קורס תיאוריות – שיאצו בכיר  הקורס הועבר על ידי המרצה שיר וולצקי ברש

 

"מה שקורה על המזרון תמיד צודק יותר ממה שלומדים בקורס תיאוריות"

בקורס תיאוריות צריך להבין ולהאמין ולתת לכך לחלחל עד שיצא לפועל.

מטרת הקורס- הכרות עם מודלים טיפוליים של הזן שיאצו- מהו מודל טיפולי ואיך הוא מתבטא בקליניקה ואיך אני משתמש בזה.

 

ישנן 4 סגנונות אבחון כדי להגיע לתובנה על המטופל:

תישאול- נקרא שמיעה (תלונות, סגנון חיים). מישוש- דופק, הארה, מרידיאנים- כל דבר שאני נוגע ומרגיש- זהו האבחון הכי משמעותי והכי מורכב. התבוננות- ראיה- לשון, צבעים, פנים, מבנה גוף וגם התבוננות אנרגטית (איפה עולה, איפה מתרוקן). התבוננות בהקשבה+ הרחה- לא מה שהמטופל אומר, אלא איך הוא אומר את הטקסט- "מרגיש טוב" אבל נראה לא טוב, צריך לתת מקום לאינטואציה, "עכשיו דווקא בסדר" ומקודם היה לא בסדר?, זוהי מיומנות ההקשבה.

כל זה נכנס למערכת נתונים ומידע וצריך לצאת פלט- מודל לפילטר (משקפת) כדי להבין את המטופל.

לשיאצו יש 2 מודלים מרכזיים- מודל הנבט ומודל האמבה.

* עקרון הפשטות- כאן האומנות באה לידי ביטוי\ רוצה למצוא כמה שפחות הסברים לכמה שיותר תופעות- להוציא 3 תוצרים משמעותיים, אלו מביאים אותנו מתיאוריה למעשה- איך עובדים עם כל המידg שלמדנו.

כל מפגש עם מטופל מציף במידע ולאחר שאוספים המון נתונים ופרטים (לא מסיקים כלום מסימפטום אחד) יוצאים לדרך:

* משפט אבחון: מיהו המטופל, התלונות המרכזיות ומה החומרים והמערכות המעורבות, מעט פסוקים ומהר נקודה. האומנות שלנו כמטפלים לתמצת כמה שיותר בפחות. המטופל מתלונן על הפרעות שינה כתוצאה מפגיעה באיכות הדם במערכת האש.

* אסטרטגיה טיפולית: מה מצאנו ומה אנחנו הולכים ורוצים לעשות עם זה- אם המטופל סובל מחום- נפזר אותו. אין כאן הרבה משחק והאומנות פחות באה לידי ביטוי. מה שיש במשפט אבחון יהיה גם פה.

* עקרונות עבודה: עיקר האומנות. להסתכל בארגז כלים שרכשנו במשך השנים ולבחור מה מוציאים ומה משאירים. במה אני נעזר כדי להגיע לאסטרטגיה- לא הקאטה- אלא אלו חלקים מהקאטה, אלו מנחים, הישענות עמוקה, תרגילי מרידיאנים, תזונה וכ'.. איך אני משיג את המטרה.

* אין דבר או מושג כזה: "איך מטפלים במחלה ספציפית באופן כללי" (פרקינסון לדוגמא), לא כולם עם אותו שורש בעיה שמתבטא בסימפטום. תאבחן- קיו וג'יטסו וצא לטיפול.

מה הופך את הטיפול למוצלח? צריך להיות פתוח לכל מה שקורה בטיפול- להיות קשוב, אינטואיציה, הידע שרכשנו, ונסיון. חשוב להיות מחובר ולא לחשוב על דברים אחרים.

באינטואיציה, אחד הדברים הכי לא טובים - זה שהיא איננה, אך חשוב לשמור על מודעות של מה אני עושה בטיפול שזהו חיסרון נוסף- "היה טוב ואין לי מושג מה עשיתי" אם לא הבנתי מה עשיתי זה לא מקדם מקצועית.

השאלה הראשונה בטופס תישאול היא איך המטופל מרגיש לפני הטיפול. "מרגיש טוב" בלבד זה לא מספיק. יש מקום לשאלות, הערות, הארות, מסקנות לעצמי\ למורה- אין שורות ריקות. חייב לסיים טיפול עם שאלות- למה הוא הגיב ככה כשעשיתי ככה. "הקיו והג'יטסו היו רחוקים מהתלונות". צריך להשאיר את האינטואיציה כל הזמן איתנו- הכי חשוב והכי קשה.

* ידע- היכולת להבין מערכות\ לדעת לדבר בשפה של המטופל\ צריך לדעת להשתמש בידע כגשר. גשר לתקשורת- שלי עם עצמי- מה אני מבין מהמטופל. תקשורת שלי עם המטופל- לא פונים למטופל במידע שיש לו ג'יטסו בכבד, אלא להסביר לו בשפה שהוא מבין. תקשורת שלי עם אנשי מקצוע אחרים- לא לגרום לבילבול. האינטואיציה שולחת לנו את היד- הידע הוא למה היד שם. הידע מאפשר לנו לצאת למחקר עם התובנות והמסקנות.

* ניסיון- ככל שנטפל ביותר מטופלים נדע להשתמש בכלים טוב יותר, ככל שיש מאפיין משותף בין האנשים יהיה קל יותר להבין מהקורה ולא כל המטופלים הם אותו דבר. החיסרון הגדול של הניסיון הוא שיש יותר מדי ממנו. שאדם נכנס עם אגו לפני האינטואציה. המורים הכי גדולים הם אלו שנעשים צנועים יותר משנה לשנה.

כולם יחד מרכיבים את הטיפול המוצלח.

* מודל טיפולי- המשקפת, הפילטר בו אני מסתכל על העולם. כל הרפואה המזרחית מבקשת להסתכל על האדם כחלק מהטבע. האדם הוא המיקרוקוסמוס של הטבע- צריכים לחיות בהרמוניה.

לכל טיפול יש פרוטוקול- מודלים שדרכם אני עובד. חלקם ישירים. סיבה ותוצאה. ויש מודלים מסובכים כמו במזרח למשל המודלים המעגליים (חמשת התנועות\ אלמנטים).

לכל מודל יש את העקרונות שלו, את היתרונות והחסרונות שלו.

1. הדאו-

הכי חשוב ברפואה המזרחית היא להיצמד לתאו- לדרך. לא תמיד ניתן להסבירו אך הוא שמנחה אותנו להתחבר לטבע. משהו שהיה לפני השמיים והארץ וכל הזמן נחזור אליו- למקורות שלנו. לאו טסה כינה את הדאו- כ"גדול", יישות אלוקית.

חייים מנוגדים לטבע מביאים לסבל- חוסר התנגדות ללתהליכים שסובבים אותנו יביאו לשלווה ולשקט פנימי- מי שמתנגד לדרך מכלה את עצמו ואת האנרגיה שלו- סבל. יש דרך- לא תמיד ברור מהי אבל לכולם יש דרך משותפת.

ככל שנהיה יותר קרובים לטבע ולא נתנגד לסביבה הטבעית שלנו נחייה חיים טובים יותר. אי עשייה ומינימום התערבות- תזונה, תנועה\ נשימה, מדיטציה. בעת בריאות- מינימום התערבות טיפולית. בעת מחלה- מקסימום התערבות.

הדאו הוא הבסיס לכל ההתבונניות וההקשבה (מדיטציה)- כמו לכל האומנויות.

מטופל שואל אותך כמה טיפולים עד שיעבור לו הכאב- והתשובה צריך להיות: כמה שפחות. חייבת להיות תשובה.

כיצד יתבטא הדאו בטיפול:

  • יצירת שינוי מתוך חוויה של אחדות.

  • שקט- אי עשייה של המטפל- מינימום טיפולים במינימום מגע של המטפל כדי להגיע למקסימום אפקט. בהרבה מהטיפולים נצפה מטפל השיאצו כ"נח" של גבי המטופל ולא עושה כלום.

  • חיבור של המטפל למטופל.

  • חיבור של כוח החיים אל הסביבה.

  • אפקט של הקיו מחבר אל הדאו- הקיו נותן אפקט על כל הגוף בזמן הכי מהיר והוא שייך לשלם.

  • המלצות תזונה וחזרה אל חיים מקורבים לטבע.

  • הרמוניה על הכביש למשל- כל תנועה שלי משפיעה על כל הסביבה.

 

2. היין והיאנג-

נסיון לתרגם את הדאו למשהו שאפשר לתפוס. שמיים וארץ, חושך ואור.

יין מקורו באדמה והיאנג מקורו בשמיים (נצפה גם לפי המרדיאנים).

הם מבטאים יחד את השלם:

- יוצרים ומנוגדים זה לזה (גם בשיא מזכירים לנו שתכף ישתנו).

- יחסיים זה לזה (לא ניתן להגדיר משהו בלי להשוות אותו למשהו יחסי לו).

- משתנים זה לזה (חלק ממחזוריות).

- מבקרים זה את זה (לא מסתכלים רק על מה שיש וברור לנו- אלא מה חסר ואיננו.

  • הכי חשוך זה הרגע לפני הזריחה.

היין והיאנג בא לידי ביטוי בשיאצו ביד אם ויד בן- כשאחת עושה, היד השנייה מקשיבה. שתהיה הרמוניה ונהיה יותר קרובים לדאו.

היכולת שלנו להיות בתנועה ואי עשיה בו זמנית. הישענות- יאנג. השהייה- יין. הם צריכים להיות מעורבים זה בזה. אם המטופל מגיע ייני- נצטרך לחזק אותו יותר אך באיזה מינון אני משלב את הדברים.

היין והיאנג מנוגדים זה לזה אבל אסור שיתנגדו לדאו.

3. שלושת האוצרות-

שן, צ'י וג'ינג. שמיים, אדם וארץ. השמיים הם הדימוי לשן, הארץ לג'ינג והאדם הוא במרכז- הצ'י. באדם צריך להיות גם מהשן וגם מהג'ינג וחייבים לוודא שיש באדם את המרכיבים האלו- אדם בלי שן הוא אדם שאין בו רוחניות ויותר מדי חומר ופחות רגש- יתבטא בסבל. ואדם עם המון רוח אבל בלי חומר שיעגן אותו- יתבטא בסבל רב. כשכל אחד מהם הוא סבל שונה.

הג'ינג- קיבלנו מאמא ואבא, הפוטנציאל שמכיל את הכל, נוצר בעת ההתעברות ומזין את העובר במהלך ההריון. ניתן לראות אותו כמטען הגנטי שקיבלנו מההורים. מטרת הג'ינג היא לתמוך בכל פעולה שנעשה וגם להשאיר מטען גנטי אותו נעביר הלאה.

ניתן לשמור על הג'ינג המולד דרך הג'ינג הפוסט נטלי (POST NATTAL JING\QI) – אורח החיים ושדרכו נפגע כמה שפחות בג'ינג הפרה נטלי.

תפקודי הג'ינג-

פריון ורבייה (היום בעיות פוריות פחות קשורות לג'ינג המולד אלא לאורח החיים), התפתחות שלד, מח עצם, התעברות, תפקודי מוח וחוט שדרה.

הצ'י-

המאחד והמחייה בין האנרגייה לחומר. הוא השילוב בין שתי הסימניות אד\גז + גרגיר אורז

אנרגיית הצ'י נמצאת כל הזמן בתנועה.

תפקידי הצ'י:

  • עיבוד, הנעה, טרנספורמציה- לוקח תפוח והופך אותו לסוכר.

  • הנעה, טרנספורטציה- הסוכר (שהיה פעם תפוח) נע מהקיבה לתאים.

  • החזקה, מייצב איברים – מונע צניחת רחם, שלפוחית שתן, טחורים, שטפי דם.

  • מכוון את התמועה- פותח, משחרר ומווסת נקבוביות (שומר אם הזיעה תצא או לא), עולה, יורד ושלא יהיה מורד.

  • הגנה- הסיבה מדוע מקיאים, אוכל מקולקל, רפלקס נכון שמגן עלינו.

פתלוגיות של צ'י- חוסר צ'י, צניחת צ'י, צ'י מורד, סטגנציית צ'י.

השן-

התודעה, השמיימית והטהורה. מאפשרת לקלוט את המציאות כפי שהיא ולהגיב אליה בפרופורציות. האנרגיה בצורה המפושטת ביותר. היוfkת להיות שלווים (הזקן החכם והרגוע), ה- SHEN מתבטא בכל האלמנטים:

ה- YI- שייכת לאלמנט האדמה. היכולת לעכל מידע לימודי, האינטלקט, היכולת להקשיב ולקלוט, לייצב את המחשבה. לקחת חומר ולעבד אותו. פריון מחשבתי, יכולת ההתמדה והריכוז.

ה-PO- שייך לאלמנט המתכת. הנשמה השייכת לחיים האלו, לכאן ועכשיו. קשורה לגוף הפיזי והיכולת להביט על עצמי כמו שאני. הפרעות באספקט זה יראו בהפרעות אכילה, מתעקשים על החיים, ועל העולם הזה- הנשמה החומרית. אנשים עקשניים כי הם עקשניים כי ככה הם- ראש בקיר (ולא עקשניים כמו האדמה כי היא חושבת שהיא צודקת). מטופל שלא מרגיש מגע "תעשה לי חזק" בעיה עם המתכת, בודקים באילו מנחים הוא כן ירגיש.

ה-ZHI- שייך לאלמנט המים. כוח הרצון. הדחף- אנשים שדוחפים את עצמם. יש להם סבלנות והם יגיעו למטרות שלהם. מוטיבציה, זיכרון וויטאליות.

ה-HUN- הנשמה הרוחנית, ממשיכה ומתגלגלת איתנו כל הזמן. מתחברת לאבות הקדומים, יש לו את יכולת ראיית הנשר, לצאת מהתמונה ולבחור אסטרטגייה נכונה- לראות את הנולד- יצירתיות. מציגים פתרונות.

ה-SHEN- אבי הנשמות. התודעה הנקייה והשלווה, קלט, פלט. לראות את המציאות ולהגיב בהתאם. ההסתכלות באגם הצלול וקולט מכל חמשת החושים. נכנסת לגוף בעת ההתעברות, בעת החיבור בין הגינג של האב לג'ינג של האם. שוכן בלב- מוגנת מפני סכנה אך כמו הקיסר משפיעה על הממלכה. גם אם מעולם לא יצאה ממבצרה. היא מוזנת על ידי הג'ינג, הצ'י והדם. היא מתבטאת בעיניים ובחזות. שן מנג- ניצוץ השן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

החומרים הבסיסיים-

הדם- XUE- הדם ברפואה הסינית הוא בעל משמעות רחבה יותר מאשר ברפואה המערבית.

הוא אחראי על הפצת חומרי המזון לכל הגוף.

הוא משכן\ מעגן את התודעה.

המערכות הקשורות אליו הן:

הטחול\ ריאות- שותפים ליצור שלו בחלל החזה.

הלב- המושל בדם ולכן שולט על כלי הדם והופך אותו לשלי- אינדיבידואלי.

הכליות- תומכות בייצור הדם הן מבחינת הצ'י הראשוני והן מבחינת השליטה שלהן במח העצם. אחראי על יצור הדם ונותן את החום.

הכבד- אחראי על אחסון הדם בעת השינה\ מנוחה ושותף להפצתו בעת פעילות.

מעי גס- מוריד את הדם למטה.

 

הצ'י והדם- הצ'י נותן את האנרגיה להזיז את הדם והדם מאזן את הצ'י. אם חסר אחד מהם זה יפגע באיכות של השני. ביטויים של דם יכולים להיות בצבע- כהות הפנים.

חיסרון של צ'י- החיוורון יהיה יותר מבריק. חסרון של דם יהיה בחוסר ברק- יותר חיוורון מט.

בתישאול- תלונות על סחרחורות, עילפון, טשטוש ראייה- יכולים להעיד על חוסר. כנ"ל לגבי חלומות מרובים, קשיי שינה ומצבי רוח לא יציבים.

יובש על העור, ככל שהוא יהיה יותר קשה ומפושט יעיד על חוסר דם כמו כן לשון חיוורת או כתמתמה.

ניתן לחוש זאת גם במגע- בדופק (אם הוא חסר, חלש וכ') שיכולים להעיד על חסר דם או סטגנציה.

 

נוזלי הגוף- JIN YE-

מושג כללי המתייחס לנוזלים כגון רוק, דמעות, זיעה, שתן וכ'...

הנוזלים הטהורים- JIN-

זורמים יחד עם הצ'י והדם, מופצים על ידי הריאות והטחול וכוללים זיעה, דמעות, רוק, ויש להם נטייה לעלות מעלה.

הנוזלים העכורים- YE-

משמשים כנוזלי סיכה או כחומר הזנה והגנה. הם נוטים לרדת מטה. כבדים וצמיגיים יותר.

תפקידי הנוזלים- לחלוח רקמות ואיברים פנימיים, סיכוך והזנת מפרקים ועצמות, וויסות טמפרטורה והפרשת פסולת.

 

האיברים הקשורים לנוזלים-

הקיבה- מקור הנוזלים- רגישה ליובש או לשתייה קרה.

טחול- אחראי על הטמרה והנעה.

ריאות- שותפות במשק המים של הגוף, אחראיות גם לאדות נוזלים.

שלפוחית שתן- מבצעת הפרדה נוספת של נוזלים עכורים וטהורים.

מעי גס- סופח נוזלים לתוך צינור העיכול ובכך מקל על הצואה.

מעי דק- מפריד נוזלים לעכור וטהור.

פתלוגיות הקשורות לנוזלים- רטיבות, הזעות יתר, בצקות, בריחת שתן, ליחה.

 

גורמי המחלה-

מחולק ל-3 קבוצות: חיצוניים (אקלים), פנימיים (רגשות), אחרים (אורח חיים).

חיצוניים, אקלים- חשיפה ממושכת לאקלים מסויים תגרום לחולי- פתגונים.

  • רוח- משוייכת לאלמנט העץ- מאוד יאנגית, תנועתית.

  • קור- פתוגן ייני, כבד, איטי, קשה להפתר ממנו, נכנס עם הרוח, ברגע שהוא נכנס לבפנים הוא יכול לשנות את האופי שלו (לפנימי, חיצוני) מקושר לכליות.

  • לחות- אלמנט אדמתי, חום הקיץ, פתוגן ייני, קשה לסלק אותו בגלל הדבקות והכבדות שלו עם הנטייה לשקוע מטה. יושבת ותופסת מקום. נותנת תחושת עייפות וכבדות, חוסמת מעברים, משפיעה על מרידיאנים ואוהבת לשבת על איברים חלולים.

  • חום- חום הקיץ, יש חום קיץ הבא עם לחות בדרך כלל, או חום אש בדרך כלל אקוטי. מעלה דברים מעלה יותר, יכול להפריע ל-SHEN, לכן מזיעים, פותח נקבוביות. כדי להיפתר מפתוגן חום- נזיע, אוכל חם. כדוגמת תינוק שמעלה חום- בריא כי הוא מגרש את הפתוגן, מעלה חום  (עד 41.5 ומעל מסוכן).

  • יובש- קשור לסתיו ולאלמנט המתכת, פגיעה ביכולת הלחלוח, עור יבש, שפתיים יבשות, צמא, מרגישים חשמל סטטי, עצירות, מכלה את הנוזלים- עיניים יבשות, מעי יבש וכ'.

  • גורמי המחלה החיצוניים יצליחו לפגוע בנו רק אם נוזלי החיים שלנו חלשים.

 

גורמי המחלה הפנימיים- (הם נגרמים רק בגללנו).

הכוונה לרגשות, על פי התפיסה המזרחית, כל רגש מקושר לאיבר ובעל השפעה על הפעילות השוטפת של הגוף ולפי תנועת הצ'י האדם אמור להרגיש את כל הרגשות. הרגשות צריכים להגיע בתזמון למקרה ואנו אמורים להגיב בפרופורציות. הבעיה היא אם הרגש בא לידי ביטוי לאורך זמן, או שקשה לשלוט בהם. מצבי קיצון מוצאים את הגוף מאיזון.

  • כעס- מקושר לאיבר הכבד. דינמיקה של צ'י עולה ומתפרץ. נכון שטוב לפרוק ולא לשמור אבל שהכעס יהיה בפרופורציה ובמינון הנכון. אחרי שמוציאים את זה אז אפשר לשכוח. האדם יכול להיות מתפרץ כל הזמן ועל כל דבר. פנים אדומות מול אדם כבוי או מתוסכל, אדם שמתכנס פנימה, עושה חשבונות נפש כל הזמן, ישנה בעייתיות עם תנועה חופשית של צ'י ודם. לאנשי העץ יש יכולת בקרה עצמית טובה והם לא צריכים שיעירו להם.

  • שמחה- מקושר לאיבר הלב. הרגש הנכון של השמחה מדומה לנזיר השליו, השלם והמסופק בחייו החיי חיים שלווים. הוא מזרים צ'י יותר לאט ומבזבז פחות ג'ינג, הוא מתבונן יותר ומכיל יותר. הפתלוגיה של השמחה היא כשהיא יוצאת מהשלווה ומהפרופורציות. כשמוגבר קצב הצ'י, האדרנלין עולה, מרגישים הכל, החושים מתחדדים- ברמת הישרדות, עירניים יותר. בהתאהבות מרגישים צ'י בכל הגוף ואחרי כמה זמן הגוף חייב להסתגל כדי לא לקרוס ואנשים בטעות מפרשים את זה "שירד להם". ואם הם לא מסתגלים אז המצב יכול להיות מסוכן. שמחת יתר (של אדרנלין לאחר לקיחת סמים למשל) מתישה את הגוף. אדם שמגיע ל"היי" גבוה מדי לאורך זמן, הדאון שלו יהיה יותר קשה. פן שני לפתלוגיה של שמחה היא האטה המשמעותית של הצ'י, העדר שמחה והחוסר טעם לחיים. אדם שעייף ואין לו למה לקום. אדם שנגע בשמיים ואין לו לאן לשאוף. הכוונה לשמחה נכונה היא לשלווה ולא למאניה.

  • מחשבות יתר- מקושרות לטחול. החפירות של האדם במוח. מחשבות שאין בהן תכלית, כשיש מבוך. לטחון את המים ואת הראש. מחשבות יתר יוצרות מעין פלונטרים וסובכות סביב עצמם מחלישות את הטחול ומאיטות את זרימתו. לאורך זמן זהו דבר היכול ליצור לחות בגוף. האדם יהיה איטי יותר, עייף, עם עיכול לקוי או חלש. המחשבות מקושרות לטחול מתוך הקשר ל-YI האינטלקט. דאגה למישהו במינון הנכון יקרב אותנו, כמו שכל אמא דואגת אבל אם זה יותר מדי דאגות אז זה כבר פתלוגי.

  • צער\ עצב\ אבלות- מקושרות לאלמנט המתכת. מכניס את הצ'י פנימה, לוקח סטגנציה וממיס אותה. הכל תקוע וקשה לנשום. אחרי מעט בכי מרגישים משוחררים אבל אם בוכים יותר מדי מרגישים ריקנות. הדינמיקה הנכונה היא לקחת סטגנציה ולמוסס אותה, אך ממסים צ'י עוד ועוד ועוד זה מכלה את הצ'י ומכאן מגיע הביטוי "מת מצער". כשהאבל נהיה פתלוגי ולא מתגברים עליו- אדם מאבד את החיים, אנשים שאיבדו איש יקר וכל החיים סביב המקרה הזה.

  • פחד- מקושר לכליות. מוריד את הצ'י למטה- מנגנון ההגנה הישרדותי שלנו מתוך FFF) FLIGHT, FIGHT, FREEZE), במצבים נורמלים הרגש עוזר לדם לרדת אל הרגליים ולהתחיל תנועה\ ריצה מפני סכנה. יש להבדיל את הפחד משוק. במצבים של שוק או בהלה יש השפעה משולבת על הכליות ועל הלב ומסכנים את הבריאות. כשאומרים "מרגיש את הלב בתחתונים" זה משום שפיזית כל הדם יורד. הוא פחות מחדד אותנו אבל מעלה את המנגנון ההישרדותי. כשטיגריס תופס איילה היא מדמה את עצמה למתה, כשהטיגריס לוקח אותה לצד וכל האדרנלין שלו נרגע מהצייד היא בורחת. הפחד מגן על האדם- ללא פחד אנשים היו מסכנים את עצמם ללא מחשבה ושיקול דעת. מנגנון ה- FFF יכול לבוא לידי ביטוי כאשר כוס נופלת.

 

גורמי מחלה אחרים- אורח חיים (כל הדברים הרעים שאנו עושים לעצמנו)-

  • קונסטיטוציה חלשה- מבנה האדם, מה שקיבלנו מהמשפחה, אבל אם זה מהווה גורם מחלה אז זה תלוי באדם איך לשמור על זה.

  • עבודה מנטלית מרובה מתישה את האדם (מחשבות).

  • עבודה פיזית קשה לאורך זמן- הרמת סלעים, מקצועות עבודה לא שגרתיים. הפעלת אותו שריר לאורך זמן ושעושים רק תנועה אחת לאורך זמן.

  • פעילות מינית מופרזת אצל גברים ולידות אצל נשים.

  • תזונה- אוכל בריא ששומר ממחלה ולהיפך.

  • טראומה- נפשית או פיזית.

  • פרזיטים- נחשים, תולעים, יתושים.

  • טיפול לקוי יכול להיות גורם מחלה בפני עצמו וניתן לעשות בו נזק- הרי כל דבר שמועיל יכול גם להזיק- גם שיאצו.

 

כיצד נזהה את גורמי המחלה-

גורמי המחלה מתמבטאים דרך כל 4 סגנונות האבחון:

  • בתשאול- נוכל לזהות את גורמי המחלה השונים ואת חומרי הגוף מתוך סיפור חייו של המטופל ומתוך הסימפטומים עליו יתלונן.

  • בהתבוננות- גם בהסתכלות על הלשון, נזהה את מצב החומרים ו\או נוכחות פתוגנים. בהסתכלות כללית על גוף המטופל ו\או על פניו נוכל לזהות על פי מיקום\ צבע\ ברק\ מרקם של הרקמה את מצב החומרים ו\או האיברים.

  • במגע- דופק- יכול להעיד על פתגונים, מצב חומרים כגון לחות, מתלגל, מהיר, חום, מחוספס, חוסר דם, איטי, מתוקח, מצב קור. – על גבי נקודות רפלקס בגוף- נקודות על מרידיאנים שיעידו על קיום פתגונים בגוף, נקודות על האדמה שיראו שיש לחות. הארה\גב- יעידו על פתלוגיות באיבר ומכאן נוכל להסיק פגיעת פתוגן חיצוני, פנימי, אחר.

דוגמאות למודל טיפולי (המשקפת, הפילטר) – לא מערבבים בין מודל למודל.

1. חמשת האלמנטים\ התנועות\ היסודות- מהווים היבט חשוב ברפואה המזרחית המסורתית וכבסיס משמעותי להבנת המודלים הטיפוליים האחרים. תורת חמשת התנועות נערכה לראשונה כ-300 לפני הספירה ועיקרה עסק במערכות היחסים השונות בין חמשת התנועות של הטבע והיקום. ובמערכת היחסים הפנימית בינם לבין עצמם. כל המערכות בגוף מבוססות על הזנה (אם ובן), מעגל, אם יש בעיות כנראה שאלמנט מסויים לא הוזן מספיק טוב על ידי האלמנט שלפני או שהוא מבוקר יותר מדי על ידי סבא שלו (מעגל הבקרה).

2. השעון הביולוגי- הבסיס למודל האמבה ולאיך שהצ'י זז בגוף- זרימת הצ'י במרדיאנים. לפי המודל הביו ריתמי (מקצב ביולוגי) הצ'י נע מאיבר לאיבר, כל סוף הוא התחלה של סיבוב חדש. כאשר יש מרידיאן אחד שהוא בשיא שלו, יהיה לו מרידיאן מקביל שיהיה בשפל (מערכות יחסים בין אלמנטים ומערכות).

- ריאות- 03-05- כשתינוק נולד מחכים לנשימה הראשונה שלו. הריאות משולות לראש הממשלה, אחראיות באופן ישיר וראשוני עם הסביבה ולכן משם מתחילה הזרימה. בשעות השיא שלהן הן מתחילות את יצור הצ'י. מתכת היא מאוד ספונטנית (לא מתכוננים לקקי, נקבוביות זיעה שנפתחות ספונטנית וכ'). נקודות מתכת פותחות את החיצון ומצמצמות שיחרור חיצון. צימצום לחות קשורה לנוזלים- שעות השפל של הריאות הן 15-17, השעות שבהן הכי קל להתקרר, כשהריאות בשפל וסגירת הנקבוביות של הריאות חלשות.

- המעי הגס- 05-07- בן הזוג של הריאות באלמנט המתכת, אחראי על הפרשה, ויתור והתנקות. השעון מתזמן התרוקנות פיזית ונפשית לקראת יום חדש. הטלת פסולת והתרוקנות ממשקעי הלילה ומיום אמש. כשהוא לא משוחרר האדם יהיה עמוס במחשבות וכעסים. קימה מאוחרת והתחלת היום בחיפזון מבלי לחוות את ההתעוררות וההתרוקנות תשפיע על כל היום בחוסר איזון, כך גם בעת היעדרות מן הבית. האיבר שמולו בשעת השפל הן הכליות, בחולשת כליות יתכנו שילשולים או רצון למתן שתן דחוף מוקדם בבוקר כיוון שהכליות שולטות בפתחים התחתונים.

- קיבה- 07-09- שייכת לאלמנט האדמה וקשורה להזנה, תמיכה, הכלה ויציבות. איבר היאנג החשוב ביותר, שורש ה- POST NATTAL QI- ים הדגנים ומקור הנוזלים. רוב האסכולות אומרות שאת הארוחה הגדולה של היום, נאכל בבוקר כי זה נותן את האנרגיה לכל היום ( צריך לאכול בשעתיים הראשונות להתעוררות, מומלץ בין 07-09). בשל העובדה שבבוקר הקיבה בשיא תפקודה, ניתן להבין מדוע אכילות לילה מזיקה- בשל תפקוד ירוד של הקיבה. כל פתלוגיות הקיבה נגרמות מהרגלי אכילה לקויים- אכילת מזון, זמני ארוחה, מהירות אכילה. (שעות השפל של הקיבה הן בין 19-21 שעות מגן הלב, לכן מומלצת ארוחת ערב קטנה).

- טחול- 09-11- בן זוגה של הקיבה באלמנט האדמה. תפקידו העיקרו הוא ה-T&T- הטרנספורמציה והטרנפורטציה של צ'י, דם ונוזלים. הנעה והתמרה פיזית (עיכול) ואנרגטית (מחשבתית), תחילת הפקת האנרגיה, מיצוי העיכול והמזון וכמו כן העיכול המנטלי. פעילויות אלו תלויות באיכות המזון שהוכנסה לקיבה אשר ממנה ממצה הטחול את האנרגיה. לכן שעות אלו נחשבות לשעות המתאימות ביותר ללימוד, ודווקא משום כך, לימוד בשעות הערב עלול להיות לא יעיל (21-23 שעות שפל).

- הלב- 11-13- שייך לאלמנט האש וקשור להגעה לשיא הפוטנציאל וההבשלה. הלב משכן את ה-SHEN ועל כן שעות אלו מתאפיינות בחדות ובשיא של החשיבה ואיכות מנטלית, שיא זה מאפשר לנו לנהל את היכולת שלנו בזמן שמוקדש לעבודה. גודש ועודף עלולים להזיק ללב בשעות השיא שלו, ניתן למצוא בסטטיסטיקות דיווחים על התקפי לב בשעות הצהריים הנובעים מעומס וגודש המתבטאות בתעוקת חזה ולכן יש להרגע בשעות אלו. גם בשעות השפל של לב ניתן לראות פתלוגיות כרוניות של הלב הנובעות מרקע חסר- חרדה, תקועה, לחץ בחזה, פלפיטציות וכ'..

- מעי דק- 13-15- בן זוג של הלב באלמנט האש, גם שעותיו מצויות בפלח העיקרי של היום, אחראי על הקבלה, הפרדה בין עכור לטהור וחלוקת נוזלים שנייה. גם לגבי ספיגה עדינה יותר ועל כן הפרדה מנטלית, ספיגתם של אירועי היום תוך הפרדה וסינון עיקר ותפל. פתלוגיות של מעי דק יופיעו בשעות אלו.

- שלפוחית שתן- 15-17- שייכת לאלמנט המים וקשורה ליין. קירור המשך תהליך ההפרדה והסינון. שלפוחית שתן מבצעת את החלוקת השלישית של הנוזלים. המים יוצרים הרגעה של האש ששלטה בשעות השיא של היום (מעגל הבקרה),שלב מאוד חשוב של שחרור ואנחת רווחה לקראת סוף היום. השתנה נותן את תחושת השיחרור הזו, או בשעות שפל מטופל ידווח על התעוררות לפנות בוקר למתן שתן. בשיאצו, עבודה על מרידיאן השלפוחית מכינה לטיפול, הרגעה ושיחרור. מזכיר להפוך את השעון, להרגיע את המערכת הסימפטטית ולחזור הביתה.

- כליות- 17-19- בנות הזוג של שלפוחית השתן, מעצימה וממשיכה את עיגון והקבלה של השלפוחית. סוף ותחילת התנועה. מעבר בין יום ללילה, שעות המתאפיינות בהתבוננות פנימה. מעבר משיא היום לחזרה של העולם הפנימי. הכליות הן במקור של כל התהליכים היינים והיאנגים בגוף.

- מגן הלב- 19-21- משוייך לאלמנט האש (המסייעת), ארוחת ערב משפחתית (קטנה), האינטימיות, השיחה, הישיבה המשפחתית, השיחה, האש יותר חמימה ולא בוערת, משולה לשגריר הלב- אחראית על תקשורת, הרשת התקשורתית (בין אישית, אינימית, מגע), אחראיות על סינון ופתיחת שערי הלב, אחראי על הגנה על הלב- אמוציונאלית ומנטלית, יש קשר יפה בין נקודות על גבי מרידיאן הפריקרד (6) שמשפיעות על תיפקודי הקיבה ונוגדות צ'י מורד (שיא, שפל).

- מחמם משולש- 21-23, משוייך לאלמנט האש (מסייעת), בן זוגה של מעפטת הלב. מווסת טמפרטורה. מפיץ את כל המסרים והחומרים של הכליות. מרגיע אותנו לפני השינה, הוא שולט על הזרימה וההפרשה בשלושת המחממים ועל פיזור ה-YUAN QI לכל המרידיאנים. עוסק בוויסות שלושת המחממים, וויסות תהליכים מטבוליים, וויסות טפרטורה, הכנה של הגוף לשינה טובה והרדמות טובה.

- כיס מרה- 23-01, שייך לאלמנט העץ ואחראי על ביצוע והוצאה לפועל בצורה מדוייקת והצודקת מתוך התחשבות בתנאי השטח. תהליך זה נעשה בתת מודע בזמן שינה (שחזור, הרהורים, התמודדות) ביטוי של תכונות הכבד בצורה מעודנת. שחזור חוויות מהיום והבהרתם יחד עם פתירת בעיות.

- כבד- 01-03- בן זוגה של כיס המרה לאלמנט העץ. אחראי על ויסות הדם ואיחסנו, אחראי על זרימת צ'י חלקה בגוף. במשך היום מאופיין בעוצמה ובתנועה תוך תכנון מתמיד של דרכי פעולה ובזמן הלילה תכנון וחשיבה יצירתית לקראת יום חדש. בשעות אלו, הדם נטען ומסונן מחדש בכבד ועוזר לשינה עמוקה. לכן חשוב לישון בשעות אלו במצבי עודף, בעיות שינה יכולות לנבוע גם מחוסר איזון ב-HUN. במצבי חוסר נשמע דיווחים על עייפות במהלך היום ושינויים באמת האנרגיה, אי שקט ועצבנות. הכבד אמור להתחיל יום חדש.

השעון הביולוגוי עוזר לנו לשמור על אורח חיים אידאלי המתאים לעונות השנה ולשעון. קימה מוקדמת, אכילה מסודרת, הפסקות במהלך היום. הפרדה בין עבודה לבין חיים פרטיים, שינה בשעה סבירה ותזונה לא מאוחרת. זהו יכול להיות כלי אבחנה שיעזור לנו בהבנת יחסי גומלין בין איברים. וטיפול לפי השעון הביוגלי כשלכל מרידיאן יש מרידיאן מקביל אליו עם איברים בשיא ובשפל.

 

 

 

 

 

 

 

3. ששת השכבות-

תיאוריית ששת השכבות פותחה ונכתבה על ידי ZHANG, הגישה השטחית של המודל מתארת התפתחות מחלה בגוף מאלמנט קור.

בעומק, מדברים על התפתחות המחלה דרך שכבות הגוף. 3 שכבות יאנג ו-3 שכבות יין. ככל שהפתוגן חודר יותר עמוק או חזק יותר, כך הוא מסכן את השכבות העמוקות של הגוף ופוגע ברמת הדם והיין. כלומר, ככל שהמחלה עמוקה יותר היא מסוכנת וחמורה יותר. עומק פלישת הפותגן קשור הן לעוצמת הפתוגן והן ליכולת החיסונית של הגוף.

החידוש הגדול של מסונגה זה במרידיאנים. במקום 6 מרידיאנים בידיים ו-6 ברגליים (סה"כ 12), יש 24 מרידיאנים הזורמים בכל הגוף וזה לפי שכבות. (TAI YIN HAND\FOOT).

 

4. מודל 4 הרמות-

מודל המתייחס לחדירת פתוגן עם אופי חום. ככול שהפתוגן חם יותר הוא פוגש את המחלה הרלוונטית. ככל שהפגיעה יותר קשה כך הוא פוגע ברמות הדם (הזיות, איבוד הכרה, פצעים), ככל שהוא יותר קל, כך הוא פוגש את רמת ה- WEI- הגנה. (מחלת חום קלה, נזל, כאב גרון...). שכבת הצ'י- שפעת חום, סערה, כאב ראש., רמת ה-YING- המחלה הכרונית שלא נעלמת, כשכל פעם מישהו מרגיש חלש, מעיד תופיע מחלה, רמת הדם- הרמה העמוקה ביותר, כשהדם מתחיל להשתולל ולצאת מכליו, פצעי מופיעים על העור, ה- Shen ניכרת שהיא פגועה.

 

5. מודל 8 העקרות-

מודל טיפולי המבקש לתאר את אופי המחלה, את מיקומה ואת דרכי הטיפול האידיאליות בה. זהו המודל הנפוץ ביותר לשימוש מבין המודלים של הרפואה הסינית. הכוללות 4 קטגוריות- מיקום (פנימי חיצוני), אקלים (חום, קור), מצב הפתלוגיה (עודף, חסר), אופי (יין, יאנג).

פנימי חיצוני- מדבר על מחלות עור, פרקים ושרירים, מדבר על האם בתוך האיברים או מעבר לכך.

עודף חסר- פתוגן נכנס לגוף ונהיה חום. האם חום עודף? חשיפה לקור מביאה פתוגן.

קור חום- חום תופס צבעים אדומים וסגולים (פנים אדומות) אבל יכול להיות גם מעודף וגם מחסר. החום יתבטא בזיעה, דופק גבוה, צמא.

קור יתבטא בצבעים כחולים, שחורים- כאבים מכווצים.

YIN YANG-  מדברים על אופי המחלה. ישנן מצבי קיצון, קריסת יין או יאנג. לפני המוות לרוב. הגוף נהיה כבד וחומרי מאוד (שעות ספורות לפני המוות) כשהנשמה עומדת לצאת.

 

6. צירי תנועה-

יש באדם 5 צירים\ עמודים דרכם אנו מתנהלים בעולם

צירי תנועה: אדמה, מים, עץ.    צירי תודעה: מתכת, אש.

השלד יודע לעשות 3 תנועות מרכזיות: לדחוף, לבלום, להסתובב (כל אחד קשור לאלמנט מסויים).

אם מטופל יבוא עם כאב נוכל לראות אם הכאב מגיע מציר מצויים (וגם לפי המילים בהם הוא משתמש לתיאור).

אך לפני כן חייבים לבסס ציר תודעתי (הקשור למעגל החיצוני- היכולת לתקשר עם החיצון. אנרגיה שנכנסת ויוצאת- התקשורת עם הסביבה). מול מעגל פנימי- זהות (האש- האני). מי אני דרך ציר ה- DOING- התודעתי או ה- BEING- הזהות.

המתכת זהו הקרום ביני לבין החוץ. אנשים שנפתחים יותר מדי בקלות- בעיית גבולות ברורות מול התכנסות יתר. כשמוטפל יגיד שהוא לא מרגיש את המגע שלך או יבקש ללחוץ יותר חזק אז הוא לא מרגיש את עצמו. יש בין הגוף החיצוני שלו לבין הרוח\נשמה\ צ'י שלו רווח (דוגמת באגרטל).

כל מגע- מייצר תגובה. תנאי הכרחי להבין שקיים ציר מתכתי בגוף ולהגיע לאש הפנימי הוא להבין שקיימים עוד 2 שלבים. שלב אחד קודם- חייב להעביר כוונה ולתווך- מה שרוצים לעשות. כוונה- אני שם את ה-SHEN שלי לסיטואציה. התגובה- נמצאת בגוף- לשם מגיעה הסגירה של האש ושם נמצאת התובנה, הנמצאת אצל המטופל- מעבר לגוף הפיזי שלו ויכול להתקיים בכל הרבדים. לפי הנוכחות של המטופל לציר התודעה אני יכול לדעת איך תהיה רמת השינוי אצלו.

אם המטופל מרגיש אך לא מגיע לתובנות- האפקט יהיה מצומצם. אם בכל טיפול יש שיפור והבעיה חוזרת- המטופל לא הגיע לתובנה.

האדמה- יודעת לבלום (החלק הקדמי של הגוף)- כל מי שאומר "נעשה שינוי לאט לאט" זהו לא משפט שהוא תמיד טוב. אדמתיים הם יותר מרובעים- שריריים, שמנמנים. כשמדברים איתם ישר עונים: "לא"- מילה בולמת. "רגע רגע רגע", "עוד לא", "אי אפשר בבת אחת" וכ'.. הרצון להאט ולעמוד במקום, יעדיפו את הבוס המזוויע על האי וודאות. הם יחישו כאבים בעמידה במקום.

אנשי המים- הדוחפים קדימה. "בואו נעשה", אנשים זורמים, מחפשים אקסטרים, התלהבות, ריגוש. הם המתמידים- שרצים מרתון. אצלם התנועה קדימה תיפגע.

אנשי העץ- רואים קדימה. שפה של בניה ותכנון, נטייה להגיד כן עם היצירתיות והגמישות שלהם. מצליחים לראות איך מתגברים על מכשולים. "בוא נראה מה אנחנו עושים", מטופל עם כאב שלד בתנועת סיבוב- אומרים לו שטיפול שתיים שלוש והוא "פיקס", הם יודעים להשתנות. אנשי העץ הם אנשים מסותתים, נראים אתלטיים וגמישים. יש להם אנרגיה מתפרצת- כדורגל, טניס. מנסה לפתור דברים כל הזמן. מנסים למצוא איזון בין הפצה לאיחסון. חייבים שתהיה להם מטרה בחיים.

 

מודלים טיפוליים של הזן שיאצו- (בדר"כ מתחלקים ל-2)

מודל הנבט-

מודל מצומצם יותר והבסיס למודל האמבה.

מסונגה אמר שהנבט והאמבה הם דברים בסייסים כל כך שאם הם חלק מהטבע ומתנהגים כך, גם בני האדם יתנהלו כך.

הרפואה הסינית נותנים פתרון להוליסטיות לפי שכבות המרידיאנים (TAI YIN HAND\FOOT) שזהו לא ה-TCM. ומסונגה איש זן- מציג את המרידיאנים בחזית. מרשת את כל הגוף. ברפואה הסינית מחייסים חשיבות לנקודות על גבי המרדיאנים, ומסונגה אומר שנקודות זה דבר משתנה ולכן מטפלים בכל המרידיאן- במה שעובר בין הנקודות.

הוא מציג קודם את מודל הנבט- המסתמך על התפתחות העובר.

מסונגה תיאר את התפתחות האורגניזם בהשוואה להתפתחות העובר, וכמו כן הביצית המופרית המתפתחת לבועית בעלת 3 מעטפות\ שכבות: עלה חיצון, עלה תיכון, פנים הנבט.

זהו מודל תיפקודי ונראה למה הוא זקוק כדי לעבוד:

- עלה חיצון: הדבר הראשון שקורה לעובר- הוא עטוף בקרום. קרום זה (עלה חיצון) הוא הפרדה מהחיצון ולמה שהולך נבנה ומתהווה מבפנים. בשלב הזה אני יודע מה אני לא- מחוץ לגדר שלי, מה אני כן? אני עוד לא יודע.. עוד מתפתח. מה הגדר עושה? היא מגנה, היא מכניסה דברים, מזינה. הגבולות האלו יכולות להיות גמישות אך שלא יהיו גמישות מדי. תפקידו קשור לסירקולציה בין פנים הנבט לבחוץ (התקשורת בין הפנימיות לחיצוניות)- התוכן שאני רוצה ליצוק לא נקבע לפי הגבולות אלא הגבולות נקבעות לפי התוכן. עלה חיצון יוצא החוצה ומבין מה הפנים רוצה (כדוגמת "חומה ומגדל"). מערכות קשורות הן האש מסייעת והמתכת- 4 מרידיאנים ושיש גיבוי בהזנה ובהגנה.

- מעטפת תיכונה: אחראית על תמיכה ועל המבנים, מה שהופך להיות מבנה השלד, השרירים והאיברים הפנימיים. מתחילים לבנות תשתית של הפנים, הכל מתחיל להיות מוכן אבל עדיין שום דבר לא יודע לעבוד (עד לשבוע 15 כבר יש הכל, אבל בלי הרחם העובר לא יחייה). מערכות קשורות אדמה, ועץ.

- פנים הנבט\ הליבה: יתחיל לעבוד כשתהיה פעולות. צריך להיות קיסר. מי שיפתח ויסגור את הדלת. אחראי על מערך התקשורת והעברת המסרים אל האיברים הפנימיים- מרכז הבקרה העצבי\ הורמונלי\ נפשי- גורם בסוף להכל לעבוד. העובר לא יכול לעבוד עד שהוא בשל לעבוד. מערכות קשורות הן האש השולטת והמים.

נקשר את שכבת המעטפת החיצונית לצ'י- זוהי שכבה תומכת של האורגניזים, היא מפרידה ויוצרת גבולות עם הסביבה ודואגת לסחר חליפין עמה. זוהי שכבה מאוד דינמית (ולכן קשורה לצ'י), מאופיינת בסירקולציה, תנועה ושינוי. אחראית על הקשר עם החוץ ומתווכת בין הפנים לחוץ ומגיבה אליו (וויסות טמפרטורה). היא נחשבת למערכת מאוד ספונטנית (מתאימה עצמה לצרכים של הפנים- הצרכים הם לא שלה, אבל היא מגיבה מהר למה שקורה כמו שתן, פתיחת נקבוביות זיעה וכ'). יש במערכת הזו הגנה אקטיבית והגנה פסיבית (כמו בישוב חומה ומגדל). החומה- פסיבית- מי שרוצה להיכנס יתכן ויתקע בשער סגור. ההגנה האקטיבית הם החיילים שעומדים על המשמר. כאשר מגיע שבט זר- סוגרים שער – עדיין פסיבי (העור בגוף האדם). ההגנה האקטיבית נכנסת לפועל כשהאיום גדל ונהיה רציני ואז צריך חיילים, חצים, אש- אקטיבי. על כך מחליט הקיסר. המתכת היא ההגנה הפסיבית (העור, ריסים), האש המסייעת זה הלוחמים (תאי T קילר, מאקרופאגים וכ'). כשמגיע פתוגן סוגרים גזרה ומחממים- ויסות טמפרטורה, מעלים חום, הפנים מתנפחות- לחימה אקטיבית. הרבה תלוי ביכולת הזיהוי של המערכת, בהעברה לקסיר הנבט. ובחוכמת מערכת החיסון (מערכת נרכשת). השכבה אחראית גם על מקצבים כגון נשימה- בגלל הספונטניות, מחזור- צריך להיות קבוע, שינה, פריסטלטיקה, זמני אכילה. כדי להוכיח הפרעת מקצבים צריך להיות של כמה בעיות במקצבים שונים, על פי בעיה במקצב אחד (רק במחזור למשל) לא ניתן לקבוע "הפרעת מקצבים". מערכת חיצונית קשורה לצ'י, תקשורת, סירקולציה, ויסות, הכנסה וסילוק, היא ספונטנית. מערכת אקטיבית ופסיבית.

לסיכום המעטפת החיצונית- הכליות מחליטות אם להפריש הורמונים, המחמם משולש עושה את השליחות בשבילו. הפריקארד עושה אותו דבר בשביל הלב. צריך שליחות טובה כדי שהמסרים יגיעו ויתקבלו החלטות בפרופורציות הנכונות. הגבולות לא מגדירות מי אני, אלא מי אני לא.

העלה התיכון- המבנה, החלל, בתוך שכבה זו מעוצבים התכנים, הוא קשור לתמיכה במבנים, לאחסנה, לתנועתיות, לכן הוא מקשור גם לשלד וגם לשרירים. זוהי שכבה שאחראית על פירוק המזון והפצתו. המערכות הקשורות אליו הן האדמה והעץ. האדמה- טחול קיבה, אחראיות על הכנסת המזון, פירוקו ועיכולו. העץ- כבד וכיס המרה, אחראים על הפצת חומרי העיכול אל הגוף, הפצת אנרגיה, ואיחסונה (הלוגיסטיקה). שכבה זו קשורה עם הדם והנוזלים בגוף.  בשכבה זו יש יותר חומר, היא יותר פנימיות ועובדת יותר לאט. עובדת דרך המתכת. שכבה זו פועלת להמרה ומיזוג האנרגיה שמגיעה מבחוץ, היא מזקקת את החומרים בגוף ומשמשת כמרכז הבקרה הפנימית של הגוף. זוהי שכבה הטומנת בתוכנה את היחודיות של האורגניזים, את הפוטנציאל האנרגטי שלו ואת מבנה האישיות שלו.

פנים הנבט- שכבה זו פועלת להמרה ומיזוג האנרגיה שמגיעה מבחוץ, היא מזקקת את החומרים בגוף ומשמשת כמרכז בקרה פנימי- תקשורתי של הגוף. זוהי שכבה הטומנת בתוכה את היחודיות של האורגנזים, את הפוטנציאל האנרגטי שלו ואת מבנה האישיות שלו. במרכז הנבט נמצא מי שמושך בחוטים ועל פי הם פועל הנבט. בין שמים וארץ עומד האדם- זהו מרכז הבקרה- ההורמונים, נוירונים, מצב רגשי, רוחני וכ'.. העובר מושלם בשבוע 14 אבל מרכז הבקרה שלו עוד לא יודע לתפקד- כאן מתקבלות ההחלטות החשובות. תפקודי האיברים תלוי בניהול נכון של משאבי הגוף והנפש. שכבה זו מקושרת ל-shen, yuan, jing. היא קשורה למי אני. יודע מי אני. האש- שולטת על ההכרה ומיזוג החומרים והאינפורמציה שמגיע מבחוץ. המים- מווסתים את הנוזלים, ההורמונים ואחראים על זיקוק החומרים ורגשות- כל אלו הן החיות של הנבט.

זהו מודל מאוד בסיסי, יסודי. כשהבעיה אצל מטופל היא מהותית ודרמטית. כשיש הרבה רעש וקשה לעשות הפרדה בין מערכת כזו או כזו באמבה, כשיש סכנה לאורגנזים. כזה משהו מורכב ומסובך. כמו בעיות פריון, מחלות אוטואמונית... כשזה קשור להיות האדם חי ויש בו בעיה כשלא אמורה להיות בו בעיה.

מודל האמבה-

מודל זה הוא המשך ישר של הנבט ובו בעצם נפרדות המעטפות לשכבות נפרדות בתהליך התפתחותי. מסונגה מתאר במודל את הדרך בה עושה האמבה דרך מתוך מרק בראשתי וחיים עצמאים לתוך סיפוק כל צרכיה והגשמתה כיישות נפרדת. זהו מודל המתאר את התפתחות האדם, בכל שלב בחייו וכמוהו גם התפתחות המחלה. המודל מבוסס על רצף זרימת הצ'י במרדיאנים- לפי השעון הביולוגי. השלבים במודל:

1. מתכת- הגדרת גבולות. עוד לא יודע מי אני אבל אני יודע מה אני לא. מה מחוץ ממני.

2. אדמה- סיפוק צרכים. רעב? מה נאכל? בורקס, סיגריה, בננה? שלושתם? מציאת צורך.

3. אש- שלב הזהות- הטמעת והזנת ההרכבים שלנו, זו הזהות שלנו, מה הבנו, מה בתוכנו.

* שלושת השלבים הראשונים הם יותר שלבים של בנייה, יותר יינים, של קבלה.

4. דחף ובריחה מסכנה- לאחר הבנת הפוטנציאל של מי אנחנו, אנו מנסים לבוא להגשה, תנועת המים דחף, אבל כשעוברים לתנועה יש יותר חשיפה לסכנה כי התרחבנו. זהו ההילוך הראשון- הכי חזק. יש יותר צורך להגן, היואן צ'י כבד אל מול הווי התנועתי.

5. חיים בקהילה- האמבה אומרת שקשה לחיות לבד ומבינה שהחיים טובים יותר כשחיים ביחד, אם חיים בסביבה של אמבות אפשר לחלק סמכויות ואפשר לחיות טוב יותר, כל אחד דואג למשהו וכך אפשר לנהל משאבים טוב יותר כדי להרחיב את הפעילות. רשת סופרים תצליח יותר מסופר בודד כי הם נעזרים אחד בשני, משקיעים פחות משאבים- מגדילים את מה ששלהם בפחות משאבים, יש בה תמיכה, הגנה ומחזוריות.

6. בחירת כיוון- לאחר שהאמבה מבינה מי היא ומשתמשת בקהילה כדי להרחיב את עצמה ולצמוח היא עושה בקרה וסינון על הדברים שאוחסנו בכבד. היא לא רק בוחנת מה יש לה בידיים אלא גם מה עשו השלבים הקודמים לה- בקרת איכות. להוציא תוצר טוב. זהו שלב של הגעה להחלטה, אין צורך להמשיך לאחסן אצלנו ועכשיו נפיץ- אימפולסיביות. אם לא אספנו נתונים (פעימה ראשונה) כמו שצריך יתכן וטעינו. פעימה שנייה היא מה יש לי בידיים, בקרת איכות ויכולה להיות בקרת יתר, עולה במשאבים, בוס שמחליש ומדכא את העובדים שלו, בוס מאוזן טוב ותחושה טובה, לא מאוזן מוציא תחושה של לא מספיק טובים וירצה עוד ועוד בלי סיפוק. אם נרצה לרסן את העץ נרצה להציב לו גבולות. והיא תתן לו מקצב נכון. מכל זה בחורים כיוון והחלטה (פעימה שלישית).

* שלושת השלבים האחרונים הם שלבים יותר יאנגים, מוצאים לעשיה ולפעילות.

שלב 1- מתכת, הגדרת גבולות:

ריאות ומעי גס, פותחות\ וסוגרות באופן ספונטני. האדם נפרד מהסביבה שלו ומתחיל לרקום זהות עצמאית, הוא נשאר בקשר עם הסביבה כדבר ספונטני והכרחי- כגון נשימה וסילוק פסולת. שלב זה קשור לנשימה, סילוק וליכולת להתגונן מפני הסביבה לתקשורת ופרידות. זהו החלק בנפש הקשור לחישת הגוף ולחיבור בין הנפש לפיזיות- הנוכחות, ההסתכלות והתפיסה של הגוף שלנו בעולם, הנשמה החומרית יותר, של הכאן ועכשיו בעולם הזה. מערכת יחסים שלנו עם עצמנו והקשר עם הסביבה. עד כמה האדם שומר על גבול בררני או נותן לחברה לחדור אליו.

ברמה הפיזית- נראה הפרעה בתפקוד האיברים של הריאות והמעי הגס בפעלות הכנסת אויר וסילוק פסולת. קושי לקחת מהעולם ולסלק החוצה, השליטה על העור וההזעה. ברמה רגשית זוהי מערכת השולטת בצער, יגון, אבל, ופרידה וביכולת שלנו להכיל את הרגשות ועם זאת לדעת לשחרר אותם בטרם יהפכו לפתלוגיים.  ברמה הרוחנית, אספקט ה-PO הוא התודעה שלנו שאחראי לקשר בין הנשמה הייחודית לבין הגוף הפיזי. יתבטא בנשימה, תגובה למגע, ריח, קורדינציה ומוטריקה. הטאקט והיכולת הספונטנית להתאים את עצמן לסביבה- המרחב הפרטי של אדם- מטופל היושב מרוחק מהמטפל. חלקי המערכת: כל מערכת הנשימה מהאף, קנה הנשימה, גרון, לוע, עור, נקבוביות ומעי גס. מבחינת מרידיאן- הריאות זהו המרידיאן הראשון שנוצר- המרידיאן יותר חשוב מהנקודות על גביו (מישוש מרידיאנים), ומשתייך לעלה החיצוני. להכניס דברים כמו צ'י, אויר, דרך נשימה ולהוציא את מה שלא צריך- מעי גס, זהו המרידיאן השני שנוצר כדי להוציא דברים החוצה. כשמרידיאן הריאות יהיה חלש (מבחינת צ'י) נראה עייפות, חולשה, דיכאון, סגירות, חוסר ויטאליות, ראש כבד, גב וכתפיים נוקשות, אסטמה, ברונכיטוס והצטטניות תכופות. המעי הגס אמור לסלק את הפסולת דרך כל הפתחים- פי טבעת, נקבוביות עור, נחיריים, דמעות, אוזניים, נרתיק, קנה נשימה ושתן (חולק עם השלפוחית שתן). הוא אחראי על הויתור, שיחרור חסימות, זכרונות, רגשות- כל זמן שנכנסים דברים צריכה להיות גם הוצאת פסולת. "פקיד העברה"- מעביר את רצון ראש הממשלה, שלא תהיה עצירות פיזית או רגשית, יעיד על חוסר איזון במרידיאנים. היכולת שלו להוריד למטה- אזור המותן ותפקוד הרגליים, תקיעות של דם באיזור הראש, חוסר מוטיבציה, קור בבטן תחתונה, שילשולים, הפרעות מחזור. אנשים ששונאים לעשות פעילות גופנית, אין להם אנרגיה, הם שונאים להזיע (כל זאת עקב ויסות הטמפטורה דרך הנקבוביות), שיחרור רעלים, LET IT OUT.

בתפקידי המערכת סובבים סביב "הגדרת גבולות. מפריד בין מי אני, למי אני לא. מתכת- היא הכנסה וסילוק- היכולת להתרחב, אנשים שאוגרים דברים כי קשה להם לשחרר- פיזית ונפשית. שליטה על העור, שליטה על התקשורת, מקצבים, הגדרת גבולות- יצירת זהות, גבולות אקטיביים ופסיביים, ספונטניים, היכולת לצקת תוכן לבפנים, כל זה קורה כדי לקבל את הזהות (חומה ומגדל), היכולת לבודד את הגוף מהסביבה ויכולת ההגנה.

ה- PO- הנשמה הגשמית\ ארצית, המחוברת לחישת הגוף וההתחברות לעצמך, של העולם של כאן ועכשיו, איך אני נראה כלפי עצמי והיכולת להיות שלם עם זה. שליטה על נשימה והפצת צ'י, הכנסת אויר, קול חדש, אסטמה, הפרעות נשימה, קור רק בקצוות- ריאות, קור בירך האחורי- מעי גס.

הכנסה וסילוק- אנשים שאוגרים ושומרים, סוג של קמצנות, רגשות- לפתוח את הלב או להסתגר בתוך הגבולות, ובחומריות- לא משתפים. שומרים על טריטוריה. היכולת לשחרר כדי שיכנס משהו חדש ואם זה מלא בפסולת לא יכול להכנס משהו אחר.

נוזלים- המתכת מווסת נוזלים ולא אחראית על נוזלים, אחראיים על לחלוח (לקרר) והגנה (דמעות). הצורך להזיע כשחודר פתוגן כדי לסלק אותו. נוזלי מערכת העיכול- המעי סופג, הזיעה היא ספונטנית. יובש על העור (פנים, ידיים, שיער).

שליטה על התקשורת- עוצמת הקול, היכולת להוציא צליל, להסביר דברים במילים, לא מה אני אומר אלא איך אני אומר. טון הדיבור, היכולת להיות בטאקט, הספונטניות והיכולת לעשות את השינוי לסביבה שנמצאים בה. להגיד דבר נכון בזמן הנכון. אנשים שלא יכולים לשמור סוד. ההישענות בשיאצו- להרגיש את המגע.

מקצבים- קשה להצביע על בעיית מקצבים- דופק, נשימה, רעב, שובע, עייפות, וסת, עיכול- בשביל להציע על בעיה במקצבים חייב להיות שילוב של כמה מקצבים ביחד.

אין דבר כזה בעיה במתכת- אלא מה במתכת?, מכריזים על הפרעה בתפקוד המערכת רק כשיש כמה סימפטומים.

יכולת ההגנה- לא כל דבר שאומרים עלינו אנו חייבים לקחת אותם הביתה.

המלצות תזונה- טעם חריף, התיבול, הארומה, טעם שפותח, עשבי תיבול, שום, בצל, בזיליקום- פותחים את הנשימה. ירקודת שנותנים טעם וערך מוסף- ירקות שורש- סלרי, פטרוזיליה, טימין, לפת, צנון, מרווה. הריאות שונאות לחות ומטוגן כי הלחות יכולה להתיישב בריאות- שיעול עם ליחה. להמנע ממוצרי חלב וקמח לבן, מחלות עור. אנשים שאומרים שהם רוצים לחזור למצב לפני המחלה לעומת אנשים שאומרים שהם רוצים לסיים את המחלה ולצאת לדרך חדשה. זה מה שהביא אותם לשם- בחירת המילים מראה על הבריאות- היכולת ללמוד. יוצאים חזקים.

ביחסים בין המטפל למטופל- יצירת והצבת גבולות- שלא יתפזר, יצירת זהות, סחר חליפים, לפעמים אני נורא קשוב, נורא נוקשה, אני לא עם אותו כובע (זהות)- מול אותו מטופל או מול מטופל אחר, אם אני לא אשתנה- המטופל לא ישתנה, לא תמיד צריך להיות קליליים ומצחיקים או לפעמים להיות נוקשים- אינדיבידואלי מול אותו מטופל שאני מולו.  שמירה על מקצב- דיבור, גבולות גזרה- מתי טיפול מתחיל מתי מסתיים, איך הבית שלי נראה כשמטופל מגיע מול מצב רגיל של הבית. האם המטופל מאחר להרבה דברים אבל לטיפול מגיע בזמן. חציית גבולות- לצאת מהקיבעון- כדי להצליח. "אני תמיד כזה" לא תמיד זה טוב- אז "תשתנה", יש את האפשרות הזו.

 

שלב 2, האדמה- סיפוק צרכים כדי להתקיים:

יש בה 3 פעימות- 1. זיהוי הצורך- חסר משהו מהותי כדי להתקיים. 2. התנועה לעבר גורם סיפוק, סיפוח לתוך הגבולות והכנסה פנימה. 3. שובע- צריך לראות שזה מתקיים. אני לא מספק צורך לפני שאני מזהה אותו, אם יש לי צורך בו בכלל. ההבדל בין "בא לי" לבין "אני זקוק". לא תמיד למדנו אותנו לזהות ולהצביע על צורך, ילד מושיט ידיים לאמא שלו- היא ישר תרים אותו ישר או תתן לו מלפפון אבל היא יכולה לעזור לו לזהות את הצורך- "נראה לי שאתה רוצה שאני ארים אותך...", הרבה פעמים מוותרים על שלב הזיהוי ורוצים לספק את הצורך ולכן הרבה פעמים הפעימה השלישית לא מתקיימת. אני לא שבע כי אני לא יודע למה עשיתי את זה. אמבה מספחת מזון- מכילה דברים שלא היו בה לפני, שלב העיבוד, הפריון, ההתמדה. המרדיאנים כוללים- לבלב, רוק, אנזימי עיכול, צינור עיכול עד המעי הדק. כל נושא הצרכים אלו דברים שאנו סופגים מהורינו. תינוק עייף- משכיבים אותו לישון, הורים צריך לדעת לשחרר את הילדים שלהם כדי שידעו להיות אוטונומיים (צמאיים)- אם אתה רוצה עוגת יום הולדת, אמא לא תעמוד בשבילך, לא לעמוד בתור בשבילו, הוא ילמד לעשות זאת בעצמו. זה קורה לאחר תחושת יציבות שלו, הוא יהיה מספיק בטוח להרחיב את הגבולות שלו ולהתקדם הלאה, לעבור שלב (כמו בזוגיות, בהגעה לטיפולים וכ'). אדמה מייצרת שינויים בחיים, משוייכת לעלה התיכון, באמבה היכולת לצאת החוצה ולספק דברים- לאחר קבלת אישור הטחול. קיבה כוללת הזנה, שפתיים, שחלות, צינורות עיכול, תיאבון, רעב. קיבה יודעת להוציא ולקבל- אנשים שנותנים, תנועת גיטסו שמכלה בסופו של דבר כי כמה אפשר לתת בלי לקבל (טיפול, עיצות, דיעה, לקבל את האחר, עקשנות של אדמה כשהיא לא מאוזנת, סיפוח צרכים) לכן היא תעדיף קודם כל לבלום- לומר "לא!" לקיבה יש קשר להזנת העובר והתינוק (גם לאחר הלידה- חלב האם- הדם הלבן- מרידיאן העובר בחזה). הטחול מזהה את הצורך ומפיק ממנו תוצר שאני יכול להשתמש בו. טחול נותן גם יציבות וגם תנועה כי הוא לוקח משהו ומשנה אותו לדבר אחר. לוקחים החלטה לשנות ואחרי שעה לא עומדים בזה- חוסר יציבות של אדמה. מהמרכז יש תנועה- יותר איטיות, יותר מחושבת, לאט לאט, לא בבת אחת- בלימה.  תירוץ שיציבות זה דבר טוב. מרידיאנים שייכים לעיכול- טרנספורמציה למזון, רגשות, הרגלים. עיכול המידע- קשור לקרום המוח- שם נספג החומר.

תפקידי מערכת האדמה- סיפוק צרכים- שובע בחיים, בחירות נכונות לצרכים. יציבות, התמדה, שגרה, מיציבות לשינוי- התפתחות ולא להתעקש, יציבה שלי בעמידה, לא להשען על משהו, טונוס השריר מול האלסטיות.

החזקה ותמיכה- היכולת להחזיק איברים במקומם.

יצור צ'י- לקחת בננה ולעבוד איתה, היכולת לספק לאמבה, לחיים שלנו חומרי גלם לאנרגיה, תשישות, עייפות, אנמיה, ויטליות, שרירים חלשים, חיוורון. היכולת לבצע T&T מעפל הטחול קיבה. לוקח בננה, הופך אותה למשהו אחר, ומשנע את זה למקום אחר- אחד הדברים המרכזיים. יש לה בעיות לחות- כבדות (בראש, מפרקים) כי הלחות תופסת מקום, שחוסמות מקומות חלולים (כמו בשלפוחית שתן), שתן תכוף אך לא רב, תחושת מלאות אחרי אוכל.

ה- YI- האספקט המנטלי של האדמה, אם יש לחות בגוף יותר קשה לחשוב, היכולת לעכל חומר לימודי ולעבד אותו.

פוריות- הלחץ, הרצון להיות הורה, הויתור בהורות, היכולת בבקרה הורמנלית אם לא מופרש אסטרוגן בשחלות הבעיה עם הזקיק והביצית קשורה לאדמה- שחלות פולציסטיות. יותר מדי לחות. כל שלב בפריון קשור למערכת אחרת, לכן במובן ההתפתחות צריך לוודא שאין הפרעת לחות המסבכת את התהליכים, הן מבחינה מחשבתית הן מבחינה רגשית. קרקע צריכה להיות פוריה כדי לגדל בתוכה. משהו שאפשר להתפתח בו- יכולת הפריון, להיות רטובה ולחה, לא יבשה או בוצית- הקרקע לכל התהליך.

המלצות תזונה- מערכת המושפעת מאכילה, שונאת מייצרי לחות, שתופסים מקום, זקוקה לאכול חמים, נוזלי (לא מדי), דגנים- שייכים לאדמה שלא מייצרים לחות- שיבולת שועל, קינואה, אורז, תירס, כוסמת, כל הכתומים- גזר בטטה דלעת. כשהיא לא מאוזנת מחפשת מתוק ולחות. תבלינים מחזקי צ'י בגוף- בצל, קינמון, ג'ינג'ר, שומר, שום, אגוז, בזיליקום. מתוקים טובים: תמרים, תאנים, קוקוס, דובדבנים- תמרים גדלים במדברים- יובש. ההמלצה לבשל, לאדות את האוכל על מנת לחזק את אלמנט האדמה ובכך לעזור לתהליך העיכול. יהיה קשה לאכול אוכל קר, יבש וכבד לעיכול. חשוב להימנע ממזון מייצר לחות- חלב, שמן- מטוגן, ארוחות כבדות גדולות, אוכל קר.

מערכת יחסים בין מטפל למטופל באסקפט האדמה- להבין מה הצורך של המטופל שלי בטיפול, לעזור לו לזהות את הצורך ולעזור לו לתת לעצמו סיפוק ומענה, לגעת באיזור עליו הוא מתלונן, נוכחות במרחב הטיפולי, להיות בטוח ויציב. לגרום לו להבין למה הוא צריך את הטיפול והרגיעה בזמן מסויים. מה אנו עוזרים לו להבין כדי שיחייה יותר טוב.

שלב 3, האש-

לשלב השלישי במודל מגיעה האמבה (לאחר שיצרה גבולות- יודעת מה היא לא, יש לה סחר חליפין ספונטני עם הסביבה, (סיפקה את צרכיה ולמדה שובע) כשעד עכשיו היא אספה את כל החומרים והנותנים כדי ליצור זהות. עד אז היא לא ככ ידעה מי היא, ובשלב זה היא בונה זהות. 2 השלבים הקודמים נותנים לה חומר גלם כדי לייצר זהות. כאן היכולת להטמיע דברים פנימה וליצור חוויות בדרך ולהכניס ולהטמיע בתוך הדם, כל מה שהיא לקחה בשלבים הקודמים יהווה ערך לאמבה. כאן יכולת הספיגה של המעי הן של מזון וגם של חוויות באות לידי ביטוי. בשלב זה האמבה פתוחה עם כל החושים שלה לתבונות שלה.  המעבר בין ה-YI האינטלקט לבין התרגום וההטמעה בחיים. ההבדל בין להבין מה כתוב בספר ללהבין בחיים.  בשלב זה האמבה תלויה בין מה נכנס מהמתכת והאדמה. אם נכנס סיגריה במקום אויר צח או בורקס במקום אוכל מזין- חומרי הגלם שיש לרשות האמבה פחות טובים להטמעה, אך אם היא עשתה בחירות נכונות- בננה, היכולת שלה להטמיע דברים טובים ונכונים תעלה, להטמיע ויטמינים- באחריות האש. כל שלב תלוי בתוצרים של השלבים שקדמו לו. אם האמבה פישלה בשלב מסויים זה יכול להשפיע על השלבים הבאים.

האספקטי הנשפי של האש הוא ה-SHEN- יכולת להיות במודעות, ערות, הכרה, שמחה של שלווה ולא שמחה שמכלה. היכולת לשבת ולהתבונן, מאפשרת יכולת לקלוט את החוויה בגדול ולא במהירות, הטוהר וה-MIND הנקי.

דבר המאפיין את האש הוא היכולת ליצור שינויים. (גם האדמה מייצרת שינויים אבל היא עושה את זה בהדרגה ובשלבים של לאט לאט מתוך יציבות), האש מייצרת שינויים בבת אחת, בדרמטיות. לפעמים לא ניתן לבנות על יסודות עקומים וצריך להרוס הכל ולבנות מחדש. לפעמים מתוך יציבות אפשר לעלות ולגדול, לשנות דברים בתחומים מסויימים אבל כשבן זוג מרביץ- אין מקום לשינוי, צריך לקום וללכת- זוהי האש. זהו הציר של שינוי מיציבות לקצה השני של להרוס ולבנות מחדש. כל דבר יושב על ציר- קיו וג'יטסו- יציבות מול הרס. תמיד צד אחד חשוך מול צד אחד מואר. האש לוקחת הרבה חלקים ויוצרת שלם גדול יותר. לפעמים כשיש כמה חלקים הם לא תמיד מסתדרים אבל האש מסדרת אותם ביחד (משלימה כמו פאזל), האינטגרציה בין החלקים. השלם גדול מסך חלקיו.

המעי הדק מתעסק יותר באיכות הדם- מטמיע חומרים לתוך הדם- ויטמינים, מינרלים, עושה את הדם לאיכותי יותר וגם מסנן חומרים שלא יכנסו למחזור הדם (פסולת ורעלים). הלב מתעסק יותר ב-SHEN ובאיכות האמבה- משתמש בדם כדי להפיץ את התובנות לפריפריה.

בין המעי הדק ללב יש בעיקר מערכת יחסים של הגנה- ללב יש את היכולת לקלוט את הדברים בפרופורציה- להגיב למציאות כמו שהיא והקיסר יעשה את זה ממקום שקט. המעי הדק הוא הגדר של הלב ושומר שלא יגיעו רעלים וטראומות ללב. הוא מגן על האורגניזים בכל מחיר- כי הלב הוא המהות. ויש לו 2 דרכים לבצע זאת.

המנגנון הראשון- הוא לא מכניס לדם גם פיזית וגם נפשית פסולת או שאם כבר נכנס הוא מסלק אותו דרך המנגנון של הפרדה בין עכור לטהור. הוא מזקק חומרים מה נכנס ומה לא, איכות הדם ומונע ממסרים שגויים לפגיעה בקיסר. המנגנון השני- הוא היכולת שלו לשלוט על כלי הדם ומונע ממה שנכנס כבר לתוך הדם ולא הייתה לו שליטה על זה להגיע ללב. במצבי טראומה אדם קופא- FREEZE- כל הדם מתרכז בבטן ולא מגיע ללב, לכן הרבה טראומות מתבטאות ב- BLACK OUT, כביכול הלב מתנתק מהסיטואציה הזו כי חלילה אם הוא היה מוערב הוא מתפרק.  PTSD-  פוסט טראומה מנגנון הגנה חזק- אדם יכול להדחיק משהו כמו 40 שנה, אחרי 40 שנה משהו ביכולת ההחזקה מתחיל להתרופף. אנשים שנפגעו מאנשים קרובים ישחררו לעת זקנה. כך שהוא תומך את כלי הדם כדי שהמקרה לא יגיע ללב. לעיתים נפגוש אנשים שכפתור הטראומה שלהם לחוץ- הם לא משתחררים, מתבטא בכאבי שכמות, אבי העורקים בבטן פועם ופוגע בחוזקה. אנשים שמגיבים לכל דבר כיאלו זה טראומה, נדע לזהות בין אי זרימת דם בגוף באיזורים שונים, ובאיזה מחמם יש תקיעות או אי זרימה והאם יש בינהם בכלל דיאלוג. אלו אנשים שחיים את חייהם העכשיויים כיאלו הם בטראומה או באיום קבוע. "הגוף זוכר".

הלב לא מסתפק רק בשומר אחד, המעי הדק הוא הגדר סביב הלב- איכות ותנועת הדם. המחמם משולש הוא המגן של הממלכה- הוא לא אמור להכניס את האיומים לתוך האורגנזים, הוא במערכת הגנה אקטיבית, ספונטנית- אדם שנופל ומיד מושיט ידיים לפנים, הוא מונע אותנו מהסיטואציה, אך סכנה ממשית יכולה לחדור אותו (יריות למשל). מעטפת הלב יושב צמוד ללב, המשרת הכי קרוב לקיסר, איש סודו, מעביר את כל המידע מהממלכה, משתף אותו בכל מה שקורה בממלכה כי הגוף לא יוצא מהארמון. מעטפת הלב אמור להעביר ללב גם את המציאות ואם המעפטת חולה היא מעבירה מסרים לא נכונים לגוף, והלב יוציא לפועל פעולות לא נכונות. המעטפת אחראית על אבי העורקים, משם הכל מתפצל והמחמם משולש מעביר גם לפריפריה.

האש אחראית על כל טקסי המעבר בחיים, ברית, בר מצווה, גיוס, חתונה, סיום תואר- ציון דרך. בכל דת יש טקסיות- כדי להטמיע. להגביר מודעות לכאן ועכשיו, שהחיים לא יעברו נורא מהר. הכבוד שלנו לטקסיות, מה לקחנו ומה הרגשנו- סיכום נושא מסויים. מה הבנתי בסוף השיעור? "מלא דברים", "צריך לחשוב על זה", האש הופכת את הכל לדבר אחד, משמעותי יותר, לתובנה. אם אני רוצה להטמיע משהו צריך לעשות לו טקס- כמו גמילה מחיתול. אם פשוט תכניס ילד למיטה הוא לא ירדם, הוא צריך סיפור, מקלחת- טקס.

במודל הנבט האש היא בפנים הנבט- הרגשות, העולם הרוחני, היכולת לייצר תובנות- מה אני אוהב ומה לא. מקבל את חמשת החושים והגבה בפרופורציות. האם קורה משהו קטן ואין תגובה בפרופורציה. מתבטא בעצמיות שלנו, לחוש חמלה, תקווה, תפילות.

(כוונה –  מגע- תגובה  doing – תובנה being)

האש מעצימה את הציר, ב-doing המטפל ינסה לגעת כמה שיותר- יותר מגע, יותר קאטה, ככל שהוא נוגע יותר הוא חושב שהוא עושה יותר. אנשי ה-zen יעשו את הדברים הכרחיים ביותר ויתנו אפקט מקסימלי- צריך לדייק ולזקק כדי לא להעמיס דבר מיותר, על איזה מקום אני לוחץ ועל איזה מקום אני מוותר- איכויות האש. בדיוק, הנוכחות, הלב השקט והפתוח, לקלוט מה קורה בטיפול. מעלה את התגובה- תבונה מ doing ל being.

המעי הדק עוזר למצות את החומרים לאיכיות של דם- הפרדה בין עכור לטהור ולמנוע ממצבי טראומה להגיע ללב- לקיסר. כמו שהמעי הדק אחראי על לחיצת כפתור הטראומה הוא גם אחראי לשחרר אותו, ויש אנשים שהכפתור הזה לחוץ ותקוע אצלם שנים. המעי נותן את המיצוי, הוא שומר על צ'י ווטליות בהארה- שלא תהיה נוקשה ולא פועלת בלחץ. המערכת מחפשת להמיר, להטמיע ולחפש אינטגרציה (איך אני לוקח את כל מה שנכנס לגוף- מזון, רגש, מפגשים והופך את זה לשלם) ולספוג פנימה.

הרס ובניה מחדש- יש דברים שעכשיו צריך לשנות אותם (הרגלים, אבל לא על חשבון יציבות, שלא יראה שאין שורש), להקשיב להרס ולבניה מחדש. לדעת מתי חיובי לאדם לנתק אותו ממשהו קודם או לשנות לו בצורה איטית. ציר אש-אדמה.

יצור דם- השלבים הקודמים (מתכת, אדמה) סיפקו לאש חומרי גלם להפוך את הדם לאיכותי. יכול להיות שלאנשים פיזית לא יהיה חסר כדוריות דם, השאלה מה האיכות של האדם- ויטמינים, הזנה, ברזל. אם הבחירות נכונות (בננה ולא בורקס) זה כבר שלב של ספיגה. חומרי הגלם נכנסו פיקס אך ההטמעה שלהם לא טובה. אם יש יותר מדי ברזל- זה עיניין של הרס ובניה מחדש.

שליטה על כלי הדם- הגנה על הלב ומפריד בין איזורים שונים- בטן, שכמות. הארה תהיה כלואה. יצור דם דורש חום (אדמה כדי לעכל, מים בשביל מינג מנג, מחמם משולש כדי לווסת טמפרטורה) החום מיוצר באש.

 SHEN-  היכולת להביט בקרקעית האגם ולראות הכל בשקט, לדבר על הרגשות שלי. ביטוי של יותר רגש מרצון. מה לקחתי מהשיעור או שצריך לחשוב על זה קצת.

המלצות תזונה- אם יש לנו חום או אש, נרצה לקרר או לטהר חום. נשתה דברים מרים כמו מרווה, קפה מר (אנשים שמנים שאוכלים זאת יהיו עם פנים אדומות- חיים בלג בעומר). מאכלים חריפים\ אלכוהול מייצרים אש בגוף (חום מניע וטוב ללחות). מזונות עשירים בכלורופילים וב B12 חומצה פולית, ברזל ואורז אדום עוזרים לבניית דם. לחיזוק דם- שעועית אזוקי, סלק, תרד, ברוקולי, שיבולת שועל, עשב חיטה, ירוקים- מחזקי דם וגם מנקים דם, אדומים- בשר, תה, סרפד, פטל, תות שדה, חמוציות. לטיהור חום- דוחן, קינואה, לחם שיפון, רוקט, אספרגוס, סלרי, חומץ, אבטיח, מלון. להרגעת נפש- קמומיל, פסיפלורה, מליסה, חלב עזים, דגנים מלאים, קוואקר. להנעת דם- כורכום, חומץ, חציל, ג'ינג'ר, פלפל חריף, זעפרן, בצל, עירית. נשים שסובלות מכאבים נוראיים לפני מחזור- לשים כורכום במים ולשתות (עדיף שורש).

יחסי מטפל מטופל באספקט האש- שלב הזהות, התובנות, מה לקחת, מה בוחר להיות, מה אתה משאיר על המזרון ומה אתה לוקח איתך ככלים ליום ליום. אם הטיפול מסתכם במגע תגובה בלבד- הוא מרגיש טוב אחרי טיפול אבל אחרי כמה ימים יש לו בעיה בהטמעה שלו, היכולת להתבונן, לעשות מדיטציה, דמיון. לראות צבעים, היכולת להסתכל על אדם בעיניים ולהגיד לו שאתה אוהב אותו.

בסוף השלב השלישי האמבה מבינה מי היא. ב-3 השלבים הראשונים האמבה מתעסקת ביצירה, חומרי גלם ועכשיו היא יודעת מי היא.

האמבה סיימה חצי דרך- שלושת החלקים הראשונים של האמבה מתקדמת לעבר תוצר מרכזי- זהות. עד עכשיו היא הייתה עסוקה בבנייה.

מהשלב הרביעי האמבה עוברת מפאזה פסיבית לפאזה אקטיבית- לוקחים את הזהות שלנו ומממשים את הפוטנציאל. מהשלב השלישי היא תדחוף את עצמה מלדחוף ולהכניס חומרי גלם פנימה להוציא את זה החוצה.

 

השלב 4, מים- דחף מול בריחה מסכנה:

האמבה עוברת מלהכניס פנימה להילוך ראשון של לדחוף. מעבר מיין ליאנג. התוצר הכי חשוב של האמבה אחרי השלב השלישי- הזהות שלה. הדם מכיל כל מה שהכנסנו לגוף ומזה היא מורכבת- איכות הדם שלנו תהיה יותר גבוהה ככל שנכניס דברים בריאים יותר. עכשיו כשהיא יודעת מי היא- היא יוצאת החוצה (השלב הרביעי) ועוברת מלבנות את עצמה ללהגשים את עצמה- במעבר זהו הילוך ראשון- שדורש הרבה כוח. ממשהו יותר פסיבי, ממצב ייני לשלב של התרחבות, יציאה החוצה ויאנגיות.

ברגע שאדם עוזב את המרחב המוגן שלו ויוצא החוצה הוא מבין שיש לו סכנות ושיש לו צורך להתגבר- סכנות, מכשולים, פחדים. אז מצד אחד יש דחף מול בריחה מסכנה- המלטות או לחימה בה. שלב זה מורכב משלבי הגבה של FFF, היינו צריכים את מנגנון ה- FREEZE  בטבע להסוואה (האיילה שבכיאלו מתה שהטיגריס לא יאכל אותה). מנגנון שנשאר לנו- לטראומה, וככל שנשתמש בו פחות הבריאות הפיזית והמנאלית תהיה גבוה. אלו האנשים שכפתור הטראומה נלחץ להם אחרי הסכנה. בקליניקה אנחנו נראה אנשים שהכפתור טראומה שלהם לחוץ- מכל חוויה בעבר פגיעות של חרדות, מחלות, סרטן, בעיות פריות, מחלות אוטואימונית, דיכאון, בעיות בנפש- קשור להרבה סטגנציות של דם.

שלב הדחף עוזר לצאת ולהגשים את הפוטנציאל למרות הסכנה, יש בו הרבה אנרגיה וכוח. עד עכשיו היה תהליך של בניה ועכשיו יש הרחבת גבולות והגשמת פוטנציאל.

שלפוחית השתן לפי הנבט- אחראית על כל מערכת העצבים. והכליות אחראיות על החלק האחורי של הגוף בצירי הגוף. הציר של המים מבחינה תנועת דוחף- תינוק עומד על 6 ואז מתחיל להזיז את האגן. הכל צריך לצאת משם, אנשים הולכים מהסנטר- אין להם אנרגיה באגן. הפקודה מהמוח והיציאה מהאגן. על פי הנבט תפקידי השלפוחית שתן להפנות את האנרגיה החיונית שנוצרה במעי הדך לצורך עצבי, הורמונלי, שליטה במערכת העצבים והאינפורמציה ההורמנלית. אם המעי דק עושה את הסינון דרך הדם, השלפוחית דרך הנוזלים. שלפוחית השתן אמורה לאזן את המערכת הסימפטטית שלנו- בין לברוח, דופק גבוה, לבין המערכת הפרהסימפטטית שמרגיעה אותנו. בשעת השלפוחית שתן (15-17) צריכה להיות הפרדה בין הפנים לחוץ, בין העבודה לבית, להוריד לחץ ולהתחיל להתכנס פנימה לקראת הבית. המערכת הסימפטטית מכלה את האדם והפרהסימפטטית שומרת עליו. השלפוחית שולטת על עמוד השדרה ומזקקת נוזלים דרך השתן. הכליות, לוקחות אנרגיה חיובית ומעבירה אותה למקומות טובות, אחראית על דחף ואחראית על המערכת ההורמנלית שתעבוד באיזון, אחראיות על ההיפותלמוס ועל ההיפופיזה (2 בלוטות שמשחררות מסרים בכל הגוף) יש בה הרבה חומר- הג'ינג, היא מפרישה מסרים והמחמם משולש מעביר לאיברי המטרה. כליה ימנית קשורה יותר ליאנג- הדחף והתנועה והכליה השמאלית ליין- להזנה וללחלוח.

דחף או בריחה מסכנה- הכליות שולטות על הג'ינג. הבסיס לכל היין והיאנג בגוף. הגדילה ההתפתחות מול הזדקנות מוגברת, גברים מתקרחים, ילדים שחסר להם הורמוני גדילה, עצמות שבירות. מתחלק ליין (הזנה ולחלוח) וליאנג (ההנעה והחימום). פגיעה ביאנג- אדם תשוש, עייפות ביום (בשעות היאנג)- אם מטופל אומר שהוא עייף במשך כל שעות היום. שואלים מתי הוא עייף ואם זה כל הזמן אז יש פגיעה ביאנג. מאופיין גם בחום, תנועה והגנה (wei qi הוא הצ'י הכי מהיר, אקטיבי, ספונטני, מווסת טמפ', יש בו המון חום, ה-ying qi קצת יותר ייני, נכנס קצת פנימה ובקצה הסקלה יש את ה-yuan qi- ההכי כבד עם הכי פחות תנועה), עד שכל היאנג יפגע יש שלבים, אם יש עייפות אולי ה- gu qi חלש, או kong qi ומערכת החיסון חלשה. הוא צריך לעבור הרבה דברים בדרך כדי לפגוע ביאנג. זה יראה כמו פגיעה בויטליות, כשזה כל הזמן, אנשים כבדים, כמו זקנים, חסרי אנרגיה. יותר קר להם ויש להם כבר בעיות בסוגרים. פגיעה ביין- החומר הזמין, המקרר, המלחלח בגוף והוא מתורגם עם קבלני שליח. נוזלים, דם, כדי לקבוע שיש פגיעה ביין של הכליות צריך להוכיח פגיעה גם בדם וגם בנוזלים ובכל קבלני המשנה. תופעות יובש, תופעות חום- על רקע חסר, גלי חום, חסר שקט, דאגות, פלפיטציות, הזעה בשעות היין- ערב.

הZHI- זהו הדחף, המוטיבציה, כוח הרצון. "אין לו דחף", "עומד במקום", "אין לו אומץ לעשות צעד ראשון", אדם שלא מכיר את עצמו ואת היכולות שלו איך הוא יכול לצאת קדימה? -בעיה בשלבים הקודמים), אם הם עשו טוב הוא ימשיך ללכת ולדחוף- תינוק נופל וקם וממשיך ללכת.

מרכז הבקרה- העצבים, ההורמונים, מה מופרש, מתי ומה תהיה התגובה.

שליטה על המים- מערכת המים שולטת על כל המים והנוזלים, מווסתת אותם, כל הפסולת הנוזלית בגוף, שתן, שליטה בסוגרים. היכולת לזקק את המים מרעלים. הריאות יהיו קבלן משנה, שילחלחו את הגוף והעור בנוזלים, אך כשהגוף מתקשה לווסת ולנקות את הגוף מנוזלים יתכנו בעיות כמו לחות, בצקות ובעיות סוגרים.

הסתגלות ושיווי משקל- האיזון בין המערכת הסימפטטית לפרהסימפטטית. הסתגלות- מים מתאימים את עצמם לכלי בו הם נמצאים. אש הורסת ובונה מחדש והמים אחראיות להסתגל לשינוי החדש, שלא יאבדו את עצמם, שלא יחזרו אחורה וינסו לתקן שוב. אם קיבלנו החלטה, ללכת איתה. המים שולטות על האוזניים גם שיווי המשקל הפיזי וגם המנטלי קשור לשם.

זרימה ורצף- כל אותן להקות שמגיעות ממקום למקום גם אחרי שנים של נדידה אך מגיעות בסופו של דבר, הם יודעים מאיפה הם באים, קשר לשושלת, יודע מי דורות העבר ומה המסורת. פתלוגיה היא להיות כבול להחלטות כי סבא מעבד עורות אז גם הנכד יהיה. או שהם מנותקים ולא יודעים או מעניין אותם מי הסבא, או "שלא לוקחים מההורים כלום" במקום להגיד בזכות מה שעברתי בילדות אני ככה. מתבטא בזיכרון שלנו לטווח ארוך- אדם קשיש לא זוכר איפה שם את המפתחות אבל זוכר את הילדות מגיל 5.

עצמות ומח עצם- הכליות הן הכי בסיסיות ומרכזיות, כך גם מח העצם והעצמות- השלד! עליו בונים הכל, הבסיס התנועתי שלנו, בניה של מח העצם.

הקשבה- היכולת של המים, להקשיב עמוק, מהמקור. בטיפול נדרשים יותר להקשיב מלפעול, לכל הניו אנסינים. הציר של הקשבה- תגובה. כשאדם מדבר עם אדם ועוד לפני שמסיים לדבר האדם השני מדבר לפניו וחושב מה הוא הולך לענות- הפתיחות לאוזניים. הקשבה בשיאצו באיכות ההישענות, יד אם להקשיב, יד בן לפעות. חייב להיות באלנס.

המלצות תזונה- תלוי במה רוצים לתמוך ולייצר.

ג'ינג אוהב את כל מה שבונה- חומצות אמינו, חלבונים, אומגה 3, B12. אוהב נוזלים מאוזנים- לא חם ולא קר. מזונות מלוחים- אצות, מיסו, סויה, קטניות שסופחות הרבה נוזלים, שעועית, מרק עצמות (לבחורה שילדה), עשב שעורה, שקדים.

לחיזוק יין הכליות- גרעינים וזרעים, שומשום שחור, ערמונים, אגוזי מלך וברזיל, טופו, שעועית לימה, מש, דוחן, גריסים, תפוח אדמה, סרדינים, ביצה, גבינה. יש להמנע מקופאין, סוכרים, מזון חם, יבש, חריף.

לחיזוק יאנג נחמם את הגוף ונתמוך ביצור צ'י (גם בטחול)- חילבה, פלפל שחור, ג'ינג'ר, קינמון, שומר, חרדל, אגוזי מלך, עוף, כבש, דגנים מלאים, שיבולת שועל, סלמון.

יחסי מטפל מטופל באסקפט המים- כמטפלים אנו בודקים דחף ובודקים הקשבה (מקצבים, תהליכים, להבין מה הביא את המטופל לטיפול) כמה זמן הוא סובל מזה, מה הביא אותו לזה. הזרימה בטיפול השיאצו- רצף הקאטה, תנועתיות, אין לחשוב, לא להתקע מה הצעד הבא, לעקוב אחר המטופל מה היה המצב הראשוני, מאיפה באת?, פירורי לחם, מה הסימני דרך שהוא יוצא מזה. פתאום יש מוטיבציה, תוצאות משנה, הקשבה למטופל, דף חלק, ביקורת, שיפוטיות. מנסים לתפוס את המטופל דרך העולם שלו ולא דרך העולם שלי. לא צריך לחוות את הטראומה כדי להיות קשוב, גבר יכול לטפל בנשים בהריון- איפה זה פוגש אותך. שלב דחף מוטיבציה, זיהוי סכנות והמשכיות לפעול (שחקן כדורגל, תינוק שנופל). אם לא תדע מי אתה בשלב 3 איך תוכל להוציא את זה החוצה?

 

שלב 5, האש המסייעת- החיים בקהילה:

כאן האמבה משתכללת, היא מבינה כי לטובת ההגשמה האישית שלה היא תצטרך לנצל משאבים טוב יותר. אם היא רוצה לשרוד ולהגן על עצמה ולגדל דור היא צריכה לחיות בקהילה (שומרת על משאבים- משיגים יותר בפחות מאמץ וכסף). זהו שלב של סירקולציה, מיצוי תהליכים, המון עוצמה- בפחות מחיר. מתקשרת עמוק עם פנים הנבט- נותנת את הביטוי שלהם לבחוץ. היא לוקחת את המוטיבציה והדחף ושומרת על המשאבים, מגדילה את מה שעשתה האמבה עד עכשיו בשביל להצליח יותר ונעזרת בעוד אמבות לידה. לא טוב היות האדם לבדו. מערכת הגנה על הקיסר, העברת מסרים לפנים ואל חוץ הנבט. ניצול וגידול של משאבים במינימים עלויות.

המחמם משולש מגן על הקיסר ביכולת שלו להגן על האורגזניזם כולו, שלא יפלשו פתוגנים לגוף וכך גם לא יגיעו ללב. ריאות- חומה (עור), מחמם משולש- שומרים אקטביים (תאי T, מאקרופאגים), הרבה חוכמה. ויסות טמפרטורה- אחראי על המחממים, כשיש כאב גרון נסגרים 2 מחממים ומעלים טמפרטורה לגרון כדי לסלק את הפתוגן. הם מספרים לנבט מה קורה. היא מערכת לומדת (מ. חיסון) תקשורת עם שלפוחית השתן והכליות ומוציאה את פעולותיהן החוצה. המחמם משולש מווסת טמפרטורה, נע במרחב, מעצים תחושת בטחון. יכולת להיפתח ולהרגיש שייך. אדמה בולמת והמחמם משולש פותח, זה שקושר את כולם ביחד. יוצר הרמוניה בין כולם, אנשים שמחברים. שולט על רקמות החיבור, מחלות רקמות חיבור והטיפול באוסטאופטיה, ובמרדיאנים עצמם, שליטה על הריריות והקרומים- כל מה שעוטף, שומר שהכל יהיה ביחד (קרום המוח, צפק). המחמם משולש מוציא לפועל את המינג מן, אם צריך מעלה\מוריד. הפצת החומרים שלו- לימפה, הורמונים ומסרי הגנה, ממשיך את המעי הדק בהפצה, הוא מגיע לנימים וכלי הדם בפריפריה.

מעטפת הלב- כל חומר שמזין את הלב הוא ה-PC , מוציא מסרים מתוך הדם שלא יזינו את הלב, הוא שולט על כלי הדם המסיביים- אבי העורקים, הוא השופר של הלב- הקול קורא שלו. קשור לפנים הנבט בכך שהוא מוציא את החלטת הקיסר עם הרבה אנרגיה, יש בו הרבה דם. אם ה-Pc  מזהה מסרים בצורה לא נכונה ללב, הלב יקבל החלטות לא טובות. אחד הקשיים הגדולים בקליניקה שה-PC בג'יטסו והלב בקיו. PC- מפוצץ ברעלים, מנסה להגן על הלב מכל המסרים עובד עובד והלב בכלל בקיו. הלב מכיר את עצמו (עושה זום אין), ה- PC יכול להתבונן, לראות את עצמו בפרספקטיבה הנכונה (זום האוט), יכולת לקחת אחריות על מה שאני. להודות בטעויות.

יחסי מטפל מטופל באספקט האש מסייעת- יוצרים טיפול דרך קהילה, גם במרחב בטוח וגם התרחבות. האש המסייעת היא מה שהבנתי בטיפול ולHישם את זה בקהילה שלי מחוץ למזרן. האש את התובנה. מי הגדיל והרחיב את זה לחיים הרחבים- האש המסייעת. אם המטופל לוקח את החוויה הטיפולית- אש מסייעת. ככל שהוא מתבונן על ההתנהגות שלו כלפי חוץ (זום האוט).

התפקיד המרכזי של האש המסייעת הוא לקחת את כל מה שהמים התחילו ולהעצים את זה בחיסכון במשאבים. לנסות לעשות יותר בפחות. ולכן האש המסייעת מתאגדת לקהילה, היא לוקחת על עצמה את הפצת המסרים כי יש בה הרבה אנרגיה (מגדילה), היא מסייעת לפנים הנבט, לאש- מפיצה את מסרי הלב ומגנה עליו- יש בה הרבה תנועה של דם, לימפה. ולמים- הפצת צ'י רב, לקחת את המינג מינג ולהפיץ אותו לאן שצריך. לוקחת אנרגיה כבדה של ה- YUAN ודוחפת אותו, הכליות אחראיות על ההורמונים (מסר), והשלפוחית שתן על מערכות העצבים הסימפטטיות והפרהסימפטטית, והמחמם משולש מפיץ ועושה מנגנון חיובי\שלילי, יש לו את היכולת להגיע לקצוות.

שלב 6, העץ- בחירת כיוון:

התחלת הגשמת הפוטנציאל התחיל ע"י המים ועבר להיות מנוהל על ידי האש המסייעת, יותר חכם ונכון. ואז מגיע השלב השישי של האמבה- בחירת כיוון- ממשיכה להגדיל ולעשות עוד יותר מהשלב של האש המסייעת. מtפייני העץ- היכול להביט מגבוה על התמונה ולקלוט מה קורה מסביב, יש לו יכולת אסטרטגית (גם ה-PC  רואה את התמונה מהצד מעביר ללב) ולעץ יש את אפשרות ראיית הנשר, והמהלך הנכון יהיה התחשבות במשאבים. מתכנן את כל תהליכי האורגניזים כי הוא יודע מי הוא ולאן הוא רוצה להגיד, אם הוא לא ידע הוא יתבלבל. וזה נקרא בחירת כיוון כי זה התוצר האחרון שלה, אני פונה ימינה או שמאלה רק אחרי שאני מתחשב במשאבים שיש לי, זה אמור להתחבר למתכת בסוף (כדי לקבל מקצב חדש). האם לטוס עכשיו באימפולסיביות או להיות מחושב, באימפולסיביות לא בטוח שיש הבנה של המשאבים או שאין התחשבות בהם, יש הבדל בין ספונטניות לאימפולסיביות- יש כסף נטוס לעומת אין כסף- נטוס בכל מקרה.

בשביל לקבל החלטה (התוצר הסופי) האמבה קודם כל אוספת מידע מכל המערכות שקדמו לה ולוקחת את כל הנתונים. (פעימה ראשונה).

פעימה שנייה היא בקרת איכות- אולי חלק מהנתונים שהעץ אוסף הם לא רלוונטים, אולי לפני כן היו מעשים פזיזים, אבל אז לא הייתה מחוייבות, האם היום אפשר לעשות את זה שוב? אוספים את כל הנתונים כדי לראות מה יש, משול לכך שאם שבשעה 1-3 הכבד אוסף את כל הדם, מאחסן ובודק מה יש לו בדם, מנקה ומסנן את הרעלים. מנטרל החוצה דברים שיכולים לפגוע באורגניזים וגם יכול ללכת למקור שהכניס את הרעל ולבקר אותו- דואג שלא יכנס יותר. הוא נותן את החותמת של תקין ואיכות ורק אז פנויים לפעימה שלישית.

פעימה שלישית- קבלת החלטה. אחרי שאספנו הכל, אנו מוכנים להפיץ ליום חדש, התחלה חדשה. בזמן עירות המערכות צריכות דם ולכן האיכות של האיסוף והסינון פחות טוב- אם הפעילות תהיה בשעות האיסוף. גם המלטונין מופרש בזמן הזה, בחושך, מנקה רעלים, אדם שהוא ציפור לילה, מעשן סיגריות, שותה אלכוהול- מתעלם מהמחזוריות של הגוף. יש משמעות לשינה בלילה ובחושך. ילד קטן צריך חשיפה מקסימלית למלטונין (12 שעות שינה) כי הוא צריך לגדול וזה קורה כשהוא נח. אם לא הוא יפתח בעיות של קשב וריכוז ובעיות התפתחות, אנשים שעובדים במשמרות, יש להם נטייה למחלות סכרת, אוטואימוניות וסרטן.

העץ מרחיב באופן שיטתי כל מה שהאמבה השיגה עד עכשיו ומעצימה את זה ועושה גם בקרת איכות- משפר ומרחיב מתוך רצון לשפר ולייעל תהליכים. בוס יעיל יודע לנצל את המשאבים של מה שיש לו, הוא יחזק במה שאין ולא ישחוק כדי להוציא את המיטב. זה יוצא החוצה ברמת האסטרטגיה ומתחבר למתכת- שתתן מקצב חדש, גבולות חדשות, מסגרת חדשה לסיטואציה. כשהעץ עובד כמו שצריך כל האלמנטים האחרים עובדים כמו שצריך. אם מערכת אחת לא מקשיבה לו- הוא יבקר אותה. אומר לקיבה- תפסיקי לאכות שומן טראנס, לא רוצה? תקבלי צרבות, כאבי בטן.

כל הישענות לא הכרחית מבזבזת צ'י, יואן, וג'ינג- מבזבזת משאבים מהמטופל.

העץ מבקר גם את עצמו, אבל אם הוא עסוק רק בזה- זה יהפוך לפתלוגיה.

תפקוד כיס המרה על פי הנבט- תפקידו להפיץ את חומרי הגלם אותם שיחרר המעי וליישם את אסטרטגית התנועה במרחב (לנוע), בצורה יעילה אשר הולמת את תכנית הכבד. על פי האמבה- מרידיאן כיס המרה נחשב לקצין המבצע את התנועה בשטח, תפקיד כיס המרה מתבטא בקליטת האינפורמציה ממרידיאן מחמם המשולש ויצירת תגובה נקודתית הלוקחת בחשבון מן הצד האחד את המיקום העכשיוי ומן הצד השני את המיקום עליו המליץ המחמם משולש כמיקום אליו לנוע.

הכיס מרה מפיץ הרבה צ'י, משוייך לאומץ שלנו- האריה שהסתובב וחשב שהוא פחדן, היכולת לקפוץ למרות הפחד ולמרות הסיכון, כיס המרה נע התוך המרחב, כיס המרה והמחמם משולש עובדים ביחד – אותה שכבה, כמו כביש ורמזור, אם הם לא עובדים ביחד, יהיו פקקים, תהיה תקיעות וסטגנציה של דם. אם יעבדו ביחד- הכבישים (המרידיאנים) פתוחים.

כיס מרה במודל הנבט לוקח את כל חומרי ההזנה של האדמה (טחול, קיבה) ומפיץ לכל התאים- שותף עם הטחול על משק הסוכר וגם שולטים על התיאוריד והמטובוליזם. בתפקיד מנטלי הוא משוייך לכנות ולאומץ, כנה נאמן לעצמו, לעקרונות שלו ולאסטרטגיה. אנשים הססנים- המתלבטים, במקום לקבל החלטה הם עומדים. הכיס מרה משול לאריה, לא מתלבט, כשצריך הוא פועל וכשלא צריך הוא ישן.

הכבד הוא בתפקיד יותר ייני, הוא מאחסן דם ותמציות, מאחסן את כל התוצרים של כל המערכות- לכן גם כל הרגשות מיוחסים אליו. הוא אחראי לשחרר אותם בעת הצורך (ובפרופורציות). העץ נותן את ההתחלה לעשות ספורט, האנרגיה והחף הראשוני שייך למים אבל מאוחסנת בכבד, הוא משחרר אותה ונותן לה להתפרץ להתחלה. מאחסן גם את הגליקוגן, שומר ומאחסן מאגרים. מכניסים המון ושומרים- זוהי גם דרכו לאחסן תאי שומן.

התפקיד של הכבד הוא לא להניע שום דבר. אלא להחליט מתי לא לאחסן יותר. רמזור ירוק או רק סוגר את השער. כשהוא לא מאחסן אמורה להיות תנועה חופשית וכשהוא מאחסן יותר מדי יש סטגנציה. ההבדל בין לקום ליום חדש ולקום רענן, אחרי ניקוי, או חוסר ההצלחה להתגבר על כמות הרעלים או עבודה לא תקינה- לא תהיה פתיחה של יום תקינה, יהיו דאונים ועייפות במשך היום ולקראת הלילה- התעוררות. כשהוא לא עושה תנועה חלקה, נדמה במפרים על הכביש, בויטליות, בכאבים באים והולכים, במעברים בין תנועה לעמידה. תפקיד הכבד לשחרר לנו, לפעול בצורה חופשית. כאבים של מעברים וככל שאנו בפעילות הוא משתחרר- זהו הציר המסתובב. ציר יצירתי, שבוחר כיוון, טוב לשינויים, כשמטופל מספר על כאבים בעת שינוי במנח.

אדם שכח מפתחות, אם זה פתלוגי הוא יכעס על עצמו ויבקר את עצמו כל היום, אדם מאחר והוא יזכיר את זה לעצמו כל היום. עץ מאוזן- יגיד לעצמו שהוא מצחיק וימשיך הלאה וילמד להבא לשים את המתפחות ליד הדלת.

העץ נהיה פתלוגי כשלנוכח מטרה הוא נותן פול ויטליות ומאמצים למשל בעבודה במשך היום וכשהוא מגיע לבית הוא קורס. עץ מאוזן יודע לחלק את המשאבים כמו שצריך וישמור אנרגיה גם לבית. פתלוגי לא ידע לתכנן אסטרטגיה וישים את כל המשאבים במקום אחד. כשיש פרייקט אחד גדול וכשהוא מסתיים הם נופלים לדיכאון. כשאין להם מטרות הם נופלים, לא ידעו לנהל את משק המשאבים.

העץ משוייך ל- Hun – שיודע מה היעוד שלנו, מה המטרה הגדולה, יודע מה התיקון הקרמטי שלנו בגלגול הזה. מחוברת לעולם מעבר, כל פעולה שתעשה תהיה נושקת ליעוד זה. אותה נשמה שקשורה לחלומות שלנו- עוזרת לעשות עיבוד לתחושות ורגשות, תקשורת עם התת מודע, תחושה אחרי שינה ארוכה מדי- התעוררנו פיזית אבל מנטלית עוד ישנים. לוקח זמן עד שהנשמה חוזרת לאדם. חלומות משקפים את המצב של הגוף, האופי שלהם- סרט. הולכים ישנים עמוסי רעילות, רמת השינה ואיכות החלומות והיכולת לקום בבוקר בתחושה של דריסת משאית. הגוף לא באמת נח בלילה אלא היה נורא עסוק. אדם אמור לחלום אבל הם לא צריכים להשאיר בו חותמת. דרך החלומות אפשר להבין את המצב הבריאות של האדם, ככל שהוא בריא יותר הוא יזכור דברים. בבקרת איכות- אפשר גם לנקות רעלים, להוציא את מה שלא תקין, וגם הטבעת זיכרון חדש- התחלה מחדש, בכלל לא אמורים להכנס רעלים וכל מערכת בתחומה יכלה למנוע זאת.

פתוגן רגשי- אנשים שסוחבים רגשות הרבה זמן, שהוא היה צריך להוציא אותו מהמערכת ואת הרעילות- זה תמיד יגיע עם עוד מערכת.

אחסון והפצה- הגבה בפרופורציות, שומר ומפיץ רגשות, צ'י דם וחומרי גלם, גם התפוצצות רגשית. בזמן הנכון בפרופורציה הנכונה תגרום לשחרור והקלה. אחראי על גמישות תנועתית ומחשבתית ומי אמור להסתגל לכך?- המים.

תזונה- העץ יאהב את האוכל שתורם לתנועת צ'י ודם חלקה בגוף, הוא אוהב מזון קל לעיכול ומעט חמים ולכן האידוי, ההקפצה בווק הן שיטות הבישול האהובות עליו. מומלץ להמנע ממזון כבד לעיכול, מזון שמן ומטוגן, להימנע מכימיקלים הנמצאים במזון מעובד, אלכוהול ורעלנים ומשום ובשר כבד ושומני.

אוהב אוכל אביבי, מלא ירוק, מעט חריפות של חרדל, רוקט, כורכום, צנון, לפת, סלק, תאית-סיבים. נבטים, קטניה שמנביטים אותה ערכה עולה. מש, ארטישוק מעולים לחידוש כבד, לימון סחוט, שמן זית, דבש.

אוכל מטהר חום- אצות, עגבניה, תרדף אבטיח, אגס, תה משן ארי.

יחסי מטפל מטופל באספקט העץ- אסטרטגיה טיפולית נקבעת- מהמשפט אבחון, הכיוון אליו אנו הולכים, לוקח את כל הנתונים, מסיק מסקנה ויוצא לדרך- עם חזון. עם יעד, שיש מטרה גדולה, עוזרים גם לכאב האקוטי אבל לזכור את המטרה הגדולה. טיפול שמדבר מטרות, קח אויר תעביר לשם, תזיז, דיבור עם כיוון. לאן צריך להגיע, דיאלוג מכוון. לתפוס שליטה.

סוף מעגל האמבה- בזה שהיא קיבלה החלטה. כל שלב שהיא לקחה עוברת הלאה- כמו ספירלה. האמבה נעה בסביבה ומתקדמת הלאה אבל מסתכל גם לאחור לראות מה היה נכון לעשות.

העץ סיכם לנו את המעגל, ואם החיים הם כמו ספירלה אז הוא מוציא אותנו למעגל הבא, הוא הסיק את המסקנות, ביקר את המערכת שהייתה צריכה ומוציא לדרך חדשה וחוזר על עצמו (-גבולות, סיפוק צריכים, הטמעה, בריחה מסכנה, דחף, ניצול משאבים  ושוב בקרה ובחירת כיון).

האמבה כתהליך התפתחותי משלב האש למים, כששלושת השלבים הראשונים עוסקים יותר בבניה ואיסוף (הם יותר יינים, פנימיים), ושלושת השלבים הסופיים עסוקים יותר בלהוציא החוצה- העצמה (יותר יאנגים), בכל אחד יש להם גם יין וגם יאנג.

  1. הנטייה הטבעית לקיו וג'יטסו- כל אחד מאיתנו יכול להיפגע במקומות בהם הוא עוסק- מי שלש בצק סביר ויפגע בידיים- הנטייה קשורה למה שאני עושה. אם ב-3 המערכות הראשונות אני מכניס פנימה- אם הם יפגעו, הנטייה שלהם תהיה להיות בחסר.

  2. נכון לאבחן קיו וג'יטסו ביין ויאנג ולא כעודף וחסר. זה מצב אנרגטי של מערכת. בסינית יכול להיות קיבה בעודף ובחום, וטחול חסר. בשיאצו לא יכול להיות דבר כזה.

קודם כל נולד הקיו- כי יש צורך (האנרגיה מתרוקנת או ריקה), כל רגע נולד קיו- התנועה הטבעית לעבר שינוי או סיפוק צרכים (לא של אדמה), מכיוון שהוא מתרוקן הוא לא יכול לתת לעצמו את הפתרון ואז נולד הג'יטסו- לעשות את מיטב המאמצים למלא את הקיו. הג'יטסו ותוצריו אמורים להגיע לקיו, למלא אותו ולגמור את המקרה. קיו וג'יטסו הם לא פתלוגים, כי הם תמיד בתנועה אבל אם הם מתמשכים הרבה זמן- פתלוגיה, אם משהו בתקשורת בינהם נדפק (מפעילות לא נכונה). הם תנועה טבעית של האורגניזים לחיות. אם זה פתלוגי נגיע לעולם התופעות. הישתנות כל הזמן והנטייה להפגע מאיפה שהאדם רגיש- כל אדם בוכה מאיפה שכואב לו. יין יותר קיו- הפתלוגיה של המתכת, אדמה ואש נוטה להיות חסרה ובקיו- זה הבור הטבעי. אבל אם נראה את שלושת השלבים בג'יטסו- זה יותר פתלוגי ומפריע. יהיה יותר קל לסבול קור בקצוות מול קוצר נשימה- מצוקה גדולה יותר- נוגדת את התנועה הטבעית. אם יש נטיה להיות בקיו להוציא אותו משם יהיה יותר קל, האנשים יהיו מתורגלים לצאת מהבור. כשאדם מקבל מכה במקום שהוא לא רגיל הוא יצטרך הרבה יותר משאבים כדי לצאת משם. למים יותר קל להיות בעודף- תנועה טבעית לדחוף. כשכבד בקיו הוא יהיה בדיכאון, כי אין לו מטרה, הוא תשוש, חסר אנרגיה, לא מפיק תוצרים שהוא מפנטז עליהם- זאת חתיכה פגיעה. אם הכבד יהיה בעודף אז ירחיב קצת יותר מכולם.

אם בהארה הריאות בג'יטסו והכבד בקיו זה שיא הבעיתיות. אם קיו מוליד ג'יטסו אז הולכים למערכת הכי קרובה, אם יש קיו במערכת מסויימת (לדוגמא HT) אז הג'יטסו הכי קרוב אמור להיות המים. זה נהיה פתלוגי כשאין תקשורת, אם המים לא יכולים למלא את האש הוא יתקדם שלב בספירלה ויבקש חילוף אז נגיע לאש מסייעת- אם האש יהיה מרוקן הרבה זמן הוא יכלה את עצמו ויעביר את אותו למי שתומך בו- האדמה. ואז יהיו 2 מערכות הפרש בין לבין. ההפרש הגדול ביותר יהיה קיו במתכת וג'יטסו בעץ כי יש הרבה הפרשים בינהם במערכות. ככל שזה פתלוגי יותר הם יתקרבו אחד לשני מאחורה. הם נקבעים במגע (ולא בתיאוריה ולא בהתבוננות) והכי חשוב זה לאבחן נכון. מבנה טיפולי סנדוויץ- הקיו וג'יטסו.

 

צירים משותפים- בכל פעולה בגוף, בכל תפקוד- תמיד תהיה יותר ממערכת אחת שקשורה לבעיה מסויימת. אחד יוצא לחופש, יש לו מחליף- הכי מסוכן בטבע לתופעה שאין לה גיבוי.

ציר משותף זה מונח בו נשתמש על מנת לתאר את הקשר בין מערכות שונות בתוך מודל האמבה- מהות הקשר וחלוקת התפקידים בינהם. בצמחים- צמח יתן תפוקה רק אם יפגש עם צמח אחר- הסינרגיה בינהן. צמח אחר יתן אספקט אחר ויוסיף\ ישנה מעט יעוד. אז כך זה' איך שהמערכות עובדות בצורה הרמונית, מגבות אחת את השנייה ועל מה הן עובדות יחד. מערכות שעובדות בבניית צ'י, מביאות לאיכות חומר וכ'. בשביל לדעת מה הציר בינהן (מה מפגיש בינהן) חייב ללמוד ולהבין מה כל אחת עושה בנפרד ומה החומר המשותף בינהם.

כשמבינים ציר משותף, מבינים יותר טוב את המטופל מבינים אסטרטגיה לטפל בו יותר טוב ולהוציא כלים יותר טוב.

בששת שלבי האמבה מתחילים במתכת ומסיימים בעץ, לכל מערכת יש את התפקודים שלה. מערכת צריכה להתאים את עצמה למערכת שהיא עובדת איתה.

יכול להיות קשר של שכנים- עוקבים אחד אחרי השני, קשר חומרים (צ'י, דם, נוזלים, יין יאנג), קשר נבט, קשר שעון (שיא\שפל).

הציר מתכת אדמה- הקשר המרכזי בינהם הוא בניה, שתיהן בונות צ'י ואחר כך בונות דם. דואגות שתהיה ויטליות זמינה- עו"ש. איך שנושמים ואיך שאוכלים משפיע על ויטליות (בפתלוגיה- עייפות, חוסר ויטליות, חיוורון). לעיתים אנשים לא יודעים לבנות אנרגיה זמינה (צ'י) הכנסת אוויר ואוכל טוב ואיכותיים.

ציר מתכת אש- הקשר המהותי בינהם זה הציר התודעתי של מי האדם, ומה הוא האדם. איך הוא פועל במרחב, איך מתקשר בין הפנים לחוץ. בשביל לייצר דם (אש) אחד מחומרי הגלם זה מה שהמתכת הביאה (צ'י). ציר משותף בתקשורת ויחסי גומלין עם הסביבה. ציר התודעה, שלבי יצירה באמבה של צ'י ודם. אדם מופנם עם גבולות הדוקים. אדם נורא פרוץ ופתוח עם אנשים, או אנשים שמשנים חוקים וכללים, משנים גבולות כדי לשנות את הזהות שלו.

ציר מתכת מים- הקשרים בצ'י ובנוזלים (בחומרים). הכליות מעלות נוזלים למעלה, הריאות תופסות את המים- סירקולציה, מלחלחות וחוזרים שוב. יחסי צ'י מגן- חוכמה וזריזות, מקבל את זה מה-YUAN, קשורים לשמירה על הג'ינג ע"י שמירה על משאבים והגנה. קשר של שעון בשעת שיא\שפל.

מתכת ואש מסייעת- עובדים ביחד בעלה חיצון במודל הנבט, הגנה אקטיבית ופסיבית, סירקולציה של נוזלים, תקשורת פנים חוץ ובעיקר הגנה וסירקולציה בתקשורת בתוך הנבט.

מתכת ועץ- העץ בוחר כיון חדש ומסיים תהליך קודם והמתכת צריכה לתת מקצבים וגבולות חדשים. יש תוכנית עבודה שתתפרש על לוח זמנים הגיוני. חומר משותף הוא הצ'י, הכבד דואג לזרימה חלקה של צ'י והמתכת מכניסה צ'י.

ציר האדמה בגדול: סיפוק צריכים מבחוץ ואחראית על מנגנון השובע. יציבות, התמדה, פריון, שינוי מתוך יציבות, יצור אנרגיה.

ציר אדמה אש- שכנים, יצור דם (חומרי גלם והטמעה), זיקוק והטמעה. ציר שינויים- הרס ובניה מחדש מול יציבות. הפער בין אני חושב לאני מרגיש.

אדמה ומים- קשר של נוזלים וקשר בין הפוסט והפרה נאטל צ'י. כשאדמה לא שומרת על הציר הזה המים הולכים ומתקלים. ציר יציבות הסתגלות- באלנס ושיויי משקל בין הדוחף לציר הבולם. ציר שדוחף יותר מדי מול בלימה יותר מדי. תקוע במרחב לבין לרוץ בלי לבלום.

ציר אדמה- אש 2- קשר שעון, מחמם משולש שולח חום למחמם אמצעי- אדמה. אם הוא לא מווסת נכון טמפ' (יהיה קר\חם מדי), משפיע על כל העיכול. קשר דרך עיכול ודרך מחממים- קיבה ומעטפת האש קשורים בעיכול של מחמם עליון- בחילות.

אדמה-עץ- קשר נבט, קשר של דם וצ'י, אדמה בונה עץ מאחסן. אדמה מפרקת מזון ועץ מפיץ אותו או מאחסן. אחראים על שרירים וגידים, הציר הבולם מול המסתובב (לפעמים לעמוד לפעמים לחשב מסלול מחדש).

מערכת אש בגדול: דם, להטמיע, לבנות זהות, הדם נושאאת מי שאני, יכולת הטמעת חויות, SHEN, לראות מציאות, הגבה בפרופורציות:

אש ומתכת קשר מהותי של ציר תודעתי. אש ואדמה קשר חומרים וציר של הרס מול יציבות.

אש ומים- שכנים, קשר פנים נבט, קשר הדוק ומחובר, תקשורת. SHEN & JING  רוח וחומר, דחף מהזהות שלו, אדם ללא זהות אין לו דחף. אנשים שלא מצליחים לעשות עם עצמם כלום. מה תחדוף? מה תגשים? אם אין לו מושג מי הוא, זהו המעבר בין השלב ה-3 ל-4. שלב הזהות ממגנט כל דבר מבחוץ, צרות באות בצרורות- כשאדם נופל לדיכאון- לכולם יש ולו אין, כך יהיה לו כי זה מה שהוא משדר. מי שמשדר מי הוא וכמה הוא טוב זה יתמגנט אליו. קשר של חומר ורוח (ג'ינג ושן). זהות מול דחף. בין וארץ יש חיים. אדם שיסבול מחרדות בפתלוגיה. אני שמח היום, איפה זה בגוף? ועד שלא יחברו בין השן לג'ינג לא ידעו. הם מה שמשפעלים את הבובה. תודעתי ומערכת עצבים.

אש ואש מסייעת- מהות הקשר הגנה על הקיסר, אחראים על הדם, כלי הדם ואיכות הדם, אש 1 מרגישה אש 2 מפיצה רגש. להתבונן על הרגש "אני עצבני היום"- היכולת לצאת ולראות את זה. היכולת להרגיש רגשות ולהעביר את זה החוצה. נרקיסיזים של אדמה- מכילים את עצמם על אחרים- "ההוא עצבני".

אש ועץ- קשר שעון, חומר דם, אש ייצר דם ועץ מבקר דם, מסנן, מתי מחזיק מתי משחרר. קשר חזק של SHEN & HUN גם כל הרגשות מאחוסנים בעץ. בוחר כיוון לפי הזהות שלי, יכולת של איכות תנועה, ניטרול רעלים מהדם.

ציר מים- כל פגיעה במים מראה על מצב פגיעה חמור יותר.

מים ומתכת- סירקולציה של נוזלים, שעון, יואן- ווי, גבולות הסתגלות. מים ואדמה- פוסט פרה נטל, ציר בולם- דוחף. מים ואש- פנים נבט, ציר תודעתי מול מערכת עצבים והורמונלית, ג'ינג ושן.

מים ואש מסייעת- ציר הגנה- יואן מול ווי. מה שהמים מייצרים האש מסייעת מפיצה לאיברי מטרה, הורמנים ותנועתיות- תירגום שלו. המים כבדה עם הרבה מאוד חומר והמחמם משולש שליח התנועה שלו, קשר עם עלה חיצון מהיר וספונטני. המטרה לקחת את האנרגיה ולהעצים אותה בפחות משאבים. משולש הגנה- מחמם משולש עם הגנה לפנים הנבט.

מים ועץ- קשר חומרים, המים נותנים את המחסנים והעץ צריך להפיץ. היכולת להתחיל בוקר חדש- בכמה חומר יש לי. גם סינון הרגלים. הויטליות הבסיסית מגיעה מהמים והיכולת להפיץ בצורה סדירה- עץ. העץ לא יפיץ מה שאין לו. הפצה קשורה בדחף כמו האנרגיה המתפרצת והשאלה אם הוא יכול להמשיך.

אש מסייעת ומתכת- קשר הגנה ונבט. אש מסייעת ואדמה- שעון, קשורה בשליטה למחממים ועיכול. אש מסייעת ואש- הגנה על הקיסר ושליטה על הדם וכלי הדם. אש מסייעת ומים- הגנה, שכנים, מוציא לפועל, סירקולציה, חומרים- נוזלים, לימפה, צ'י, ג'ינג. אש מסייעת ועץ שכנים, קשר של דם, שניהם יכולים לשלוט על איכות הדם (נטרול רעלים) כבד מסנן, מחמם משולש לא מכניס לגוף, מעטפת הלב עוצר שלא יגיע ללב. הקשר בתנועת הדם (הכבד מאחסן לא מאחסן) משחרר פתח והאש המסייעת בשליטה על כלי הדם. אף אחד מהם לא מייצר דם הם תלויםי ביכולת יצור הדם של האש השולטת.

הסוף- התחלה של משהו חדש.