בס"ד
הלב
מפרט טכני:
- הלב מתחיל לפעום ביום ה-21 לחיי העובר (ניתן לזהות באולטראסאונד מהשבוע הרביעי).
- ליבו של מבוגר מזרים בממוצע כ-70 מ"ל דם בפעימה ומתכווץ כ-80 פעמים בדקה.
- כמה ליטרים של דם דוחף הלב בדקה אחת? 70*80= 5600- תפוקת דם.
- שוקל כ- 350-250 גרם, גודלו כגודל האגרוף.
- יושב באמצע החזה- עם קצת נטייה שמאלה.
* ליבו של האדם כמכונה משומנת- הלב יתכווץ בממוצע ב-100,000 פעמים ביום וכ-3 מיליארד פעמים במהלך החיים.
תפקידי מערכת הלב וכלי הדם- The Cardivascular System
מערכת הובלה לצרכים שונים:
- הסעת גזים:
-
הסעת חמצן מרקמת הריאות אל כל חלקי הגוף.
-
הסעת פחמן דו חמצני מהרקמות אל הריאות.
-
תזונה- הובלת חומרי מזון ממערכת העיכול לרקמות ולאיברים.
לדוגמא:
-
סילוק פסולת מהרקמות.
-
חיסון- הובלת רכיבי מערכת החיסון לאיברי הגוף השונים ולרקמות.
-
ויסות טמפרטורה- על ידי הרחבת וכיווץ כלי דם- כלי דם שבחום מתרחבים כדי שהגוף יתקרר.
-
הסעת ויסילוק נוזלים לפי הצורך- שתן, זיעה.
-
הסעת הורמונים מהבלוטה המפרישה אל רקמות המטרה.
מרכיבי המערכת הקרדיווסקולרית:
הלב הוא משאבה- שריר הבנוי מארבעה חללים (2 עליות ו-2 חדרים) וארבעה מסתמים, אליו מחוברת הצנרת- כלי הדם.
ישנן שתי מערכות זרימה: ריאתית (קטנה) וגופית (גדולה).
- עורק= כלי דם היוצא מן הלב ומספק דם לאיברים.
- וריד= כלי דם הנכנס אל הלב ומנקז דם מהאיברים.
* המערכת היא בעלת יכולת התאמה: זרימת הדם לאיברים משתנה לפי דרישות פנימיות וחיצוניות שונות. לדוגמא: בזמן מאמץ- תעבוד ותפעום מהר יותר, בזמן מנוחה- יותר לאט. לא רק מנוחה באופן פיזי אלא גם באופן נפשי.
אנטומיה של הלב:
- הלב נמצא במרכז בית החזה עם נטייה שמאלה. "נח על הסרעפת".
- בסיסו נוטה אחורה וימינה.
- חודו נוטה שמאלה ולקדמת קיר החזה.
- מוגן בתוך כלוב הצלעות (בין צלעות 2-5).
- הלב מוקף קרום (הפריקרדיום).
- זהו קרום דו שכבתי, המגן על הלב.
- הקרום החיצוני פיברוטי ונוקשה.
- הקרום הפנימי הוא סרוטי ועדין ומורכב עצמו מ-2 שכבות- בין 2 שכבות אלו נמצא נוזל סרוטי המסכך את תנועת הלב= נוזל פריקרדיאלי (הנוזל לא נוגע בקרום הקשה אלא בקצה קרום פנימי אחד וקרוב לקרום הקשה).
- החלק הימני של הלב הוא דם שזרם בכל הגוף ויש בו מעט חמצן.
- החלק השמאלי של הלב מקבל דם שהיה בריאה וחוזר אליו עם הרבה חמצן.
- כל כלי הדם הם פוסטריורים ללב.
פעילות הלב:
- כיווץ הלב (סיסטולה)- רוב הדם יוצא מהחדרים (ימני+שמאלי)- הדם יוצא מהלב, חדרים מתכווצים וטורקים את הדם מהלב.
- הרפיית הלב (דיאסטולה)- העליות והחדרים מתמלאים שוב בדם.
- סיסטולה + דיאסטולה = פעימה.
- בכל פעימה מזרים הלב 70 מ"ל דם בממוצע:
כלומר- 5 ליטר דם בדקה. 300 ליטר בשעה, 7000-8000 ליטר דם ביממה בזמן מנוחה.
ישנם 2 מחזורי דם (הקטן והגדול):
- החלק הימני- המחזור הקטן- מחזור לב-ריאה.
עליה ימנית, חדר ימני, עורקי הריאה, ריאות, ורידי הריאה, החלק עם הפחות חמצן שהולך לריאות.
* מסלול זרימת הדם:
א. דם עני בחמצן נכנס אל עלייה ימנית.
ב. מחדר ימין יוצא אל עורקי הריאה, המתפצל ל-2 (ימני+שמאלי).
ג. הדם זורם אל הריאות המפנות ממנו פחמן דו חמצני ומעשירות אותו בחמצן.
ד. מהריאות, דם עשיר בחמצן חוזר דרך ורידי הריאה אל עליה שמאלית.
- החלק השמאלי- המחזור הגדול- מחזור לב גוף.
* מסלול זרימת הדם:
א.דם עשיר בחמצן נכנס אל עלייה שמאלית.
ב. מחדר שמאל יוצא אל אבי העורקים (ותין, Aorta).
ג. מתפצל אל העורקים, עורקקים ונימים.
ד. הדם מספק חמצן לרקמות והאיברים השונים בגוף ומפנה פחמן דו חמצני.
ה. דם עני בחמצן זורם בורידים המתאספים לבסוף לוריד הנבוב העליון ולריד הנבוב התחתון.
ו. בחזרה אל עליה ימין.
* וחוזר חלילה!
החלק השמאלי עם דפנות יותר עבות- מקבלות מהריאות דם עשיר בחמצן (דפנות חזקות כדי לתת סחיטה ושפריץ חזק להזרים את הדם לגוף.
סיכום המחזורים:
- המחזור הגדול (לב גוף): חדר שמאלי-> ותין (אבי העורקים, האורטה)-> עורקים-> עורקיקים-> נימים-> רקמות-> ורידונים-> ורידים-> ורידים נבובים (עליון, תחתון)-> עליה ימנית.
* הדם בעורקי המחזור הגדול הוא עשיר בחמצן, ואילו הדם בורידים דל בחמצן.
- המחזור הקטן (לב ריאה): חדר ימין-> עורקי הריאה-> ריאות-> ורידי הריאות (ארבעה)-> עלייה שמאל.
* הדם בעורקי המחזור הקטן הוא דל בחמצן ואילו הדם הזורים בורידים עשיר בחמצן.
מסתמי הלב Heart Valves:
בלב ארבעה מסתמים:
* מסתמים צניפיים, בין העליות לחדרים:
- בצד שמאל מסתם דו צניפי Mitral Valve
- בצד ימין מסתם תלת צניפי Tricuspid Valve
* מסתמים גביעיים בין החדרים לעורקים הגדולים:
- בצד שמאל המסתם הויתני Aortic Valve
- בצד ימין המסתם הריאותי Pulmonry Valve
- המסתם נפתח ונסגר בהתאם לזרימת הדם והלחצים המופעלים עליו.
- הורדאה והשרירים הפפילריים שומרים על מידת מתחתו או הרפייתו ומונעים את שחררו לאחור.
פעולות המסתמים:
כל אחד מזוגות המסתמים נפתחים ביחד ונסגרים ביחד:
- אם הצניפיים יהיו פתוחים אז הגביעיים יהיו סגורים ולהפך.
- המסתמים נפתחים רק לכיוון אחד, כמו דלת שנפתחת ורק כאשר הדם "דוחק" בהם.
- כאשר העליה מלאה בדם, הלחץ על המסתם הצניפי נהיה גבוה והוא נדחף על ידי הדם ונפתח. הדם מעליה זורם אל החדרים.
- החדר מתמלא עד שהדם בתוכו מתחיל ללחוץ על המסתם הגביעי שבין החדר לעורק, הלחץ הולך וגובר עד שהמסתם נפתח והלב יכול להתכווץ ולסחוט החוצה את הדם.
- כאשר המסתמים נסגרים- "הדלת נטרקת" נוצר קול= קולות אלו הם פעימות הלב שאנו שומעים.
התכווצות חדרי הלב- סיסטולה ודיאסטולה:
- כאשר הלב (=החדרים) רפוי, המסתמים בין העליות לחדרים פתוחים ומאפשרים לדם לצאת מהעליה ולמלא את החדרים. זוהי הדיאסטולה- בזמן זה. המסתמים שבין החדרים לעורקים סגורים- כדי שהדם לא יברח החוצה מהחדר.
בסוף הדיאסטולה העליות מתכווצות כדי לרוקן את מעט הדם שנותן בהן, אל תוך החדר.
- בזמן כיווץ הלב (=החדרים), המסתמים בין החדרים לעורקים נפתחים ומאפשרים ללב להתרוקן מדם- זוהי הסיסטולה, בזמן זה המסתמים בין העליות והחדרים סגורים, כדי שדם לא יכנס מהעליה ויפריע לכיווץ החדר.
בזמן זה, שהחדרים מתרוקנים, העליות רפויות ומתלאות מחדש בדם.
* בכל זמן נתון יש זוג מסתמים פתוח וזוג מסתמים סגור.
* שלב הדיאסטולה ארוך פי 2 משלב הסיסטולה- נשמע גם בקול הקצב של הדופק.
מערכת ההולכה החשמלית בלב:
מרכיביה:
1. את הלב מרכיבות שתי אוכלוסיות תאים (קרדיו מיו ציטים).
- תאים המתמחים בהעברת אות (סיגנל) חשמלי.
- תאים המתמחים בכיווץ סינכרוני של השריר= תא שריר.
2. בלב ישנם מספר מוקדים בעלי יכולת ליצור זרם חשמלי באופן עצמאי, הנקראים קוצבים.
3. תאי הלב מחוברים בצמתים הדוקים, המאפשרים העברת הזרם וכיווץ סינכרוני מהיר.
ההולכה החשמלית בלב:
1. SinoAtrial- קשר סינוס עלייה (פרוזדור)= קוצב ראשי.
2. AtrioVentricular- קשר עלייה פרוזדור חדר.
3. Bundle of His- צרור עלייה חדר.
4. Right Bundle Branch- צרור ימיני.
5. Left Bundle Branch- צרור שמאלי.
6. Purkinje Fibers- סיבי פורקינייה.
* לכל מוקד יכולת קיצוב שונה! לדוגמא הסינוס נותן 60-90 פעימות לדקה,
הקשר עליה חדר 40-60 פעימות לדקה.
סדר ההולכה החשמלית:
- האות החשמלי נוצר בקוצב הראשי של הלב (SA)= קשר סינוס עלייה, הממוקדם בעליה ימין.
- משם האות זורם בין תאי העלייה ומגיע לקוצב המשני של הלב (AV)= קשר עליה חדר-חדר, הממוקדם בין העליות לחדרים.
- האות החשמלי ממשיך משם אל המחיצה שבין החדרים (=הסמפטום), הנקרא Bundle of His= צרור עלייה חדר.
- בסוף המחיצה הזרם מתפצל אל הצרור הימני (בתוך הקיר של חדר ימין) ואל הצרור השמאלי (בתוך הקיר של חדר שמאל).
- בין תאי השריר שמרכיבים את החדרים נמצאם סיבים עדינים המפזרים את החשמל באופן שווה. סיבים אלו נקראים סיבי פורקניה.
* הקוצה הראשי SA הוא שקובע את הקצב באופן קבוע בערך 60-90 פעימות לדקה (קצב תקין אצל מבוגר), AV הקוצב המשני איטי יותר 40-60 פעימות לדקה. הקוצבים מגבים אחד את השני כך שאם אחד יפגע השני יקבע את קצב הלב. במידה וישנה בעיה בהולכה החשמלית (הפרעת קצב) ניתן להשתיל קוצב מלאכותי המחליף את הטבעיים.
שריר הלב (המיוקרדיום):
- תאי שרירי הלב דומים במבנה שלהם לתאי שריר משורטט (נראה ובנוי כמוהם במבנה המיופיבריליות), דבר המקנה לו חוזק.
- עם זאת, בדומה לשריר חלק, הוא בלתי רצוני ואינו מתעייף במהרה.
- זהו סוג נפרד של שריר בעל יכולת כיווץ מהירה ומסונכרנת.
- תאי שריר הלב עשירים במיטוכונדריות פי כמה מתאי שריר ותאי גוף אחרים, מה שמאפשר ללב לעבוד לאורך זמן מבלי להתעייף.
- שריר הלב הוא אירובי ואינו יכול לפעול בהעידר חמצן.
* לכן אוטם בשריר הלב מסוכן כי חמצן לא יגיע שוב ללב.
אספקת החמצן ללב:
* הלב מאפשר אספקת חמצן לכל הגוף, אך מאיפה מגיע החמצן לשריר הלב עצמו?
- אספקת החמצן לשריר הלב עצמו נעשית באמצעות כלי דם מיוחדים הנקראים: "העורקים הכליליים"- Coronary Arteries.
- שמם ניתן להם כיוון שהם מקיפים את הלב כמו כתר (Corona).
- נימי הדם בלב צפופים במיוחד ומאפשרים חילוף גזים מיטבי.
- "מנוחת הלב" מתרחשת בזמן שבין פעימה לפעימה- בדיאסטולה. בזמן זה זורם הדם אל העורקים הכליליים!
העורקים הכליליים- Coronary Arteries:
- אלו הם זוג עורקים שיוצאים (מתפצלים) מתוך אבי העורקים, ממש מעל נקודת יציאתו מהחדר השמאלי.
- העורק הכלילי הימני (מתפצל ל-3 ענפים).
- העורק הכלילי השמאלי (מתפצל ל-2 ענפים).
מה יקרה אם אחד מהעורקים יסתם?
- היצרות עורקים- נגרמת מנזק שהוסב לתאים המצפים את הדופן הפנימי של העורק- תאי אנדותל.
- גורמי סיכון להיצרות עורקים: עישון, יתר לחץ דם, סוכרת, רמת שומנים גבוהים בדם (דיסליפידמיה), גיל ועוד...
היצרות כלי דם הכליליים:
- אספקת החמצן לשריר הלב שמסופק על ידי העורק המוצר נפגעת ("איסכמיה" של שריר הלב).
- הדבר מתבטא קלינית בתעוקת חזה וכאשר חסימת כלי הדם חמורה= אוטם בשריר הלב= התקף לב.
- מטפלים בצינתור (בלון שמכניסים לכלי הדם ומנפחים כדי לפתוח אותו).
כלי דם (עורקים):
כל מה שיוצא מהלב זה תמיד עורק וכל מה שנכנס ללב הוא תמיד וריד.
מהגדול לקטן:
- עורקים גדולים- אלסטיים מאוד, מובילים דם מהלב אל הגוף.
- עורקים בינוניים- שרירים, תפקידם לפזר את הדם לרקמות, על ידי כיווץ והרפיה ("דופק").
- עורקיקים- יוצרים התנגדות לזרימת הדם בגלל קוטרם הקטן. משפיעים על לחץ הדם.
* העורקים בעלי דופק עבה יותר וחלל צר יותר לעומת הוורידים והם ללא שסתומים.
העורק בנוי מכמה שכבות:
- טוניקה אינטימה- האיזור\ השכבה הפנימית- קרובה לאיזור שהדם זורם, בנויה מאנדותל (חד שכבתי קשקשי) ומשכבה\ חגורה אלסטית פנימית שבונה את הטוניקה אינטימה.
- טוניקה מדיה- השריר החזק, שריר העורק מתכווץ ודוחף את הדם קדימה מכילה שריר חלק וחגורה אלסטית חיצונית.
- טוניקה אדוונציה\ אקסטרנה- בנויה מרקמת חיבור רפה, השכבה החיצונית ביותר, מצפה ומגנה.
* הם קיימים בכל העורקים (הגדולים והבינונים) רק שונים בגודלם. בעורקקים הם הרבה יותר קטנים (פחות שכבות)- בכל מצב עד שהורק לא הופך לנים- יש בו שריר, בנימים אין שרירים בכלל יש רק אנדותל.
- נימים- בהם מתבצע חילוף החומרים והגזים בין הדם לרקמה, עשויים משכבת אנדותל בלבד. המחוררת בנקבים קטנים המאפשרים מעבר מולקולות.
* אלו הם כלי הדם הקטנים ביותר! דופנם הדקה והמחוררת מאפשרת חילוף חומרים עם התאים אשר צמודים אליהם (בדיפוזיה)-
בהן נעשה חילוף החומרים בין הדם והרקמות.
כמעט כל תא בגוף צמוד לנים אחד או יותר.
כלי דם (ורידים):
מהקטן לגדול:
- ורידונים- מנקזים דם מהרקמה.
- ורידים בינוניים- מנקזים איברים ומערכות (וריד הזרוע, וריד ריאתי).
- ורידים גדולים- מנקזים את פלג הגוף העליון והתחתון (וריד נבוב עליון\ תחתון).
* ורידים בעלי חלל רחב יותר מעורקים ויש להם שסתומים חד כיוונים הדופן שלהן דקה יותר (פחות שרירית).
לסיכום וריד VS עורק
וריד עורק
נכנס אל הלב יוצא מהלב
מנקז דם מהאיבר מספק דם לאיבר
רחב צר
פחות שרירי שרירי
יש שסתומים אין שסתומים
דל בחמצן עשיר בחמצן (נכון רק למעגל הגדול)
לחץ דם- נמדד בעורקיקים
לחץ דם הוא הלחץ שמפעיל הדם על דפנות כלי הדם. יחידות- מ"מ כספית. בממוצע ולחץ סביר הוא 120/80, 110/70.
- פיק גבוה- סיסטולי- עקב התכווצות הלב (לדוגמא 120).
- פיק נמוך- דיאסטולי- בזמן הרפיית הלב (לדוגמא 80).
מה משפיע על לחץ הדם?
- כמות הנוזלים בתוך כלי הדם- ככל שיש יותר נוזלים כך הלי יהיה יותר מנופל. במקרה של ההתייבשות לחץ הדם יהיה נמוך.
בבצקת לחץ הדם יהיה גבוה.
- עוצמת כיווץ הלב בסיסטולה.
- מידת כיווץ כלי הדם (התנגדות פריפרית בעורקקים).
* יתר לחץ דם מוגדר מ- 140/90 (קדם יתר לחץ דם 80-89 \ 120-139).
גורמי סיכון:
השמנה, עודף שומנים בדם (היפרליפידמיה), דיאטת רבת מלח, עישון, חוסר פעילות גופנית, סטרס נפשי, היסטוריה משפחתית.
מלח משמר נוזלים בגוף- לפני צום כדי לשתות בקבוק מים עם כפית שטוחה של מלח.
מערכת לימפתית (כהמשך למערכת הלב- חלק מהדם)
נוזל הגוף: 60% ממשקל הגוף, 2/3 נוזלים תוך תאיים, 1/3 חוץ תאיים (שמתוכם: 1/4-דם, 3/4- נוזלים).
- המערכת הלימפתית היא מערכת הובלה, שתפקידה להחזיר נוזלים שברחו מהדם אל הרקמות- בחזרה אל מחזור הדם.
- הלימפה דומה בהרכבה לפלסמה, אך יש בה פחות חלבון, היא מכילה תאים לבנים רבים, שמקנים לה צבע חלבי (אין בה תאי
דם אדומים- מה שצובע את הדם לאדום)- אין בלימפה המוגלובין.
- לפני החזרתו לדם, נוזל הלימפה עובר סינון מפני מזהימים בקשרי הלימפה, ובכך מספק הגנה חיסונית מקומית ואיזורית.
לימפוציטים:
/\ תאים לבנים בשם לימפוציטים הנוצרים במח העצם ומבושלים בבלוטת התימוס.
/\ הם נכנסים דרך הורידים אל מחזור הדם ומשם עם העורקים.
/\ אל איברים פנימיים (טחול, שקדים...)
/\ וכן אל רקמות אחרות.
/\ התאים הלבנים יכולים להישאר במחזור הדם או שהם יכולים לנדוד אל כלי הלימפה בתוך כלי הלימפה הם זורמים עד שמגיעים לקשר לימפה.
/\ בו הם יכולים להתיישב, אפשרות נוספת היא להמשיך ולזרום עם הלימפה עד שהיא מוחזרת אל מחזור הדם.
מערכת לימפתית (לסיכום):
מערכת הלימפה היא מערכת ניקוז של נוזלים אך יש לה תפריד חיסוני לא מבוטל בזכות מערכת הסינון שלה המבוססת על הלימפוציטים.
* מה יכול לגרום לקשריות לימפה נפוחות (לימפאדנופתיה)?
1. זיהום סיסטמי- בין היתר מחלה הנשיקה.
2. זיהום מקומי של כלי הלימפה (לימפאדניטיס).
3. ממאירות- לימפה, גרורות מרוחקות של סרטן.
מערכת הנשימה Respiratory System
מהם 5 האיברים החיוניים לחיים? Vital Organs?
- לב, - ריאות - כליות, - מוח, - כבד.
* פגיעה בתפקוד אחד מהאיברים מסכנת חיים (אי ספיקת לב, אי ספיקת כליות).
רכילות:
- במהלך החיים אדם ממוצע נושם כחצי מיליארד פעמים.
- אם נחבר את כל דרכי האויר שבריאה יחדיו, אורכם יגיע ל-50 קילומטר.
- בריאה ישנם כ-300 מיליון נאדיות, אם נחבר את שטחן ביחד נגיע ל160 מ"ר, כשטחו של מגרש טניס.
* מדוע השטח כל כך גדול? כדי שנוכל לשחלף גזים.
תפקוד מערכת הנשימה:
- לספק חמצן אל הדם והרקמות.
- לסלק פחמן דו חמצני מהדם.
- לווסת את כמות יוני המימן בדם (חומצה\ בסיס PH).
- יצירת קולות (פונציה).
- איוד נוזלים (יכולים לנשום אוויר לח או יבש אבל תמיד נושפים לחות). בנשימה מאבדים נוזלים.
תהליך הנשימה מתחלק ל-3:
1. אוורור Ventilation:
- שיחלוף אויר בין האוויר החיצוני לאוויר שבריאות.
- מתבצע שני שלבים: שאיפה Inspiration, נשיפה Expiration.
2. נשימה חיצונית (ריאות) External Respiration.
- שיחלוף הגזים בין הדם לאוויר.
3. נשימה פנימית (תאית) Internal Respiration.
- שיחלוף הגזים בין הדם לתאי הגוף.
נשימה:
למרות שיש להקפיד על הבחנה בין נשימה פיזיולוגית לנשימה תאית, הרי שבבעלי חיים הקשר בין שני התהליכים הדוק:
- החמצן נקלט בריאות ומועבר בדיפוזיה אל מחזור הדם.
- בדם, החמצן נישא על גבי מולקולות ההמוגלובין שבכדוריות הדם האדומות.
- בכלי הדם הקטנים ביותרים- הנימים, החמצן עובר בדיפוזיה אל כל תאי הגוף.
- התאים משתמשים בחמצן כקולט האלקטרונים הסופי בתהליך הנשימה התאית במיטוכונדריה- התאים משתמשים בחמצן-
פולטים Co2 וחוזרים במחזור הדם הגדול עניין בחמצן ועשיר בפחמן דו חמצני.
מערכת הנשימה- מבט כללי:
1. אף\ פה.
2. בית הבליעה\ לוע Pharynx
3. בית הקול (הגרון) Larynx
4. קנה הנשימה Trachea
5. סימפונות Bronchi
6. נאדיות הריאה
* מערכת הנשימה יכולה להיות מחולקת לפי מערכות אנטומיה:
- מערכת הנשימה העליונה:
1. חלל האף
2. סינוסים
3. לוע (פרינקס)
4. גרון (לרינקס)
- מערכת הנשימה התחתונה:
5. טרכאה (קנה נשימה)
6. ברונכי (סימפונות)
7. ברונכיולות ונאדיות הריאה
* מערכת הנשימה (מלבד היותה מחולקת לעליונה ותחתונה) מחולקת ל-2 על פי חלוקה תפקודית:
- מערכת ההובלה- המבנים המאפשרים מעבר רציף של אויר מהחוץ לריאות ולהיפך (איוורור).
- מערכת הנשימה- הריאות עצמן, מאפשרות מעבר של גזים מהאוויר הנשאף לתוך הדם הזורם בכלי הדם, ולהיפך (נשימה
חיצונית)- לחלק זה משתייכות הברונכיאליות ונדיות הריאה.
1. חלל האף- Nasal Cavity
-
מעצם ה-Nasal
-
סחוסי האף
-
עצם ה-Etmoid
-
עצם ה- Vomer
-
עצם ה- Frontal
-
עצם ה- Sphenoid
-
קונכיית האף העליונה
-
קונכיית האף האמצעית
-
קונכיית האף התחתונה
-
החך הקשה
-
החך הרך
2. גתות- סינוסים
ארבעה זוגות חללים בתוך עצמות הגולגולת, תפקידן להקטין את משקל הגולגולת (כדי שלא תהיה עצם דחוסה וכבדה) ולתת תהודה לקול- אנו מייצרים קולות והחללים האלו משפרים את הקולות שלנו. יש סה"כ 8 סינוסים, 4 בכל צד.
- הסינוס הפרונטלי- בעצם הפרונטל.
- הסינוס המקסילרי- בעצם המקסילה.
- הסינוס האתמואידאלי- בעצם האתמואיד (עצם ען הרבה חורים קטנים ולא עצם שלמה).
- הסינוס הספינואידאלי- בעצם הספנואיד נמצאת בחלל הפנימי יותר לסינוס הפרונטלי.
- הסינוסים המקסילרי והאתמואידלי קטנים מאוד בילוד והופכים מפותחים רק בגיל שנה- שנתיים, הסינוסים הפרונטלי
והספנואידאלי נוצרים בגיל שנה שנתיים, הופעים מפותחיל בגיל 5-6 וכולם יחד ממשיכים להתפתח עד לגיל ההתבגרות.
- מסיבה זו, סינוסטיס בילדים קטנים נדירה. נזלת לצערנו לא :-) .
סינוסיטיס במבוגרים-
גורמים: חסימה של הסינוס-> הצטברות הפרשות-> זיהום משנה (חיידק או וירוס).
סימפטומים: כאבים באיזור הסינוסים מחמירים בכיפוף הראש לפנים, אדמומיות באף ובפנים, רגישות עזה למגע באיזור הסינוס "אף סתום", שיעול מתמשך וגירוי בגרון, הפרעות בחוש הריח, כאב\ לחץ בעיניים, באוזניים ועוד...
טיפול: קומפרסים חמים, הפסקת עישון, שמירה על לחות, אנטיביוטיקה.
* ניתוח אף:
- סיבה רפואית- טראומה\ חבלה, חסימת דרכי אויר (מחיצה) ודלקות חוזרות, מום מולד ועוד...
- סיבה קוסמטית- פלסטיקאי או מנתח רופא א.א.ג.
3. הלוע, בית הבליעה, פארינקס
משותף גם לחלל האף וגם לחלל הפה- חלל ארוך שמתחיל מאוחרי האף עד הושט- משותף לדרכי הנשימה והעיכול.
הפארינקס יוצר קשר עם חלל האף, חלל הפה ועם הלארינקס (גרון), מעביר את האויר ללרינקס ואת האוכל לושט. חלקי הלוע\ פארינקס- לוע עליון- אפי, לוע אמצעי- פומי, לוע תחתון- גרוני.
* מה מונע מגוש האןכל הנבלע אל הפארינקס להגיע אל הלרינקס ומשם אל דרכי הנשימה? סחוס אלסטי בשם "מכסה גרון"=
הנקרא אפיגלוטיס.
- סחוס זה נמצא חופשי ופתוח בדרך כלל, אך בזמן בליעה הוא מתיישב על הכניסה ללרינקס וחוסם אותה. במקביל הוא מכוון את
המזון לרדת אל הושט. כשאנו אוכלים ומדברים הוא יכול להתבלבל.
* תהליך הבליעה הוא רפלקס. הושט הוא פוסטריורי לקנה.
4. הבית הקול, גרון, הלרינקס
גרוגרת (סחוס התירואיד).
עצם הלשון Hyoid Bone.
הלרינקס נמצא סופריורי לקנה הנשימה (הטרכאה).
תפקידי הלרינקס:
- העברת אוויר לדרכי הנשימה (מהפרינקס לטרכאה).
- מניעת אספירציה (כניסת מזון למערכת הנשימה).
- יצירת קול (פונציה)- מכיל מיתרי הקול.
4.א הלרינקס בנוי מ-9 סחוסים, המוחזקים על ידי אוסף קרומים ושרירים:
- סחוס התריס- סחוס התירואד
- סחוס הטבעת- סחוס הקריקוקאיד (אליהם מתחברים מיתרי הקול)
- סחוס האפיגלוטיס- מכסה הלרינקס
- עצם הלשון- בין האפיגלוטיס לתירואיד- עצם ססמואידית.
4.ב שרירי הלרינקס- תפקידם לוסת את דרגת הפתיחה של מיתרי הקול ולכווץ את האפיגלוטיס- מותח את מיתרי הקול- מוציא
עוצמת קול, מוריד ומכווץ את האפיגלוטיס.
- קופסית הקול- גלוטיס.
רגע של קליניקה
- חסימת דרכי אוויר עליונות (מול הלרינקס).
- בשל תגובה אלרגית: עקיצת דבורה, אכילת בוטנים, נטילת תרופות ועוד...
- כוויות (גם כימיות) ושאיפת עשן.
- דלקות כמו אפיגלוטיס (דלקת של מכסה הגון) או לרינגיטיס (דלקת של הלרינקס).
- גוף זר.
- חסימה עלולה להביא לחנק או שיעול אופייני בשם סטרידור Steidor (נשימה מצופצפת).
כיצד נטפל?
- דלקת- נוגד דלקת.
- פתיחת נתיב אוויר A.W אינטוביציה- צינור בתוך הטרכאה- ישירות בקני הנשימה.
- לרינגוסקופ- צפייה בלרינקס.
- חסימת דרכי אויר- פתיחה כירורגית.
- מיתרי הקול נמצאים איפה שנמצא סחוס התירואיד- לפי הגרוגרת.
דרכי נשימה תחתונות
5+6 קנה הנשימה (טרכאה) + סימפונות (ברונכי):
- קנה הנשימה (הטרכאה)- מתחיל בצוואר בהמשך ישיר ללרינקס, יורד לבית החזה ומתפצל לשני ברונכים ראשוניים (ראשיים) -
ימני ושמאלי - אחד לכל ריאה.
- הימני ישר יותר, קצר ותלול, השמאלי ארוך ויוצר זוית קהה עם קנה הנשימה (טרכאה).
- אם מישהו נחנק מגוף זר, סביר להניח שתחסם הברונכיס הימני (שממשיך ישר יותר).
- מתוכם יוצאים עוד פיצולים- לריאה שמאל- 2 אונות, לריאה ימין 3 אונות- הלב תופס מקום של אונה אחת.
* כל זה מרכיב את ה"עץ הברונכיאלי".
מבנה דרכי הנשימה התחתונות- הטרכאה, קנה הנשימה והברונכיס, סימפונות:
- דופן דרכי האוויר הגדולות בנויות מסחוסים בצורת פרסה, כאשר פתח הפרסה נמצא מאחור ומכוסה בשריר.
- הסחוס שומר על הצינור פתוח באופן תמידי (שומר על קשיחות) ואילו השריר מעניק לו גמישות מסויימת.
- מספר הברונכים קטן עם התפצלויות-> בברונכיוליות הסופיות כבר אין סחוסים כלל, והדופן בנוי רק משריר ורירית, מדוע?
* כי אין חילוף חומרים עם סחוס- מה שמאפשר את שיחלוף הגזים בצורה הטובה ביותר- אך ברקמות סופיות אלו שאין בהם סחוס
(הגמישות) הן יכולות לקרוס.
רירית מערכת הנשימה-
האפיתל המצפה את מערכת הנשימה לכל אורכה הינו האפיתל הפסאודו רב שכבתי (עמודי), זוהי רירית המצפה את כל חלל האף, הסינוסים, הלוע, הגרון, הקנה והסימפונות.
- מטרתה ספיגת גזים מהירה + סינון חלקקי האוויר הנשאף.
א. כל האפיתל מכוסה בתאי סיליה- שערות קטנות וקצרות המכסות את האפיתל לכל אורכו כדי לסנן ולהגן, ויש לו גם תאי גובלט-
תאי ריר- שתפקידים להפריש ריר (גובלט) הלוכד חומרים מזיקים.
כאשר נכנס אויר, הסיליה מסננת אותו כל הזמן והן בתנועה מתמדת כלפי חוץ. שערות האף- סיליה.
ב. האפיתל עשיר בכלי דם- מאפשר שחלוף גזים טוב, מאפשר לחמם את האויר שנכנס לטמפרטורת הגוף (שאיפת אויר קר- תכאיב
לנו)- נותן לחות לאויר (נשיפה תמיד לחה).
- תאי השיער (הסיליה) ותאי הריר (הגובלט) יחדיו, מאפשרות הסעה של הריר יחד עם חומרים שונים מתוך מערכות הנשימה
החוצה, לאויר.
* הסיליה מפנה את הלכלוך מהגוף.
- עישון הורס את הסיליה שעל תאי השיער, ובכך מונע סילוק כיח, ריר וחומרים מזיקים ממערכת הנשימה החוצה.
- תוצאה: ליחה מוגברת, שיעול, זיהומים חוזרים, מחלת ריאות חסימתית, סרטן ריאה.
7. ברונכיאליות סופיות (טרמינליות) ונאדיות הריאה (אלויאולות)- האיזור הנשימתי:
- כאמור בקצה הברונכיוליות ישנם שקי האלוואולי- נאדיות.
- בכל ריאה ישנן כ-300 מיליון נאדיות!
- כל נאדית עטופה ברשת נימי דם (קפילרות)- מדוע?
בנאדיות נעשה שיחלוף הגזים, שהוא התהליך הסופי בנשימה:
- הגזים עוברים בדיפוזיה בין האוויר שבנאדיות אל הדם שבנימים הסומכים, ולהפך!
קרומי הריאות- פלאורה
2 הריאות נמצאות בחלל בית החזה, מוגנות על ידי הצלעות.
חלל בית החזה מחולק ל-3 מדורים:
- מדיאסטינום- המדור האמצעי, המכיל את הלב.
- שני מדורי הפלאורה (Pleura), שני מדורים צדדים לטרליים- ימני ושמאלי, המכילים את הריאות.
- הפלאורה- קרום דו שכבתי שעוטף את הריאות, הקרום מפריש נוזל סיכה, בין השכבות, אין קשר או חיבור.
שתי השכבות:
- פריאטלית- דבוקה לריאה.
- המרווח שבין השכבות מכיל את נוזל הסיכה המונע חיכוך ומאפשר הרחבת הריאות בזמן הנשימה- הוא אינו מכיל אוויר באופן
פיזיולוגי.
מרווח הפלאורה- צר מאוד אבל מוגדל מעל הסרעפת- לכאן הריאות מתרחבות בשאיפה, מאפשר שמירה על "ואקום" בין בית החזה
לריאות.
קליניקה
- שלמות הפלאורה היא הכרחית לתהליך נשימה תקין. נקב בפלאורה גורם לאויר להיכנס למרווח הפלאורי במקום לנאדיות ונוצר
לחץ על הריאות, הנקרא חזה אוויר.
- המצב מוביל לקוצר נשימה, כאבים בחזה וסיבוכים נוספים.
הריאות- LUNGS
- הריאות בנויות מהעץ הברונכיאלי המוקף בנאדיות.
- לריאות מבנה ספוגי, אוורירי וצבע ורדרד.
- הסתעפויות הברונכי מלוות בהסתעפויות של כלי הדם,
כלי הלימפה והעצבים.
- לריאה הימנית 3 אונות ואילו לשמאלית 2 אונות (הלב תופס מקום).
- לכל ריאה יש שורש\ שער ריאה-
איזור כניסה המכיל ברונכוס (סמפון) ראשי אחד,
עורק ריאתי אחד, שני ורידי ריאה, עצבים,
כלי דם ברונכיאלים (קטנים) וכלי לימפה.
מנגנון הנשימה- שרירי הנשימה
- שריר הנשימה העיקרי הוא הסרעפת- המהווה מחיצה רוחבית בין חלל החזה לחלל הבטן.
- השרירים הבין צלעיים בחיצוני והפנימי, גם משתתפים בנשימה רגילה (במנוחה).
- בנשימה מאומצת משתתפים גם שרירי עזר נוספים: שרירי צוואר, בטן... כשבורחים צריכים עזרה.
- אנשים שנוטים קדימה ונוח להם- יש להם בעיות נשימה, בדרך כלל מעשנים.
* בשאיפה הסרעפת מתווצת, יורדת מטה, השרירים הבין צלעיים החיצוניים מתכווצים ומעלים את הצלעות.
נפח בית החזה גדל, נוצר תת לחץ (ואקום), הריאות מתרחבות ואויר "נשאב" אליהן.- כלוב הצלעות מתרחב- 2 שכבות הקרום גם נמשכות החוצה ומכך הריאות מתנפחות ונוצר "לחץ שלילי"- השאיפה הוא תהליך פאסיבי.
* בנשיפה- הסרעפת מרפה, ולכן מתרוממת. השרירים הבין צלעיים הפנימיים מתכווצים ומורידים את הצלעות-> נפח בית החזה
קטן והאויר יוצר החוצה. הרפיית הסרעפת-> הריאות קטנות חזרה-> השריר מתכווץ גם הוא-> כתוצאה מכך האויר יוצר החוצה->
תהליך אקטיבי (אם לא נכווץ, אוויר ישאר שם).
* לחולי אסטמה אין בעיה להכניס אויר אלא להוציא אויר-> בעיה בהפעלת השרירים. באופן האקטיבי- הסימפונות מכווצות והתרופות מרפות את השריר.
- הפלאורה- הואקום, גורם לכלוב הצלעות להתרחב.
- אם יש חור בין שכבות הקרום-> לא יהיה ואקום. הקרום הפריאטלי שדבוק לבית החזה ימשך אך הקרום הווסרלי לא יתרחב
איתה- דבר שיכול לסכן חיים.
אם יש חור (טראומה, חבלה, מום וכ'...) מתקינים שסתום חד כיווני שיוציא אוויר בלבד.
נפחי הנשימה
- נפח מקסימלי של אויר בכל ריאה הוא כ 4-6 ליטר!
- בנשימה רגילה מוחלף כחצי ליטר= אוורור.
- כליטר אחד תמיד נשאר בריאות ונקרא נפח שאריתי.
מערכת העיכול
מערכת שבנויה מצינור אחד ארוך המתחיל הפב ונגמר בפעי הטבעת- חלל ארוך שיש בו שסתומים.
הוא פתוח לעולם החיצוני (עם הפה) ומה שלא יספג יצא החוצה (כמו למשל בבליעת מטבע\ מתכת).
העיכול (הקדמה):
כל היוצרים החיים מורכבים מ-5 סוגי מולקולות ביולוגיות מורכבות ("אבות מזון").
1. ליפידים= שומנים.
2. פרוטאינים= חלבונים.
3. קרבוהידריטים= פחמימות.
4. ויטמינים וקואנזימים (לזרזים).
5. מינרלים וקופקטורים.
בצרכנים, כמו בני האדם, חייבות מולקולות אלה להיות מפורקות למרכיביהן:
ליפידים-> חומצות שומן.
פרוטאינים-> חומצות אמינו.
פחמימות-> חדי סוכר (גלוקוז).
* הדבר קורה בתהליך הנקרא עיכול- פירוק מכאני או כימי של מולקולות ביולוגיות מורכבות למרכיביהן.
ספיגה= ממערכת העיכול לדם.
- עיכול מכאני- פירוק של האוכל, לעיסה, קטישה של האוכל על ידי חומצה.
- פירוק כימי- פירוק חומר מסויים לאבני היסוד שלו, פירוק זה מתבצע על ידי אנזימים בכל מערכת העיכול, מלבד המעי הגס.
- ברוב בעלי החיים, מערכת העיכול היא צינור הנמשך לאורך כל הגוף.
- המזון נע בכיוון אחד, כאשר איזורים שונים בצינור העיכול אחראיים לבצע תפקידים שונים.
- מסביב לצינור קיימים איברים אקססורים- איברי עזר, הם חיוניים ומחוברים ל"צינור" באמצעות תעלות.
- בגוף האדם, מערכת העיכול היא צינור המתחיל מהפה ונמשך עד פי הטבעת.
- חלל הצינור נחשב ל"חיצוני לגוף"- גוש המזון מכיל מיקרואורגניזמים ואנטיגנים רבים וצריך לעבור סינון על ידי מערכת החיסון.
- איברים אקססוריים: כבד, כיס מרה, לבלב.
מערכת העיכול העליונה:
א. חלל הפה
ב. לוע
ג. ושט
* איברים נוספים: שיניים, לשון (קשורים לפירוק המכאני), בלוטות רוק (3 כאלה, 1 בכל צד, ואחת מתחת ללשון קשורות לפירוק
הכימי).
- הבלוטה הפראוטיד- הגדולה ביותר- בלוטת מיצד האוזן.
- בלוטה תת לסתית- סאב מנדיבולרית.
- בלוטה לשונית- הקטנה ביותר.
ד. ושט (בסוף הושט רואים את הסרעפת).
ה. קיבה
מערכת העיכול התחתונה:
ו. המעי הדק (החלק הארוך ביותר במערכת, כ-7 מטר, מחולק ל-3 חלקים):
- תריסריון.
- המעי הצם.
- המעי הכרוך.
* איברים אקססוריים: כבד, כיס מרב, צינורות המרה, לבלב.
ז. המעי הגס:
- מעי חיוור.
- תוספתן.
- מעי עולה, מעי רוחבי, מעי יורד.
- פרשדון
- חלחולת Rectum
ח. פי הטבעת Anus (כבר לא חלק מהמעי הגס)
* עולם.
לסיכום: חלל הפה->לוע-> גרון-> ושט-> קיבה-> תירסריון-> מעי צם-> מעי כרוך-> מעי חיוור-> מעי גס עולה-> מעי גס רוחבי- מעי גס יורד-> פרשדון-> חלחולה-> פי טבעת-> עולם.
מערכת העיכול פיזיולוגיה:
מערכת העיכול פועלת על פי העקרונות הבאים:
1. תנועתיות Motility
2. הפרשה Secretion
3. עיכול Digestion
4. ספיגה Absorption
1. תנועתיות Motility
- מערכת העיכול מוקפת בשכבה של שרירים חלקים לכל אורכה: שכבת שריר אורכי ושכבת שריר מעגלי.
- השרירים מאפשרים את הערבוב והדחיפה קדימה של המזון.
- פעולה השרירים הינה בלתי רצונית, בשליטת מערכת עצבים נפרדת (מעית) ותחת השפעת רפלקסים שונים:
א. Deglutition- בליה, תהליך מורכב עם השפעת מערכת העצבים המרכזית והאוטונומית (שריר חלק) כאחד
ב. Peristalsis- כיווץ מתמשך בצורה גלית כצגובה להימצאות כוש מזון בצינור העיכול ומאפשר את דחיפתו קדימה (דיסטלית)- הפריסטלטיקה- המזון הנבלע יורד לאורך הושט-> מיד אחריו מגיע גל של כיווץ, הדוחף אותו מטה-> ולאחר מכן הרפייה-> כך
הלאה לכל אורך המעיים-> הפריסטלטיקה מושפעת ממערכת העצבים האוטונומית ופתיחת\ סגירת סוגרים שונים.
2. הפרשה Secretion
- תנאי לעיכול- הפרשת אנזימים מהלבלב (Pancreas) ואיברים אחרים (קיבה, מעי דק).
- הפרשת ריר המגן על אפיתל מערכת העיכול.
- הפרשת חומצת קיבה HCL.
- הפרשת חומרים אחרים בעלי חשיבות לעיכול: מלחי מרה.
3. עיכול Digestion
- עיכול מכאני- פירוק מזון ליחידות קטנות יותר, לא ספציפי לסוג מסויים (כל יחידה תכיל פחמימות, חלבונים, שומנים וכ').
- עיכול כימי- פירוק יחידות המזון לסוגיהן על ידי אנזימים שונים, כך שיוכלו להיספג בקלות, תוצרי הפירוק יהיו מוכנים לספיגה.
לדוגמא:
* ליפאז- פירוק שומנים במעי הדק.
* עמילאז- פירוק רב סוכר לחד\דו סוכר במעי הדק ובחלל הפה.
* פרוטאינז (לא מפרק פוריאטז) אלא חלבונים.
4. ספיגה Absorption
- ספיגה היא מעבר תוצרי פירוק המזון הסופיים דרך דופן המעי- רירית.
- רירית המעי בנויה מאפיתל חד שכבתי (עמודי), שכבת רקמת חיבור ושכבת שריר, וגן בלוטות הפרשה רבות.
- דרך הדם מגיעים חומרי המזון אל הכבדומשם לכל תאי הגוף.
מערכת העיכול מלמעלה למטה:
1. חלל הפה:
* הפה וחלל הפה-
- המבוא: החלל בין החניכיים ללחיים או לשפתיים.
- חלל הפה עצמו.
* שפתיים ולחיים (שרירי לעיס ופנים, שרירים רצוניים).
- חיך: גג חלל הפה:
- חיך הקשה (עצם), חיך רך (מה שמרגישים עם הלשון).
* שקדים.
* לשון.
תפקידי הפה:
- דיבור לעיסה ובליעה.
- הפרשת רוק: מכיל 99.5 מים, אלקטורליטים, אנזימים וחומרים אנטיבקטריאלים.
- עיכול ראשוני של המזון- מכאני וכימי (עמילאז, ליפאז).
- השמדת חיידקים (ליזוזים).
- וכמובן לחייך :-) .
בלוטות רוק:
- ישנן 3 זוגות של בלוטות רוק:
* פארוטיד- Parotid- בלוטת מיצד האוזן, הבלוטות הגדולות ביותר, צינור ההפרשה שלהן עובר דרך שריר ה- Massater- שריר
לעיסה גדול בדופן הלחי, כמו כן עצב הפנים עובר דרכו.
* סאבמנדיבולר- Submandibular, תת לסתיות.
* סאבלינגאל- Sublingual, תת לשונויות, הקטנות ביותר.
- האפיתל של כולם הוא האפיתל קובייתי מפריש- מפרישות רוק.
הרוק:
- מיכל עמילאז- חומר המפרק עמילאן.
- גורם מלחלח ומסכך.
- פעילות אנטיבקטריאלית, הגנה מפני חיידקים.
- הרטבת המזון- ממסי ומסייע לגירוי בלוטות הטעם.
- הקלה וסיוע לדיבור.
- הגיינת הפה, ניקיון והגנת שיניים.
- מכיל ביקורבונט- נטרול ראשוני של חומצה.
לעיסה- השיניים (כניסה לרפואת שיניים), מבנה השן:
א. אימייל- תזגיג- מגן על השן, חזק וקשיח, מכיל ריכוז גבוה של סידן וזרחן (הידרוקסיאפטיט), אך אינו מסוגל להתחדש.
- אין מערך אוסטאובלסטים\ אוסטאוקלסטים (אין רה-מודלינג), ניזוק בקלות על ידי חומצה- מה שמצהיב, אם יש סדקים יורגש
כאב בזמן שתייה.
ב. דנטין- שינן (יותר רך ומוצק), תומך באימייל.
ג. חלל מוך השם- רגיש וחלש מאוד, מכיל: תעלת שורש, מוך השן- חלק של השן שיהיה מעורב ברוב המקרים של חור הגורם
לכאב, עצב, עורק, וריד.
ד. מלט השן- חלק תחתון המדביק את השן אל הלסת.
ה. חניכיים.
ו. תושבת הלסת.
השיניים:
- נחלק אותם לרבעים (מחצית מהשיניים בכל לסת): 2 חותכות, 1 ניב, 2 מלתעות ו-3 טוחנות.
- סך הכל ישנן 20 שיני חלב (8 חותכות, 4 ניבים, 8 טוחנות) ו- 32 שיניים קבועות (8 חותכות, 4 ניבים, 8 מלתעות ו- 12 שיניים
טוחנות שמהן 4 שיני בינה).
- השיניים אינן צומחות אלא בוקעות.
* מכאן שתינוק נולד עם 2 מערכות שיניים בתוך הלסתות שלו.
עוד קצת על טעם ועל ריח:
לאורך הלשון מפוזרות 5 סוגים של בלוטות (ניצני) הטעם:
1. מלוח
2. מר
3. מתוק
4. חמוץ
5. אומאמי- מונוסודיום גלוטומט- לא בריא, גורם להתקפי זעם- נמצא בחטיפים, מוגדר כטעם "טעים".
* חריף אינו טעם אלא תחושה של פלפל על הלשון או על העור (אותה הרגשה).
תהליך הבליעה בשבלבים:
* לאחר הלעיסה, גוש המזון (בולוס) רטוב ומוכן לבליעה.
1. הלשון מתרוממת עד החך וגוש המזון נדחף פוסטריורית (באופן רצוני).
2. רפלקס (בלתי רצוני) מופעל: החך הרך סוגר את הפתח ללוע האפי.
3. הפרינקס מתרומם כלפי מעלה "לקבל" את גוש המזון והאפיגלוטיס נסגר.
4. שרירי הפרינקס מתכווצים ומתחילים גל פריסטלטי כלפי מטה, גוש המזון נדחף אל הושט.
* מסקנה אין נשימה\ דיבור בזמן בליעה.
2. ושט:
- נמצאת פוסטריורית.
- מחבר את חלל הפה, הלוע והגרון אל הקיבה.
- בדרכה היא עוברת דרך פתח מיוחד בסרעפת (הסרעפת מחלקת בין חלל החזה לחלל הקיבה והבטן).
- אורכה כ-25 ס"מ במבוגר: מקצה הלוע עד לפתח הקיבה ("הקרדיה").
- מורכבת משכבת שריר אורכי, ומשכבת שריר טבעתי:
- 1/3 עליון- שריר משורטט- ילד שבלע גוף זר יכול להפוך את הרפלקס ולהוציא אותו.
- 1/3 אמצעי- שריר משוררט+ חלק- מעבר בין לבין.
- 1/3 תחתון- חלק שהוא שריר חלק לגמרי ואין לנו בו שליטה.
* לושט שני סוגרים:
א. סוגר ושט העליון UES- שליטה רצונית.
ב. סוגר הושט התחתון LES- שליטה לא רצונית (שריר חלק).
- סוגרים אלה מונעים מעבר של המזון חזרה למעלה.
* סימפטומים שיהיו למטופל שה-LES שלו פגוע: צרבת, בחילות, הקאות, כאבי בטן עליונה- יכול להתאים למחלת הריפלוקס
הקיבתי ושטי- GERD.
3. הקיבה- אנטומיה:
א. הושט מתחברת לקיבה באיזור הראשון הנקרא Cardiac- פי הקיבה.
ב. Fundus.
ג. גוף- Body.
ד. שוער Pyloric.
* סוגרים (ספינקטרים).
- Gastroesophageal- פי הקיבה- ולשט.
- Pyloric- שוער לתריסריון.
תאי רירית הקיבה:
- תאי גובלט- מפריש ריר המגן על רירית הקיבה (מכיל ביקורבונט).
- תא פריאטלי- מפריש חומצה (HCL) וכן חלבון Intrinsic Factor המגן על ויטמין B12.
- תא G- מפריש את ההורמון גסטרין (מגביר תנועתיות וריקון הקיבה).
- תא צ'יף- מפריש אנזים בשם פפסין, המפרק חלבונים.
- תא DNES מפריש היסטמין, סרטונין והורמונים אחרים.
מערכת ההובלה
מערכת הנשימה
מחיצות האף
תפקידן להגדיל את שטח הפנים של רירית מערכת הנשימה באף ולסנן
מבנה הריאה- יחידה תפקודית
1. ברונכוס ראשי- מתפצל לברונכים אונתיים.
1. עורקי הריאה- המביא דם עני בחמצן.
2. ורידי הריאה- המוציאים דם עשיר בחמצן.
1. עורק ברונכיאלי- מספקים את העץ הברונכיאלי.
- הרבה כלי לימפה וקשריות לימפה.
- הרבה עצבים.
ניצני הטעם מגורים על ידי מולקולות שונות הגורמות לפתיחת\ סגירת תעלות יונים שונות ולזרם חשמלי המתפרש כטעם במוח
* הקיבה משמשת כאיבר ערבוב, טחינה ואחסון.
* היא בעלת קוצב עצמאי הקרובע את התדירות והקצב של ההתכווציות הפריסטלטיות.
* בקיבה לא מתרחשת ספיגה, לעט מספר תרופות ממשפחת ה- NSAIDS (למשל אספירין), אלכוהול וספיגה מועטה של מים.
* הקיבה הוא האיבר היחיד בצינור העיכול שיש לו שלוש שכבות שריר חלק: אלכסונית, רוחבית ואורכית.
גורמים המשפיעים על תנועתיות הקיבה:
- מתח של דפנות הקיבה (נוכחות מזון)- מגבירה תנועתיות.
- משוב שלילי של המעי הדק (FeedBack)- הורמונים (סקרטין, CCK) מקטינים תנועיות והפרשה (נוגחות מזון במעי).
- גסטרין- מגביר תנועתיות והפרשה.
- בקרה של מערכת העצבים המרכזית- דיכוי על ידי המערכת הסימפטטית ועוררות על ידי המערכת הפראסימפטטית.
חיידק ההליקטובקטור פילורי HP:
- שמו ניתן לו בגלל חיבתו הרבה לאיזור הפילורוס שבקיבה.
- הערכה היא ש-50% מהאוכלסייה נושאת את החיידק, רק 65-70 הם סימפטומיטיים (כאבי בטן, בחילות צרבות וכ').
- סיבוכים אפשריים: דלקת קיבה כרונית (גסטריטיס), כיב פפטי (תריסריון, קיבה), סרטן קיבה ולימפומה.
- טיפול אנטיביוטי להשמדת החיידק נדרש רק במקרה של זיהום עם תוצאה חיובית להימצאות החיידק.
- ישנם טיפולים אלטרנטיבים מועילים, תערובת פלאזם ירושלמי (Jerusalem Balsam)- צמח אלת המסטיק, מור, לבונה- תערובת.
- שמן אורגאנו טוב לחיידקי נשימה.
ניתוחים בריאטרים:
- ניתוח טבעת- מצרים את הדפנות של הושט לקיבה- יגרום לתחושת שובע ממעט אוכל וכל כמה זמן ירד מהושט לקיבה.
- ניתוח מעקף (קיבה)- חיבור ישיר בין הושט למעי- לא ניתן לאכול אלא רק לשתות.
4. המעי הדק:
המעי הדק מחולק ל-3 חלקים:
א. תריסריון- אורכו 12 אצבעות, כל העיכול מתרחש בו, החלק הכי קטן של המעי הדק (כל מיצי הקיבה, מרה והלבלב נשפכים
אליו).
ב. ג'נג'ום- המעי הצם.
ג. איליום- המעי הכרוך.
הפרשות אל המעי הדק:
- הלבלב מפריש "מיצי לבלב": עמילאז, ליפאז, פרוטיאזות, ביקורבונט ועוד אל תוך התריסריון.
- רירית המעי הדק (Mucosa)- מפרישה אל חלל המעי:
* ריר (Mucos)- מכיל ביקורבונט.
* הגנה מאנזימים וסתירת חומצת קיבה.
* אנזימים מעכלים- מופרשים בעיקר מהתריסריון.
-די סיכראזות- מפרקים די סכרידים למונוסכרידים.
- פפטיזות- מפרקים פפטידים על ידי הידרוליזה (פירוק) של הקשרים הפפטידים.
- נוקלאזות- מפרקים חומצות גרעין.
חלוקה תפקידית של המעי הדק:
- עיכול האנזימטי- הוא בתריסריון- אליו נשפעים אנזמי עיכול מהלבלב, כיס המרה והקיבה.
- עיקר הספיגה נעשית בג'נג'ום ובאיליום.
רירית המעי הדק:
- רירית המעי הדק בנויה בצורת שלוחות הנקראות סיסית (Villi), שתפקידם להגדיל את שטח הפנים וכך להגדיל את שטח הספיגה.
- בנוסף, לתאי הרירית עצמם יש שלוחות ציטופלזמתיות שנקראות מיקרו סיסים (MicroVilli), המגדילות עוד את שטח הספיגה.
5. הכבד:
נמצא בצידו הימני של הגוף (רוב משקלו בימין)- רובו מתחת לכלוב הצלעות.
נתונים: 14-16 ס"מ (אנכי), משקל 1.45-1.65 ק"ג.
טיפ: מימין לשמאל- כבד קיבה וטחול.
כבד שבולט מתחת לכלוב הצלעות חשוד ככבד מוגדל.
אונות הכבד:
1. ימנית- האונה הגדולה.
2. שמאלית- האונה הקטנה.
3. מרובעת- בצורת ריבוע- דבוקה לכיס המרה.
4. זנבית- מה שנמצא מצידו השני של האונה המרובעת.
- אל הכבד מתנקז הדם מכל חלקי מערכת העיכול: מהקיבה, מעי דק, מעי גס.
- תאי הכבד נקראים הפטוציטים.
- מערכת הורידים המנקזים את מערכת העיכול לוריד הפורטאלי נקראת "המערכת הפורטאלית" (מערכת השער).
מערכת זו נושאת את רוב חומרי הספיגה אל הכבד למטרת סינון לפני כניסיתם למחזור הסיסטמי- דבר שלא קיים בעוד שום איבר.
- דלקת הכבד נקראת הפטיטיס.
תפקידים- מטובוליזים:
- יצור חלבונים- הורמוני קרישה, אלבומין, גלובולינים- נוגדנים ושאר הורמונים.
- נטרול רעלים ופירוק תרופות- מטרת המערכת הפורטאלית- מגיע קודם מהקיבה לוריד השער- משם לוריד הכבד-> נשפך לוריד
נבוב תחתון ומשם לעליה ימנית.
- יצור והפרשת מרה (המרה נוצרת בכבד ורק מאוחסנת בכיס המרה).
- חילוף חומרים- הופך גלוקוז לגליקוגן ולהיפך, מייצר טריגליצרידים וכולסטרול.
- משמש כמרכז אגירה- גליקוגן, ויטמנים, A, B12,D, K, ברזל, שומן, חומצות אמינו.
- מעורב בהרס כדוריות אדומות ובמקרי כשל של מח העצם אף יכול לייצרן בעצמו.
זרימת הדם והמרה:
- אונות הכבד: אונה ימנית
אונה שמאלית
אונה מרובעת
אונה זנבית
- מערכת השער (פורטאלית): וריד השער
עורק הכבד
צינור המרה
- אונית כבדית (טריאדה): ענף של וריד השער
ענף של עורק הכבד
צינור המרה
* ההפטוציטים- הם תאים שיודעים להתחדש- אם מוציאים 2/3 מהכבד הוא יכול לצמוח מחדש ( יש בו הרבה Stem Cells- תאי אב).
מערכת הצינורות (כבד, כיס מרה, לבלב):
- נוזל המרה מכיל מלח מרה המאפשרים ספיגת שומנים במעי הדק, פסולת שומנית להפרשה דרך הצואה (כולסטרול,
פוספוליפידים), ביקורבונט ובילירובין (פגמנט, תוצר פירוק של המוגלובין).
- זרימת המרה: הפטוציטים-> צינורות (דרכי) המרה התוך כבדיות-> צינור מרה ימני ושמאלי-> צינור מרה משותף (אליו מופרשת
המרה מכיס המרה)-> תריסריון דרך סוגר מיוחד (על שם אודי).
- זרימת הפרשות הלבלב: צינורית הלבלב-> תריסריון דרך אותו סוגר.
אוניות הכבד:
- אונות הכבד מחולקות לאוניות: היחידה התפקודית של הכבד.
- כל אונית פועלת "כמסננת" של דם ורידי (פורטלי) ומייצרת מרה המופרשת לצינור המרה.
- הדם ה"מסונ"ן עובר לורידי הכבד ומשם לוריד נבוב תחתון.
סיכום זרימת הדם והמרה:
וריד עם חמצן יוצא מהחלק השמאלי של הלב לאורטה ומשם מתפל- האחד הולך לכבד, דרך עורק הכבד, השני הולך למעיים ולמערכת העיכול- יוצא משם עם מעט חמצן ועם הרבה חומר שנספג אליו. משם הוא הולך לוריד השער ואז לכבד.
כך שלכבד מגיע גם דם עם מלא חמצן וגם דם עם פחות חמצן. מהכבד- עובר לכיס המרה, המרה נשפכת לתריסריון, ומהתריסריון שוב פעם לכבד. מהכבד לוריד הכבד ומשפך נשפך לוריד הנבוב התחתון וחוזר ללב.
6. כיס המרה:
- המרה מיוצרת בכבד ונשפכת אל דרכי המרה.
- כאשר הסוגר המחבר בין דרכי המרה ובין התריסריון סגור, המרה נאספת ומצטברת בכיס המרה.
- כיס המרה לא רק מאחסן את המרה אלא אף מרכז אותה.
- הוא מרוקן את תכולתו למעי הדק אחרי ארוחה (בהשפעה הורמונלית ועצבית).
* לאדם בלי כיס מרה תהיה בעיה לעכל שומן- צריך לאכול ארוחות קטנות ודלות שומן.
- המרה צריכה להיות מופרשת- אם תעמוד הרבה זמן בכיס יהיו אבני מרה.
קליניקה:
- חסימה בזרימת המרה, בדרכי המרה, או בכבד עלולה להביא להצטברות מיצי מרה בגוף.
- מיצי מרה מכילים מטבוליט של המוגלובין בשם בילירובין- בעל פיגמנט (צבע) צהוב.
. עליה ברמת הבילירובין בדם תוביל לסימני צהבת:
* עור וריריות צהובות, * לובן העין צהוב, * שתן כהה וצואה בהירה.
7. המעי הגס:
- משתרע מה- Ileocecal Junction ועד פי הטבעת (אורך ממוצע כ1.5 מטר).
- חלקיו הם: מעי עיוור Cecum, תוספתן- Appendix, מעי עולה- Ascending Colon, מעי רוחבי Transverse Colon,
מעי יורד Descending Colon, פרשדון- Sigmoid Colon, חלחולת- Rectum, פי הטבעת-Anus.
- מתאפיין בתנועתיות איטית (16-24 שעות).
מעי הגס- מבנה:
* ישנם שלושה מאפיינים אנטומיים יחודיים למעי הגס, שנמצאים בכל חלקיו למעט ברקטום:
- חלוקה למקטעים (Haustra)- האוסטרה= מקטע במעי הגס.
- רצועות שריר חלק אורכיות הנקראות טניה Taenia Coli.
- תוספות שומניות על גבי השטח החיצוני של המעי שנקראות Appendices Epiploica.
מעי הגס- תפקידים:
- סופג מים- במידה ויש עודף שהמעי הדק לא מסוגל לספוג.
* בתחילת המעי הגס החומר הצואתי דליל ומימי.
* מכיל חיידקים ידידותיים לסביבה"- הפלורה הטבעית של המעי.
- לאחר ספיגת עודפי הנוזלים נוצרת במעי הגס צואה מוצקה.
* רירית המעי הגס הינה שטוחה יחסית וחסרת סיסים או מיקו סיסים משום שבמעי הגס לא צריך לספוג, רק מעט מים ולא אין סוף דברים כמו במעי הדק, וגם כך התנועתיות של המעי הגס איטית כך שהתהליך יושלם.
* מי שלא שותה הרבה נוזלים או צורך סיבים יסבול מעצירות. אפיתל המעי הגס הוא אפיתל חד שכבתי רגיל.
מעי הגס- הרקטום:
סוף המעי, החלחולת- רקטום, חלק שונה לגמרי במבנה האנטומי שלו משאר חלקי מערכת העיכול. היא באורך של כ-12 ס"מ, יש לה חלק מורחב שנקרא אמפולה ובתוכו נאגרת הצואה. כשיש כמות גדולה יחסית של צואה האמפולה נמתחת וסיבי עצב בתוכה פותחים באופן רפלקסיבי את הסוגר הבלתי רצוני בפי הטבעת, על ידי כיווץ הסוגר הרצוני שהוא חלק משריר רצפת האגן. ניתן לשלוט ברפלקס זה.
* כנגד עצירות עדיף להשתמש בנר ולא בכדור. בזרעי פשתן, צמחים מרים שישמנו את המעיים, סיבים, שתייה ומרקים.
* קיים רפלקס גסטרו קולית- מתיחה של הקיבה וכניסה של חומרים מעוכלים אל המעי הדק מגביר תנועיותיות מעי הגס ויוצרת דף ליציאה לאחר אכילה.
- רפלקס קולו קולו- גירוי המעי הגס מביא לתנועיות מוגברת- למשל עיסוי הבטן עם כיוון השעון.
הפלורה הטבעית של המעי- הפלורה הבקטריאלית:
- אוכלסייה של חיידקים ושאר מירקו אורגניזמים המתקיימת במעי באופן טבעי ובשלום עם הסביבה.
- החיידקים משתמשים למחייתם בחומרי המזון שלא עוכלו.
- הם יוצרים גזים.
הם מייצרים ויטמנים (ממשפחות K, B).
ספיגת מים ויונים:
- מים- יכולים לנוע לשני הכיוונים דרך הקיר של המעי הדק, בהתאם למפל הלחץ האוסמוטי.
- 92% מכל הנוזלים שאנו שותים נספגים במעי הדק, 6-7% נספג במעי הגס, 1% מופרש בצואה.
* מערך ספיגת המים בעיכול שונה מהמערך של השתן.
- יונים- נתרן, אשלגן, סידן, מגנזיום, ופוספט עוברים באופן אקטיבי (משאבות).
קרום הצפק (הפריטונאום):
- קרום הצפק הוא קרום דו שכבתי, שמרפד את דפנות חלל הבטן ועוטף את איברי הבטן: שכבה פריאטלית+ שכבה ויסראלית
(דואג גם להחזיק את כל החלקים במקום).
צפק פריאטלי- עוטף את הכל, חלל הצפק- וואקום, צפק ויסראלי- מחובר לאיברי הבטן.
הפדר (מזנטריום):
- שכבה כפולה של צפק המחברת את הקיבה, המעי הדק, הלבלב, הטחול ואיברים אחרים בבטן אל הדופן האחורי של הבטן.
היא מכילה כלי דם, כלי לימפה ועצבים.
אומנטום (סינר):
- השוטר של הבטן.
- כפל גדול של פריטונאום התלוי מעל איברי הבטן כמו סינר - ומכאן שמו.
- מלא ברקמות שומן (לפי משקל האדם).
- נלחם בזיהומים, מגביל דלקות וסותם חורים במערכת העיכול.
- הסינר הקטן: מחבר את הקיבה, הטחול והלבלב לקיר הבטן האחורי.
- הסינר הגדול- מכסה את המעיים ומונע חיכוך בינם לקיר הבטן הקדמי.
- פדר אחורי- מחבר את המעי הגס לקיר הבטן האחורי.
- פדר משותף- מחבר את המעי הדק לקיר הבטן האחורי.
בהם מתבצעת הספיגה ולכן הם חלקים ארוכים.
האונות נראות מקדימה