ותאי גלאי (תאי             תמיכה), המוח מתחלק לאיזורים אפורים (מצוי בחלק החיצוני, בנוי מגופי תאי הנוירונים) ואיזורים לבנים (מצויים בחלק הפנימי,         בנוי מאקסונים עטופי מיאלין).

    קיימים ריכוזים של חומר אפור (כגופי תאים) בתוך החומר הלבן. ריכוזים אלו נקראים גרעינים (Nucleus)

 

המוח הגדול

 

  - מהווה את רוב מסת המוח

  - בנוי משתי המיספרות המחוברות בינהן:

א. קליפת המוח- החלק החיצוני המורכב מגופי תאים (החומר האפור).

ב. גרעינים- ריכוזים של גופי תאים המצויים באיזור החומר הלבן.

  - תלמוס- משתתף בתהליכים תחושתיים.

  - גרעינים הבסיס- תהילים תנועתיים.

  - המערכת הלימבית- תהליכים התנהגותיים.

ג. החומר הלבן- אקסונים מצופים מיאלין- מצויים בחלק הפנימי.

 

א. קליפת המוח:

 

  - מצפה את כל המוח הגדול

  - מורכב מכופי נוירונים= חומר אפור

  - קיימים בה איזורים תיפרודיים האחראיים לתנועות רציניות, למודעות לתחושות (כאב, ראייה, שמיעה) ואיזורים האחראיים                 לתפקודים עילאיים (קוגנטים- למידה, זיכרון, רגשות וכ')

  - אנטומית- בעלת מבנה של רכסים (GYRIׂ) וחריצים (SULCIׂ) כמו אגוז מלך עם בליטות.

 

הקורטקס (קליפת המוח) נחלק ל-4 אונות:

 

1. אונה קדמית- Frontal Lobe

2. אונה קודקודית- Parietal Lobe

3. אונה רקתית- Temporal Lobe

4. אונה עורפית- Occipital Lobe

 

בכל אונה בקורטקס (קליפת המוח) יש מרכזים יחודיים ("מרכזים ראשוניים"):

 

1. אונה קדמית: (מוטוריקה, תנועה ודיבור)

  - מרכז הדיבור הראש על שם בורקה.

  - הקליפה התנועתית (כל מקום במוח אחראי על תנועה\ איבר בגוף) ועל המוטוריקה.

 

2. אונה קודקודית: (סנסורית, תחושתית)

  - הקליפה התחושתית (הסנסורית)- כל נקודה אחראית לרגש מסויים.

 

3. אונה רקתית: (שמיעה ופענוח שפה)

  - מרכז השמיעה (יושב מאחורי האוזן)

  - בתוכו מרכז תת קוגנטיבי- לפענוח שפות על שם וורוניקה.

 

4. האונה עורפית

  - מרכז הראייה.

 

אזורי האסוציאציה (בקליפת המוח- "מרכזים משניים")

 

  - יתר האיזכורים תפקידם לעבד ולפרש את סוגי המידע השונים שהגיעו אל המרכזים ולתרגם את המידע לתגובה.

  - אזורי האסוצאציה נמצאים בדרך כלל בסוך למרכזים הקשורים אליהם.

  * רוב הפעולות מערבות מספר מרכזים ומספר איזורי אסוצאציה:

     למשל כדורסל+חשיבה\ ראייה, צפייה בטלויזיה, שיעור אנטומיה פיזיולוגיה :-).

 

התלמוס- סוג של תחנה מרכזית של המוח, שכל המתרחש במוח עובר דרכו

 

  - גרעין חשוב מאוד במרכז המוח- שייך למוח הביניים.

  - דרכו עוברים מרבית האותות העצביים- ממערכת העצבים הפריפרית וחוט השדרה בדרכם אל המסלולים השונים בקליפת המוח       ולהיפך (תנועה, תחושה...) במסלולים שונים. "תחנה מרכזית".

  - כמו כן משתתף ברגולציה של מחזורי עירות- שינה והכרה.

 

גרעיני הבסיס- Basel Ganglia

 

  - מתכוננים, יוזמים ומבקרים תנועות מוטוריות מורכבות- המערבות שרירים רבים בתבניות קבועות:

    הליכה, ריצה, רכיבה על אופניים...

  - מעורבים בשליטה ובקרה על תנועות עיניים.

 * מרכיבים:

  - גרעין הזנב Caudate Nucleus.

  - גרעין העדשה- Leticular Nucleus (גרעין העדשה בנוןי מ- 2 גרעינים):

 1. הגוף המשורטט Putmen.

 2. הכדור החוויר Globus Pallidus.

 

מחלקת הנטינגטון (קוראה)

 

  - מחלה תורשתית (נוירולוגית ניוונית)- בה ישנו הרס מוגבר של גרעיני הבסיס עקב מוטציה בגן מסויים.

  - לרוב המחלה מתפרצת לפני גיל 20 וגורמת לתמותה תוך 20 שנה (הרבה נוירונים מתקצרים).

 * מה תהיה ההתייצגות הקלינית (הסימפטומים)?

  - שינויים במצב הרוח והידרדרות קוגנטיבית.  - חוסר קואערדינציה והפרעות בהליכה.

  - תנועות בלתי רצוניות וחדות= קוראה ("ריקוד", Choreaׂׂ).

  - דמנציה ובעיות פסכיאטריות.

 

  * כלל מחלות נוירודגנרטיביות- הן מחלות ניוון של המוח (פרקינסון, אלצהיימר, אפילפסיה).

 

המערכת הלימבית (התגלה בניסוי על בעלי חיים)

 

  - שולטת על התנהגויות אינסטנקטיביות כמו פחד, אכילה, כעס ומין.

  - מעורבות ברגש, מוטיבציה וזיכרון.

  - מערכת "מסתורית" (יש לה תפקי מורכב).

  1. הגוף הפטמתי Mommillary Body- חלקו האחורי של ההיפותלמוס המעורב בזיכרון.

  2. השקד Amygdala- אחראי על הפחד, התוקפנות והיצר המיני.

  3. היפוקמפוס Hippocampus- אחראי על הזכרון ולהמידה (הכי אחראי בעיקר על הזיכרון לתווך קצר).

  4. הפיכה Fornix- מסילה מקשרת.

  5. החיץ Septum- גרעין המווסת כעס והנאה.

 *  הכל סימטרי במוח- יש בשני צדדיו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מסילת החומר הלבן

 

  - ישנן מסילות של ממש של נוירונים ואקסונים שעוברים מצד לצד.

  - רוב ההמיספירה בנויה מחומר לבן- אקסונים שיוצרים סינפסות עם נוירונים אחרים.

  - ישנן 3 מסילות עיקריות:

  * קורת המוח- מחברת בין שני חצאי המוח (הימספרות)- הרבה מאוד מידע עובר שם (Corpus Callosum).

  * הקופסית הפנימית- Internal Capsule- מסילה עבה מאוד המחברת בין התלמוס להילת המוח.

  * הילת המוח - Corona Radiata- מסילה דמוית מניפה, המחברת בין קליפת המוח לקופסית הפנימית והתלמוס (דרכו עובר הכל).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

        המיספרה ימנית                                                                                               המיספרה שמאלית

"מרגיש", רואה את כל התמונה,                                                                           יודע, מבין, רואה את הפרטים

      דמיון, סמלים ותמונות,                                                                                  שלטון העובדות, מילים ושפה, 

         פילוסופיה ודת,                                                                                                 מתמטיקה ומדע

     תופס את המשמעות,                                                                                                יכולת ריכוז

    מאמין, תחושת המרחב,                                                                                             דפוסים, סדר,

       פנטזיות, אומנות,                                                                                                         מציאותי

    יודע את תפקיד החפץ,                                                                                         מתכנן תוכניות, אסטרטג

ספונטני, יצירתי, לוקח סיכונים                                                               פרקטי, מחפש ביטחון, מוסר\ התנהגות חברתית

 

 

מה קורה כשההמיספרות לא מתקשרות? Corpus Callosum Disorders

 

  - קבוצת מחלות הכוללת בעיות התפתחותיות בדרגות שונות.

  - חוסר קוארדינציה, יכולת ירודה לריבוי משימות, יצירתיות ופתרון בעיות. חוסר רגישות או רגשות מוגברת למגע.

  - זהו מצב שלומדים לחיות איתו, ולרובם תוחלת חיים רגילה.

 

 

חדרי המוח

 

  - חדרי המוח הם חללים מלאים נוזל בתוך המוח.

  - הנוזל המוחי-שדרתי (CSF= Cerebral Spinal Fluid). הוא תסנין של הדם, הנוצא על ידי "בריחה" של נוזלים מהדם אל תוך חדרי         המוח. תהליך זה מתרחש רק בכלי דם מיוחדים הנמצאים בחדרי המוח ונקראים Choroid Plexus.

  - הדם מסונן לגמרי (נשאר בו סוכרים, חלבונים, חומצות אמינו, ויטמינים וכ') כדי לתת הזנה.

  - במוח יש חללים נוזליים למעט כלי דם!

  - חדרי המוח יוצרים מערכת סגורה של נוזל CSF הנוצר בחדרים הלטרליים, זורם לשאר החדרים ועובר לתוך חוט השדרה.

  - למה משמש CSF? "בלימת זעזועים" של המוח וחוט השדרה (צפים בתוכו)- הפרשת חומרי פסולת ואיזון הלחץ התוך גולגולתי.

  - המוח אוהבים שמנים לא רווים כמו באגוזי מלך.

 

ישנם 4 חדרים:

 

  - 2 חדרים סימטריים (ימין ושמאל)- חדרים לטרליים Lateral Ventricle.

  - חדר שלישי בתוכם פתח בין חדרי - Third Ventricle.

  - חדר רביעי- למטה\ תחתון- מתחבר לגזע המוח - Forth Ventricle.

  * כולם מחוברים והנוזל בינהם עושה סירקולציה.

  - האקוודוקט המוחי - Cebebral Aqueduct.

  - תעלה מרכזית של חוט השדרה - Central Canal.

  * "מערכת ביוב מרכזית"

 

 

2. המוח הקטן Cerebellum:

 

  - נמצא בחלק האחורי התחתון של המוח, מאחורי גזע המוח.

 

תפקידיו:

  - משתתף בשליטה על תנועות וקואורדינציה + טונוס שרירים (אדם עם פגיעה יראה כמו מתנדנד\ שיכור).

  - ביכולת לדבר וללמוד תנועות מהירות.

  - תפיסת הגוף במרחב + שיווי משקל.

  * דוגמאות: רכיבה על אופניים, ריקוד, מחיאת כפיים (יכולת להצמיד יד אל יד).

 

* בדיקת תפקוד הצרבלום:

 

  - מבחן אצבע-אף: מבקשים מהמטופל להניח את האצבע על קצה האף כאשר העיניים פקוחות ולאחר מכן כשהן סגורות- בודק         תחושת מיקום במרחב.

  - מבחן ריבאונד: היד של המטופל מכופפת, המטפל מנסה למשוך את היד ואז משחרר אותה, פגיעה בצרבלום לא תאפשר לו           לבלום את ידו והוא יפגע בעצמו.

  - הליכה בקו ישר: פגיעה בצרבלום תגרום לאיבוד שיווי משקל לכיוון הפגיעה (אטקסיה).

 

 

3. גזע המוח Brainstem:

 

  - מקשר בין המוח לחוט השדרה.

  - מכיל את גרעיני עצב הגולגולת Cranial Nerves.

  - אחראי לתפקודים החיוניים כמו נשימה, וויסות לחץ דם, דופק ובקרה על שינה.

  * פגיעה בגזע המוח הינה קטלנית (יותר מאשר פגיעה במוח הגדול או הקטן).

 

מורכב מ-3 מבנים:

  א. המוח המוארך (Medulla Oblongata).

  ב. הגשר (Pons).

  ג. המוח התיכון (Midbrain).

 

 

4. מוח הביניים Diencephalon:

 

  א. רמה (תלמוס)- התחנה המרכזית של המוח.

  ב. תת הרמה (היפותלמוס)- "מרכז הבקרה"- ויסות טמפרטורהף צמא ותיאבון.

  ג. בלוטת יותרת המוח (בלוטת "על" אנדוקרינית)- נקראת היפופיזה- מפעיל את ההורמונים בכל הגוף.

  ד. בלוטת האצטרובל- מחזור עירות שינה.

  * התלמוס וההיפותלמוס הם קבוצת גרעינים השייכים למוח הגדול ויחדיו נקראים "מוח הביניים" (הם מתחת ובתוך המוח הגדול).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מערכת העצבים המרכזית CNS

 

תאים: נוירונים, תאי גליה (אוליגודנדרוציט, מיאלין,

אסטרוציטים, מיקרו גאליה).

חלקים:

1. המוח הגדול (4 אונות)- קליפת המוח- מרכזים תפקודיים,

    אזורי אסוציאציה- גרעיני הבסיס, התלמוס, המערכת הלימבית (=גרעינים).

    מסילת החומר הלבן, חדרי המוח+ נוזל תוך מוח שדרתי CSF.

2. גזע המוח- המוח המאורך, הגשר, המוח התיכון.

3. מוח הביניים- תלמוס, היפותלמוס, בלוטת יותרת המוח, בלוטת האצטרובל.

4. חוט השדרה.

 

 

קרומי מוח, מנינגים.

 

  - המוח וחוט השדרה עטופים בשלושה קרומים, הנקראים יחדיו קרומי העוצבה (מנינגים Meninges).

  - הקרומים עשויים מרקמות חיבור, ותפקידים להגן (ספיגת זעזועים) ולהזין את המוח וחוט השדרה על ידי כלי דם רבים המצויים           בתוכם).

 

1. הקרום הקשה- Dura Mater- החיצוני ביותר

2. הקרום העכבישי- Arachnoid הקרום האמצעי.

3. הקרום הרך- Pia Mater- הקרום הפנימי ביותר.

  *עור-> גולגולת-> קרום קשה, קרום עכבישי, קרום רך.

 

קרומי המוח ומה שבינהם:

 

1. הקרום הקשה- עשוי משתי שכבות של רקמת חיבור.

  - החלל בינו לבין העצם נקרא החלל האפידורלי- אשר מכיל שומן, עורקים קטנים ומקלעות ורידים.

2. הקרום העכבישי הוא קרום דקיק- דמות רשת קורי עכביש.

  - מחובר לקרום הקשה אך במקרי חבלה הוא יכול להיפרד ממנו ובינהם יפער החלל הסאב דורלי.

3. הקרום הרך- דבוק לרקמת המוח, מכיל עורקים קטנים המזינים את המוח ואת חוט השדרה.

  - בין הקרום הרך לקרום העכבישי נמצא החלל התת עכבישי שבו זורם ה-CSF והוא מכיל עורקים גדולים.

 

קרומי מוח וזרימה של CSF:

 

  - נוזל ה-CSF הנוצר בחדרי המוח זורם משם אל התעלה המרכזית שבחוט השדרה ואל מסביב למוח, דרך שני פתחים היוצאים             מהחדר הרביעי.

  - הנוזל סובב מחוץ למוח ולחוט השדרה- בחלל התת עכבישי.

  - אם רוצים לדגום אותו ניתן לעשות זאת על ידי פעולה הנקראת "ניקור מותני" (LP- Lumbar Puncture), הכנסת מחט בין חוליות

    L4- L5 או L3-L4 ולשאוב CSF.

  - חוט השדרה נגמר בגובה L2 וכך נמנעים מלפגוע בו.

  - תפקיד ה-CSF הוא להגן על המוח ועל חוט השדרה על ידי ספיגת זעזועים.

  - ה-CSF נספג בחזרה אל מחזור הדם דרך סינוסים ורידיים שבין שכבות הדורה במוח.

  * מתי נרצה לעשות ניקור מותני?

      - חשד לדלקת קרום המוח (מנינגיטיס),     - גידולים במערכת העצבים,     - טיפולי הרדמה ספינלית-כימוטרפיה.

                                     - דימום תת עכבישי,     - מחלות דלקתיות שונות (טרשת נפוצה וכ').

 

מחסום דם מוח Blood Brain Barrier BBB

 

  - הרקמה העצבית היא רקמה מאוד רגישה לנזק.

  - הדם מכיל חומרים רבים שחלקם מזיקים לנוירונים ולכן אסור להם להיכנס לרקמה העצבית (חיידקים, וירוסים, אמוניה,                   בילירובין).

  - לכן, כלי הדם הנכנסים אל המוח מוגנים על ידי מחסום מיוחד המורכב מכמה מנגנונים= "חומת מגן".

1. תאי האנדותל המצפים את כלי הדם "מולחמים" זה לזה, ללא רווח- כמו בכלי דם אחרים- Tight Junction.

2. תחת תאי האנדותל יש שכבה של רקמות חיבור הנקראות ממברנת הבסיס (לא ממברנת פוספוליפיד, שהיא ממברנה בררנית           בחדירתה).

3. אסטרוציטים- תאי גליה- שולחים שלוחות אל מחוץ לכלי הדם והמווים חומת מגן נוספת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חוט השדרה Spinal Cord:

 

  - יוצאים ממנו מלא מלא עצבים- כל הפריפריה היא ממנו.

  - ישנם 8 עצבים צוואריים- בחוליות הצוואריות יש עצב שעוטף את החוליה מעל וממתחת ובשאר החוליות יש התאמה בין חוליה T1     לעצב T1 (העצב הוא בהתאמה מתחת לכל חוליה).

  - חוט השדרה הוא המשך ישיר של גזע המוח (המודולה)

  - חוט השדרה מורכב מחומר לבן, שהוא למעשה האקסונים שעולים אל המוח ויורדים ממנו, ומחומר אפור, שהוא גופי הנוירונים של     מערכת העצבים ההיקפית.

  - לחומר האפור צורה אופיינית של פרפר. - לפרפר יש 2 "כנפיים":

  - קרניים קדמיות- מהן נכנסים נוירונים מוטריים.

  - קרניים אחוריות- מהן נכנסים נוירונים סנסוריים.

 

 

מערכת העצבים ההיקפית\ פריפרית PNS:

 

תפקידה:

  - קליטה של גירויים והובלתם אל מערכת העצבים המרכזית: מקבלת מידע מאברוני חישה רבים, מאיברים פנימיים (ויסראליים),         מערכת השלד והשריר, העור ועוד- המידע מתורגם לזרם חשמלי המוזרם אל מערכת העצבים המרכזית- מתפקדת כחיילים               הפשוטים.

  * לאחר שמערכת העצבים המרכזית חישבה ועיבדה:

  - מתבצעת העברת זרמים חשמליים לשרירים ולבלוטות: הזרם מועבר באמצעות עצבים פריפריים אל איברי הגוף השונים- סיבי           השריר (רצוני ולא רצוני) ותאי האפיטל הבלוטי- חיילים פשוטים שעושים עבודה פרקטית. 

  * ההחלטה על העברת זרם חשמלי נעשית במערכת העצבים המרכזית.

 

עצבים שדרתיים Spinal Nerves:

 

  - קיימים 34 זוגות עצבים:

  * עצבים C1-C7 נמצאים מעל החוליות הצוואריות- שעל שמן הן נקראות.

  * זוג העצבים C8 נמצאים מתחת לחוליה C7.

  * שאר בעצבים נמצאים מתחת לחוליות שעל שמן הם נקראים.

  * למרות שכופי הנוירונים נמצאים בחוט השדרה הם שייכים ל-PNS.

  * דרמטום: קטע משטחו של העור שמעוצבב על ידי עצב שדרתי אחד. 

  * כל דרמטום נקרא על שם העצב שמעצבב אותו.

  - חשיבות קלינית: התפשטות מחלות לאורך דרמטום- הרפס.

                            אבחנת פגיעה בשורשי עצבים- היעדר תחושה ועוד.

 

קשת החזר- רפלקס:

 

  - תגובה בלתי רצונית ולא נרכשת לגירוי מסויים.

  - רוב ההחזרים הם מנגנוני הגנה, המגנים על הגוף מפני פגיעות.

  - רובם מופעלים דרך חוט השדרה על ידי נוירון המקשר נוירון סנסורי לנוירון מוטורי.

  - ישנם גם החזרים המכוונים מאיזורים נמוכים של המוח שאינם משתתפים בחשיבה.

  - ניתן לשנות את הרפלקסים בצורה מכוונת, לדכא או לחזר, באמצעות דחפים עיצביים המגיעים מקליפת המוח.

  * סוגי רפלקסים: גיד הפטלה (פיקת הברך), אכילס, ביספס (דו זרועי ראשי), טריספס (תלת ראשי) וכ'...

  * הפקודות לא מגיעות למוח- זה עובר ישר: סנסורי-> עמוד שדרה-> מוטורי. (בלי שהמוח שמעורב).

 

עצבי הגולגולת Cranial Nerves:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מערכת העצבים ההיקפית PNS

 

תאים: נוירונים, תאי שוואן (מיאלין).

עצבים קרניאליים (12) גולגולתיים (מגזע המוח).

עצבים ספינאליים- שדרתיים (מחוט השדרה.

 

  - עצבי הגולגולת היוצאים מגזע המוח ומעצבבים את הראש והצוואר (עצב 1 יוצא ישירות מהמוח הגדול).

  - עצבי הגולגולת שייכים למערכת העצבים הפריפרית (PNS) למרות שגופיהם נמצאים בגזע המוח.

  - ישנן סה"כ 12 זוגות עצבים (אחד לכל צד) הממוספרים בספרות 1-12.

  * פגיעה בעצבי הגולגולת:

  - יתכנו פגיעות בעצבים שונים ובמנגנונים שונים.

  - לדוגמא פגיעות בעצב הפנים (VII) "פציאליס", Bell's Palsy, תפקידו להניע את שרירי ההבעה, מקבל טעם מהלשון ותושה מהחך     הרך. גורמים אפשריים: וירוס הרפס, סימפלקס או מזהמים אחרים (עגבת, HIV...) סיבוכי סכרת, מחלה אוטואימניות ועוד.

  - התייצגות קלינית (אקוטית): היחלשות חד צדדית של שרירי ההבעה, סגירה חלקית של העפעף, כאבי אוזן ועיניים, ראייה                 מטושטשת, הפרעות התחושת הטעם.

 

 

מערכת העצבים האוטונומית:

 

  - חלק ממערכת העצבים הפריפרית.

  - מתפקדמת במערכת בקרה לא מודעת ובלתי רצונית- כשאנו רצים מהר וקצב הלב משתנה למהיר יותר או כשהדם בזמן ריצה לא     זורם למערכת העיכול- אנו לא חושבים על זה וזה לא במודעות שלנו.

  - משפיעה על ריברים רבים: הלב, מערכת העיכול, מערכת הנשימה, בלוטות הרוק, אישונים...

 

מערכת העצבים האוטונומית מתחלקת ל-2:

 

המערכת הפראסימפטטית                                                המערכת הסימפטטית

פועלת בהרגעה Rest & Digest.                                          פועלת במצוקה- סטרס Flight or Flight

הרחבת כלי דם- במערכת העיכול.                                     כיווץ כלי דם- בעור ובמערכת העיכול.

כיווץ אישונים ועדשה.                                                       הרחבת כלי דם- לשרירים ולריאות- כדי שנוכל לנשום

מגביר ריור והפרשה מבלוטות.                                           מעלה דופק.

מגבית תנועת מעיים.                                                        הרחבת אישונים.

 

* למבחן כדאי להגיע מעט רעב כדי יזרום למוח ולא למערכת העיכול:)

 

 

מערכת אנדוקרינית (הורמונלית) Endocrine System:

 

הורמונים

  - "מאשימים" אותם בתהליכים רבים בגופנו (מצבי רוח, תיאבון, השמנה...)

  - הורמון הוא חומר כימי המופרש על ידי תא או בלוטה הנמצאת במקום אחד ומשפיע על תפקוד תא או איבר במקום אחר בגוף-         שליח כימי (רק אם לאיבר או לתא יש קולטן המתאים לבלוטה- ההורמון יעבוד וישפיע עליו כי הוא ספציפי).  

  - ההורמון מופרש החוצה ומסתובב בגוף, אם יהיה תא\איבר עם קולטן מתאים הוא יקשר וישפיע עליו.

  * לדוגמא: מוח-> שחלה.

 

כיצד ההורמון מגיע לשם? לרוב דרך הדם.

 

לרוב יש 3 סוגי הורמונים (מסווגים לפי המבנה הכימי שלהם):

 

  - אמינים-

    ההורמונים הבנויים מנגזרות של אמוניה. סוג זה אינו נפוץ מאוד. לדוגמא: קטכולאמינים (אדרנלין ונגזרותיו), תירוקסין...

 

  - חלבונים-

    הורמונים של היפותלמוס והיפופיזה- הורמונים השייכים לסוג הזה בנויים משרשרת של חומצות אמינו (20).

    רוב ההורמונים משתייכים לקבוצה זו. לדוגמא: אינסולין, TRH, ADH, GH.

 

  - סטרואידים-

    הורמונים המבוססים על כולסטרול. לדוגמא: הורמוני מין- טסטסטורון ואסטרוגן, הורמוני יותר הכליה- אלדוסטורן וקורטיזול.

 

ההורמונים מגיעים לתאי הגוף השונים דרך מחזור הדם בתקשורת כימית.

בעזרת ההורמונים המערכות שומרות על שיווי משקל מטבולי= המואוסטזיס של PH, חום גוף, עירות-שינה, רמת גלוקוז, מתן שתן וכ'.

 

תאי המטרה

 

  - בכדי שההורמון ישפיע על תא או איבר כלשהו, על אותו תא חייב להימצא קולטנים (רצפטורים) התואמים לאותו הורמון.

  - לדוגמא: קולטנים להורמון אינסולין מצויים בין היתר בתאי שומן, שריר משורטט ובכבד.

    לצורך השפעה הורמונילית דרושים:

1. בלוטה אנדוקרינית כשירה.

2. קולטנים תקינים שיגיבו לאותו הורמון.

  * בעיה באחד מהם ימנע תגובה תקינה (לדוגמא סכרת תלויית אינסולין מול סכרת לא תלויית אינסולין).

 

* המערכת ההורמונלית מורכבת מאוסף בלוטות שמפרישות הורמונים= בלוטות אנדוקריניות.

  - היפופיזה- יותרת המוח

  - היפותלמוס- יושב מעליה וקשור למערכת העצבים.

  - בלוטת התריס- Thyroid. 

  - תימוס.

  - יותרת הכליה.

  - אשכים, שחלות.

  - לבלב.

 

סוגי בלוטה

 

בלוטה היא איבר המעבד, מייצר ומפריש חומרים (הורמונים).

ישנן 2 סוגי בלוטות:

1. בלוטות הפרשה פנימית (אנדוקרינית)- בלוטות המפרישות הורמונים אל זרם הדם.

2. בלוטות הפרשה חיצונית (אקסוקרינית)- בלוטות הפרשה חיצוניות אשר אינן מפרישות את החומרים שהן מייצרות אל זרם הדם,         אלא אל חלל הגוף (לדוגמא בלוטת הרוק- שהולכות אל המעי)- בלוטות אלו אינן שייכות למערכת האנדוקרינית.

 

מי נותן הוראה להתחיל?

הכל מתחיל במוח->היפותלמוס והיפופיזה.

 

היפותלמוס

 

מבנה קטן בבסיס המוח שאחראי על מגוון רחב של פעיליות:

  - צריכת נוזלים ומזון (צמא, רעב, שובע).

  - ויסות חום הגוף.

  - ויסות קצב לב ולחץ דם.

  - שינה.

  - התפתחות מינית.

  - הפעלת רגשות מסויימים (לדוגמא כעס).

  * ההיפותלמוס מפעיל, מתאים ומבקר את פעילות המערכת האוטונומית והמערכת האנדוקרינית= "מרכז הבקרה".

  * מנצח על הורמוני הגוף על ידי שחרור "הורמונים משחררים" שגורמים לשחרור של הורמונים נוספים וכך מתחילה שרשרת של          התאחשויות.

 

היפופיזה (ממוקמת אינפיורית להיפותלמוס).

 

נחשבת לבלוטת "על"- מקבלת הנחיות (מההורמונים המשוחררים מההיפותלמוס) שגורמים לה לשחרר הורמונים נוספים אל הגוף.

 

היפותלמוס וההיפופיזה- רומן:

 

ההיפותלמוס יושב מעל ההיפופיזה- כל מה שמופרש מההיפותלמוס יגיע גם להיפופיזה.

 

  * ההיפותלמוס מקבל מידע על שינויים בגוף מהעצבים ומזרם הדם (לדוגמא עלייה בריכוז הנתרון במדד להתייבשות). בעקבות            ידיעות אלו הוא שולח מסרים ( = הורמונים משחררים) להיפופיזה וגורם לה להפריש הורמונים שונים. לדוגמא הורמון ADH                שיקטין את כמות השתן.

 

  * ההיפופיזה (בלוטת יותרת המוח) חיונית ביותר למערכת ההורמונלית- בלוטה זו משפיעה על פעולתיהן של בלוטות רבות אחרות        ("בלוטת על"). חלקה האחוחרי של הבלוטה מחובר להיפותלמוס. הורמוני היפופיזה הם כולם הורמונים חלבוניים.

 

  * כל מה שקשור ל-"ליבה" יהיה יחד עם Medulla וכל מה שקשור ל"קליפה" יהיה יחד עם Cortico.

 

ציר ההיפותלמי- היפופיזרי:  היפותלמוס-> היפופיזה-> בלוטה

                     

הורמונים משחררים:

 

CRH- Corticotropin (סיומת טורפין תעודד פעולת שיחרור) ->           ACTH    מכאן יצא קורטיזול- בלוטת קצה Adrenocoticotropic

TRH- Thyrotropin (הורמון מעודד שחרור בלוטת התריס - תירו) ->    TSH     בלוטת הקצה כאן היא בלוטת התריס, מסתובבת בכל                                                                                                            הגוף אבל תשפיע רק למי שיש קולטן שלה, היא לא                                                                                                                תשפיע על הכבד למשל.

GHRH- הורמון גדילה, משתחרר ומשפיע על כל הגוף.

GNRH- הורמון לאשכים ולשחלות.

 

הורמונים מעכבים:

 

דופאמין-> מעכב הפרשת פרולקטין.

סומטוסטטין-> מעכב הפרשת GH, TSH.

 

היפופיזה (בלוטת יותרת המוח):

 

מחולקת ל-2 אונות:

1. אונה קדמית= Adenohypophysis

2. אונה אחורית= Neurohypophsis

 

1. אונה קדמית בהיפופיזה- Adenohypophysis

  - "ההורמונים המשחררים" של ההיפותלמוס משפיעים רק עליה.

  - הורמוני ההיפותלמוס מגיעים אליה דרך כלי דם המקשרת בינהם.

  - מפרישה שישה הורמונים: TSH, PROLOCTIN, ACTH, FSH, LH, GH.

  * בעיות עם הורמוני גדילה: ישנה תופעה Giagantism- אנשים פשוט ענקיים ותופעה Acromegaly- עודף בהורמון גדילה מתחיל            מאוחר ואנשים מבוגרים שפשוט מתרחבים, מתבטא בעיקר בלסת התחתונה וצריך לטפל בזה כי זה לא בריא.

     שני תופעות אלו הן בעיה GH- הורמון גדילה, נותנים לילדים מתחת לעקומת הגדילה.

 

2. אונה אחורית בהיפופיזה- Neurohypophysis

  - יוצאת מהחלק האחורי של ההיפופיזה.

  - איננה מייצרת הורמונים משלה- ההורמונים שהיא משחררת מיוצרים בהיפותלמוס ומגיעים אליה דרך נוירונים העוברים                     מההיפותלמוס.

  - מהאונה האחורית הם משוחררים לדם.

  - משחררת שני הורמונים (ADH, OXYTOCIN):

  * ADH- גורם לספיגת מים מהצינורית המאספת בכליה- גורם לכליה לא להשתין ושומר נגד התייבשות- נוגד השתנה וספיגת שתן       בחזרה.

  * OXYTOCIN- גורם לכיווץ הרחם ובלוטת השד (הפרשת חלב).

 

לסיכום הורמוני היפופיזה:

  - האונה הקדמית משחררת 6 הורמונים (מקבלים RH- Release Hormonׂׂ)- ת FSH, LS, TSH, ACTH, GH, proloctin.

  - האונה האחורית משחררת 2 הורמונים (משחררת לדם בלי לקבל RH- רק סינגלים עצביים)- ADH, OXYTOCIN.

 

 

מהן הבלוטות יוצאות הדופן? (לפי פועלות לפי השרשרת היפותלמוס- היפופיזה- בלוטת קצה).

 

  - ישנן בלוטות אנדוקרינית שאינן משפיעות באופן מלא מההיפותלמוס וההיפופיזה (ציר היפותלמי- היפופזרי).

  - לבלוטות אלו גירויים נוספים המשפיעים על שחרור ההורמונים שלהם באופן ישיר.

ואלו הן:

1. בלוטת התריס (התירואיד)                    ->        בלוטת התריס מחבקת את הגרון מהצדדים ואילו יותרת התריס הן 4 נקודות

2. בלוטת יותרת התריס (פארא-תירואיד)    ->         בינהן- כל אחת מפרישה הורמון אחר, הקשר בינהן הוא רק במיקום.

3. הלבלב (פנקריאס)

4. בלוטת האדרנל

* אלו בלוטות המגיבות לאיזשהו מצב.

 

 

1. בלוטת התריס:

 

  - מחולקת ל-2 אונות- משני צידי קני הנשימה, המחוברות בינהן על ידי "גשר".

  - היא מכילה שני סוגי תאים:

א. תאי זקיק-

  - מושפעים מההורמון TSH מההיפופיזה.

  - מייצרים הורמון בשם תירוקסין TH- מזרזים את המטבוליזים בגוף.

  * אם ישנה בעיה בזה אז משמנים ואם יש בעודף אז מרזים ממש עם לחץ דם גבוה, מכיל יוד (רצות ים טובות להרזיה וניקוי הגוף,          קיימת גם תרופה, קובע את קצב העיכול, כיווץ הלב, גדילת עצמות והתפתחות המוח בילדים.

ב. תאי C-

  - אינם מושפעים מההיפופיזה!

  - מייצרים הורמון בשם קלציטונין- אחראיים לסידן, מוריד את הסידן בדם. כאשר רמת הסידן עולה הוא משתחרר וגורם לירידה           ברמת הסידן בדם ומחזיר לנורמה על ידי מניעת שיחרור סידן מהעצם- כדי שלא יסתובב סידן סתם בדם- אלא יכניס אותם               לעצמות.

 

2. בלוטת יותרת התריס (הפרא-תירואיד): עושה יותר סידן בדם (ביחד עם התירואיד מווסתים זרימת סידן בדם-עצמות)

 

  - 4 בלוטות בגדול אפון, הממוקמות מאחורי בלוטת התריס.

  - אינן מושפעות מההיפופיזה.

  - מפרישות הורמון בשם פראתירואיד PTH- כתגובה ברמת הסידן (ההפך מתאי C- רואה שיש הרבה סידן ומוציא החוצה).

  - הורמון PTH מעלה את רמת הסידן בדם באמצעות:

א. הגברת פעילות האוסטאוקלסטים.

ב. הגברת הספיגה של סידן וזרחן ממערכת העיכול.

ג. הגברת הספיגה של סידן מתוך השתן חזרה אל הדם.

  * פראתירואיד VS קלציטונין = פעילויות מנוגדות.

 

Time Out- מילוי משוב 

 

  - משוב- שהורמון מגיע לקולטן והוא מודיע שהוא לא צריך עוד.

  - כמות ההורמונים שהגוף צריך משתנה מרגע לרגע, לפי דרישות הגוף והסביבה.

  * מה עוזר להורמונים בדם להתאים את עצמם בדיוק למה שנדרש באותו רגע?

  - מנגנון המשוב- פידבק או "היזיון חוזר"

  - זהו אחד מהמנגנונים העיקריים בפעילות המערכת האנדוקרינית המאפשר שמירה על רמות הורמונים בטווחים קבועים.

 

סיכום משובים- חיובי\שלילי:

 

משוב חיובי:

1. ההיפותלמוס מפריש הורמון משחרר בשם TRH.

2. TRH- מעורר את ההפיפיזה להפריש TSH.

3. TSH- מעורר את בלוטת התריס להפריש תירוקסין.

* מסקנה: שיחרור, שיחרור, שיחרור.

 

משוב שלילי:

1. רמה גבוהה של תירוקסין מעכבת ייצור TRH בהיפותלמוס ו-TSH בהיפופיזה.

2. ככל שיש יותר תירוקסין יש פחות TRH ו- TSH, העיכוב ימשך עד לחזרה לרמות תקינות.

* מסקנה: עיכוב, עיכוב, עיכוב.

 

 

3. לבלב (Pancreas): 

 

  - בלוטה גדולה, הנמצאת במרכז הבטן, פוסטריורית- "נשענת" על גבי עמוד השדרה.

  - זוהי בלוטה אנדוקרינית (מפרישה לזרם הדם) ואקסוקרינית (מפרישה לחללים, איברים וכ') יחדיו.

 

3.1 הלבלב האנדוקריני

 

  - בלבלב ישנם ריכוזי תאים אנדוקרינים- מפרישי הורמונים- איי לנגרהנס

כל אי בלבלב מכיל:

  - תאי אלפא- המפרישים את ההורמון גלוקוגן  -> דומים לקלצוטונין VS פראתירואיד 

  - תאי בטא- המפריש את ההורמון אינסולין      -> מגיבים לריכוז גבוה\ נמוך מדי של סוכר

  - תאי דלתא- מפרישים את ההורמון סומטוסטטין- עוצר את הפעילות של שניהם 

  * אינסולין מופרש, רואה שיש הרבה סוכר שמסתובב בגוף והוא פשוט מכניס אותם לתאים.

 

ויסות רמת הגלוקוז בדם על ידי הלבלב:

 

  - הגליקוגן- מעודד פירוק כבדי של גליקוגן לגלוקוז, יצור הגלוקוז ושיחררו אל הדם. כלומר- מעלה רמות סוכר בדם.

  - האינסולין- אחראי להכנסת הסוכר לתאים ומועדד יצור גליקוגן. פעולה זו מנוגדת לפעולות הגלוקוגן, כלומר מוריד רמת סוכר         בדם.

  - סומטוסטטין- הוא מעכב את הפרשתם של גלוקוגן ואינסולין.

 

אינסולין:

 

  - כאמור מופרש מתאי בטא בלבלב.

  - הגירוי המרכזי לשחררו הוא עליה בררמת הגלוקוז בדם- בעת אכילה.

  - זהו הורמון פוליפפטידי בעל השפעה מרכזית על מטבוליזם של פחמימות ושומנים בגוף: יצור קליגקוגן וטריגליצרידים בהתאמה.

  - קולטנים לאינסולין מצויים ברקמות רבות: כבד, שריר משורטט ורקמות שומן.

  - האינסולין מאפשר את כניסת הגלוקוז לתוך התאים.

 

סוכרת- בעיה במטובוליזים סוכר

 

  - סוכרת היא מחלה מטובולית המתאפיינת בריכוז גבוה של גלוקוז בדם ובשתן, הגורם לפגיעה כרונית בכלי הדם, עצבים וכליות         וכן סיבוכים נוספים.

  * 3 סוגים שכיחים של סוכרת:

1. סוכרת מסוג 1- תלויית אינסולין (בעבר נקראה גם סוכרת נעורים) הגוף פשוט לא מייצר אותו- יותר קל לטפל במשהו שאין מאשר     עודף של חומר כי תמיד אפשר להוסיף, ולהוציא זה קצת יותר קשה.

2. סוכרת מסוג 2- לא תלויית אינסולין- יש אינסולין אבל הקולטנים לא עובדים וזה יותר בעייי- יש צורך בדיאטה קשוחה + ארוחות       קטנות כל שעתיים שלוש- אוכלים, מודדים ומאזנים.

3. סוכרת הריונית- מופיעה בזמן הריון- ברוב המקרים נעלמת לאחר סיום ההריון.

 

1. סוכרת מסוג 1- תלויית אינסולין:

 

  - מאפיינת 3-10 אחוז מחולי הסוכרת.

  - עיקר ההופעה בחולים מתחת לגיל 30.

  - מאופיין בהרס של תאי הבטא בלבל (לא פועלים טוב או שלא קיימים כלל).

  - גורם להפסקה של יצור אנסולין בגוף.

  - בסופו של דבר= חוסר מוחלט של אינסולין.

  * מתפתחת תלות מלאה בקבלת אינסולין חיצוני.

 

גורמי סיכון לסוכרת מסוג 1:

 

  - גנטיקה- בניגוד למיתוס- הקשר לגניטיקה נמוך יחסית מאשר בסוכרת מסוג 2.

  - הדבקה ויראלית- וירוסים שפוגעים, תגובה לאחר זיהום כלשהו.

  - תזונה- "חיקוי מולקולרי" והרס של תאי הבטא.

  - מצוקה רגשית.

  - תרופות ורעלים.

  - מיקום גאוגרפי: ישנו קשר חזק מאוד- הסיכון הגבוה ביותר הוא סקנדינביה, ממוצע- ארצות הברית וקנדה. הנמוך ביותר- יפן וסין.       בישראל השכיחות הגבוהה ביותר של סוכרת מסוג 1 קיימת ביוצאי תימן.

  * היה אי באיטליה שנמצאו בו רק עזים ולא פרות והיה בו אחוז נמוך לסוכרת מסוג 1.

 

2. סוכרת מסוג 2- לא תלויית אינסולין:

 

  - רוב חולי הסוכרת מתאפיינים בה

  - עיקר ההופעה היא בחולים מעל גיל 40.

  - מאופיין בעליה בתנגודת לאינסולין בתאי הגוף- ירידה ברגישות הרצפטורים לאינסולין.

  - קשר גנטי חזק יותר מבסוכרת מסוג 1.

  - גורם לעלייה ברמת הסוכר בדם.

  - ירידה בהפרשת האינסולין מהלבלב ועלייה ביצור גלוקוז בכבד.

  - קשר ישיר להשמנה, היפרליפידמיה ויתר לחץ דם.

  * מי שיש לו כולסטרול ולחץ דם גבוה- יש לו פוטנציאל לחלות בסוכרת מהר.

 

ומה קורה בארץ:

 

ככל שהגיל עולה- כך השכיחות לחלות בה עולה יותר (בארה"ב האחוז גבוה מבישראל). 2500 איש מתים מהמחלה, 1400 קטיעת איברים כתוצאה ישירה מהסוכרת. מאוד סוכרתיים מאבדים ראייתם ונזקקים לדיאליזה.

 

3.2 הלבלב האקסוקריני- בלוטה שעוזרת למערכת העיכול:

 

  - אקסוקריני- הפרשה אל חללי הגוף ולא אל הדם.

  - יצירת מיצי הלבלב אשר מופרשים דרך תעלות אל תוך התירסיון (מעי דק).

  - מיצי לבלב מכילים אנזימים הנחוצים לעיכול של חלבונים, פחמימות ושומנים:

  * עמילאז- פירוק עמילן (רב סוכר)

  * טריפסין- פירוק חלבונים

  * ליפאז- פירוק טריגליצרדים

  * לחולי סוכרת טוב לאכול תאית- הסוכר נדבק לסיבים התזונתיים והם יוצאים יחד בצואה ולא מתעכלים.

 

 

* תזכורת- בלוטות יוצאות הדופן (שאינן עוברות את שרשרת ההיפותלמוס- היפופיזה- בלוטת קצה)

- ישנן בלוטות אנדוקריניות שאינן מושפעות באופן מלא מההיפותלמוס וההיפופיזה (ציר היפותלמי- היפופיזרי).

-לבלוטות אלו גירויים נוספים המשפיעים על שחרור ההורמונים שלהן באופן ישיר.

ואלו הן:

  - בלוטת התריס (התירואיד).

  - בלוטת יותרת התריס (פרא-תירואיד).

  - בלוטת האדרנל.

 

 

בלוטת האדרנל/ בלוטת יותרת הכליה- יושבת מעל הכליה:

 

  - שתי בלוטות הממוקמות בקוטב העליון של כל כליה.

  - מחולקת לקליפה וליבה. הפועלות באופן עצמאי

  * הקליפה (Cortex)-

     היא בלוטה אנדוקרינית- מושפעת מהורמון ההיפופיזה ACTH (מגיע מהקליפה).

  * הליבה (Medulla)-

     איננה בלוטה אנדוקרינית, מושפעת ממערכת העצבים הסימפטטית- מפרישה אדרנלין בזמן עצבים.

 

קליפת האדרנל

 

הקליפה היא בלוטה אנדוקרינית, המחולקת ל-3 איזורים:

1. החלק החיצוני ביותר- מפריש מינראלו-קורטיקוסטרואידים= אלדסטורון.

2. החלק האמצעי- מפריש גלוקו-קורטיקוסטרואידים= קורטיזול.

3. החלק הפנימי ביותר- מפריש אנדרוגנים (הורמוני מין- טסטסטורון, אסטרוגן וסטרואידים).

 

* החלק החיצוני ביותר מפריש מינרלו-קורטיקואסטרואידים= הורמונים המשתתפים בוויסות משק המים והמינרלים. ההורמון החשוב    מבינהם נקרא אלדוסטורון.

   הגירוי לשחרורו: ירידה בלחץ או בנפח הדם-> הפרשת רנין מהכליה-> שפעול אנגיוטנסין-> הפרשת אלדוסטורון מיותרת הכליה.

  - תפקיד האלדוסטורון להגביר את ספיגת הנתרן ויחד עימו המים, מהתן אל הדם וכל להעלות את לחץ הדם. גם הוא איננו מושפע     מההיפופיזה.

 

* החלק האמצעי של קליפת האדרנל מפריש גלוקו-קורטיקוסטרואידים= הורמונים המשתתפים בחילוף חומרים של פחמימות              (בעיקר) וחלבונים.

   ההורמון החשוב מבינהם נקרא קורטיזול, הוא גן מושפע בעיקר מהורמון ACTH של ההיפופיזה. רמות גבוהות של ACTH יגרמו            לרמות גבוהות של קורטיזול, הוא מעלה את רמת הסוכר בדם.

 

* החלק הפנימי ביותר של הקליפה מפריש טסטסטורון, אסטרוגן והורמוני מין- הורמונים שנותנים לתאים להתפתח.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תלמוס- שייך חמערכת העצבים- חלק מהמוח התיכון.

    /\

היפותלמוס- ממנו יוצאים הורמונים להיפופיזה.

    /\

היפופיזה- נמצאת ליד עצם הספנואיד.

    /\

בלוטת קצה- ליעד שלו.

ליבת האדרנל

 

  - הליבה היא איבר מטרה של המערכת הסימפטטית (מתפקדת כגנגליון), היא אינה בלוטה אנדוקרינית- ולכן אינה מושפעת               מההיפופיזה.

  - היא מייצרת 2 הורמונים המשמשים נוירוטרנסמיטרים:

  א. אדרנלין (אפינפרין) 80%

  ב. נוראדרנלין (נוראפינפרין) 20%

 

א. אדרנלין (אפינפרין):

 

  - הורמון אמיני.

  - גורם לתגובות פעימות הלב (דופק).

  - עליית לחץ הדם.

  - עלייה ברמת הסוכר בדם

  - הרחבת כלי דם המובילים דם אל שרירים מסויימים (על חשבון כלי דם של העור והמעיים)- רמב"ם.

  - הרחבת אישונים.

  - הסתמרות שערות.

  - המרצת מערכת העצבים הסימפטטית (פעולה זו גורמת בעקיפים לחלק מהתופעות הנ"ל).

 

ב. נוראדרנלין (נוראפינפרין):

 

  - נוראדרנלין הוא מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטר) הפועל גם כהורמון.

  - הוא מיוצר בעיקר בגזע המוח.

  - מיוצר ומופרש בכמה מקומות נוספים בגוף:

  * תאי עצב במוח, * ליבת האדרנל, * עצבים סימפטטים.

  - הוא מופרש בעיקר בעת מצבי מועקה (סטרס) או לחץ.

  - יוצר תגובה סימפטטית דומה לזו של האדרנלין.

 

לסיכום: כל סם שגורם לרמת הנוראדרנלין לעלות או לרדת גורם במקביל לעלייה\ ירידה של מצב הרוח של הצרכן- בהתאמה. קוקאין מגביר את השפעתו של הנוראדרנלין על ידי האטת הקליטה החוזרת שלו. הנוירונים הפוסט-סינפסיים מופעלים למשך זמן ארוך יותר, דבר היוצר השפעות פסיכולוגיות.

 

"אז האשמות היו צודקות" :-)