בס"ד
מערכת החיסון:
הדם והרכבו:
- מרכיב תאי:
* תאי (כדוריות) דם אדומים-> עושות את הדם אדום (ביוונית אריטרוציטים- תא אדום).
* תאי דם לבנים (נתמקד בהם לרוב במערכת החיסון)- לויקוציטים- תא לבן.
* טסיות (תרומבוציטים)- גורמים לקרישת הדם כשיש פצע כדי שלא יזרום דם ללא הפסקה- שלא יהיה איבוד דם.
- אחוז נפח הדם המכיל כדוריות דם אדומות נקרא המטקוריט (45% בממוצע).
- מרכיב לא תאי:
* חלבונים (אלבומין, נוגדנים).
* שומנים (טריגליצרידים, ליפופרוטאינים, LDL, HDL).
* אחרים (גלוקוז, אלקטרוליטים, פקטורי קרישה).
- הנוזל המכיל את המרכיבים הלא תאיים נקרא פלסמה (55% בממוצע).
תאי הדם הלבנים- הלויקוציטים:
* N- נויטרופילים, L- לימפוציטים, M-מונוציטים, E- אאזופילים, B- באזופילים.
1. כדוריות דם אדומות (אריתרוציטים):
- נוצרות במח העצם.
- תאי דם אדומים הם תאים קטנים, חסרי גרעין וגמישים מאוד- תכונה המאפשרת להם להידחק בתוך הנימים הקטנטנים-> הם בלי
גרעין, בשלב האחרון שלהם כך שהם לא יתרבו אלא רק יעבירו חמצן.
- תאי הדם האדומים מכילים המוגלובין:
* מולקולה המורכבת מברזל (Hemo) וחלבון (Globin).
* מאפשרת נשירת חמצן ושיחררו אל הרקמות.
* מאפשרת קישור לפחמן דו חמצני וסילוקו מהרקמות.
2. התאים הלבנים (לויקוציטים):
- מיוצרים בלשד העצם (מח העצם).
- ממלאים תפקידים שונים במערכת החיסון.
- נמצאים בכל הגוף- בדם, במערכת הלימפה וברקמות הגוף השונות (לדוגמא תאי הלנגרהנס 5% מהעור).
- רקמתם התקינה בדם 4000-11000 למיקרוליטר, אם יש יותר מהם, זה סימן לדלקת.
מערכת החיסון:
- מערכת המגנה על הגוף שלנו מפני היווצרות מחלות.
- מורכבת מאיברים, תאים ומולקולות אשר פועלים יחדיו כדי להגן על הגוף.
- מסוגלות לזהות גורמים חיצוניים לגוף ולהבדילם מהגוף עצמו.
- בעלת יכולת לזהות ולחסל מגוון רחב של פתוגנים- מיקראורגנזימים שנוכחותם בגוף מעוררת מחלה זיהומית: חיידקים, וירוסים,
טפילים (פאראזיטים), פטריות וחומרים זרים אחרים. נקראים גם מיקרובים או מרענים וגם תאים שהלכו לכיוון לא טוב- תאים
סרטניים.
מושגים בסיסיים:
- אנטיגן- מולקולה המסוגלת לגרום לתגובה של מערכת החיסון.
בדרך כלל האנטיגן יהיה חלבון או קומפלקס של סוגרים על ידי ממברנת התא (חיצוני), המבטא פפטידים של חלבונים הנמצאים
בתוך הגוף.
- כל תא בכל גרעין בגוף מבטא לפחות אנטיגן אחד לתאי מערכת החיסון, אך ברוב המקרים לא נוצרת תגובה חיסונית כי
האנטגינים "מוכרים" (Self) למערכת החיסון.
- אנטיגן של פתוגנים הם "זרים" לגוף (Non Self) ולכן יעוררו תגובה חיסונית. בפתוגן אחד יכולים להיות מספר אנטיגנים.
- נוגדן- Anti Bodt- חלבון המיוצא על ידי תאי מערכת החיסון- לבנים, היודע לזהות אנטיגן ספציפי ולהיקשר אליו -> "אנטי-אנטיגן"
לדוגמא Anti A- נוגדן כנגד סוג דם A.
- קומפלקס אנטיגן- נוגדן- ערמה של אנטיגנים המחוברים זה לזה על ידי נוגדנים. הקומפלקס מושך תאים בולעניים נוספים "ומעורר" את התגובה החיסונית. חיוני לתגובה חיסונית מיטבית כנגד האנטיגן.
* מערכת החיסון מורכבת משתי מערכות משנה:
- מערכת החיסון המולדת.
- מערכת החיסון הנרכשת.
* אלו שתי מערכות שונות, אך הן תלויות אחת בשנייה ופועלות בשיתוף פעולה.
ממערכת החיסון המולדת:
- זוהי מערכת החיסון הקיימת בגופנו מלידה: היא לא ספציפית ולא בררנית ( כל מה שהיא רואה היא אוכלת) וחסרת זיכרון.
- היא מערכת ספציפית- היכולת להגיב באופן מותאם לאנטיגן מסויים (ולא לאחר), לדוגמא לוירוס השפעת ולא לוירוס השעלת.
- חסרת זיכרון- אינה "זוכרת" את סוג האנטיגנים אליה נחשפה בעבר, ותגיב בכל חשיפה באותו אופן.
- 99% מהחומרים העלולים לסכן את גופנו, כלל אינם מצליחים לחדור אליו, רובים נהדפים ואינם עוברים את קווי ההגנה הקדמיים
של הגוף.
- ניתן לדמותה ל"צבא סדיר" השומר על הגבולות ומונע פלישה.
* מערכת החיסון המולדת כוללת 4 מנגנוני הגנה עיקריים:
1. מחסומים אנטומיים ופיזיולוגיים.
2. דלקת.
3. מערכת המשלים.
4. תאים בולעניים (פאגוציטים) ותאי הרג טבעיים.
1. מחסומים אנטומיים ופיזיולוגיים:
- מונעים או מעכבים את כניסת הפתוגנים לגוף.
- כוללים:
* הגנה ביופיזיקלית: הגנה ביוכימית:
ריר חומצות הקיבה
שערות המצפות את דרכי הנשימה אנזימים- הליזוזום ברוב ההפרשות
עור הפרשה מבלוטות חלב בעור
ריסים פלורה טבעית במעי הגס ובנרתיק
אנזים הספרמין בנוזל הזרע
2.דלקת:
- דלקת היא תגובה ביולוגית של הגוף לגירוי מזיק כמו הרס תאים, חומרים איריטנטים ופתוגנים.
- יכול להיגרם מזיהום או חבלה כלשהי לתאי הגוף (חתך, נמק, דימום).
- זהו ניסיונו של הגוף להסביר את הגורם המזיק ויחד עם זאת להתחיל את תהליך הריפוי.
- בהעידר תהליך דלקתי פצעים וזיהומים לכולם לא ירפאו והנזק לרקמה ימשך.
* דלקת VS זיהומים.
לא יהיה זיהום בלי דלקת, אך לפעמים יהיו דלקות (למשל מפרקים) אך לא יהיה בו זיהום.
- לדלקת 4 מאפיינים (חייב להיות את כל ה-4 מאפיינים לדלקת, לעיתים לכל מאפיין עוצמת התבטאות שונה):
א. חום מקומי.
ב. אודם מקומי.
ג. נפיחות מקומית.
ד. כאב.
- הרקמה הפגועה משחררת חומרים המגבירים את חדירת כלי הדם (היסטימין).
- תוצרי הפירוק של התאים גורמים לכאב (ברדיקינין) וכימוטקסס (משיכה) של תאים לבנים לעבר מקום הפגיעה.
- תאים לבנים יוצאים מכלי הדם (בין פתחי התאים) לעבר הרקמה הפגועה.
- כל אלו יתבטאו בחום, אודם, נפיחות וכאב.
3. מערכת המשלים:
- מערכת המשלים היא קבוצה של חלבונים המצויים בדם (הם נמצאים שם) ומסוגלים לזהות מולקולות חיידקיות שונות ולהיצמד
אליהן.
- חלבונים C1- C9 "משלימים את התגובה הדלקתית".
-תוצאות ההיצמדות:
* הרס של חיידקים על ידי יצירת חור בממברנה שלו והתא הזה מתפוצץ ומושמד.
* כימוטקסיס (תנועה בעקבות חומר כימי) של תאים לבנים אל עבר החיידק.
* איתור החיידק בקלות ובמהירות על ידי תא לבן (אופסוניזציה= סימון).
* ההבדל בין חיידק לנגיף- חיידק הוא ישות בפני עצמו והורגים אותו. נגיף נכנס לתאים של האדם כדי לחיות.
4. תאים בולעניים:
- פאגוציטים- תאים הנמצאים ברקמה ובדם ותפקידם לבלוע חומרי פסולת (למשל שומנים) ופתוגנים שפלשו לגוף ולעורר את
מערכת החיסון כנגדם.
- זהו שם כללי למספר סוגים של תאי דם לבנים:
* מאקרופאגים (ברקמה), * מונוציטים (בדם), * נויטרופילים, * באזופילים * ואאוזופילים (בדם).
- לאחר בליעת הפתוגן (תהליך פאגוציטוזה), מציג המארופג על פני השטח שלו פפטיד של הפתוגן, מציג אותו לתאים לימפוציטים
ישירות או מגיע איתו לבלוטות הלימפה. כאן כבר נכנסת לפעולה מערכת החיסון הנרכשת.
- תאים בולעניים אלו בעלי יכולת לבלוע פולשים ולפרק אותם באמצעות אנזימי הליזוזום.
- התאים הבולעניים (הפאגוציטים) יכולים להמצא בכל מקרה, ומגיעים לאיזור פגוע על ידי כימוטקסיס.
- ישנן רקמות יותר חשופות לפתוגנים, שם נמצאים מאקרופאגים בדרך קבע, שמם משתנה בהתאם לרקמה לדוגמא:
* Dust Cell- ריאות.
* Kupffer Cell- כבד.
* Microglia- מוח.
* Langerhans Cell- עור.
תקשורת במערכת החיסון:
- התקשורת במערכת החיסון מתבצעת על ידי חומרים הנקראים ציטוקינים, אלו הם חלבונים שונים- חלבונים אשר יודעים איזה חומר
לשחרר כשהוא רוצה להזמין תא חיסוני מסויים (מאקרופאג, לימפוציט...).
- מטרתם להעביר מידע בין תאי מערכת החיסון ובין תאי מערכת החיסון לתאים אחרים.
* דוגמא לפעילות הציטוקינים:
- כימוטקסיס- תהליך המתווך על ידי ציטוקינים, ברגע שתא דם לבן נפגש בפולש זר לגוף, הוא מפריש ציטוקינים שונים "הקוראים"
לתאי דם לבנים נוספים להגיע לאיזור.
- בנוסף, הציטוקינים גם מעוררים ומשפעלים את תאי מערכת החיסון לפעולה: פאגוציטוזה, הצגת אנטיגן, יצור נוגדנים ועוד.
מערכת החיסון המולדת- סיכום:
- מולדת, לא ספציפית וחסרת זיכרון- קיימת תמיד.
- יש לה 4 מרכיבים: מחסומים אנטומיים פיזיולוגיים, דלקת, מערכת המשלים, תאים בולעניים.
- משולים "לצבא סדיר".
מערכת החיסון הנרכשת:
- מערכת המתפתחת במהלך חיי האורגניזים (במקרה שלנו גוף האדם) עקב חשיפתנו לפתוגנים.
- פועלת באופן ספיציפי כנגד פתוגנים- כל נוגדן מכוון לאנטיגן אחד- לא יטפל בפולשים אחרים.
- מסוגלת לייצר זיכרון חיסוני- אם הוא נתקל בחיידק שהוא נתקל בו כבר בעבר הוא יטפל בו בקלות.
- דומה ל"צבא מילואים"- מתגייסת לאחר זמן ומייעלת את תפקוד המערכת המולדת.
* המערכת הנרכשת מחולקת ל- זרועות:
1. הזרוע ההומראלית (נוגדנים שנמצאים במחזור הדם).
2. הזרוע התאית (נוגדנים שיהיו בין התאים).
1. הזרוע ההומראלית:
- מקנה הגנה בעיקר מפני מיקרואורגניזימים ופתוגנים חוץ תאיים, אשר גדלים ומתרבים מחוץ לתאי המאחסן, בנוזלי הגוף (דם,
לימפה)- לחיידקים בעיקר.
- כוללת בעיקר לימפוציטים מסוג B ונוגדנים.
- לימפוציטים מסוג T מזהים את האנטיגן הפתוגני המוצג להם על ידי תאים בולעניים ומציגים את אותו אנטיגן ללימפוציטים מסוג B
שנהפכים לתאי פלסמה המייצרים נוגדים לאנטיגן ספציפי זה.
- לאחר סיום הטיפול באנטיגן, רוב תאי Bיעלמו, אך אוכלסיה קטנה מהם תישאר בגוף ויהיו בה תאי Memo Cekks להבא.
נוגדנים:
- נקראים גם אימונוגלובולינים.
- אלו חלבונים המופרשים מתאי הפלסמה.
- תפקידם להקשר לאנטיגן וליצור קומפלקס של אנטיגן + נוגדן אשר מסמן את הפתוגן וגורם להרס שלו על ידי תאים בולעניים.
- צורת הנוגדן היא צורת Y.
- כל נוגדן הינו ספציפי לאנטיגן מסויים ("מנועל מפתח").
סיכום הזרוע ההומראלית:
פתוגן נכנס לגוף, נבלע ומוצג על ידי תא בולען. /\
לימופציט B מזהה את הפתוגן ומתחיל להתרבות. /\
הופך לתא פלסמה ומייצר נוגדנים ספציפיים כנגד הפתוגן. /\ - חלק קטן מתאי פלסמה נשארים בגוף כ"זיכרון חיסוני"- זיכרון
הנוגנים נקשרים לפתוגן ויוצרים קומפלקס אנטיגן נוגדן. /\ חיסוני מתבטא בכמות תאי הפלסמה והנוגדנים שנוצרו
תאים בולעניים שמזהים את הקומפלקס בולעים את הפתוגן. בגוף לאנטיגן מסויים Memo Cells.
* שפעת= וירוס, אין טעם לתת אנטיביוטיקה לוירוסים, לכאב גרון ויראלי- רק אם יש חום נותנים.
2. הזרוע התאית:
- מספקת הגנה בעיקר מפני מיקרואורגניזמים ופתגונים תוך תאיים, אשר פולשים לתוך תא ומתרבים בתוכם- וירוסים, טפילים..
- בנוסף, פועלת לחיסול תאים סרטניים, ולחיסול תאים שמקורם ברקמות שתל זרה- תאים סרטניים מציגים על הממברהב שלהם
חלקים לא רגילים.
- זרוע זו כוללת בעיקר לימפוציטים מסוג T.
* תאי ה-T נחלקים לשני סוגים:
- T Killer (הרג)- מזהה תאים נגועים בפתוגנים (וירוסים) או תאים אשר עברו התמרה סרטנית, נקשר אליהם והורס אותם.
- T Helper (עזר)- משמש כמסייע לשפעול המערכת ההומראלית- נקשר לתאי B וגורם להם להפוך לתאי פלסמה מייצרי נוגדנים.
מערכת זו נועדה יותר בכדי לטפל בניגיפים\ טפילים תוך תאיים, לנגיף אין מערך שיכפול DNA משלו, שיכול להתחלק ולהתרבות, כדי להשתכפל הם צריכים לחדור לתא בגוף האדם ולהשתמש בכליו.
פתוגן חודר לתוך התא-> התא מבטא את האנטיגן על הקרום-> תא T הרג מזהה, נקשר אליו והורג אותו.
תזונה- אם אנשים ישמרו על תזונה נכונה +חיזוק מערכת החיסון זה יכול לעזור למנוע סרטן. חימצון מעודד סרטן לכן כדאי לצרוך אנטיאוקסידנטים, להמנע מהרבה בשר אדום ולשתולת איתו יין.
אצל כל אדם נוצרים מדי יום תאים סרטניים, הבעיה היא כאשר מערכת החיסון לא מצליחה להתמודד עם זה- שהתא הסרטני מתרבה יותר מהר ממה שמערכת החיסון עושה ויודעת לטפל.
זיכרון חיסוני:
- בפעם הראשונה שנכנס פתוגן חדש לגוף- הוא לא מוכר על ידי מערכת החיסון.
- מערכת היסון לומדת לייצר נוגדנים ספציפיים כנגדו, תהליך אשר אורך זמן (ינקות, ילדות).
- לאחר שיצרנו פעם אחת תאי פלסמה ונוגדנים ספציפיים, נשארים בגופנו מספר תאי פלסמה אשר מכירים את אותו פתוגן.
- בפעם הבאה שיכנס הפתוגן לגוף, יתרבו תאי הפלסמה במהירות רבה וייצרו מהר נוגדנים ספציפיים.
- לרוב, תהליך זה יתרחש לפני שתתפתח מחלה.
* כך שהזיכרון החיסוני מאפשר תהליך ספציפי ומהיר כנגד הפתוגן.
חיסון:
- יצירת חסינות באמצעיים מלאכותיים, למניעת מחלות זיהומיות.
- מתן אנטיגנים\ נוגדנים מבחוץ אשר מאפשרים לגוף לפתח חסינות או להלחם בפתוגם מבלי לפתח מחלה.
קיימים שני סוגי חיסון:
-חיסון פעיל- חיסון הגורם לגוף לייצר נוגדנים משלו:
מחדירים לגוף אנטיגן בצורת תרכיב המכיל חיידקים או נגיפים מתים, או מוחלשים, או רעלנים המיוצרים על ידיהם.
מערכת החיסון מייצרת בתגובה נוגדנים כנגד החיסון שניתן (אורך כשבועות).
החיסון הפעיל הוא חיסון הגורם ליצירת תאי זיכרון ועל כן הוא חיסון ארוך טווח.
- חיסון סביל- חיסון המושג על ידי הזרקת נוגדנים מוכנים שנלקחו מראדם או מבעל חיים אשר כבר חוסנו כנגד האנטיגן.
הוא לא מייצר אותם, תינוק שלוקח מחלב אימו- צינוקות שיונקים פחות יחלו.
משתמשים בחיסון זה כשיש סבירות גבוהה להדבקה ואין זמן למערכת החיסון לפתח חיסון משלה.
זהו חיסון קצר מועד- לא יוצרים תאי זיכרון, הנוגדנים המוזרקים מתפרקים מהר.
בהקשת נחש ניתן לקחת את הנוגדנים מהדם של הסוס- כשהוא כבר מחוסן נגד הקשות (חיה יותר חזקה מאדם).
* לשני החיסונים יתכנו תופעות לוואי.
עובדות החיים:
- לאדם בריא- ללא מחלה זיהומית במצב נתון- אין צמיחה של פתוגנים בגוף.
- לעומת זאת, בגופנו קיימת אוכלסייה ענקית של מיקרו -אורגניזמים אחרים (שאינם פתוגנים) החייה בשלום ובשלווה (סימבויזה)
בגופנו ולא מעוררים מחלות, ללא גירוי חיצוני. אוכלוסיה זו נקראת "הפלורה הטבעית" של הגוף וכוללת מיליוני תאים!
מיקרואורגניזמים אלו מאכלסים אזורים שונים בגופנו לדוגמא: המסה העיקרית- במערכת העיכול (מעי דק וגס), בעיקר חיידקים אך
גם פטריות, בעור, בנרתיק, בלחמיות העיניים, רירית הנשימה, מערכת השתן ועוד...
- החיידקים משתנים בהרכבם ומתרבים במקומות חיותם בהתאם לתנאי הסביבה שגופנו מספק להם, בין היתר סוג המזון אותו אנחנו
צורכים.
- חלקם ממלאים תפקידים חשובים בגופנו, למשל חיידקי המעיים תורמים לנו מלבד ויטמינים (K), חומרי מזון נוספים (חומצות שומן
מסויימות). הם גם מסייעים לנו לעכל מזונות שונים ובעזרתם מתייעלת גם הספיגה של יוני ברזל, סידן ומגנזיום ממערכת העיכול
לדם. חסרונם- יותרים גזים.
התאים הלבנים:
עלייה בכמות תאי הדם הלבנים בדם הינה מדד למחלה ולתגובה דלקתית המתרחשת בגוף.
מצב זה נקרא לויקוציטוזיס (מעל 11,000 תאים למיקרוליטר) וניתן לזהותו בבדיקת דם ("ספירת דם").
בדיקה זו עוזרת לנו לאבחן מחלות שונות, בינהן מחלות זיהומיות ולבחור את הטיפול הרפואי המתאים.
מחלקים את התאים הלבנים לשלוש משפחות:
א. גראנולוציטים או פולימורפונוקלארים (PMN)- גרעין בהרבה צורות.
ב. מאקרופאגים.
ג. לימפוציטים.
א. גראנולוציטים
- נקראים כך משום שהציטופלסמה שלהם מלאה בגראנולות (מעין שלפוחיות קטנות, וזילקות) המכילות חומרים שונים.
- קיימים שלושה סוגים גראנולוציטים:
1. נויטרופיל- תא בולען (בעיקר לחיידקים):
- מפריש לדם חומרים המשתתפים ביצירת התגובה הדלקתית.
- פעילותו יוצרת מוגלה.
- בעל אורך חיים קצר- 6 שעות עד מספר ימים.
- מהווה 55-75 אחוז מכלל התאים הלבנים, תא הדם הלבן הנפוץ ביותר.
2. באזופיל- משחרר חומרים המשתתפים בתהליך הדלקתי (הוא ההפך מנויטרופיל בכך שהוא הכי נדיר).
- משחרר חומרים הגורמים לדלקת כמו היסטימין והפרין.
- מעורב בתגובות אלרגיות (לאבק, למזון, לעצי אורן..), קרציות.
- מהווה פחות מ-1 מכלל התאים הלבנים.
3. אאוזינופיל- תא בולען נמצא בכמויות גדולות בריריות.
- בולע קומפלקסים של אנטיגן + נוגדן.
- מעורב במחלות אלרגיות כמו אסתמה, משחרר היסטימין.
- בעל תפקיד חשוב בלוחמה כנגד טפילים (מלריה, תולעים ועוד..)
- מהווה 1-3% מכלל התאים הלבנים.
ב. מאקרופאגים
- מיוצר בלשד העצם בתור מונוציטים.
- מהווים 2-8 אחוז מכלל התאים הלבנים.
- לאחר שעוברים התבגרות בדם- חלקם עוברים לרקמות הגוף ושם נשארים אף שנים רבות כמאקרופאגים.
- לכל מאקרופאג ברקמה מסויימת יש שם משלו- תאי קופפר בכבד, לנגרהנס בעור וכ'.
1. אלו הם תאים בולעניים- אשר בולעים פתוגנים ורקמות גוף פגועות או מתות.
2. מפרישים חומים המעורבים בתגובה הדלקתית (ציטוקינים, פאקטור גדילה).
ג. לימפוציטים
- מהווים 20-45 אחוזים מכלל התאים הלבנים בדם (הכי נפוצים אחרי הנוירופילים).
- נפוצים יותר במערכת הלימפה (קשריות הלימפה).
קיימים שלושה סוגים:
1. תאי B- תאים המייצרים נוגדנים ומשתתפים בתגובה החיסונית ההומוראלית. חלק מתי B הופכים לתאי זיכרון.
2. תאי T- מתתפים בגובה החיסונית התאית. נחלקים ל-2 סוגים:
2.1 T Killer- (הרג)- מזהה תאים נגועים בפתוגנים או תאים אשר עברו התמרה סרטנית\ נקשר אליהם והורס אותם.
2.2 T Hellper- (עזר)- משמש כמסייע לשפעול המערכת ההומוראלית- נקשר לתאי B וגורם להם להפוך לתאי פלסמה מייצרי נוגדנים.
3. תאי הרג טבעיים שהם:
- מהווים כ-10% מכלל הלימפוציטים
- לא ניתן לזהותם כ-T או B.
- הורגים תאים של הגוף אשר "מאותתים" להרוג אותם משום שהודבקו בוירוס או הפכו לתאים סרטניים.
- "סורקים" אנטיגנים עצמיים של תאים- כאשר לא מזהים- הורגים.
אברי מערכת החיסון- איברים לימפתים
- ישנם מספר איברים בגוף אשר מהווים חלק ממערכת החיסון:
1. לשד העצם (מח העצם).
2. תימוס.
3. טחול.
קשרי לימפה (בלוטות).
* נהוג לחלקם ל-2 קבוצות:
- איבר לימפואידי ראשוני- בהם נוצרים התאים הלימפואידים.
- איבר לימפואידי שניוני- בהם נעשה מפג עם האנטיגן (התחלת תגובה חיסונית)- הלימפוציטים משלימים את מלאכתם.
1. לשד (מח העצם)
- איבר לימפואידי ראשוני.
- רקמה הממוקמת בחלק הספוגי של העצם (אגן, חזה, ירך, צלעות...).
- בו נוצרים כל תאי מערכת הדם- כולל התאים הלבנים.
- תהליך זה נקרא "המאטופואזיס והוא מתרחש במשך כ החיים. כדוריות דם לבנות, אדומות וטסיות דם נוצרים מתאי אב (Stem Cells).
- תאי הדם שנוצרים נודדים לדם ולרקמות השונות.
2. בלוטות התימוס
- איבר לימפואידי ראשוני.
- בלוטה בעלת שתי אונות, שנמצאות בחלק העליון של החזה\ מעל ובקדמת הלב.
- התימוס גדול ביותר בלידה\ פעיל בעיקר בילדות ועם גיל ההתבגרות מתחיל להתנוון (מ. החיסון כבר התייצבה).
תפקידה:
- הבשלת תאי T אשר הגיעו ממח העצם (2% מבשילים).
- מאגר של תאי בשלים נוצר בילדות כך שבמבוגר תפקיד התימוס הינו שולי והבולטה מתנוונת.
- בלוטת התימוס אצל זקנים כבר נוונת, בשיאה בזמן ילדות (בערך בגיל 7), בגיל ההתבגרות תיפקודה מתחיל לרדת (לאחר שמערכת
החיסון כבר התייצבה), בילדות מערכת החיסון הנרכשת עדיין לא הגיעה לשיאה.
3. טחול
- איבר לימפואידי שניוני.
- איבר רך בצבע סגול\אדום\ שגודלו כגודל אגרוף, משקלו 140-150 גרם.
- שוכן בחלק השמאלי של הבטן, מאחורי הקיבה ומעל הכלה השמאלית- קשה למישוש.
- מיל רקמה לימפתית- בעיקר לימפוציטים B\ בה הם עוברים הפעלה לאחר חדירת האנטיגן לדם- תפקיד חיסוני חשוב.
- בעל תפקיד "בניקוי" הדם מפולשים וכדוריות אדומות שהתבלו (לאחר 120 יום בממוצע).
* כדוריות אדומות שכבר הזקינו צריך לחסל אותם כי הן כבר לא עושות את התפקיד שלהן- הטחו (וגם הכבד) מבצעים זאת.
3. בלוטות\ קשרי הלימפה
- איבר לימפואידי שניוני.
- רקמה המכילה בעיקר לימפוציטים מסוג T.
- בעלת תפקיד "בניקוי" מערכת הלימפה מפולשים- גם בעלת תפקיד סינון.
- מפוזרים בצמתים אסטרטגיים בגוף- לאורך הצינור העיכול, בצוואר, בבתי השחי ומפשעות.
* בזיהומים שונים (דלקת גרון, שד וכ'...) בלוטות הלימפה המקומיות עלולות להתנפח ולהיות רגישות למגע.
מערכת הרבייה:
- מערכת המין הנקבית
- מערכת המין הזכרית
- הפריה והריון
מערכת המין הנקבית
מחולקת לאיברי מין חיצוניים ואיברי מין פנימיים.
איברי המין החיצוניים:
- פרינאום- איזור חיץ הנקבים- איזור אנטומי הכולל את איברי המין החיצוניים, פתח השופכה ופי הטבעת. בעל צורת מעויין.
- כף הערווה- כרית שומן המתפתחת עם ההתבגרות המינית ומתכסה בשיער. היא נמצאת קדמית לעצם החיק (Pubis).
- גוף הפרינאום- גוף סחוסי בין פתח הלדן לפי הטבעת\ מספק תמיכה לרצפת האגן.
* בגיל ההתבגרות איזור הערווה מתכסה שיער.
- השפתיים הגדולות- שני קפלי שומן מעוגלים, מכוסים עור ומעט שיער ובתוכם רקמת חיבור אלסטית\ מתחילות מכף הערווה
ומסתיימות בחיץ הנקבים, נמצאות לטרליות לשפתיים הקטנות.
- השפתיים הקטנות- שני קפלי עור חסר שיעור, הנמצאות מדיאלית לשפתיים הגדולות, מכילות קצוות עצב רבים וסיבי שריר ולכן הן
רגישות ביותר לגירוי. המפגש הקדמי שלהם מקיף את הדגדגן.
* כל האיזור צריך להיות אלסטי- כי בלידה הכל מתרחב.
- הדגדגן- מבנה גלילי הנמצא בחלק האנטריורי של השפתיים הקטנות. מכיל רקמת חיבור, סיבי שריר חלק, קצוות עצב ו-ורידים
רבים.
* בעת גירוי מיני מוזרם דם רב לתוך החללים שברקמת החיבור והדגדגן מתנפח ומזדקר.
- קרום הבתולים- ממברנה המכסה את פתח הנרתיק (לדן).
- הבלוטות על שם ברטולין- ממוקמות עמוק מתחת לשפתיים הגדולות, באיזור שבו נפתחים צינורות ההפרשה שלהן. ישנה בלוטה
אחת מכל צד של פתח הלדן, בזמן הגירוי המיני הן מפרישות נוזל סיכה על מנת לאפשר חדירה. חסימה או זיהום של פתח הבלוטה יכולים להביא ליצירת צ'יסטה או אבצס בהתאמה שיגרמו לנפיחות\ כאב באיזור.
- השד- בלוטה זוגית בגוף האישה שתפקידה לספק חלב לאחר הלידה. מרכיביה:
1. חלק בלוטי: בלוטת חלב + צינורות הפרשה.
2. רקמות חיבור: שומן, רצועות, תמיכה, כלי דם ולימפה.
* בלוטת החלב והצינורות עטופים בשריר חלק המתכווץ הורמונלית ומאפשר את הפרשת החלב החוצה. סך הכל בכל שד ישנן 15-20 "אוניות" המכילות בלוטות ובינהן ספטות מפרידות.
* התפתחות השד-
- בגיל ההתבגרות החלק הבלוטי גדל בהשפעת אסטרוגן (תעלות ופרוגסטרון (בלוטות). דבר המתבטא מבחוץ כצמחית שדיים=
סימן מין משני.
- בהריון- משגשג החלק הבלוטי ומייצר חלב בהשפעת הורמון פרולקטין.
- בהנקה- החלב מופרש בהשפעת ההורמון אוקיסטוצין.
* השד- אנטומיה.
צלע, שריר בין צלעי, שריר החזה הגדול, פאציה עמוקה, רקמת שומן, רצועה תומכת, אונית בלוטית, צינור חלב, אמפולה, פיטמה,
טבעת השד- עטרה.
הורמונים מעורבים:
- ההיפותלמוס משחרר את הורמון ה- GNRH שמגיע להיפופיזה וגורם לשחרור ההורמונים:
* Luteinizing Hormone- LH.
* Follicular Stimulating Hormone- FSH.
- הם עובדים במנגנןו של משוב חיובי.
- הורמונים אלו מגיעים לשחלות וגורמים לשחרור של הורמוני המין: אסטרוגן ופרוגסטרון.
- עלייה רבה ברמת הורמונים אלו בדם תגרום לעיכוב בשחרור GNRH במנגנון של משוב שלילי.
איברי המין הפנימיים:
1. נרתיק
2. רחם + חצוצרות.
3. שחלות.
4. רצועות תומכות.
1. הנרתיק
הלדן (נרתיק), הוא צינור שרירי אלסטי המקשר בין הפות לרחם, אורכו הממוצע הוא כ-8 ס"מ.
מקשר בין האיברים החיצוניים לפנימיים. משם יוצא גם התינוק בלידה- גמיש ואלסטי מאוד.
- תפקידים:
* מהווה צינור הפרשה לרחם (למשל בזמן ווסת).
* מהווה חלק מתעלת הלידה.
2. הרחם והחצוצרות
תפקיד הרחם בא לידי ביטוי בהריון: משמש לקליטה, להשרשה, לשמירה ולהזנה של העובר.
לרחם מספר חלקים:
- כיפת הרחם Fundus - רצועה רחבה Broad Ligament
- גוף הרחם Body - רצועה עגולה Round Ligament
- צוואר הרחם Cervix * הרצועה הרחבה מחברת את הכל ומחזיקה במקום, הרצועה הגדולה מחברת בין חלקים פנימיים.
- רירית הרחם Endometrium * כל מה שקשור לרחם יסתיים ב- Metrium.
- שרירי הרחם Myometrium * הרצועות מחזיקות ותומכות בכדי שהחצוצרות יעמדו ולא יפלו למטה.
החצוצרות (2X אחת מכל צד):
- צינורות שרירים מצופי אפיתל בעל קוטר משתנה.
- מובילות מהשלחה אל גוף הרחם.
- הן אינן מחוברות ישירות לשחלה אלא נפתחות לחלל הבטן, בקצותיהן נמצאות הפומבריה.
- דרכן עוברות הביצית אל חלל הרחם ובמרבית המקרים תתבצע ההפריה (95%).
הרחם נמצא פוסטריורי וסופריורי לשלפוחית השתן- לכן נשים בהריות חייבות לרוץ לשירותים בהריון בגלל הלחץ.
הרחם הוא אנטריורי לרקטום, נמצא במרכז האגן.
צוואר הרחם:
- צוואר הרחם מכיל את החלק הבלוט אל תוך הנרתיק וניתן לצפייה בבדיקה וגאינלית.
- בתוכו ישנו שינוי של סוג האפיתל, המגדיל את הסיכוי לממאירות (סרטן צוואר הרחם).
- גורם סיכון- וירוס הפפילומה HPV.
3. השחלה
* לשחלה 2 תפקידים עיקריים:
- אחסון הביציות.
- יצור הורמוני מין נקביים: אסטרוגן ופרוגסטרון.
* סביב השחלה מבנים שונים:
- חצוצרה, - הרצויה התלויה, - רצועת השחלה.
* הרצועות מספקות תמיכה לשחלה (מקבעת ותה לחלל האגן) ודרכן עוברים כלי דם המספקים אותה.
פתח החצוצרה אינו מחובר לשחלה.
המחזור השחלתי:
- בעוברית הצעירה נמצאות בשחלה מיליוני ביציות!
- כאשר התינוקת נולדת, יש בשחלתה בערך 400,000 ביציות לא בוגרות.
- בכל מחזור מתפתחים כמה זקיקים ובייצית אחת מבייצת בדרך כלל, בכל חודש משחלה אחת בלבד.
- סך הכל במהלך חיי האישה מתרחשים כ-400 ביוצאים.
* זקיק= הביצית והתאים שסביבה, כל חודש מתחיל את הדרך להתפתח, רק אחד יוצא מוכן לתהליך ביוץ- רוב הביוצים יוצאים ללא הפריה.
במשך מחזור הוסת (המחזור החודשי), השחלה עוברת מחזור משלה:
* לפני הביוץ: ביצית-> מוקפת בזקיק (הנמצאות בדרגות בשלות שונות:) זקיק ראשוני, שניוני ובשל.
הביצית מכילה את החומר הגנטי הדרוש להפריה והזקיק מספק לה את חומרי המזון לגדילה ומפריש הורמונים כחלק ממחזור
הוסת.
* אחרי הביוץ: היווצרות גופיץ צהוב\ גופיף לבן (צלקות).
3. מחזור הוסת
* נשלט על ידי הורמון מההיפותלמוס (GNRH), הגורם לשינויים רבים שמרביתם מתרחשים ברירית הרחם ובשחלה:
* ההורמונים משתתפים בתהליך הם:
- FSH- המופרש מההיפופיזה הקדמית.
- LH- מופרש גם הוא מההיפופיזה הקדמית
- אסטרוגן- מיוצר על ידי שני סוגי תאים בזקיק השחלתי, יותר לפני הביוץ.
- פרוגסטורון- מופרש מתאי הגופיץ הצהוב הנוצר לאחר הביוץ.
מחזור הוסת- "המחזור החודשי"
כולל שני מחזורים המתרחשים במקביל- אחד ברחם ואחד בשחלה- בהשפעה הורמונלית.
1. מחזור השחלה: זקיק מוקדם, זקיק ראשוני, זקיק שניוני, זקיק בשל, ביוץ (יום 14 בממוצע), גופיץ צהוב, גופיף לבן.
2. מחזור רירית הרחם: וסת (Menstruation) יכול להיות בין 0-7 לימים, בממוצע 3-5 ימים.
שגשוג 7-14 יום.
הפרשה 14-28 יום.
מחזור רירית הרחם ושלביו:
מחולק ל-3 שלבים:
1. הווסת (דימום) Menses נמשך לרוב בין 3-5 ימים אך יכול להיות גם בין 0-7.
2. השלב הפוליקורי (זקיקי)= שלב השגשג 1-14 יום (אורך משתנה).
3. השלב הלוטאלי (צהוב)= שלב ההפרשה 14-28 יום (אורך קבוע).
1. ווסת (דימום)
- הוסת נספרת מהיום הראשון לדימום.
- דימום הוסת נמשך לרוב 3-5 ימים (כשגם 2-7 ימים נחשב לתקין).
- רירית הרחם (אנדומטריום) נושרת עקב ירידה ברמת הפרוגסטרון (התומך בה).
- נפח הדימום הוא 30-80 מ"ל (ממוצע 50).
2. שלב פוליקולרי (השגשוג)
- נמשך מתחילת הוסת ועד לביוץ (יום 14 בממוצע).
- בשלב הפוליקולרי FSH מהמוח גורם לשחלה להתחיל להבשיל מספר זקיקים המתחילים לייצר אסטרוגן.
- גיוס הזקיקים מתחיל כבר בזמן הוסת (ימים 1-5).
- מתוכם מבשיל לגמרי רק זקיק אחד (ימים 10-14), בעוד הביצית שבתוכו מבשילה לקראת ביוץ והפריה.
- FSH מגרה את גדילה הזקיקים וגורם לייצור אסטרוגן- המכין את השטח לביוץ והריון:
* שגשוג רירית הרחם לקראת קליטת העובר.
* הפיכת רירית צוואר הרחם לשקופה ונוזלית יותר, מצב המאפשר כניסה קלה יותר של זרע.
* סימן למוח להפריש LH, דבר אש מוביל לביוץ.
* התפתחות איברי המין והשד.
* הביוץ
- הביוץ נמשך 14 יום לפני תחילת המחזור הבא!
- בדרך כלל בכל מחזור ביצית אחת מבייצת משחלה אחת בלבד.
- בעקבות עלייה משמעות ב- LH, הביצית חורגת מהזקיק ומהשחלה (ביוץ), ומנסה להיכנס אל החצוצרה.
- לאחר הביוץ, הביצית בשלה להיפגש עם תא זרע לשם הפריה.
- הפריה תתקיים בדרך כלל בחצוצרה (95%), במידה ובאותו זמן זרע תמים נקלע לאיזור.
3. השלב הלוטאלי (ההפרשה)
- ימים 14-28 במחזור (משך קבוע 14 ימים).
- הפרוגסטרון המופרש מהגופיף הצהוב גורם לרירית הרחם להתעבות לקראת קליטת ביצית מופרית. כאשר הגופיף הופך ללבן,
הפרוגסטרון יורד והרירית מופרשת החוצה.
- כל עוד מופרש פרוגסטרון, רירית הרחם לא תנשור ולא תהיה וסת! רירית הרחם הכרחית להשרשת הביצית המופרית ברחם
ולהריון.
- הצניחה בפרוגסטרון כורמת לעלייה מחודשת של FSH, נשירת רירית הרחם ותחילת המחזור מחדש.
- לאחר שהביצית יצאה מהזקיק, שיירי הזקיק יוצאים את הגופיף הצהוב אשר מפריש פרוגסטרון.
- אם הביצית אינה מופרית- ירידה בפרוגסטרון תוביל להתקלפות רירית הרחם ודימום- התחלת המחזור מחדש.
- אם הביצית מופריד- הגופיץ הצהוב ממשיך להתפקד עד שהשלייה תופסת את מקומו ומפרישה פרוגסטרון-> הריון.
* מה בנוגע להתחלה וסיום וסת?
- מחזור הוסת מתחיל כפונקציה של גיל ותזונה.
- עם השנים הגיל של המנכרה (וסת ראשונה) הולך ויורד. מתחילת המאה שעברה ועד עתה זה ירד ב-4 שנים. מגיל 16 וגיום בגיל 12
ממוצע בארץ.
- במקומות שבהן יש תזונה לקויה יש איחור בהופעת הוסת. גיל זה תלוי בכמות השומן באוכל.
- המחזורים הראשונים של האישה במשך כשנתיים הם לרוב לא ביוצים ולא סדירים. לאחר מכן יש מחזורים סדירים ויותר ביוצים.
- הוסת נפסק בגיל 50-52 וגם במקרה זה מגיל 48 יש מחזורים לא ביוציים ולא סדירים.
* זהו אחד הסימנים הראשונים של המנופאוזה.
- אורך השלב הפוליקולרי עשוי להשתנות.
- השלב הלוטאלי (הפרשה* אורך לרוב 14 ימים.
- תאי הזרע מסוגלים לשרוד בגוף האישה 3-6 ימים והביצית 24-48 שעות.
- פרק הזמן בו קיים הסיכוי הטוב ביותר לכך שיחסי מין יביאו להריון היא בערך חמישה ימים לפני הביוץ ועד יומיים לאחר הביוץ.
- המחזור החודשי בממוצע בן 28 ימים, הכוונה לשבוע השני ולתחילת השבוע השלישי של המחזור.
*בדיקת הריון:
- כל עוד רמת הפרוגסטרון נשארת בגוף ברמה גבוהה לאחר יותר מ-14 יום של השלב הלוטאלי ניתן "לשער" שהביצית המופרית
הושרשה ברחם והשלייה מתפתחת- כלומר מתקיים הריון- יהיה איחור בווסת.
- בנוסף לפרוגסטרון, מפרישה השלייה הורמון HCG ורמתו עולה בדם ובשתן תוך 6-12 יום מהביוץ.
- ניתן לגלות על ידי בדיקת שתן המגלה את רמת ההורמון HCG. יש לבצע את הבדיקה קרוב למועד המשוער של הוסת.
מערכת המין\ רבייה הזכרית
כוללת:
- פין
- שני אשכים
- מערכת צינורות המאחסנת ומובילה את הזרע החוצה
- בלוטות המתרוקנות אל הצינורות הנ"ל (בלוטת הערמונית וכ'...)
* שלפוחית השתן אינה חלק ממערכת הרבייה.
התפתחות האשכים:
- במהלך תפתחות העובר, האשכים נמצאים בבטן!
- במהלך ההריון יורדים האשכים אל עבר שק האשכים, הנקרא סקרוטום.
- כיוון שתהליך יצירת הזרע דורש טמפרטורות נמוכות ממספר הטמפרטורה הנמצא בתוך גוף האדם.
- חום הגוף שלנו הוא 36.7 מעלות בממוצע והטמפרטורה סביב האשך היא 34.5 מעלות.
- הקירור נעשה על ידי אויר הזורם מסביב לאשך ועל ידי מנגנון חילוף חום בכלי הדם המספקים את האשכים.
- פוריות מופחתת יכולה להופיע אצל לובשי תחתונים צמודים, גברים היושבים זמן ממושך וכ'.. ובעלי אשך טמיר.
אשך טמיר:
- הימצאות אשך שלא בשק האשכים.
- לרוב ימצאו באיזור המפשעה ולעיתים נדירות בבטן.
- 3-4% מהזכרים שנולדו במועד ועוד 30% בלידה מוקדמת.
- מתגלה בבדיקת הילוד מיד לאחר הלידה. מה עושים?
- נרגעים! ב-80% מהמקרים האשך יורד ספונטנית תוך 3 חודשים.
- אם האשך לא יורד תוך 6 חודשים יש צורך בניתוח.
- טיפול אפשרי נוסף- הזרקת HCG (המופרש באופן פיזיולוגי מהשלייה).
האשך וחלקיו:
- מעטפת האשך
- מחצית האשך
- אבובית נושאת זרע
- עילית האשך
- צינור הזרע
התאים באשך וייצור הזרע (ספרמטוגנזיס):
- ספרמטוגניה- תא נבט (46 כרומוזומים).
- ספרמטוציט- צורת הביניים בהתפתחות הזרעון (בדומה לביציות).
- ספרמטוזון- זרעון (23 כרומוזומים).
- תא ליידינג.
- תא סרטולי.
תאי ליידינג- מפוזרים בין האבובית נושאת הזרע. מפרישים את ההורמון הזכרי טסטסטורון. תיפקודם תלוי בהורמון LH- המופרש מבלוטת יותרת המוח.
תאי סרטולי- נמצאים בדפנות האבובית נושאת הזרע. מזינים את תאי הנבט במשך התפתחותם לזרעונים. מסננים חומרים שנמצאים בדם ועלולים להזיק לזרעונים Blood Testis Barrier. תפקודם תלוי בהורמון FSH המופרש מבולטת יותרת המוח והטסטסטורון.
הזרעון (נושא את המטען הגנטי):
- הזרעון נחלק ל-3 חלקים:
* ראש- מכיל 23 כרומוזומים, מעט ציטופלזה וכיפה שנקראת אקרוזום. בתוכו מעט אנזימים שתפקידם יהיה לחדור את מעטפת
הביצית.
* גוף- מכיל מיטוכונדריות רבות- כדי שתהיה לו אנרגיה לשחות לכיוון הביצית.
* זנב- בנוי מחלבוני כיווץ (בדומה לשריר), נע מצד לצד ודוחף את הזרעון קדימה ועוזר לו לשחות. מקבל את יכולת התנועה בעילית
האשך.
הורמונים:
טסטסטורון:
- מופרש לראשונה בעת ההתפתחות העוברית וגורם ליצירת איברי המין הזכריים (אשכים, פין, צינור זרע וכ'.)
- לאחר הלידה יופרש שוב רק בגיל ההתבגרות מתאי ליידינג ויהיה אחראי על הפיכת תאי הנבט לזרעונים, ספרמטוגנזיס ועל התפתחות סימני מין משניים המופעלים בגיל ההתבגרות.
- הטסטסטורון הוא הורמון מין גברי מסוג סטרואיד.
- משרה סימני מין משניים: זקן, שיער בבית השחי, שיער גוף ושיער באיזור איברי המין.
- גורם לעיבוי הקול.
- מעודד הפרשה סמיכה מבלוטות השומן בעור (אקנה)- גם סטרואידים.
- אחראי על פיזור שומן גברי.
- מנוגד להשפעת אסטרוגן על גדילת השדיים.
- מגרה בניית חלבונים (שרירים) וגדילת עצמות- סגירת לוחית הגדילה.
- מגביר חשק מיני (גם אצל נשים).
- עלול להגביר התנהגות תוקפנית.
הפין ובלוטת הזרע:
- בלוטת הערמונית.
- שלפוחית הזרע.
- הגופים המחילתיים.
- הגוף הספוגי.
- עטרה.
- עורלה.
- שופכה.
הפין:
חלקי הפין:
- גוף.
- כיפה.
- עורלה.
- פתח שופכה.
הפין מורכב מ-3 חלקים:
- שני גופים מחילתיים- נמצאים משני הצדדים של החלק הגבי של הפין.
- גוף ספוגי אחד- נמצא במרכז החלק הקדמי של הפין.
- בתוך הגופים מצויים עורקים ומסביבם ורידים.
- בתוך הגוף הספוגי נמצאת השופכה.
* כל השכבות עטופות ברקמת חיבור צפופה וחזקה בשם Tunica Albuginea שמעכבת את ניקוז הדם אל הוקידים כאשר הגופים
מתמלאים בדם- דבר המוביל לזקפה.
זקפה:
- בזמן זקפה, המערכת האוטונומית הפראסימפטטית גורמת להרחבה של כלי דם העורקים בתוך הגופים המחילתיים והספוגי.
- הגופים מתנפחים, ולכן חוסמים את זרימת הדם הורידי החוצה מהפין- דבר זה מאפשר לזקפה ממושכת.
- בזמן השפיכה, מופעלת מערכת העצבים האוטונומית הסימפטטית וגורמת לכיווץ כלי הדם ולהתרוקנות הפין= ירידת הזקפה.
- המערכת הסימפטטית היא גם זו שאחראית על השפיכה על ידי כיווץ צינורות ושלפוחית הזרע אל השופכה והחוצה.
* לכן כשאדם יהיה לחוץ תופעל המערכת הסימפטטית- הזקפה לא תתקיים היטב.
בלוטת הערמונית (פרוסטטה):
- נקראת ערמונית, כיוון שצורתה דומה לערמון.
- הבלוטה קיימת אצל גברים בלבד, במוצא השופכה מתוך שלפוחית השתן.
- הבלוטה מגיעה לשיא הגודל בגיל 20-30 של הגבר, קוטרה 3-4 ס"מ ומשקלה כ-20 גרם.
- ניתנת למישוש בבדיקה רקטלית.
- בזמן השפיכה שריר חלק בדופן הבלוטה מתכווץ וגורם לה להפריש את נוזל הערמונית המגן על הזרעונים מפני החומציות של
הנרתיק, מאריך את חייהם ומשפר את תנועתם.
- מי שאחראי על השגשוג הזה של שריר חלק הוא הטסטסטורון.
- סך הכל נוזל הערמונית מרכיב כ-25-30 אחוז מנפח נוזל השפיכה (בסיסי, מכיל סוכרים, אנזימים ועוד...).
* הגדלת הערמונית- נמפוץ מאוד אצל גברים מעל גיל 50.
- גודלת עקב השפעות הורמונליות (DHT- נגזרתה של טסטסטורון) לאורך שנים.
- תוצאה- לחץ על השופכה וחסימת דרכי השתן.
- סימפטומים- עליה בתכיפות מתן שתן, השתנה בלילה, קושי בהתחלה ובסיום, לחץ\ כאבים.
- עלול להוביל להרבה ופגיעה בשלפוחית השתן ובכליות ("חסימה").
- הערמונית ניתנת למישוש בבדיקה רקטלית- חשובה מאוד גם לגילוי סרטן הערמונית!.
שלפוחית הזרע:
- אלו שתי בלוטות הממוקמות אחת מכל צד של שלפוחית השתן ואורכן כ-5 ס"מ.
- הן מפרישות נוזל אל תוך צינור השופכה, ליד פתח הערמונית, נוזל זה מהווה את עיקר נוזל השפיכה (כ-60%).
- הנוזל מספק לזרעונים מזון בדרכם אל המטרה, מגן מפני חומציות הנרתיק ומכיל:
אנזימים המסעיים לזרעונים לחדור דרך הריר הצווארי, פרוקטוז, חלבונים ויטמין C וכ'..
נוזל הזרע (שפיכה)- סיכום:
- מיוצר בעיקר על ידי שלפוחית הזרע, בלוטת הערמונית ושלפוחיות אחרות.
- נוזל השפיכה מכיל:
* 80% נוזל מכיל אנזימים, סוכר, ויטמנים, הנוזל הינו בסיסי (לנטרול חומציות בנרתיק).
* 20 אחוז תאי זרע.
* בכל שפיכה יש בממוצע כ- 300 מיליון תאי זרע!
* נוזל הזרע מופרש לתוך השופכה ומשם החוצה.
הפריה:
- כאמור, המפרש וההפריה בין זרע וביצית נעשים בחצוצרה.
- על הביצית יש קולטנים מיוחדים שעוזרים לה לזהות את הזרע.
- בראש הזרע יש חומרים שעוזרים לו לחדור אל תוך הביצית.
- ראש הזרע נבלע בתא הביצית והזנב שלו נושר ונשאר בחוץ.
- עכשיו יש בתוך התא מטען גנטי כפול- 46 כרומוזומים.
- לאחר ההפריה, הביצית המופרית (זיגוטה) נעה אל עבר הרחם, ומצאת מקום ברירית הרחם בו תוכל להשתרש (6-7 ימים)- נעה
וממשיכה להתחלק.
- בנתיים הזיגוטה ממשיכה להתחלק ונוצר גוש תאים (מורולה) שיצור את העובר ואת השיליה.
הריון:
- הריון במועד נשמך בין 38-41 שבועות.
- במהלכו העובר מחובר לשיליה דרך חבל הטבור ודרכו מקבל חמצן ומזון מהאם.
- גודל הרחם הולך ומשפיע על האנטומיה והפיזיולוגיה של האם (קיבה, שלפוחית שתן), עובר דוחס את הקיבה ולכן יהיה ריפלוקס-
צרבות הריון.
הריון חוץ רחמי (הריון אקטופי):
- כאמור, חלל החצוצרה אינו מחובר לשחלה, ולכן בזמן הביוץ הביצית שוהה זמן מסויים בתוך חלל הבטן.
- במידה וישנה בעיה בחצוצרה (חסימה, דלקת ועוד..) הביצית המופרית עלולה להשתרש במקום כלשהו בחצוצרה, בשחלה או
בבטן ולהתפתח עד להריון.
התפתחות מין העובר:
- עד לשבוע 6, מין העובר אינו ידוע.
- ברירת המחדל הינה מין נקבה-> כרומוזום X,X. הורמונים ופקטור גדילה מפתחים את איברי המין הנקביים הפנימיים: חצוצרה, רחם,
נרתיק.
- במקרה של מין זכר- כרומוזום X,Y-> מיוצר פקטור גדילה שמפתח את האשכים, המייצרים הורמון המעכב את התפתחות איברי
המין הנקביים.
- במקומם מתפתחים איברי המין הזכריים הפנימיים: יותרת האשך, צינור הזרע, ושלפוחית הזרע.
- הפרעות במאזן הורמונלי זה עלולות לאבנורמלית מינית ("הרמאפודיט"), לדוגמא: איברי מין פנימיים+ זיכריים, עם איברי מין
זכריים או התפתחות מינית משנית מלאה ללא איברי מין פנימיים וכ'...
ההורמונים השתגעו:
טסטסטורון בנשים. אסטרוגן בגברים.
- נמצא בכמויות קטנות (כ-1/7 מאשר בגברים) - מיוצר במקביל לטסטסטורון, רק בכמויות קטנות יותר
מיוצרות בשחלות ובבלוטת האדרנל. בבלוטות האדרנל וכן בתאי שומן (אדיפוציט).
- מאזן את רמת האסטרוגן ותפקודו, אחראי על יצור - מאזן את רמת הטסטסטורון ואחראי על התארכות העצמות
מסת שריר והתפתחות העצם, שיעור ועיבוי הקול (עד לסגירת לוחית הגדילה).
והליבדו (בדומה לגברים). - רמה גבוה של אסטרוגן אצל גברים (יתר על המידה) עקב השמנה,
- עליה ברמת האסטרוגן (לדוגמא טיפול לאחר תרופות, מחלות, סטרואידים, יכולה לגרום לצמיחת שדיים, טון דיבור
מנופאוזה) תגרום אצל נשים לירידה מקבילה נשי, ירידה בליבידו, נשירת שיער ועוד..
ברמת הטסטסטורון ובעקבותה ירידה בליבידו,
מגדילה את הסיכון לסרטן השד והרחם.
* לנשים שמנות קשה להיכנס להריון- בכל תאי השומן שלהן יש הרבה אסטרוגן.
מערכת ההפרשה\ השתן והכליות
מטרת מערכת ההפרשה לייצר, לאגור ולהפריש שתן.
המערכת כוללת:
- שתי כליות.
- שני שופכנים.
- שלפוחית שתן.
- שופכה.
* אצל אישה השופכה קצרה יותר מאצל הגבר, משום שאצל הגבר השופכה עוברת גם בפין.
תפקיד מערכת ההפרשה
1. סינון הדם: מחומרי פסולת, טוקסינים (רעלנים), אלקטרוליטים ומים ומפרישה אותם כשתן.
לדוגמא: אוראה (שתנן), המכילה אמניה שרעילה לגוף, יוני מימן (+H) או אשלגן (+K).
- שמירה על הומאוסטזיס של הגוף:
2. שמירה על מאזן חומצה\ בסיס\ הפרשה לשתן\ ספיגה לדם של +H או -HCO3.
3. שמירה על מאזן של מים ואלקטרוליטים (הפרשה\ ספיגה) של מים H2O ויונים שונים, +CA+, NA+, K.
4. ויסות לחץ הדם.
שתן
- נוזל המיוצר על ידי הכליות לאחר סינון הדם המוזרם בהן.
- באדם בוגר מיוצר 1.5 ליטר שתן ביום בממוצע.
- הרכב: מים, אלקטרוליטים (נתרן, אשלגן, זרחן...) חומצה אורית, אוראה (שתנן) ועוד...
- באופן תקין אינו מכיל תאים, חלבון או סוכר (אמור להיספג בחזרה).
* שתן יכול להופיע במיני גוונים:
- שתן אדום- בעקבות דימום (המטוריה) מזיהום\ אבן\ גידול).
- שתן כתום- צהבת, מחלת כבד, נטילת תרופות בשם ריפמין.
- שתן ורדרד- לאחר אכילת סלק.
- שתן ירקרק- לאחר אכילת אספרגוס.
- שתן ארגמן חום- מחלת הפורפיריה (הרס בכדוריות דם אדומות).
- שתן שקוף- אתה אלוף :-)
- שתן בריח מייפל או אציטון- מחלות מטבוליות שונות.
- במיני טעמים- שתן מתוק במחלת הסכרת.
כליות:
- שתי כליות, שגודלן כאגרוף.
- נמצאות בגובה T12-L3 (מעל המותניים).
- בחלק האחורי של הבטן- רטרופריטונאום (מאחורי קרום הצפק)- צמוד לגב.
- מוגנות על ידי כלוב הצלעות.
תפקידי הכליה:
1. ויסות נפח הדם והרכבו.
2. ויסות לחץ הדם.
3. יצור ויטמינים והורמונים (ויטמין D פעיל ואריתרופואטין- היווצרות כדוריות דם אדום בתוך מח העצם).
1. ויסות נפח הדם והרכבו
- הכליה מווסתת את נפח הדם והרכבו על ידי הפרשה של החומרים הבאים מהדם אל השתן:
- מים- לא יופרשו במידה ונפח הדם נמוך, יופרשו אם ישנם בעודף.
- מומסים/ אלקטרוליטים (יונים)- נתרן, אשלגן, סידן, מגנזיום.
- חומרי פסולת- הפרשת פסולת חנקנית מהדם. פסולת זו נוצרת באופן קבוע בגלל בלאי רגיל של חלבונים (שתנן- אוראה) חומצות
גרעין (חומצות שתן).
- מפרישה גם פסולת הנוצרת באופן מזדמן ולא קבוע (למשל תרופות או רעלים שהגיעו עם המזון).
- הכליה מפרישה או סופגת חזרה יוני מימן (+H) ובקורבונט (HCO3) ובכך משפיעה על חומציות הדם.
2. ויסות לחץ הדם
- הכליה בעלת תפקיד חשוב בויסות לחץ דם- בנוסף לויסות נפח הדם.
- הכליה חשה את לחץ הדם על ידי חיישנים ומגיבה בהפרשת הורמונים אשר מווסתים לחץ דם.
- ירידה בלחץ הדם גורמת להפרשת האנזים רנין (Renin) מהכליה.
- הרנין שובר מולקולה בשם אנגיוטנסינוגן שנמצאת בדם באופן לא פעיל ויוצר מולקולה בשם אנגיוטנסין 1.
- אנגיוטנסין הופך לאנטיגנסין 2 על ידי אנזים אחר בשם Ace המופרש בריאות.
- אנגיוטנסין 2 מכווץ כלי דם, הוא גורם להפרשת אלדוסטרון מבלוטת יותר הכליה->
- האלדוסטרון מגביר ספיגת נתקן (+מים) מהשתם לדם\ מפחית איבוד של נתרן בשתן ועל כן מפחית איבוד של מים (על ידי
אסזמוזה) בשתן.
* האנגיוטנסין מופרש מהכבד.
* אם כן, מנגנוני העלאת לחץ הדם הם:
א. כיווץ כלי הדם (הגברת התנגדות העורקים בגוף).
ב. העלאת ריכוז המלחים בדם (מניעת הפרשתם) וכן העלאת כמות המים בדם (העלאת נפח הדם).
* האלדוטסטרון גורם לספיגה של מים ולכיווץ כלי הדם- מפעיל את ה-ADH שנוגד השתנה ומפעיל את המערכת הסימפטטית
שעוזרת לכווץ כלי דם.
3. יצור ויטמינים והורמונים
- ויטמין D- הורמון הפארתרואיד (PTH) המופרש מיותרת התריס גורם לשפעול ויטמין D בכליה-> יצירת ויטמין D פעיל-> ספיגת
סידן וזרחן מהמעי.
- אריתרופויטין- הורמון המופרש מהכליה כשריכוז החמצן בדם יורד (בגובה רב, פעילות גופנית, עישון), משפיע על מח העצם וגורם
לו ליצר יותר כדוריות דם אדומות-> כושר נשיאת החמצן של הדם גדל-> מפצה על ריכוז החמצן הנמוך! (יתבטא ברמת
ההמוגלובין).
כליות- מבט מאקרו
- הכליה עטופה קפסולה של רקמת חיבור (צפופה אי רגולרית).
- כלי הדם והשופכן יוצאים מהחלק המדיאלי.
הכליה מחולקת ל-2 אזורים:
א. קליפה=Renal Cortex.
ב. ליבה Renal Medulla.
א. קליפה=Renal Cortex.
- הקליפה ( הקורטקס) היא החלק החיצוני של רקמת הכליה.
- מכילה בתוכה חלקים מהנפרונים.
- הנפרון הוא יחידת הסינון הקטנה ביותר בכליה.
- בקליפה ישנם כמיליון נפרונים המייצרים את השתן ושופכים אותו אל צינורות איסוף שנמצאות בליבת הכליה.
חלקי הנפרון ותפקודיהם:
- גלומרולוס- בו נעשה הסינון הראשני של הדם ויצירת שתם (נקרא גם פקעית).
- אבובית קריבנית- בה מתבצעת רוב הספיגה של חומרים מסויימים (גלוקוז, חומצות אמינו) וגם הפרשה אקטיבית של חומרים אחרים
שיש להוציא מן הגוף על ידי נשאים.
- לולאת הנלה ('Enle)- בה מתבצע דילול או ריכוז השתן.
- אבובית רחיקנית- בה מתבצעת ספיגה מחדש של מינרלים.
- צינור איסוף- מנקז אליו מספר נפרונים, בו מתבצע ריכוז השתן על ידי ספיגת נתרן ו\או מים בהשפעת הורמון ה-ADH->
אלדוסטרון.
* בתחילה יוצאים יותר מדי דברים ובחזרה הם נספגים שוב אם צריכים אותם.
* הגלומרולוס (פקעית) היא פקעת נימים, דרכה מסתנן נוזל הדם: הדם שעבר סינון עובר לקופסית באומן (שם נאגר השתן
הראשוני).
- חלק חשוב ממנגנון סינון הדם בגלומרולוס הם תאים בשם פודוציטים (בעלי רגליים) שלהם שלוחות ארוכות החובקות את הנימים-
בין הרגליים של הפודוציטים נותרים חריצים קטנטנים.
- כך נוצרת מסננת שמאפשרת רק לחומרים קטנים להסתנן אל תוך קופסית באומן.
- תאי הדם, חלבונים ומולקולות גדולות אחרות לא יצליחו להסתנן ולכן ישארו בתוך כלי הדם (לדומגא אלבומין).
- מינרלים, סוכרים, חומצות אמינו, ויטמינים וכמובן מים וחומרים פסולות מסתננים באופן חופשי ויגיעו אל קופסית באומן ואל השתן.
- החומרים החיוניים יספגו מחדש אל הדם בהשך הנפרון- באבובית.
ADH- Anti Diuretic Hormon:
- הורמון "נוגד השתנה".
- מופרש מבלוטת יותרת המוח (היפופיזה).
- מופרש כאשר כמות המים בדם יורדת או ריכוז המלחים בדם עולה.
- משפיע על הכליה להפחית בהפרשת המים בשתן.
* דם מרוכז-> מופרש מבלוטת יותרת המוח (היפופיזה אחורית)-> מגיע לכליות-> נקשר לקולטנים על גבי תאים בצינור המאסף->
גורמים לספיגה של מים מהצינור המאסף בחזרה לדם.
אגן הכליה- Renal Pelvis:
- החלק הפרוקסימלי של השופכן.
- מנקז את השתן אל השופכן.
- אליו מתנקז השתן מהאגנים הגדולים.
- בכל כליה קיימים 3 אגנים גדולים בממוצע.
* השתן יוצא מפטמת הכליה-> מגיע לאגנים הקטנים-> אשר מתנקזים לאגנים הגדולים-> מתנקזים לאגן הכליה-> שופכן.
שופכנים:
- תחילתם באגני הכליה.
- השופכנים מעבירים את השתן מהכליה לשלפוחית השתן.
- אלו הם שני צינורות שריריים המעבירים את השתן בעזרת פריסטלטיקה (שריר חלק).
- אורכם באדם מבוגר: 25-30 סנטימטר.
שלפוחית (כיס) השתן:
- איבר חלול, הבנוי משריר חלק הנקרא דטרוזור (אפיתל מעבר).
- תפקידה- שק לאגירת שתן והפרשתו באופן רצוני.
- יכולה להכיל עד 500ML ואף יותר, אך הצורך לתת שתן מורגש כבר ב-150ML.
- בכניסת השופכנים (אורטרים) לכליה קיים שסתום פיזיולוגי המונע עליית שתן חזרה למעלה לכיוון הכליה ובין השלפוחית לשופכה
ישנו ספינקטר נוסף.
- בעת מתן שתן ישנה הרפייה של הספינקטר וכיווץ של שריר הדטרוזר.
שופכה:
- השופכה היא הצינור המוביל את השתן מהשלפוחית אל מחוץ לגוף.
* בגברים אורכה כ- 15 סנטימטר.
משמשת גם כמובילת זרע.
עוברת דרך בלוטת הערמונית.
* בנשים: 3-5 סנטימטר.
השופכה יכולה לשמש כנתיב להעברת פתוגנים לשלפוחית השתן ואף לכליות.
אורכה הקצר אצל נשים מגביר את הסיכון להיווצרות דלקות בדרכי השתן (לעומת גברים).
חסימתה על ידי פרוסטטה מוגדלת (אצל גברים בגילאי 50+) גלולה לגרום לאגירת שתן, הרחבת דרכי השתן ולנזק לכליות.
לסיכום:
השתן מתנקז דרך צינורות האיסוף-> לאגנים הקטנים-> לאגנים גדולים-> לאגן הכליה-> לשופכן-> אל שלפוחית השתן->
לשופכה-> והחוצה לעולם.
