אירידיאולוגיה - מרצים עמי כהן ולירון לוי דהאן

משמעות המילה- Iris- הקשתית. Logia- תורה. = אבחון בעזרת הקשתית.

 

הוזכרה כבר בעולם הרפואה העתיק לפני כ- 3000 שנה. מחלה לפי צבע העיניים ומצב הגוף המשתקף בה.

באותה תקופה מחלות נחשבות כרוחות רפאים או קללות, היו חסרים כלים אבחוניים והיה ביקוש למצוא כלי עזר. עד אז אם היה זיהום היה צריך לכרות את כל היד.

במזרח הרחוק, ברפואה הסינית, הקיסר הצהוב אומר שהנפש (Shen) מתבטאת בעיניים. אם הנפש מדוכאת העיניים יהיו כבויות וחסרות ברק, לעומת אדם שמח, מאוהב שאפשר לראות את הניצוץ והחיות בעין- אך עדיין זה היה משהו מאוד אינטאיטיבי ולא משהו שאפשר למדוד.

בהיסטוריה הקרובה יותר התחילו לארגן חומר עד כדי שהיה אפשר לעקוב אחריו. התפתחו תאוריות השוואתיות ושיקופיות כך שלדוגמא המאכל יהיה דומה לאיבר שהוא ישפיע עליו- אגוזי מלך למוח, שעועית לכליות וכ'.

 

בעידן היותר חדש, היה רופא הונגרי ששבר לינשוף את הרגל ולאחר מכן הוא שם שהיה לו "חור בעין", הוא התחיל לעקוב אחרי המטופלים שלו וארגן חומר שאפשר לקבל ממנו יותר אינפורמציה.

דיברו על שינויים בצבע ובמבנה ורופא אחר זיהה שלאחד המטופלים שלו ששבר את הצלעות נראו סימנים חדשים על העין.

אנשים שונים ממקומות שונים הגיעו לאותה מסקנה לגבי העין ללא האמצעים והתקשורת האלקטרונית של ימינו.

 

נמצאו כמה עקרונות שיכולים להסביר למה או איך בעצם אפשר להבין איך כל הגוף מתבטא בעין:

עקרון א: העין היא חתיכה של המוח שיצאה מהגולגולת. בזמן התפתחות העובר, עוד בשלבי האימבריולוגיה כשהזרעון פוגש את הביצית נוצר הזיגוטה לגוש תאים שיכול להתמיין לכל סוג תא שצריך. נוצר תהליך בהם התאים צריך להשתייך לשכבות- שכבה חיצונית- האקטודרם, אחראית על מערכת העצבים והעור, שכבת המזודרם- אחראית על יצירת רקמות חיבור (שלד, דם, שרירים..) ושכבת האנדודרם הפנימית ביותר ממנה יתפתחו מערכות איברים פנימיים (עיכול, נשימה וכ').

צבר התאים משנה צורתו מכדור לגליל, הוא נפתח ונוצר צינור שבקיפול שלו עובר חוט השדרה. הצינור ממשיך להתפתח, יוצאים בלוטות (הכפלת תאים) וכך מתחיל להיווצר המוח. העין היא חלק מהדיאנצפלון משכבת האקטודרם החיצונית ביותר.

שני איזורים קריטיים מתפתחים- התלמוס- קבלת אותות מהגוף וההיפותלמוס- הוצאות פקודות לגוף.

התלמוס הוא המקום שכל תהליך עיבוד הנתונים עובר משם ומשם המידע יגיע למוח. הוא אוסף את כל המידע הסנסורי וגם נתונים בין אם רלוונטים ובין אם לא, מסנן אותם ומעביר למוח. ההיפותלמוס הוא המקשר- כל האינפורמוציה מגיעה למוח, ההיפותלמוס מווסת את התגובה, יודע להפריש הורמונים (סטרס, קורטיזול, אדרנלין...) ההיפותלמוס הוא הביטוי שלנו גם מבחינה חברתית, האישיות והרגשות- אם האדם הוא חרדתי לדוגמא, הוא יקבל תרופות שמדכאות את התגובות מההיפותלמוס.

יש את 2 החלקים האלו כמעט לכל היצורים, נחשבים למוח הפרימיטיבי (לא יפתחו תגובות למוזיקה, הבנת תחושות וכ'), ליצורים היותר מתקדמים (בני אדם) יש את ה"נאו-קורטקס", המוח המתקדם.

לכן כשאנו מדברים על העקרון שהדיאנצפלון הוא המקור של מרכיבים אלו, והעין היא שלוחה שלו אנו יכולים להבין למה מבט על העין מסביר מה קורה במוח והתגובה הכללית של מה שקורה בגוף.

עקרון ב: עקרון השיקוף. אזור מסויים בגוף עם הרקמות שלנו ואנו רואים מה שוקע ברקמות. יש שכבה שמכסה את האירוס והיא שקולה לעור. הקרנית היא "העור" לקשתית, לכן אפר לראות מה נואה לשקוע ואם יש הצטברויות על הקשתית.

עקרון ג: עקרון חשוב ומוכח- ביטוי הקונפליקט במערכת העצבים האוטונומית.

ההיפותלמוס מווסת תגובות אוטונומיות של הגוף, יש 2 מסלולי עצב לכל איבר. האחת סימפטטית והשניה פאראסימפטטית. המערכות האלו עובדות כל הזמן במתח כדי ליצור שיווי משקל של איזון ובקרה. לא יתכן שרק מערכת אחת תעבוד (מצב של פרפור חדרים או דם ברגליים מול מצב של עילפון). אך תמיד יש נטיה למערכת אחת להיות יותר דומיננטית והשאלה עד כמה היא דומיננטית בסקאלה (על המד). יש אנשים שנמצאים בסטרס, מפרישים יותר אדרנלין, אנשים\טיפוסים לחוצים מול אנשים רגועים עם דופק רגוע. נוכל להבין למה אדם אחד כל הזמן משלשל או למה לאדם אחר כל הזמן חם.

בקשתית יש דרך מאוד פשוטה לדעת את המיקום של המטופל על הסקפטרום.

ישנם 2 שרירים בבקשר שיש בינהם קונפליקט.

האחד הוא שריר טבעתי, שמעוצבב על ידי אצטיל כולין (פראסימפטטי), הוא מכווץ את האישון ומגדיל את הקשתית. מצב פראסימפטטי שמאפשר לנו לקרוא לקרוב, מצב של אוכל, רוגע, עיכול.

באותה קשתית, ישנו שריר אחר- רדיאלי, שמושך\ מקפל את הקשתית ומגדיל את האישון- כדי שנוכל להכניס יותר אור, לראות לרחוק, מצב של הישרדות, בריחה, מעוצבב על ידי אדרנלין (סימפטטי) כך שנצפה לראות במטופל זה דופק מהיר, בעיות עיכול.

על פי המערכת האוטונומית הזו אנו יכולים לצפות אילו מחלות הפציינט יפתח.

עקרון ד: עקרון המדבר על רמת בריאות הסטרומה (בשר הקשתית), יש כל מיני צורות של רמת סדר וארגון של הסיבים בעין. הסדר מראה על כוח, עמידות מאשר הדילדלות של סיבים שמראים כבר על חולשה, יראו על חולשה של סיבי הקולגן ורקמות החיבור השייכות לשכבת המזודרם האמצעית של הגוף.

עקרון ה: שינויים גנטיים (תאחיזה גנטית), צבר של תכונות שמועברים ביחד. אנשים עם עיניים כחולות יהיה להם קשר למערכת לימפה, לעיניים חומות הפרעות של בעיות בזרימת דם וכ'

נותן רקע מאוד כללי לגבי נטיות גנטיות בנושא של קונסטיטוציה, מבניות, נטייה מולדת.

עקרון ו: מיקום האיברים- בכל רקמות כצב יש הרבה מאוד סדר וארגון. יש המון סדר על קליפת המוח. עין היא חתיכה מהמוח כך שגם על העין נוכל לראות סדר של איברים שנצמאים בסדר במוח עצמו בגולגולת.

 

כדי להבין מה אנחנו רואים בעין אנחנו צריכים ללמוד על האנטומיה והפיזיולוגיה של העין

 

העין- החוש הכי מפותח והכי עיקרי (עיוורון היא הנכות הכי קשה).

נפח העין הוא כ-6.5 סמ"ק, כ-20% מנפח ארובת העין, משקל העין- 7.5 גרם, קוטר העין הוא כ-24 מ"מ (כל הכדור). הלחץ התוך עיני הוא כ-15 מ"מ כספית.

ישנה חלוקה לפי מערכות:

* המערכת האופטית, לה יש 3 עקרונות:

- צריכה להיות שקופה- שלא תחסום את האור.

- צריכה להיות בעלת פני שטח חלק (למנוע שבירת אור לא רצויה)- אם המשטח מרצד האור יהיה מחוספס לכן יש מערכת דמע שמחליקה את העין.

- צריכה להיות בעלת יכול מיקוד של האור הנכנס על ידי מערכת עדשות קמורות. מערכת אופטית, לשלוט בהכוונה של האור על ידי זויות כדי להביא אור לנקודות מסויימות.

* המערכת הפונקציונלית:

זהו החלק שקולט את העור והופך אותו לאות עצבית, חשמלית- לתמונה. דרך העצב שמגיע למוח.

וישנה חלוקה לפי 2 הלשכות:

- הלשכה הקדמית מהקשתית וקדימה- לכיוון החוץ.

- הלשכה האחורית מהקשתית ואחורה- לכיוון פנים העין.

 

העין בנויה מ-3 שכבות:

1. השכבה החיצונית- שכבה קשיחה בנויה מהקרנית ולובן העין (סקלרה).

2. השכבה האמצעית- (נקראת גם Uvea או ענבית) בנויה מהדמית, מהקשתית ומהגוף הסילארי.

3. השכבה הפנימית- בה יש את הרשתית (Retina).

 

1. שכבה חיצונית-

הקרנית:

מאפשרת את רוב יכולת השבירה של האור. השכבה החיצונית שלה אינו חלק ולכן צריך את שכבת הדמעות לתשבורת תקינה של קרני האור.

הקרנית מעוצבבת על ידי עצב CN5 ויש לה רגישות גבוהה למגע.

הקרנית מורכבת מ- 5 שכבות:

א. שכבת אפיתל חיצונית דקה בנויה מאפיתל רב שכבתי מסודר.

ב. שכבת באומן דקה שלא מתחדשת.

ג. שכבת סטרומה, המהווה כ-90% מעובי הקרנית, תאים פיברובלסטים המסודרים באופן אחיד המאפשרים את השקיפות.

ד. שכבת דסק-מנט- שכבת בסיס.

ה. שכבת אנדותל- שואבת נוזלים מהקרנית.

 

הסקלרה (לובן העין):

בנויה מרקמת חיבור צפופה ואטומה (קלוגן ומים) היא א-ווסקולרית (ללא כלי דם) ומקבלת הזנה מהדמית (מהשכבה מתחתיה). נותנת הגנה וקשיחות למבנה העין, מרכיבה את דופן העין ומתחברת למעטפת המוח.

 

2. שכבה אמצעית-

הדמית:

רקמה וסקולרית ועשירה בפיגמנט, נמצאת בין הסקלרה (שמעליה) לבין הרשתית (שמתחתיה). מזינה את השליש החיצוני של הרשתית ומהווה חדר חושך שימנע החזרי אור בתוך גלגל העין.

 

הקשתית:

היא סוג של בייגלה שיודע לשנות את סוג הבצק שלו- יכול להיפרס וליצור אישון קטן או להתרחב וליצור אישון גדול.

היא בנויה מ-4 שכבות:

א. שכבת אפיתל חיצונית- יש בה תאי אפיתל ומכילה מלונוציטים (מלנין, מפריש פגמנט וקובע את צבע העין).

ב. שכבת מיואפיתל- ממקור אקטודורמלי הבונה את קו העטרה (האיזור העבה בקשתית).

ג. שכבת סטרומה- בשכבה העקרית בקשתית, מכילה כלי דם מחוזקים המונעים כיפוף בהרחבת האישון ומתחתיה 2 סוגי שריר:

- שריר רדיאלי- יגרום להרחבת האישון (וצמצום בצק הקשתית) והוא מעוצבב על ידי אדרנלין מסעיף אופטימלי מ- CN5. הרחבת אישון מעל 6 מ"מ נקרא מידראזיס, יגרם בחושך, בגירוי סימפטטי חזק, סמים ממריצים וכ'.

- שריר טבעתי- יגרום לכיווץ האישון (ולהתפרסות והרחבת בצק הקשתית), מעוצבב על ידי אציטילכולין מ- CN3. כיווץ האישון מתחת ל-3 מ"מ נקרא מיוזיס, יגרם מאור חזק, סמים מרגיעים וכ'.

ד. שכבת מיואפיתל- מבטא פיגמנט EPP.

* אספקת דם לקשתית מגיעה דרך עורק סילארי ארוך ועורק סילארי פנימי, במצב תקין לא נראה כלי דם על פני הקשתית.

 

האישון:

הוא בעצם חור, שמקבל גבול מהקשתית שמשמשת כצמצם\ תריס וקובע כמה כמות אור תכנס לעין.

 

זוית הלשכה הקדמית:

זוית המחברת בין הקרנית לקשתית ההיקפית, בה יש את מקום ניקוז הנוזל מהעין (Trabecular Mashwork) שהולך לתעלת שלמס.

- גלאוקומה סגורה- מצב שאין ניקוז בכלל של הנוזל, יוצר לחץ תוך עיני מוגבר שיכול לפגוע ברשתית ולגרום לנזק בלתי הפיך. מנקזים כירורגית.

- גלאוקומה פתוחה- כשהניקוז אינו מושלם, עדיין נוצר לחץ. נותנים תרופות שמרחיבות את הרווח למעבר נוזלים.

 

הגוף הסילארי:

מבנה מעגלי אחורי לקשתית, מקשר בין הלשכה הקדמית ללשכה האחורית.

- חלק קדמי- Pars Plicata- מורכב משלוחות המחוברות לעדשה ובנוסף מפריש נוזלי לשכה קדמית המזין את איברי העין הקדמיים (עדשה וקשתית).

- חלק אחורי- Pars Plana- חלק שטוח יותר, טבעת על הקשתית שגדולה ממנה ומקיפה אותה.

* מהחלק הקדמי יותר (Pars Plicata) יוצאות שערות שתופסות את העדשה.

 

השריר הסילארי:

בעל תפקיד אופטי. כשהוא מתכווץ העדשה מתקפלת\ מתכווצת ונהיית קמורה פנימה- אפשר לראות לקרוב (לאכול, לקרוא וכ'), פועל על ידי אציטילכולין וגורם לאקומודציה. כשהשריר מתרחק- העדשה נמתחת.

 

העדשה:

לא שייכת לאף אחת משכבות העין.

היא אפידרמיס על פני העור, מבנה דיסק שקוף המחובר על ידי סיבים עדינים שנקראים זונולות. בנויה מאפיתל בלבד ומוקפת בקפסולה של ממברנת בסיס עבה.

מרכז עדשה דחוס יותר נקרא גרעין עדשה והיקף העדשה נקרא קורטקס.

תאי אפיתל מתרבים בממברנת הבסיס ונדחסים לכיוון הגרעין, גורמים להתקשחות של גרעין העדשה ומפחיתים את יכולת האקומודציה עם הגיל.

תפקידה, יחד עם הקרנית, למקד את קרני האור לנקודה אחת- למוקולה\ Foeva.

 

הגוף הזגוגי:

הכדור, המבנה, גוף שקוף בעל מרקם ג'לטיני, מכיל 98% מים שהופכים לג'ל עם חומצה.

מחוברת אל איברי העין ותפקידה להחזיק את האיברים במקומם.

בגיל מבוגר ניתקים חלק מהחיבורים ועלולה להיות היפרדות מהרשתית, השינויים קורים בעקבות התנזלות וגורמים לגוף הזגוגי להתנתק מנקודת החיבור שלו. תהליך שנקרא PVD.

 

3. השכבה הפנימית-

הרשתית:

השכבה הפנימית ביותר בכדור העין, בנויה מרקמה עצבית שתפקידה הפיכת האור שנכנס לפולס חשמלי עצבי.

היא מכילה פוטורצפטורים מסוג Rods- כ-120 מיליון פוטורצפטורים (קולטנים) המגיבים לראיית שחור לבן ולסוג Cons, כ-6 מיליון פוטורצפטורים מסוג RGB (אדום, ירוק, כחול) שמרוכזים ב- Foeva.

הרשתית נמשכת מחלקו האחורי של גלגל העין עד לחלקו השטוח של הגוף הסילארי (Pars Plana).

המרת האור לחשמל נעשית על ידי תעלות נתרן- כשיש חושך הנתרן נכנס לתעלה וכשיש אור הנתרן יוצא מהתעלה.

 

המוקולה- איזור ברשתית אליו מכוון האור הנכנס (קוטרה כ- 5.5 מ"מ), איזור עשיר בפוטורצפטורים ובמרכזו נמצא ה- Foeva.

Foeva- האיזור המאוכלס ביותר בפוטורצפטורים, באיזור ראיה זה הראיה היא 6\6 (היכולת לראות אות בגדול 8.7 מ"מ מ- 6 מטר).

* אות בגדול 8.7 בגלל משפט פיתגורס.

 

* כשעין היא קצרת רואי התופעה נקראת מיופיה (כשהתמונה נוצרת לפני הרשתית).

* כשעין "זקנת" אופי התופעה נקראת פרסביופיה (התמונה נוצרת אחרי הרשתית).

 

הדיסק האופטי:

האיזור ממנו יוצא עצב הראיה מהעין. בנקודה זו אין פוטורצפטורים לכן נקודה זו נחשבת ל"עיוורת".

 

עצב הראייה:

CN2- צבר אקסונים של כל העצבים המחוברים לפוטורצפטורים שברשתית. עצב הראיה נכנס לגולגולת דרך החור האופטי, ממשיך לתצלובת הראיה אל האונה האוקסיפיטלית שם נמצא פענוח הראייה במוח.

כדי להזין יש עורק שנכנס- CRA ווריד שיוצא CRV.

 

שרירי העין:

כדי להזיז את העין צריך שרירים, ישנם 6 שרירים המעוצבבים על ידי עצבים 3,4,6.

יש 4 שרירים ישרים (Rectus)- עליון ישר, תחתון ישר, ימין ישר, שמאל ישר- מאפשרים תנועה רובטית.

יש 2 שרירים אלכסונים (Oblique)- אלכסון תחתון, אלכסון עליון.

אירידיאולוגיה- מושגי יסוד

 

צד נאזלי- צד האף.

צד טמפורלי- צד הרקה.

איזור פפילרי- איזור אישוני.

איזור סילארי- האיזור עם השערות\ סיבים.

קו העטרה- מה שמפריד בין 2 איזורים אלו.

לימבוס- קצה הקשתית.

פסורות- כתמים\ שקעים על גבי האפיתל (של הסטרומה). כל משקע שיגיע מאוחר יותר יסתיר את הסיבים.

לקונה- חורים, חוסר של סיבים. היפרדות בתוך הסיבים, יש איזורים שזה יותר חריץ.

 

שלוש סוגי משפחות עיניים-

* נותן לנו רקע לקונסטיטוציה (המבניות של האדם והנטיות שלו לאיפה ליפול- ממה לא להרגיש טוב). תתן מידע על נטיה לתפקוד פזיולוגית והתפתחות פתלוגית.

עיניים לימפתיות- עיניים "כחולות" (אין שום פגמנט כחול), סידור של סיבים לבנים ואפורים. פתלוגיות הקשורות למערכת הלימפה ולתגובה החיסונית. יש להם 11 שמות פרטיים (11 תתי סוגים).

עיניים המטוג'ניות- כשיש פגמנט חזק שמסתיר את הסיבים, עיניים חומות\ כהות, פתלוגיות שקשורות לזרימת דם, יש בה 7 שמות פרטיים.

עיניים בילריות\ מעורבות- עין חומה שרואים בה סיבים, אחד הדברים שמאפיינים אותה זה שינוי צבע במרכז. יש להם פתלוגיות הקשורות למערכת עיכול, לבלב, כבד וכ'.

 

האבחון כולל בתוכו את צפיפות הסיבים- יש 4 רמות-

אופן סידור סיבי הקלוגן- חלבון הקשור לרקמות החיבור והתמך, משכבת המזודרם (השכבה האמצעית בהתפתחות העובר), שממנה נוצרים שרירי השלד, רקמות החיבור והתמך, גידים, סחוסים, שרירים ועצמות (גם הלב וכלי הדם), נותנת את התמיכה הפיזית לגוף.

יש 4 צורות בסיסיות המגדירות את צפיפות הסיבים והן מבטאות את כוח החיים, ויטאליות, כוח ריפוי ואורח חיים.

שמות השכבות נקראות על שם הצפיפות.

א. Silk- משי:

השכבה הכי צפופה, הסיבים (החלבונים) ישרים וחזקים.

מראה על קונסטיטוציה חזקה ביותר, ויטליות גבוהה (כוח חיות), יכולת החלמה מהירה.

כשרקמת הקולגן חזקה השרירים בנויים טוב ויחזיקו מול עומסים פיזיים.

מראה על כוח ועמידות של כלי הדם, חוזק שרירים ועצמות.

נצפה לאנשים עם סיבים מסודרים בצפיפות זו להחלמה מהירה (של שברים, נקעים, בקעים, בלט וכ') עד אפילו אריכות ימים.

ב. Linen- פשתן:

סיבי פשתן הם פחות צפופים ממשי.

מראה על הדלדלות יתר של סיבים. המצב יחסית טוב אבל אפשר לצפות לפתולוגיות עם הגיל (כאבי גב, ברכיים וכ')- הרקמות שעומדות תחת עומס יראו סימני חולשה עם הזמן.

ג. Hessian- בד יוטה (בד של שק אורז):

במצב זה יופיעו יותר לקונות (חורים) מוגדרים ונראה קונסטיטוציה חלשה.

הפרעות קצת יותר קשות- היצרות של מרווח חולייתי, קושי בהחלמה מפציעות ונצטרך לחשוב איך אנו מעודדים תיקון ובניית רקמות. נחשוב איך לחזק ולהתאים ספורט שיעזור לבנות ולחזק כי ריצת מרתון לא תתאים לאנשים אלו. ננסה ללמד ליצור פחות עומס על רקמות החיבור, לתת גירוי, טיפולים במינון עדין והזנה במינרלים.

ד. Net- רשת.

הסיבים כבר לא רדיאלים, הם מתפזרים לכל מיני כיוונים. יש חורים יותר גדולים, עמוקים, כל העין לקונות.

נראה בעיות מולדות, בעיות של בניית עצם, בעיות גדילה, בעיות התפתחות ובעיות במערכת חיסון.

רמת הארגון חלשה, יופיעו נקעים חוזרים, כאבי מפרקים, שחיקת מפרקים מוקדמת.

נזין את הגוף במינרלים וחלבונים, יהיה קושי בהחלמה ממחלות, פציעות, חייב לעשות פעילות גופנית עדינה ללא עומס על המפרקים.

* יכולת השתנות של הסיבים באנשים מבוגרים מאוד מינורית אם בכלל, עד גיל 16 היא מתייצבת.

יש כאן מרכיב מולד אבל צריך למנוע פירוק מהיר שלו.

* אבחון זה נותן כיוון, צפי להחלמה ולדעת איזה טיפול כדאי להתאים ובאיזו עוצמת מניפולציה.

* בעיניים המטוג'ניות לא רואים את הסיבים לכן האבחון הזה פחות רלוונטי לגביהם.

 

כשנבין איזו קונסטיטוציה יש למטופל שמולנו נוכל לראות לאילו מרכיבים הוא יותר רגיש. מה נקודת הכשל של אותו מבנה שלו (מוכח אימפירית).

אנחנו יודעים שלאנשים עם עיניים המטוג'יניות צריך פחות אלכוהול להשתכר לפי מחקרים.

נוכל להסתכל ולראות את הגניטיקה ואת האפיגנטיקה (גנוטיפ ופנוטיפ), מה המטופל נחשף אליו בחיים ואיך הוא מתמודד איתו וחי איתו.

 

א. משפחה ראשונה- עיניים לימפתיות:

סיבים לבנים\ אפורים שנותנים מראה כללי של כחול.

יש להם 11 שמות פרטיים, כשלכל שם פרטי יש מאפיינים יותר כלליים.

השם של המשפחה נגזר מהמילה לימפה- צינורות מקבילים לכלי הדם שמנקזים פסולת. בקישריות הלימפה (הצמתים) יש דגימה של רמת נקיון הגוף שלנו, בעיקר בהפעלה החיסונית כנגד פתוגנים.

לאנשים עם עיניים לימפתיות יש הרבה מאוד תאים של מערכת החיסון (מולדת ונרכשת).

עיניים לימפתיות בנטייה שלהם, יפתחו תגובה חריפה של מערכת החיסון למזהם. מיד יגיבו עם חום גבוה, נפיחות בבלוטות ועם הזמן יכול להיווצר תהליך של דלקת כרונית.

יש יתרון לתהליך חריף לפתוגן כך שאפשר להדוף אותו אך תהליך דלקת אגרסיבי מדי יכול לתקוף גם חלקים תמימים.

לעיתים נראה אצלם שהפתוגן כבר סולק אבל עדין הגוף צריך להתאושש מהפעילות והתגובה החריפה מדי.

תגובת דלקת קיצונית תופיע עם הפרשת ליחה מוגברת, שיעול ובגלל תגובת היתר שממשיכה גם לאחר שהפתוגן סולק ה-PH של הדם יטה להיות יותר חומצי, מה שעלול לגרום לכאבי ובעיות מפרקים וגם להמוליזה (פירוק של כדוריות דם שמביא לאנמיה).

יתכנו גם הפרשות יתר מבלוטות הורמונליות כמו הלבלב או בלוטת התריס.

תהיה נטיה לנפיחות בקשרי\ בלוטות לימפה.

נצפה לבעיות מערכת הנשימה, עודף של היסטמין- הפעלת יתר של אותו מערך דלקת, בעיות אלרגיות (קדחת השחת, עונות מעבר).

מערכת החיסון תפעל גם נגד גורמים תמימים- מה שאומר שהם מועדים ליותר פתולוגיות אוטואימיוניות.

הם אנשים אקטיבים מאוד, מאוד תגובתיים, קשורים למערכת הסנסורית שלהם, עצבניות יתר, רגישים ומגיבים מאוד לסביבה ולחושים. מערך הסינון שלהם פחות טוב, לא רק חומציות בדם או בקיבה.

ככל שהעין בהירה\לבנה יותר כך יש תיעוד ליותר היסטמין.

א.1. Pure Lymphatic- עין לימפתית טהורה:

הגדרה- אנשים עם סיבים לבנים\ אפורים. בדרך כלל נראה קו עטרה לבן וטבעת כהה באיזור הלימבוס.

מבנה אישיות- אנשים רגישים פיזית ורגשית, מגיבים לכל דבר, ממש כמו מערכת החיסון כשכל דבר קטן יוצר ראקציה.

אוהבים להרגיש ולחוות דברים בעצמם ולא להסתמך על חוות דעת של אחרים, צריכים תמיכה מהסביבה, צריכים מחמאות, חווים ומרגשים אשמה רבה ומצויים במתחים. כשהם נפגעים הם אימפולסיבים וריאקטיבים, נראה מצב שמערכת החיסון מגיבה טוב מאוד ומגנה על המטופלים דרך האיברים הלימפתיים. אצל תינוקות בעלי עיניים כאלו נראה תאי באזופילים ואאזונופילים גבוהים במדדים, הם קשורים לתגובות האלרגיות. יש להם נטיה לעור רגיש ולפצעים (עקיצה של יתוש על ילד לימפתי או המטוג'ני נראות שונות לגמרי).

יופיעו בעיות אוזניים, בעיות נוזלים ועם הזמן נראה בעין כזו צבירה של פסולת.

מצבים ראקטיבים כרוניים יותר הקשורים לנזלת, גירודים, אקזמות , אלרגיות ובעיקר בעונות מעבר.

גם עין טהורה תפתח תגובה חיסונית מוגברת כשהתנאים בסביבה מביאים לגירוי- צריך טריגר.

המלצות טיפול- תזונה מופחתת אלרגניים (בוטנים, חלב) וטיפול אנטי דלקתי. צריכת חלבון קל לעיכול (ביצה, דגים) ובערב פחמימות מורכבות, במיוחד בעונות מעבר. נרצה למנוע אכילת חלבון בלילה.

נעודד ונתמוך בעיכול כדי שלא יהיה טריגר למערכת העיכול.

אפשר לתת צמחים של מערכת הלימפה בזמן התקפים כמו גליום אפארין, קלנדולה- ציפורני חתול, ויטמין C ו-E, סרפד, סקוטלריה (Huang Qin), קוורציטין קומפלקס, תפוזים וקליפות הדרים.

 

א.2 Lymphatic Hydrogenoid- עין "מחרוזת פנינים לימפתית":

הגדרה- היא עין שנראית כחולה אבל יש לה נקודות לבנות\ צהובות\ כתומות בצורת טבעת באיזור הלימבוס.

מבנה אישיות- יש להם רגישות מוגברת לסביבה, למתחים, חשוב להם שלכולם יהיה טוב ושתהיה הרמוניה ורוגע מסביבם. רוצים לעזור אך פגיעים ורגישים, הם מחפשים את השלמות ויש נטיה לנצל אותם.

זוהי עין עם סוג של החמרה, יש שגשוג של מערכת הלימפה. העור, המפרקים והנשימה בנטייה לסבול מפתלוגיות. נראה עודף כדוריות דם לבנות, עודף נוזל לימפה, עודף גודש בבלוטות לימפה\ מפשעה.

נוכל לראות פתלוגות של אקזמות, סבוריאה, גירודים, דרמטיטיס, אסטמה, נזלת, דלקות אוזניים עודף הפרשות ובעיות במערכת הנשימה.

נראה במבוגרים הצטברות נוזל, בצקות, צלוליט, דלקות\ כאבי מפרקים, נפיחות, רגישות לקור.

זהו נחשב מצב של החמרה כי המערכת הלימפתית מאוד רגישה ומפותחת, רמה גבוהה של רגישות וריאקטיביות. כל המערכת המולדת פרוסה והם יכולים לפתח תגובות אלרגיות חזקות כנגד גורמים תמימים.

המלצות טיפול- נרצה לטפל בהנעת נוזלים, שיתון, הגברה של סירקולציה של נוזלים שעוברים בין מדורים, תנועה של דם, לימפה.

נמליץ על תזונה חמה בטמפרטורה, מבושלת, טיפה חריפה, קלה לעיכול. נרצה להימנע מאוכל טרי. נבקש צריכה מוגברת של אשלגן (משתן), אצלות, נרצה להפחית נתרן, נראה בעיות בפירוק חלבונים.

נווסת את תגובת הדלקת, צמחים כמו אונכריה, אוני די גטו, חומרים מפרקי ליחה (כרוב, צנונית, חרדל), סמבוק שחור, טימין, קפה סויה.

* חשוב לזכור שמקרה של העין הזו, המקור של האלרגיות והפעלת המערכת החיסונית והלימפתית הוא מהסביבה\ מבחוץ, שלא כמו בעיניים שנראה בהמשך שהמקור הוא פנימי שתוקף את הגוף.

 

א.3 Lymphatic Neurogenic- עין נוירוג'נית\ עצבית:

הגדרה- סיבי העין נראים ישרים ומתוחים, יתכנו קרעים בקו העטרה ובדרך כלל נראה אישון קטן.

מבנה אישיות- אנשים עם אמביציה גבוהה, אוהבים אתגרים פיזיים ומנטליים, חיים ברמת סטרס גבוהה. מתוארים כאנשים "אנטנות עם רגליים"- רמת רגישות גבוהה, מודעות סנסורית, יודעים להפעיל אנשים.

הנטיה לפתולוגיות תופיע כשהם יצאו משויי משקל\ איזון, כשהם לא מצליחים לפרוק או לווסת את רמת המתח של מה שגורם להם לפתח שלל פתולוגיות של מערכת העצבים המרכזית או מחלות פסיכוסומטיות- סומטיזציה של הסטרס. כל יצור חי מקבל אינפורמציה מהסביבה השאלה היא איך התרגום אצל אותו יצור חי.

נראה אישון קטן בגלל המעורבות של האציטיל כולין- יש כאן הפעלה של המחשבה, של הלוגיקה. אנשים דרוכים ומגיבים לסביבה, מערכת של כיווץ, כל הגוף מוכן לתנועה, להפעלה סימפטטית ולרוץ.

חיים מתחושת תגמול והישגים, מגיעים לנינוחות לאחר שהשיגו מטרה- הפרשת סרטונין.

הטיפוס והעין הנוירוג'נית עושים הרבה מחזורים של סימפטטי\ פראסימפטטי. יש הפעלה של הניאוקורטקס, המוח המפותח. אפשר להפעיל את המערכת הסימפטטית רק מעצם המחשבה, ללא סיבה מוחשית- כמו חרדה. יש הפעלה עצמית.

הם דורשים הרבה משמעת, יציאה מהאיזון תגרום להפרעות שינה- מנגנון בקרה של התעוררות לתוך הלילה, רמות גבוהות של נוירואדרנלין חוסמות את הפרשת הסרטונין וישנה דריכות שמשפיעה.

לאורך זמן ההפעלה הסימפטטית הקבועה משפיעה על הפרשת האדרנל, בלוטת יותרת הכליה ונדפק המנגנון של הבקרה\ מנגנון שלילי של הבלוטה שלא אומרת להפסיק לייצר. ההגברה והפרשת היתר גורמת לדריכות, יתחילו חרדות, הפרעות שינה ושלל פתולוגיות מערכת עצבים- אובססיביות, חרדה, יקיצות, חוסר מנוחה, שרירים מכווצים ותחושת תקיעות. האדם יגיע עם עייפות מצד אחד וחוסר שקט מצד שני, הוא לא יעמוד במשימות וזה ישפיע לו על החיים.

בעולם של היום נפוץ יותר גירויים מנטליים, יוצרים ריגוש, ראקטיביזציה כמו סרט מתח- מצב של עוררות, שלא זזים, יש טעינה אבל צריך פריקה. יתכנו פתולוגיות של סומוטיזציה- גופנית של סטרס. יתכנו הפרעות וכאב של הגוף- טעינת יתר ובמקום לפרוק דרך שרירים משוררטים פורקים בשרירים חלקים ואז נראה תופעות כמו מעי רגיז- IBS, רעידות בשרירים, בעיות ריאות, מגרנות, כאבי מחזור, פיברומיאלגיה, עייפות כרונית. רקמת עצב שמתעייפות, מחלות זיהומיות ודלקתיות- הרפס זוסטר, דלקת עצב הפנים, פציאליס, מגרנות, עצבנות, המון חלומות- המוח לא נותן להיכנס לשלב 4,5 בשינה.

לקונסטיטוציה זו אחת התופעות הכי נראות זו בעיות השינה ותוכל להיות פגיעה בתלמוס ויוכלו להופיע הפרעות כמו דמנציה ושלל תופעות של תמותת תאי מערכת העצבים כשכל מה שגורם לתופעות אלו זו הרגישות יתר לסביבה.

המלצות טיפול- נרצה לעשות התאמה, לחדש את הסתגלות הציר ולמתן את תגובת האדרנלין. נרצה להפריש את החומר שנקרא GABA שנותן נוק אאוט לאדרנלין, עוצר תגובה סימפטטית בפעם אחת (עוזר להרפיה, קושי בהרדמות, חרדות וכ')- את ה- GABA ניתן לפני השינה, נרצה להביא קומפלקס ויטימני B במיוחד ויטמין B6 שעוזר לבנות ולשקם את מערכת העצבים, נווסת את הסטרס עם ויסות מעגל הסרטונין שדואג לגרף תקין בין דיכאון לחסר שקט.

אפשר לתת את צמח הרדיאולה רוזה שחשוב לדיכאון, חרדות, התמכרויות. חשוב לזכור שאין לימוד בהתקף חרדה, יש דומיננטיות של המערכת הלימבית אדם שמרגיש רעידת אדמה לא יעזור אם נגיד לו שאין, כמו שאדם ישים יד במים חמים וינסה לשכנע את עצמו שלא חם לו. ננסה לווסת שיווי משקל שיביא לאיזון נוראדרנלין- סרטונין. צמח השכיזנדרה Wu Wei Zi, ג'נסינג אמריקאי Xi Yang Shen, ניתן נוגדי חימצון של מערכת העצבים.

נמליץ להכין חדר שינה שקט, רקע לבן, פחות תמונות ומדפים מעל הראש. וכמובן פעילות גופנית מתונה כמו הליכה כדי לפרוק את המתח בשרירים המשורטטים ולא בשרירים החלקים.

אצל אנשים אלו בבדיקות הדם הכל תמיד יהיה תקין והאדם יסבול, בעיה במערכת העצבים. נעודד תיקון של המוח לפני שיחמיר לאלצהיימר ופרקינסון.

 

א.4 Lymphatic Rheumatic/ Inflammatory- עין לימפתית דלקתית\ ראומטית:

הגדרה- עננים לבנים שמתחילים להסתיר את הסיבים, נראה כמו מעין מריחה מקו העטרה עד ללימבוס.

הצבע הלבן תמיד קשור להיסטמין.

מבנה אישיות- חיים באי שקט, אימפולסיביות, תגובות לא פרופורציונליות (התפרצויות כעס), עצבנות תמידית כשהמקור הוא היסטמין ו- PH חומצי של הדם.

בגוף מתחיל הגברה של תהליכי דלקת, עודף היסטמין, ו- PH חומצי של הדם להרס ופגיעה של רקמות וגרימה לדלקת במפרקים (דלקת סטירילית- בלי חיידק), דלקות בעור, אטופיקדרמטיטיס, גירודים, עור רגיש, כל עקיצה תראה תגובה גדולה, מחלות דלקות של איברים פנימיים (כבד, כיס מרה, כליות, מעיים). הויסות והסילוק של הפסולת פגומה.

המקור של הדלקת במבנה זה הוא מבפנים (לא גירוי חיצוני כמו אלרגיה אלא בגלל מטבוליזים לקוי), יש חוסר ניקיון של הלימפה. בגלל ה-PH החומצי הגוף עובר תהליך פירוק מהיר יותר- יש איבוד מינרלים, הרס של מטריקס ולכן יש בעיות ראומטיות.

המלצות טיפול- כדי לטפל נרצה להוריד תזונה מעודדת דלקות, להוריד שמנים, כימיקלים במזון, תזונה אלרגנית כמו חלב, בוטנית, פלפל, חציל.

נווסת את התגובה עם מנקי דם כמו סרפד, שכיזנדרה Wu Wei Zi, תלתן אדום, אצות ים, ספירולינה, כלורופיל, חומרי Msm, ג'נסינג סיברי Wu Jia Pi, כורכום, מגנזיום, תרגילי נשימה לווסת Ph ולשפר היפר-ונטילציה.

 

א.5. Lymphatic Uric Acid- עין לימפתית חומצתית:

הגדרה- מצב של החמרה של עין ראומתית\ דלקתית, העננים הלבנים מתפזרים על כמעט כל הקשתית עד הלימבוס. יש מרקם אחיד לבן.

מבנה אישיות- אלו אנשים עם נטיה לתסכול, מרמור והרס עצמי, אכילה עצמית והתייסרות, מתלבטים הרבה ונתקעים עם בעיות אמוציונליות וחוסר שקט.

יש הצטברות של דלקות ורמות גבוהות של היסטמין שהמקור שלהם פנימי, המטבוליזם מפנים הגוף לקוי ויש אגירה של דלקת היא נראית מקו העטרה כלפי חוץ- ללימבוס.

יש תהליכי פירוק והרס של תאים, בעיות של חילוף חומרים, פינוי תקין מהגוף ועיבוד חדש.

הנטיה לדלקתיות תופיע בנוקשות של המפרקים, יש ירידה בגמישות המפרקים.

זוהי עין של כאבים, פתולוגיות של הצטברות, קושי לבצע תנועות, ה- PH מאוד חומצי.

הגוף מנסה לוסת את החומציות דרך הקיבה ולא מצליח בגלל המעגל שהדם חומצי והקיבה מנסה לווסת- יהיה עודף פרוטאזות ופפסין. האנשים האלו יחפשו את הבשר והחלבון וזה יכול להגיע עם בעיות של פסולת. כשאוכלים הרבה חומצות גרעין (פורינים) ואין פירוק טוב יהיו בעיות של חומצות (חומצה גופרתית, חומצת שתן) יווצרו קריסטלים ומשקעים והם יכולים להתקע במפרקים, יהיה תהליך של גאוט- שיגדון, דלקת מפרקים.

ישנן פתולוגיות שמאיצות את עצמן- אבנים בכליות, כאבי מפרקים, בעיות עור, גירודים, פטריות- כל ההפרשות הם מצע לגידול חיידקים.

מערכת הלימפה מאוד רגישה, הבלוטות יתנפחו.

המלצות טיפול- ננסה לטפל בהרס הרקמות ובבעיות המפרקים, נרצה לחזק מנגנוני באפר שיבסיסו את ה-PH מעודף צריכת החלבון. יהיה תאבון מוגבר- סוג של St Fire.

תתכן צריבה בשתן (שתן סטרלי- בלי חיידק), הרבה סוגי דלקות לא מוסברות (שתן, כליות, חניכיים וכ').

נרצה למתן צריכת חלבון לרמות רצויות, נרצה להפחית תרכובות שמרים (יצור אאוקריוטים), פחות בירה ואלכוהול, להפחית דגנים קטנים, עדשים וקטניות גם ויטמין C בתוסף יכול להחמיר.

צריך אוכל בסיסי- ירוקים, עליים, משפחת הדלעת, שזיפים, אפרסקים, לימונים, אשכולית, להוריד קפאין, שוקלדים, נבקש לצרוך חומצה פולית.

אפשר להשתמש בצמח ה- Da Huang, Reum Palmathum, סרפד, זקן תירס, מיץ אלוורה.

 

א.6. Lymphatic Lipemic- עין לימפתית שומנית:

הגדרה- משקעים (לבנים, צהובים או אפורים) באיזור הלימבוס, יכולים להיות מבריקים או מט, לא רואים את הסיבים בלימבוס היא נראית מכוסה במעין ג'לי- משקעים של סידן וכולסטרול, מקור המשקעים מנוזל הלשכה שדומה להרכב הדם.

מבנה האישיות- אנשים חסרי גמישות מנטלית, עקשנים, מקובעים, חסרי אלסטיות וקושי בעיבוד נתונים או תגובות חוזרות. מקור כיסוי העין מנוזל הלשכה (ומקורו הוא הדם), כשרואים אותה נוכל להבין שלכלי הדם הפריפריאלים בגוף ובמוח יש נטיה להתקשחות ואיבוד אלסטיות.

בגלל אופן הזרימה הלקוי באיזור המוח נראה יכולת בשינוי התפיסה (לכן מבוגרים תמיד חוזרים על אותם דפוסים- קונים אותו דבר, אוכלים באותה שעה, קמים\ ישנים)- יש קיבעון מנטלי. האויב הכי גדול של האדם הוא להפסיק את הלמידה.

העין יכולה לרמוז על טרשת כלי דם. יש נטיה ליצר משקעים בכלי דם, יתכן היפרליפידמיה, חוסר איזון ברמת השומנים, בעיות זרימת דם כלליות, עודף סידן בדם, טרומבוזות, תסמונת רנו, קרישי דם והיצרות כלי דם פריפריאלים.

תהיה נטיה לבעיות דמנציה, דיכאון, ירידה קוגנטיבית שהמקור לכל הבעיות היא הירידה בסירקולצית הדם בגוף. יתכנו לחץ דם גבוה כי כלי הדם פחות מתרחבים ונוצר לחץ. תופיע צליעה לסירוגין- כשאדם הולך ואז מתחיל לצלוע.

נפוץ בעיניים מבוגרות, יש נטיה להיפרליפדמיה ולחוסר איזון של שומנים בדם.

הגורם יכול להיות מגיל המעבר, חסר פעילות של בלוטת התריס, עודף צריכת סוכר- האינסולין מגרה את הכבד ליצר כולסטרול, נרצה להמנע משומן רווי.

המלצות טיפול- האסטרטגיה תהיה להוריד את הכולסטרול ואת השומנים בדם- ננקה את הכבד בשילוב צמחים כולרטים, מייצרי מרה ומפרישי מרה, הטעם המר והחמוץ גורמים לרפלקס, נשחרר מרה ונייצר מיצלות, כשנוסיף סיבים לא מסיסים הם יקשרו את המרה ישאירו אותה במעי ויפרישו בצואה.

אפשר להמליץ על ארטישוק, Huang Lian- אלקואיד, ברבין. אפשר להשתמש בפטריית השמר האדומה.

נרצה לטפל גם באנדותל- איפה ששקע החומר ולשפר את זרימת הדם- אפשר להשתמש ב- Gan Cao (ליקוריץ), רימונים, קברנה, פוליגנום, קליפות ענבים. תוסף L-argnin, ג'ינקו בילובה, רוזמרין, מרווה, וינקה מיינור, כורכומין.

א.7. Lymphatic Polyglanudular- עין לימפתית רב בלוטית:

הגדרה- במבנה המורפולוגי של העין רואים לקונות, עלי כותרת של פרח מסביב לקו העטרה שמראים על פתולוגיות הורמונליות.

לקונות קטנות מראות על בעיות באיזון ההורמונלי ולקונות גדולות מראות על תת הפרשה הורמונלית.

מבנה האישיות- אנשים מאוד אמוציונליים, נוטים למצבי רוח משתנים, בעלי חוש שמיעה מאוד חזק ומפותח (יכולים לישון ולשמוע), לילדים כאלו יהיה קשה להיות ברעש חזק, הם מאוד לא יציבים בשגרה, רוצים לשנות והחליף כל הזמן, מראה על תנודתיות, מגיבים ומישתנים לפי מה שקורה סביבם. מתרגשים ובוכים בקלות. חלוקת הפתלוגיות מתחלקות ל2 (לפי גודל הלקונות) בשניהם הפתלוגיה היא הורמונלית:

* לקונות קטנות- חורים קטנים המדברים על חוסר איזון הורמונלי. לקונות גדולות מעידות על תת הפרשה הורמונלית (נחשוב על חולשה וחוסר של רקמות חיבור).

בחוסר איזון ופתולוגיות איזון הורמונלי, יתכנו בעיות במנגנוני בקרה (היפותלמוס->היפופיזה-> בלוטה ומשוב שלילי). בחוסר איזון יש בלאגן בכל הציר.

בבעיות הפרשה תתכן התעייפות או תת הפרשה של הבלוטה והיא כבר לא תפריש את מה שהיא אמורה להפריש ולתת לגוף, יתכן חוסר בנוטריינטים- חומרי הזנה. תתכן גם חולשה במערכת המין, ההיפותלמוס משחרר הורמונים קטנים מאוד (בדרך כלל רק פפטידים, לא יציבים, שרשרת חומצת אמינו) והם יקראו עם סיומת (Rh (Releasing Hormone, אם הפולסים יהיו מהירים מדי ההיפופיזה תפסיק להגיב להיפותלמוס- דבר היכול להגרם מסטרס. בתגובה ההיפופיזה מפרישה FSH ו- LH (הורמון מגרה והורמון מצהיב). בתחילת מחזור רמת FSH גבוהות והוא מופרש לדם עם איבר מטרה יחודי ומוגדר- השחלה, בתגובה לגירויי מתפתחים ומתעוררים בשחלה זקיקים. כמות הזקיקים כנראה קבועה, בשלב עוברי קיימים 400 אלף בייציות ועוברות פירוק ובאיזור גיל הפוריות מגיעים עם בערך 4000 ביציות. לקראת גיל המעבר מגיעים ל-400 ביציות בלבד. זקיק תאים שמקיפים ביצית וגורמים לה להבשיל ולהגיע למצב אופטימלי לביוץ. הזקיק הגדול ביותר שמשגשג ומגיע אליו הכי הרבה הספקת דם מקבל הכי הרבה FSH יפריש היסטרדיול (אסטרוגן). כשעולה רמת האסטרוגן יש משוב שלילי ומדכא את שאר הזקיקים ומקבלים זקיק אחד, הוא מתפתח והשאר עוברים ניוון. בפריפריה האסטרוגן משפיע על מערכת המין, רחם, נרתיק, גלית השד, גדילת עצמות, סגירת קצוות העצם, התמיינות או הגברת פעילות אוסטאובלסטים (בוני עצם) מוגברים פקטורי גדילה של אסטרוגנים והעצם. אסטרוגן קשור למטבוליות של LEPTIN, הורמון מופרש מתאי שומן משפיע על רעב, צפיפות עצם, אינסולין, משפיע על עליה של HDL וירידה מתונה של LDL, מגבירים קולטים לפרוגסטרון, השלב כבר מוכן לשלב השני. כאשר אסטרוגן עולה התאים של הזקיק עולה לקראת אמצע הוסת ויש 48 שעות של שיא, יש הפסקה של FSH אבל קפיצה חדה של LH שגורם לבקיעת הביצית מהזקיק התגובה הביצית משתחררת לחצוצרה (בשאיפה) ומה שנשאר זה הגופיף הצהוב שמפריש פוגרסטרון. יש אגירה של רירית הרחם ויש שינויים מטובוליים- עליה ברמת האינסולין, הגברת מאגרי גליקגון בכבד, עליה של טמפרטורה של חצי מעלה בגוף. השפעת פרוגסטרון הגוף משרה שינה ויכולה להגיע עד לדיכאון וכשהוא נמוך ברמתו נראה אי שקט. הגוף מייצר פרוגסטרון לשבועיים ואחר כך הוא מתנוון אלא אם יש השרשה ונוצרת שיליה שממנה מופרש הורמון בטא שישמור על הגוף הצהוב שימשיך להפריש פרוגסטרון.

במצב של חוסר ויסות הורמונלי קשור למנגנוני FSH ו- LH- בעיה ויצור הורמונלי. לפעמים יש עודף LH שיוצרים יותר תאי תקע ונוצר אנדוסטורון ואם יש יותר FSH.

בעיית חוסר איזון הורמונלית ולא בפירוש בעיות פוריות, זקיקים שלא מסיימים התפתחות- שיעור יתר, אקנה, תופעות זכריות, האסטרוגן בפריפריה הופך להורמון זכרי- טסטסטורון ואנדוסטורון (קורה במקרי שחלה פוליצסטית). בעיות חוסר איזון. האדרנלין מפריע ומגביר הפרשה לפולס ולקורטיזול (סטרס כרוני וסוכר), גם דופאמין ואופיום מעכבים את ההפרשה של GNRH. כל זאת משפיע גם על הפרשת פרולקטין ותאים שמפרשים TSH כולל השפעות על בלוטת התריס ועל יותרת הכליה. יכולות להופיע מחלות כמו "גרייבס" שקשורות לפעולת ניתוק הקולטנים, כשהקולטן נקשר לבלוטה ומפעיל אותה. לעיתים נוצרות מחלות שמונעות את הסינתזה של ההורמון לבלוטה כמו למשל האישימוטו.

גם בהפרעות יותרת הכליה (חורים קטנים) יש תנודיות בקורטיזול- קושי לקום מהמיטה בבוקר (פיזית האנשים לא יכולים לקום מהמיטה) והעייפות שלהם משתפרת עם צריכת הסוכר, קשור למעגל שינה ועירנות, פיקים של קורטיזול לאורך היום. נרצה לעלות רמת סוכר כדי שצריכת סוכר תגיע לרקמות, מצב של הגברת פירוק חלבונים ושומן.

באספקט של אופי הבעיות והפתלוגיות נראה אלרגיות, קרון, פסוראזיס, אקזמות, מחלות נשימה, מחלות יתר חיסוניות (יצירת נוגדנים)- הקורטיזול משפיע על ירידת מונוציטים ובאזופילים. צריך להיות איזון ולהתמודד עם הזיהום אבל שמנגד לא יתקוף גם גורמים תמימים. נרצה לוסת את רמות האינסולין ולאזן את האינסולין.

במצב של חורים גדולים מסביב לקו העטרה (מצב של Hessien\Net)- מצב של תת הפרשה הורמונלית ושל היפותירואיד קבוע- עליה במשקל, עצירות, בצקות, קור (ובהיפר- שלשולים וחום, ירידה במשקל).

מצב של תגובה שחלתית נמוכה, אין ביוץ, מצב של אי פריון, אי הפרשת FSH- אין אסטרוגן, בתת הפרשה של הגבר נראה אין אונות, פורסטטה מוגברת, ירידה במסת השריר, השמנה, סכרת ועיבוד אורינטציה. "יותר קל לאזן (מצב של חורים קטנים) מאשר להוסיף חומרים (במצב של חורים גדולים)".

המלצות טיפול- עין מאוד נפוצה, מצבי תת הפרשה מקרבים אותנו לבעיות רקמות חיבור, ציר הורמונלי- גם בעיה בחומרי היצור וגם בבעית הסיגנל ומנגנון הבקרה והמשוב. נרצה להסדיר ביוץ, להוריד רמות LH ואחד הצמחים העיקריים הוא שיח אברהם Vitex, משפיע על רמות דופאמין, משפר סירקולציה ובעיות זרימת דם בשחלות, מנרמל הפרשת LH ומשפיע על עודף אנדרוגנים ומוריד LH- מווסת ומוריד פרולקטין.

צמחים כמו Dang Gui, Bai Shao, Chuan Xiong, Dan Shen. אפשרת לבנות אסטרוגן, סויה, כוהש שחור, בעיות פרוסטטה, אפשר לעלות אבץ או לצרוך דקל ננסי, פיגאום אפיקנו, שורש אורטיקה, פרמיקסון. לשפר את מצב בלוטת התריס, לתת חומרי מוצא כמו תירוזין, חומצת אמינו, אצות למינריה, סלניום ואגוזי ברזיל.

אפשר לשפר את ויסות הקורטיזול, לתת את הג'נסינג האמריקאי Xi Yang Shen שמרגיע ואת הג'נסינג הסיבירי (Wu Jia Pi), גלצריזה (Gan Cao).

למצב של היפר של הבלוטה אין כל כך טיפול יעיל, אפשר להוסיף חומרים קושרי יוד, מעכבי ספיגה, סויה, סלט כרוביות, ליקופוס, לאונרוס, לדפיקות לב וטכיקרדיה Yi Mu Cao- זנב הארי. מאקה- Lipidium, Yin Yang Hua.

 

א.8. (Lymphatic WCT (Weak Connective Tissue- עין לימפתית רקמת חיבור חלשה:

הגדרה- עין עם המון חורים, מצב שהולך והחמיר ומצב העין הוא Hessien\Net, מצב של תת הפרשה הורמונלית עם קשר לדילדול של רקמת חיבור. סיבי העין נראים דלילים והם לא הולכים בכיוון רדיאלי, מצב של החמרה לעומת העין הקודמת עין רב בלוטית.

מבנה אישיות- אנשים לא יציבים, בעיות בדימוי עצמי, מאוד משתנים, נסחפים ונגררים. מבנה הגוף שלהם הוא עם מזודרם חלש ואקטודרם חזק- המוח נותן הוראות והגוף לא יכול לבצע כי הגוף חלש והמחשבה מפותחת. אנשים סוערים, שנמצאים "בקצוות", מאפיין הרבה אומנים.

יתכנו פתולוגיות כמו תסמונת ויליאמס- מצב של חוסר באלסטין, יש פגיעה ברקמות החיבור, יופיעו קצת הפרעות מנטליות, יתכן ויטו לנצל אותם כי הם נחשבים לאנשים מאוד תמימים "חסרי עמוד שדרה".

הפתולוגיות של רקמות חיבור- בעיות גדילה בשלבים מוקדמים, עקמת בעמוד שדרה, התפתחות לא טובה של מערכת השלד, רגליים לא יציבות, נקעים חוזרים, דלקות מפרקים, קושי מהחלמות פציעות, בלטים של דיסקים, היצרויות של מרווחים חולייתים, פריקות- פשוט אין עמידה לעומסים.

יתכנו פגיעות ברקמות דם- טחורים, צניחת איברים, ורידים בולטים וכל פגיעות בשכבת המזודרם- כל הרקמות התמך- עצם, דם, שרירים חלשים.

אצל נשים יש דחיפות במתן שתן ואצל גברים יש כפיפות ושמיטה של הגב ושרירי הליבה, יופיעו הרבה בקעים והרניות.

יכולות להתפתח מ-2 בעיות מרכזיות: כל מרכיב שדורש יצור בגוף יש לו 2 חלקים- האחד הסיגנל- לתת את ההוראה לבניה\ ליצור סיבים והחלק השני הוא החומר גלם- חומר מוצא לבניה.

לכן נראה פחות הפרשת הורמונים. רקמות החיבור עוברות פירוק יותר מואץ, יופיע אוסטאופרוזיס, הזדקנות עור וכלי דם. אלו אנשים שלא אוכלים מספיק או שלא מעכלים טוב. כשחסר חלבון רקמות החיבור נחלשות, יגיע דחיפות במתן שתן, נשירת שיער וכ'.

המלצות טיפול- תהיה לחזק את רקמות החיבור, להוריד אוכל ג'אנק ולאכול אוכל יותר מזין (העין יכולה להופיע בקלות אצל צמחונים\ טבעונים), לא נמליץ על פעילות גופנית אגריסיבית (מרתון לא מתאים) אלא יותר בנייה, פילאסטיס, לאכול הרבה ביצים, טופו, אוכל עשיר במינרלים, קוטג' וטונה, להוסיף אבץ. להגביר אוכל לשרירים- לאוצין, איזולאוצין, ו-ואלין, פרולין וליזין (חומצות אמינו שבונים קולגן) ויטמני C, גמבה אדומה.

יתכן חוסר בגופרית- מפריע ליצור נוזל סינוביאלי (נוזלי מפרקים), תרכובות גופרתיות לבנות מטריקס. חשוב מגיל צעיר להגדיר חומר מוצא- סידן לעצמות, סידן פוספט, להגביר תאבון.

אלו עיניים יותר "אדרנליניות"- שורפות יותר, מפרקות יותר, צריך לשפר ולהגביר עיכול- במיוחד אצל ילדים- סירופ Acorus Calomus.

אסטרטגיה נוספת היא להגביר פקטור גדילה- כלורלה, אם יש בעיות אסטורגן\ טסטסטורון- לתת פיטואסטרוגנים- סויה, חלב מגרה GH- טוב לגיל ההתבגרות ורע לגיל המעבר. לשים לב להפרעות אכילה אצל ילדים\ מתבגרים- יכול להשפיע לטווח ארוך.

 

א.9. Lymphatic Immunopathologic- עין לימפתית פתולוגית חיסונית:

הגדרה- מצב של החמרה של רקמות חיבור חלשות, עין עם חורים מסוג Net, כבר רואים את השחור בתוך החורים (בגלל הפגמנט האחורי PPE), הסיבים עוד יותר דלילים.

המזודרם וכל מערך מח העצם פגוע.

מבנה אישיות- דומה למערך האישיות של העין הקודמת- Weak Connective Tissue- עין לימפתית עם רקמת חיבור חלשה.

העין הלימפתית כבר "מקולקלת, היא לא מייצרת תגובה חיסונית או שמייצרת תגובה שלא מתאימה.

רקמות החיבור והתמך נראים חלשים, מח העצם (מקור התאים האדומים והלבנים) לא מגיב טוב לזיהומים בגלל חולשת המזודרם.

הם ילדים ואנשים שכל הזמן חולים, תגובה חיסונית ירודה, נכנסים ויוצאים מבתי חולים, כל הזמן לוקחים אנטיביוטיקות, זיהום מחיידקים אופרטוניסטים, יהיו סימנים של הרפסים ומחלות כמו מונו ולוקח להם הרבה זמן להתגבר ממחלות.

המלצות טיפול- תהיה לחזק את מערכת החיסון, את מערך ההכפלה של התאים ונצטרך חומר גלם כמו ברזל ו- B12, צמחים אנטי זיהומים, נרצה לתת בזמן התקף ולא כל הזמן כדי שלא תתפתח עמידות.

צמחים כמו Tecoma, אוני דה גטו, אסטרגלוס+ אנג'ליקה (Huang Qi+ Dang Gui), מזון מאוד עשיר, דבש מעושר, אסאי, גוג'י ברי, כבד של דגים, אצות, כבד בקר לא מפוטם, לשון וסלמון.

 

א.10. Lymphatic Carbonitrogen- עין לימפתית "חנקנית-חמצנית":

הגדרה- המאפיין המרכזי שלה הוא צבע שונה במרכז- הטרוכומיה מרכזית בצבע צהוב-כתום-חום, כל המרכז שונה מהעין. היא נקראת גם עין "לימפתית עיכולית", הכי קרובה למשפחה הבילארית. הצבע הכתום מכוון אותנו להסתכל על משק האינסולין (כמו שהצבע הלבן מכוון אותנו להיסטמין ולדלקת).

מבנה אישיות- אלו אנשים שחייבים תקשורת, להיות במרכז, אובססיבים לקשרים, חייבים אינטראקציה, לא יכולים להיות לבד אבל גם טובים ביצירת קשרים (נמצא בהרבה מהאנשים עם עיניים כאלו שקרנים), יכולים להיות מניפולטיבים.

הנטיות הפתולוגיות שלהם ינבעו מפתלוגויות של מערכת העיכול- קרובה מאוד לעיניים בילאריות, שהאיברים שסובלים הם קשורים לשכבת האנדודרם- צינור עיכול, לבלב, כבד, כיס מרה וכליות.

הפתלוגיות של עין הטרוכמית מרכזית מראה על בעיות בהפרשה או יצירה בתפקוד הלבלב, תת ההפרשה של אנזימי עיכול ופתלוגיות שיכולות להיות קשורות ל-2 חלקים: או שהאדם אוכל יותר מדי ולא מפרק כמו שצריך או שהוא אוכל בסדר ולא מסוגל להפריש והתוצאה היא אותו דבר- ריבוי שאריות במעי והשארית מצמיחה יותר פלורה פתוגנית וחיידקי מעיים שמפריעים לעיכול.

הם אנשים שסובלים מהבטן- גזים אחרי אוכל, שילשול ועצירות לסירוגין (בעיות מקומיות) וגם כאבי ראש, אקנה, עור יבש (בעיות מערכתיות).

יתכנו 2 סוגי פתולוגיות עיקריות:

סוג 1: הקרבון- הפחמן, יגרום לתוצרי תסיסה של סוגרים- יופיעו כזים, נפיחות בטניות (פירוק הפחמימות בתנאים אנאירוביים), תהליכים מטבוליים שלא מפרקים את הפחמנים. יכולה להיווצר עודף תאית (רב סוכר שלא מפורק) או שיהיה עודף עמינלים שלא נספג או מפורק. מרכיב חנקני מקורו מחלבון לא מעוכל (לא עובר תסיסה אלא רקבון). בעיות העיכול יכולות לנבוע מפטריות\ חיידקים שמשפיעים על הויסות וגורמות לא להרגיש טוב ולצורך במתוק.

סוג 2: יותר קשור לפתולוגיות סיסטמיות- אנשים שאוכלים סטייק בלילה וקמים עם כאב ראש, יתכנו בעיות כמו עור יבש, אקנה, כאבי ראש, ריח רע וחזק וכ'. מקורם מפטריות שגדלות במעיים ומשפיעיות על אישיות האדם, אפילו יש קשר בין החיידקים במעיים לבין אוטיזם ופתלוגיות שמשפיעות על התפתחות המוח. תינוקות שנולדים בניתוח קיסרי יותר חשופים לאוטיזם משום שהם לא עוברים בתעלת הלידה של האמא ואינם חשובים למיקרובים של האמא.

מקור הבעיות הם מתת הפרשה של עיכול או הפרשה לא תקינה. פחות קולטנים ללקטוז ואז יופיעו כאבי בטן.

החיידקים בסוף המעיים הם הקשוחים יותר שנמצאים במעי הגס- יודעים לנצל את השאריות של מה שנשאר. תתכן הרבה לחות, ליחה, ריר בצואה.

יש מעט פעילות אנזימתית, נטייה לפתח פלורה פתוגונית שתהיה קשורה לתסיסה ולריקבון.

המלצות טיפול- תהיה לשפר את מערך הפירוק או לשנות את הכמות והאיכות של המזון. כדאי לצרוך את החלבונים בשעות הבוקר והצהריים ופחות בערב. נמליץ על חלבון קל לעיכול, מבושל, מפורק מכנית (קציצות, ביצים, דגים וכ').

לא לאכול ארוחות כבדות, פחות עמילנים, קטניות וחלבון, במיוחד בארוחות הערב. לא לאכול סלט קר אלא אוכל חם ומבושל. אפשר להמריץ עיכול ולהוסיף פרוטאזות, צמחים ממריצי עיכול, גניטינאה, לעשות ניקוי מעיים עם מלח אנגלי (לא מתאים למטופלים חלשים), טיפול פרוביוטי- להחמיץ ירקות, פטריית קומבוציון, מיצי ירקות- סלרי, פטרוזיליה, ניקוי כבד- לעזור לסנן פסולת. לא להמליץ על צומות- שמגבירים יציאת אבני מרה, יתכנו גם אבנים בכליות שמקורם עיכוליות. 

 

א.11. Lymphatic Psoric- עין לימפתית פסורית (גרד):

* סוג של עין שיכולה להופיע בכל המשפחות.

הגדרה- הופעה של כתמים על העין. אחד הסימנים שבפירוש מצטבר עם השנים והגיל על העין.

כשמדברים על פסורה מדברים על הצטברות של פסולת.

מבנה אישיות- אנשים מאוד אנליטים, ויזואלים מאוד, אוהבים פרטים, נהנים פחות ממוזיקה אלא ממראה הרמוני. יותר מנתחים רגשות מאשר חווים אותם. אוהבים תכנון מדוייק. יש נטיה לעצירות רגשות- לא חווים אלא מנתחים. אנשים מאוד מוגדרים, מאובחנים, משתמשים בטייטלים.

היא עין של אגירת פסולת. נוכל לראות עצירויות, אבני מרה, כליות, בעיות עור (הפסולת לא יודעת מאיפה לצאת)- נראה אקנה, פסוראזיס.

הכבד ומערכות הלימפה והדם לא עושות את העבודה כמו שצריך, ניקוז הלימפה ירוד. ישנם כל מיני שברי תאים שמורים לצאת מהתא ולעבור סינון.

החומר שנתקע רוצה לשאוף לדיפוזיה ושהחומר יתפזר שווה בדם. אם הוא בריכוז גבוה הוא לא יצליח לעבור.

הבעיות מתחילות בפתלוגיות באיברי הסינון השונים- כבד, כליות, מעיים. יש שאריות נקלאוטידים, חומצות שומן שלא עוברים סינון ונשארים ברקמות. נראה הרבה נזלות כרוניות, מערכת מרוגשת ומקור הפסולת הוא פנימי.

נראה אנשים עם עור שמן (הפסולת לא יוצאת והיא מצטברת במקום אחר), נראה בעיקר עצירות וכבד שומני, אקזמות, הזעות יתר, חוסר סדירות ברמת האנרגיה (עייפות שמגיעה מפסולת)- מרגישים כובד. יש מאמץ של הגוף להגיע להומאוסטזיס. הרבה פסולת שומנים שאי אפשר לצמד אותה למרה, יכולה להגרם מפסולת שגם לא קשורה לעיכול אלא לעשן, זיהום, אלכוהול וכ'.

הרבה מטופלים שיגיעו עם סינדרומי איקס- יתר לחץ דם וסוכרת.

המלצות טיפול- בצורך להגביר נוגדי חימצון- גם בשביל הכבד וגם בשביל הפסולת הבין תאית (דבר תקוע נוטה להתחמצן ולהגיב לסביבה). נרצה להוסיף מנקי כבד או מגברי מטבוליזים בכבד. מינרלים כמו כרום, מנגן, תורמי מטיל (כולין, ליציטין, בטאין- חומרים מתחלבים) שעוזרים להפריש פסולת רעילה מהגוף כמו שומנים. תרכובות גופריות מנקות כמו ליצין, מי שושנים, אירית, בצל, שום, סילבום- גדילן מצוי, שכיזנדרה.

נרצה לנקות לימפה (גם פעילות גופנית תעזור), גאליום ופיטולקה (מגבירי סינון), מנקי דם כמו טריפוליום, קלנדולה.

להוריד אוכל עם שומן רבוי ושומן טראנס, לא להוסיף אם יש בעיה לפנות.

נרצה לנקות את המערכות (כבד, דם, לימפה)- תזונה מאוד דלה, מעט שומן וחלבון (ניקוי אורז ומש).

קשורה למערך הסינון וההפרשה, עם הרבה שומות בעור, השכבה מתחת לעור שסובלת משומן, יהיו הרבה מחלות עור, אקנה, פסוראזיס, בעיות בחילוף חומרים, בעיות באנזימי הכבד והלבלב.

מאופיינת בהרבה זיהומים.

ב. משפחה שנייה- עיניים המטוג'ניות:

נגזר מהמילה Heme= דם.

הפתלוגיות הקשורות בעיניים אלו מקורן מהדם.

יש כמות של פיגמנט על הסיבים שמסתירה אותם. לכן לא נוכל לראות את מצב הסיב והזדקנות, אבל עין המטוג'נית יכולה להצהיב וזה נותן לנו כבר מדד אחר.

כשמדברים על אופי הפתלוגיות אנחנו יכולים להתייחס בעיקר ל-2 בעיות עיקריות: האחת היא בזרימת דם- סירקולציה והשנייה היא בדיסקרזיה- חוסר איזון וליקויים בהרכיב הדם.

הדם בנוי מ-55% מנוזל פלזמה (חלק מסיס בדם) ו45% הוא החלק התאי- שורת הדם. יתכן ונראה הפרעות בשני המרכיבים.

בניגוד לעין הלימפתית בו ה-PH נוטה להיות חומצי, בעין המטוג'ני ה-PH נוטה להיות בסיסי ואם בלימפתיים יש עודף פעילות של לוייקוציטים ושל מערכת החיסון אצל ההמטוג'נים תהיה נטיה ללוייקופניה (ספירה נמוכה של תאים לבנים), התגובה החיסונית יותר איטית אבל גם פחות משוגעת. (יש עמידות פחות טובה לזיהומים- לאורך ההיסטוריה שבטים ותרבויות שנכחדו מהעולם היו בעלי עיניים המטוג'ניות- בני שבט המאיה וכ'). באופן מחקרי לעדות כמו תימנים, הודים ואפריקאים יש ספירת תאי דם לבנים נמוכה- הם מוסיפים הרבה חריף לאוכל, גם הורג חיידקים וגם מעודד זרימת דם.

תתכן ותופיע להמטוג'נים בעיות בתת קרישיות או בקרישיות יתר (הפרעה במגנוני ופקטורי הקרישה), בעיות סירקולציה ובעיות זרימת דם לפריפריה (כמו מחלת רנו), אצל נשים יתכנו קרישים במחזור, לעומת זאת תתכן שורם דם אדומה כמו פוליצטמיה, טסיות גדולות, נטיה למרכיבים בתאי הדם שיגרמו לדם סמיך יותר.

לעין המטוגנית יתכנו אלרגיות שמקורן מהדם לעומת עין לימפתית שהאלרגיה מגיעה מנסיון של מערכת החיסון להגן.

PH בסיסי יכול לגרום לבעיות בעיכול, קושי לפרק ולעכל יותר מה שעושה נטיה לנפיחויות וגזים.

תהיה נטיה למחלות שקטות כמו יתר לחץ דם, אוטמים, כולסטרול ושאר בעיות הקשורות לסירקולציה.

תתכן היפרטרופיה של הכבד וכבד מוגדל- הרבה דם נכנס לכבד ופחת דם יוצא (בגלל הפרעות העיכול), נראה יתר פעילות פאראסימטית- בונים יותר, משמינים, אוגרים שומנים בדם.

יתכנו גם פתולוגיות הקשורות לכלי הדם עצמם כמו טחורים או דליות.

מבנה האישיות הכולל שלהם הוא בעיה עם היכולת בלהתמקד בדבר אחד, מנסים לעשות כמה שיותר דברים במקביל (כמו הרצון לפזר את הדם וכך גם את הפעילות). הם פחות תגובתיים אבל אוגרים ואוגרים ואז מתפרצים.

בעלי חוסר יכולת הסתגלות- אדפטציה, שינוי באקלים, מקום, סביבה יכולים לגרום לילדים לבעיות התנהגות, בעיות שתן בגן עקב מעבר וכ'.

בהפעלה של המערכת הסימפטית, כשצריך להחליט לקבל החלטות ולאן צריך לנתב את הדם ואת המשאבים. כשחם חם להם מאוד, כשקר אז קר להם מאוד.

יש במשפחה זו, "8 שמות פרטיים".

 

ב.1. Pure Hematogenic- עין המטוג'נית טהורה:

הגדרה- לא ניתן לראות את סיבי הקולגן בסטרומה בגלל שכבת פגמנט המלנין, לעיתים נוכל לראות קצת טבעות היקפיות ונצטרך הרבה אור כדי לראות פנימה.

מבנה אישיות- אנשים מפוזרים, בעלי קושי הוצאה לפועל, נוטים לאגור ולא תגובתיים אבל כשמגיע הקש ששובר את גב הגמל הם מתפרצים. קושי בסיום דברים ומאוד פזרנים.

מסלול המחלה אצל המטוג'נים הוא בעיות עיכול, כאבי בטן, קושי לפרק חלבון בגלל ה-PH הבסיסי, יתכנו הרבה קלקולי קיבה, יש אפשרות להכנסת פתוגנים למערכת העיכול. בהרבה תרבויות המטוג'ניות אוכלים אוכל חריף, מתובל כדי להוריד את רמת ה-PH (להעלות חומציות ולעזור לעכל). תהיה נטיה לפתולוגיות דם-  חוסר איזון של שומני דם, היפר או דיס ליפידמיה. נטיה לפסולת בדם, בעיות איזון במשק הסוכר. קור, יובש ובעיות קרדיוווסקולריות- תהיה נטיה למחלות שקטות , לחץ דם גבוה, התקפי לב, סכרת הם לא ישימו לב ולכן צריך להיות במעקב.

המלצות טיפול- תהיה להגביר את הסיבים התזונתיים, להגביר פריסטלטיקה, להוריד חומרים משמרים, להוריד סוכר ושומן רווי כי תהיה נטיה לצבור שומן בדם וקושי לפרק.

נרצה להגביר הפרשות של הכבד, כיס המרה והקיבה.

נגביר סירקולציה של זרימת דם- תה צאי מאסלה, אוכל ארומטי, ג'ינג'ר, הל וקינמון.

נחשוב להוסיף מגנזיום, נרצה להרפות שרירים חלקים בדופן כלי הדם, נמליץ על תזונה קלה לעיכול ואם יש ארוחה מורכבת אז נמליץ אותה בבוקר בשיא אנזימי העיכול.

הם צריכים פעילות אירובית. נרצה לנקות את הפסולת שהצטברה בדם, נראה שהכבד קצת מוגדל וגדוש- מלא בדם אפשר לתת רוזמרין- גם מנקה כבד וגם מגביר סירקוציה. נמליץ על ג'ינג'ר ושום.

 

ב.2. Hematogenic Larvatetanic\ Anxiety- עין המטוג'נית מכווצת תמיד, חרדתית:

הגדרה- עין יש בה טבעות הקיפיות וחריצים רדיאלים (כמו גלגלי אופניים).

מבנה אישיות- נחשבת גם לעין המטוג'נית עצבית (דומה לעין הנוירוג'ניק הלימפתית- עם ביטוי שונה). עין שמראה על דריכות גבוה, אנשים אמיביציונים, בעלי מוטיבציה רבה, פרפקטציוניסטים, מנסים להספיק הכל ושיהיה מושלם (חלק ממנגנון הישרדות). לא סומכים על אנשים אחרים, מכורים לעבודה, עושים הכל לבד.

מאוד קנאים לטריטוריה וצריכים ספייס, צריכים אוויר וכל הזמן יחפשו דרכי מילוט, יושבים ליד הדלת, נכנסים לחסר שקט במקומות הומי אדם ומקומות סגורים. התחושה שאין לברוח, שהם כלואים גורמת להם לתחושת מחנק. לא ילבשו סוודרי גולף.

בעלי נטיה להתמכרות, לריגושים, לאדרנלין כמו סמים, הימורים (או מהצורך לחוות, או מתחושת השחרור וההרפיה לאחר השגת המטרה). עין של התמכרויות והפרעות אכילה.

 חשוב להם מאוד הזמן שלהם– ולכן יבואו לטיפול כשהמצב שלהם כבר קשה, מצב שמפריע להם להשיג את היעדים. כשירגישו שהגוף לא מגיב ל-מה שהם רוצים ואז הם יכנסו לפאניקה.

מאוד נוקשים עם עצמם, רוצים להביא את עצמם לקצה והם יכולים ליפול- יביא להפרעות נוירולוגיות וזרימה.

החושים שלהם מאוד חדים, רגישים לריחות, למקומות בלי אויר, מאוד חדים, יש יתר בקרה על הסינון ולכן יש מחשבה מאוד מהירה אבל פחות מרוכזת. מתישהו יגיעו להתשה וינסו לפצות על זה עם עוד סטימולנטים- קפה, סיגריה, רד בול.

מבחינת מסלול המחלה, אחד המאפיינים הבולטים הוא סומטיזציה של הרבה סטרס. הפרעות נוירו ווסקולריות ועצבי שריר. הגוף מבטא את המתח בהפרעות כמו מעי רגיז, חריקת שיניים, בעיות שלד- צוואר תפוס, גב כואב, מגרנות (הגוף מחפש פריקה של מתח והוא פורק את זה בכיווץ שרירים). יתכנו פלפליטציות, טכיקרדיה, אנגינה פקטוריס, תעוקת חזה ואין ממצא פתלוגי אלא קשור לרמות מתח.

יתכנו בעיות של יתר לחץ דם, מטופלים אפילפטים, מערכת עצבים מאוד מרוגשת ומה שבא לידי ביטוי זה הספאזם בשרירים (השריר עצמו מתכווץ- מעיים, רחם), כאבי מחזור, התקפות חרדה, התמוטטויות עצבים, היסטריה, התקפי פאניקה, הרבה נימולים, הרדמויות גפיים, התפסויות של שרירים- צוואר\ כתף- וכשמהגבלות האלו לא נותנות להם להמשיך הם באים לטיפול.

הבסיס של החרדה והפאניקה הוא התחושה שהם לא ישרדו, שהם ישארו תקועים וקפואים ויכולת התגובה שלהם לעומס יורדת.

הביטוי הוא סומטי- לא מודעים למחשבות שלהם למרות שנראה הרבה מקרי סטרס והבעיה היא חוסר פריקה והביטוי הוא בהפרעות עצב-שריר, יהיו הרבה מחשבות (איך לכבוש את היעד הבא), התפסויות של שרירים עד שיתחילו ההתקפי חרדה. הרבה סימני OCD, הפרעה טורדנית כפייתית- בעיה גדולה בלהיות נוכח כאן ועכשיו, ב- Being.

המלצות טיפול- מתחלקת ללפני ההתקף חרדה הראשון ולאחריו. ננסה למנוע את ההתקף למרות שלפעמים מצב כזה קשה ודרמטי יכול לחולל את השינוי בחייהם ולהביא להם מודעות למצב ולקחת קצת אויר לנשימה. אחרי התקף חרדה האדם הוא כבר לא אותו אדם- הוא משנה תפיסה מנטלית, מנסה להרגיע את עצמו (הוא כבר חווה), האמון שלו בעצמו וביכולת לעשות את מה שעשה יורדת, מרגיש אובדן שליטה וננסה למנוע את ההתקפים הבאים.

אפשר להמליץ על טיפול CBT טיפול התנהגותי קוגנטיבי לאמן את עצמך מבחינת מנטלית ופיזית. לשים את הדברים בפרופורציה, לשים לב לכאן ועכשיו.

הם תמיד שואלים 2 שאלות- למה זה קרה לי, ומתי אני אחזור לתפקד? צריך להכווין אותם להבנה, שלרדוף כל הזמן אחרי הדבר הבא לא מביא לאושר.

נרצה למתן תנודיות ודריכות, הרדיפה העיקרית אחרי יעדים גורמת לאדם לפספס את ההווה- הכאן ועכשיו, מחשבות תמידיות של מה יהיה ומה עם המטרה הבאה תביא להתשה וחוסר תחושת נוחות ובטחון.

נרצה למתן את אורח החיים לפחות באספקט המטבולי, להקדים ארוחות לנפילות- לאכול לפי זמנים. להוריד סטימולנטים, להוריד אינדקס גלוקומי, לראות שהסוכר, נוטריינטים והברזל יציבים.

יגיעו עם הרבה בולמסים- אחרי שלא אכלו כל היום מגיעים לבית אחרי העבודה אוכלים ארוחה גדולה ועולים במשקל. נרצה לעזור להם לווסת ולהתמודד עם העמוס שלהם בחיים.

הם צריכים את התוצאות של הטיפולים באופן מידי, פחות סבלניים כי הם צריכים את היכולות שלהם חזרה- לכן הטיפול יהיה אגריסיבי- דרך אדפטוגנים.

נוסיף להם מגנזיום, ויטמני B מכל המשפחה, חומצה פולית, ברזל, חומרי מרפה שרירים כמו Escholiza California, Balota Nigra, Vibrana Prunifolim, סימיספוגה, צמצום השימוש בסטימולנטים וקפה כשהם מנסים לדחוף את הגוף שלהם לקצה.

צמחים אדפוטגנים נוספים הם הג'ינסינג הסיבירי (Ci Wu Jia) כשאין בעיות שינה, ואם יש בעיות שינה אז אפשר את הג'ינסינג האמריקאי Xi Yang Shen.

פיברומיאלגיה מאוד נפוצה לעין הזאת- סטרס וספאזם של השרירים. צריכים הרבה מאוד פעילות גופנית אינטנסיבית ואירובית, אנשי הייטק שמכווצים מול מחשב, נמליץ על שחייה בסביבה שקטה עם פחות גירויים, הם לומדים טוב בלילה (כשהם לבד עם המנורה).

חשוב להסביר להם שהם משלמים מחיר לאורך חיים הזה, צריך לבדוק איתם את רמת האלקטרוליטים בגלל העמוס, ננסה להחזיר אותם למוטב.

אוכל שיהיה להם טוב הוא בשר חזה (הודו) שמאוד מרגיע ומחזק, טרפטיפן, פחמימות מורכבות כמו דגנים, שורשים, שיבולת שועל. חלבון בבוקר.

 

ב.3. Hematogenic Lipemic- עין המטוג'נית שומנית:

הגדרה- טבעת לבנה\ אפורה מבריקה או מט (משקע שומני) באיזור הלימבוס- היקף הקשתית.

מבנה אישיות- אנשים מאוד עקשנים, נוקשים, עם חוסר סבלנות לשינויים, חסרי גמישות לתפיסות חדשות (כמו שכלי הדם מאבדים מהאלסטיות והגמישות), מאוד שמרניים. מזכיר מאוד את מבנה האישיות של העין הליפמתית השומנית אך משום כאן יש פחות תאי דם לבנים (שמפנים את הפסולת).

מסלול המחלה- נטיה לבעיות בשקיעה בכלי הדם ובמרכיבי הדם, לרוב יהיה דיסליפידמיה ויצירת משקעים. זוהי השלכה מאוד מערכתית, בעיות בזרימת דם למוח- יותר דיכאון, בעיות ריכוז, מחלות לב, התקפי לב, כאבי מפרקים ונימולים על רקע זרימת דם, היפרליפדמיה- ריבוי שומנים בדם או דיסליפידמיה- חוסר איזון של השומנים. יופיעו פתלוגיות בגלל זרימת דם לקויה. בגלל חוסר האתגור למוח יש ירידה בתפקוד, חוסר הגמישות המנטלית מחמירה ויש ירידה במוטיבציה, חוסר יכולת להשתמש בטכנולוגיות חדשות ולכן צריך לתמוך בהם כדי לעכב דמנציה ולהמליץ על תשחחצים, אמצעים טכנולוגיים, לימוד שפות, יצירת קשרים חברתיים וכ'.

המלצות טיפול- הם להמריץ ולהגביר סירקולציה וזרימת דם, לתת חומרים סירקולטורים כמו רזרבטול, פגמנטים אדומים וסגולים כמו שיש ביין ורימונים, שום, ג'ינג'ר, ג'ינקו בילובה, וינקה מיינור, Chuan Xiong, רוזמרין.

נרצה להוריד שומנים, גם מדפנות הכלים וגם מהתזונה, נחשוב על היצרות כלי הדם.

עין לימפית לא מגביה טוב לתרופות של לחץ דם- האנדותל לא מאפשר הרפיה, יכול לגרום להשתחררות של קריש.

יתכנו מעבר למשקעי הכולסטרול גם משקעי סידן- נברר על אוסטאופרוזיס, יכולות לגרום להסתיידות, נמליץ על פוליגנום, יין אדום ואנזים Q10 שמונע חיצון, תהליכי טרשת ודלקת של חומצת שומן.

 

ב.4. Hematogenic Psoric- עין המטוג'נית פסורית:

הגדרה- נוכחות של פסורות על גבי הקשתית.

מבנה אישיות- אנשים שלא חווים את הרגשות, מנתחים כל דבר, אנשים אנליטים שאוהבים הגדרות, "אנשי אונה שמאלית" עצורים מאוד ומפנימים רגשות.

מסלול המחלה- ההפרעות העיקריות יהיו מחלות עור שמקורן עיכוליות (שנובעות מבפנים), מצב של חוסר ניקיון של הדם עקב בעייתיות באיברים המסננים (כבד, כליות, מעיים) עיכול לא תקין, עציריות, מחלות מעיים, כבד שומני וזרימת דם לקויה.

יתכנו אבני מרה\ כליות, הצטברויות מתחת לעור, שומות, גושי שומן מתחת לעור, אקזמה (דם לא נקי), דלקות בשתן, פטרת, שגשוג יתר של חיידקים, פסוראזיס, ליפומות. הצטברות הפסולת גורמת לדחיפה ויוצרת חוסר איזון ושגשוג תאיים- גידולים שפירים, שחלות פוליציסטיות, מיומות.

המלצות טיפול- נרצה לנקות דם, להגביר ניטרול רעלנים בכבד והגברת הסינון בכליות- עשב חיטה, אורטיקה, סרפד, נקיונות מיצים, הרבה כלורופיל (ירקות, תלתן אדום), שכיזנדרה, סילבום, שיבה.

נרצה להגביר פריסטלטיקה, יציאות תקינות, הוצאת טוקסינים של חיידקים, פסולת מתרופות, קליפת אלוורה, קארי.

נמליץ על הפחתת אוכל מעובד- חומרים משמרים, שומן טראנס, שומן רווי- לא להוסיף על הפסולת.

ב.5. Hematogenic Sycotic- עין המטוג'נית סיקוטית:

הגדרה- עין סיקוטית היא עין שיש בה כתם שחור, של זפת. החמרה של פסורה. צריך להפריש את הפסולת והרעלים שהצטברו. העין מראה שיש פסולת שהמוח סגר בפנים, שהאיברים המפרישים לא מבצעים את פעילותם כמו שצריך. סיקוזה היא מצב של השהייה מאוד ארוכה (פסורות הן בהירות יותר) עד שהיא כרונית ומרוכזת והיא מגיעה לצבע שחור.

מבנה האישיות- אנשים עם תקיעות מנטלית, אובססיביים ועוצרים את הכל בפנים, לכודים במחשבות של עצמם ויש חוסר יכולת להגיע למימוש- ביקורת עצמית, אכילה עצמית, חוסר סיפוק, אנשים מאוד מופנמים ועצורים, אוגרים פסולת נפשית, בעלי קושי לשחרר ולא משתפים.

אגירת הפסולת הפיזית תתבטא באגירת נוזלים, גידולים שפירים, בלוטות, ציסטות, פוליפים, אנגיומות (כיסים סגורים של דם), שומות, עצירות וכ'.

מסלול המחלה-  מערכת הפינוי והמחזור של הגוף (בעיקר של הכבד) נעצרת ונחלשה. ההשלכות הם ריאקציה על הסביבה בגוף שנוצרת מאוד רבויה ברדיקלים. הגוף מנסה לפנות והדרך ההעיקרית היא לפרק את ההצטברויות בגוף ונוצרים רידיקלים חופשיים. נשארים תקועים עם חומר- שומנים שלא יכולים לעבור התמרה ועם ההצטברות אין אפשרות להשתמש בהם וההשלכות שלהם קבועות.

המלצות טיפול- תמיד נרצה לשפר את מערך הפנוי, הנוכחות הקבועה של פסולת לא מתפנה ויוצרת התקפה קבועה של רדיקלים עם השנים ויש חשש להתמרה סרטנית של תאים- בגלל הניסיונות של הגוף לפנות, כל מערך עמידות הגוף נפגע הרדיקלים מעוררים אי יציבות ויכולים לפגוע בגרעינים של התאים. כשהנזק מספיק גדול לשנות את גרעיני התא אבל לא מספיק לתקוף אותו וכך יש הגברת יצור תאים- כל מערך ה- DNA משתנה. יש ניסיון יצור והמאשבים נפגעים ומתדלדלים.

(כדי שתיווצר התמרה סרטנית צריך שיהיה פגם באחד משני ממנגנוני הגנה של הגוף- האחד, שהגן P53 השייך לקבוצת ה"טומור סופרסור", מבקרים את התא של יגדל יותר מדי ויתפשט והשני, הפעלה קבועה של פורטואונקוגן שמונע מהתא לעבור הכפלות).

אסטרטגיית הטיפול שלנו תהיה להגביר את מערך הפינוי- לטפל בחומרים ובמרכיבים החיסוניים שאמורים לנטרל רדיקלים. וגם לטפל במנגנוני תיקון ה-DNA. לנסות להגן מפני הצטברות פסולת שיכולה לגרום למחלות כמו אפשטיין בר וירוס, פפילומה וירוס וכ' שדוחפים את התא לעשות הכפלות.

נוסיף מוצרים נוגדי חיצון, קובצת אנזימים מנטרלי רדיקלים שמונעים מהגוף להתערער, להוסיף מונעי מוטציה כמו גלוטדיון, מנגן, כרום, סילניום וכ'.

נשתמש באגוזים ובכבד עוף, נוגדי חימצון, פוליפנול, ויטמין C (מיץ רימונים מעולה), סילימרין, סילבום (שקושרים או מוצאים אלקטורנים), פיקנוגנול,Q10, בטא קורטן, ויטמני E,A, חומצות שומן בלתי רוויות כמו אומגה 3, דג סלמון, צריכה מוגברת של פירות, ירקות, סיבים.

גם סאונות- שגורמות להזעות ופינוי מהמעיים יכולים לעזור.

ישנה גם אסטרטגיה שניה- לעשות אימיונומודלציה- שינוי מבנה ותגובה למערכת החיסון- להגביר את המערכת שמטפלת במערכת הסרטנית ובהכפלת תאים שהם מערכת החיסון המולת שבה יש לימפוציטים מסוג T. ישנן פטריות כמו מאייטקי וקורדיספס שמגבירים את הפעלת ה- (NK (Natural Kiler הם מגבירים את ההצגה והזיהוי למערכת החיסונית.

זוהי שיטת אימונוטרפיה מודרנית. מחפשים את התא הספציפי שגורם לפגיעה ולעודד את הרגישות למערכת החיסון.

 

ב.6. Hematogenic Uric Acid- עין המטוג'נית דלקתית\חומצתית:

הגדרה- עין המטוג'נית עם משטחים חסרי פיגמנט- רואים טבעות בצבע צהוב- לבן. זאת עין חומצתית- דלקתית עם חומצת פסולת של פורינים (DNA). עין עם PH חומציות יתר, נוטה יותר לפירוק ויהיה אפשר לראות כבר סיבים באיזורים המחומצנים.

מבנה אישיות- אנשים טריטוריאלים, שומרים על הגבולות, קנאים לפרטיות, נוטים לעצבנות ואימפולסיביות, מתקשים לקבל תגובות של אחרים.

מסלול המחלה- נטיה לPH חומצי בדם וברקמות, מחלות פרקים כמו אוסטאוארוטריטיס, שחיקת מפרקים, גאוט, אקזמות, פסורואזיס, דלקות בשלפוחית שתן, אבנים בכליות, בעיות ראומטיות עם תוצרי לוואי, פסולת חנקנית, אוראה ויוריק אסיד.

נראה בעיות בסירקולצית דם עקב תפקוד לא בשיאו של הכבד.

קצב ההרס עולה על קצב הבניה לכן נצפה להרס מהר של הרקמה- רקמות חיבור (גידים, רצועות, כלי דם, עצמות).

המלצות טיפול- נרצה להוריד פורינים במזון, ולעודד בסיסיות- להוריד איברים פנימיים. להמליץ על עלים ירוקים, משתנים, עליים (מגבירים בסיסיות), ירקות מצליבים, קולרבי, לפת, צנון, חרדל, אורטיקה, סרפד. נוריד את האלכוהול.

אם יש כאבים אפשר להשתמש בבוסוויליה או בחלבלוב או Yan Hu Sou.

 

ב.7. Hematogenic Polyglandular- עין המטוג'נית פוליגלנדולר:

הגדרה- עין המטוגנית מרובת בלוטות (עלי כותרת סביב קו העטרה), מכוונת למגוון בעיות הורמונליות.

מבנה אישיות- אנשים מאוד אמוציונליים ותחושתיים, בעלי חוש שמיעה גבוה, חיים מהתרגשות להתרגשות, מעורבים מאוד ולכן גם מתעייפים מאוד. המערכת הסימפטטית עובדת. קו העטרה רחוק מהאישון.

מסלול המחלה- יש תנודתיות הורמונלית, ובעייות בזרימת דם כמו הפרעות מחזור, שינוי במצבי רוח וכ'

יתכנו בעיות פוריות שקשורות לזרימת דם, חוסר סדר של ביוץ שקשור לבעית סירקולציה וזרימת דם. המערכת האנדוקרינית מופרשת לתוך הדם והנשאים במערכת אצל המטוג'נים לא יציבים. יתכנו תת או יתר הפרשה של הורמונים מהיפופיזה והגעה לא תקינה של ההורמון ליעד עם בעיות משוב חיובי\שלילי. יהיו הפרעות ברמות האיזון החלבונים.

לקונות קטנות מראות על חוסר ויסות ולקנות גדולות על תת הפרשה. צריך להסתכל על כל המערך ההורמונלי.

מסלול ההיפותלמוס-> היפופיזה-> שחלה. בעין המטוג'נית יש תגובה שחלתית ירודה- יתכנו הפלות חוזרות, בעיות השרשה, עובי רירית הרחם דקה מאוד ומאפיינת זרימת דם ירודה.

מבחינת גברים יתכנו בעיות און בגלל הסירקולציה הלא טובה.

בעין כזו תתכן חוסר איזון של רמת סוכר בדם, הרבה תנודתיות ברמת הסוכר מה שמביא להשמנה, חוסר איזון הורמונלי בין קורטיזול לאינסולין מביא להיפו או היפר גליקמיה ותסמינים כמו נפילת סוכר, בעיות בשווי משקל.

המלצות טיפול- היא להמליץ על תזונה לפי זמנים ביום שתמנע את נפילות הסוכר, לשמור על מאגרי גליקן, חילבה מוריד רמות סוכר, נמלית על טריגונלה, גווארנה, גרסיניה. נמליץ על פעילות גופנית. נמנע כבד שומני- יש חוק שימור החומר, סוכר נכנס לגוף והולך לאנשהו (לרקמות), קפאין מגביר פירוק של רקמות שומן.

לשיפור זרימת הדם אפשר לתת רוזמרין, מרווה, Dan Shen, Dang Gui- אנג'ליקה, פיקנוגנול, L-Argnin.

 

ב.8. (Hematogen Wct (Weak Connective Tissue- עין המטוג'נית רקמת חיבור חלשה:

הגדרה- עין המטוג'נית מסוג של Net- חורים גדולים שכבר אפשר לראות דרכם סיבים שמכוסים פגמנט מלנין. לקונות וחורים גדולים מסביב לקו עטרה ובכל העין, חוסר ארגון משמעותי של הרקמה.

מבנה אישיות- אנשים עם דמיון רב ויצירתיות, לא מקורקעים.

מסלול המחלה- חולשה ובעיות ברקמות (שכבת המזודרם), השכבה העוברית שבונה את רקמות התמך והחיבור (גידים, רצועות, שרירים, עצמות, כלי דם) ובתוך עין המטוג'נית רקמות כלי הדם היא קריטית.

יופיעו צניחות איברים, כלי דם ובעיות ורידים, טחורים, כאב גב בגיל מוקדם, נקעים, פריקות של מפרקים.

יש דם סמיך שקשה לו לזרום ויהיו דליות והתנפחויות כלי דם, דפנות כלי הדם חלשות- האלסטין והקולגן חייבים להיות צפופים כדי לאפשר לדם לזרום ולדחוף אותו בכלי הדם והם חלשים.

המלצות טיפול- נרצה לתת תזונה והגברת פקטורי גדילה של הרקמות, להגביר חומר מוצא ואת הסיגנל לבנייה.

פעילות ספורטיבית מתונה בונה עצמות, לחזק רצפת אגן, הרבה חזרות עם מעט עומס, שחייה, אופניים מבלי להעמיס על המפרקים, ריצות קצרות עם הפסקות.

הגברת חומצת אמינו לשרירים- לאוצטין, חומצות אמינו מסועפות, ליזיאין לבניה של רקמות חיבור, ציסטאין+ כמות חלבון, ארגונין- לבעיות גדילה שקשורות להורמון הגדילה (GH), מעכבי קולגנוז- משמרי כלי דם, פיגמנטים אדומים, רזרבטול ביין, מיץ רימונים, אוכמניות ופירות יער.

להוריד ג'אנק פוד, להוסיף סופר פוד מאוד מרוכז- סרדינים, מזון מלכות, אגוזים, קשיו, עוגיות חלבון, Shu Di Huang.

 

ג. משפחה שלישית- עיניים בילאריות:

מבחינה מורפולוגית- עיניים בילאריות נקראות כך על שם ה"בייל" (מיצי מרה), או עין "מיקסית" (מעורבת), יש בה עירוב של 2 צבעים.

מאופיינת בהתרוכומיה (שינוי צבע) בקשתית, יכול להיות על סקטור (איזור) או במרכזה.

בניגוד לעיניים הלימפתיות, ששם רואים סיבים לבנים ובעיניים ההמטוגניות ששם לא רואים סיבים אבל יש פגמנט חום ברור, בעיניים הבילאריות רואים סיבים אבל הם לא לבנים\ אפורים, הם יראו בצבע ירוק, אגוז וכ'.

נקודת המפגש והקצוות יהיה עם העיניים ההמטוג'ניות המחומצנות ומהצד השני העין הלימפתית הקראבאניטרוג'נית עם ההטרוכומיה המרכזית.

אחד המאפיינים הבולטים בעין זו, הוא הקשר הפתולוגי לאנדודרם של העיכול ושל בלוטות העיכול (כבד, לבלב, כיס מרה, קיבה, תריסריון, מעי דק, מעי גס).

ישנה ירידה בהפרשה של אנזימי עיכול- עודף\חסר מיצי קיבה, חוסר הפרשת מרה, וכ' וכל אלו קשורים גם לאיברים חיצוניים (שמפרישים החוצה- מעיים) וגם למערך הפנימי (כבד- אנזימי כבד, ניקוי וסינון הדם).

פתולוגיות נפוצות שנראה תסיסה, תת הפרשה של אנזימי עיכול, כל בעיות הגסטרו- בחילות, הקאות, דלקות מעיים, חוסר איזון בפולרת המעיים, שילשולים, עודף פרוטאזות, חוסר עמילאזות וכ', עצירות ובגדול מערכת עיכול חלשה.

הבעיה בעין הבילארית היא סדר הפעלת האנזימים, יש המון פפסין אבל הגוף לא מגיע ל-PH תקין. התנאים בתוך המעיים לא אולטימטיבים לאנזים, האוכל לא יתעכל טוב ויגיע ישר ומרוכז למעי הגס. השינוי ב-PH גורם לחיידקים מסויימים לצמוח ולשנות את כל פלורת הקיבה.

יווצרו תגובות חיסוניות, דלקות, כאבי בטן, הפרעה לתפקוד האדם וכ'.

מה שמשפיע בעיקר הם תזונה, אנטיביוטיקה והורמונים. איזה אוכל אתה מציע לגוף שלך ונותן מצע לחייקים, אנטיביוטיקה יכולה להרוג את כל החיידקים ואז יכולה לגדול אוכלסיית חיידקים "רעים" שתפגע בתפקוד הגוף, היום במצבים קיצוניים משתילים צואה מבני משפחה כדי שלא יהיה נמק במעיים של אנשים עם תפקוד לקוי בכך שהחיידקים שיש בצואה עוזרים להפעיל מחדש את תפקוד המעי.

בהפרעות פלורה יופיעו גדילה של חיידקים, הפרעות אנזימתיות של מערכת העיכול, ביכולת לספוג ומה שאתה משאיר כמצע לחיידקים.

נראה בעיות במערך ניקיון הכבד וסינון הדם, מחזור של פסולת מטבולית, חוסר יכולת לפרק שומן רווי ומכל זה יתכנו מחלות כמו השמנה וסוכרת.

אספקט נוסף של הלבלב שהוא מתחלק לתפקידיו האקסוקרינים למעי- לסביבה החיצונית דרך צינור שמשותף עם דרכי המרה ויחד מגיעים למעי, איי לנגרהנס שמשחררים הורמונים (אינסולין וגלוקגון) ומווסתים את משק הסוכר וללבלב האנדקוריני שקשור למערך ההורמונים הדם.

 

ג.1. Bilary Pure- עין בילארית טהורה:

הגדרה- רואים סיבים (שהם לא לבנים) ויש התרוכומיה מרכזית. הסיבים הם בצבע צהוב, כתום חום.

מבנה אישיות- אנשים עם הרבה קונפליקטים, עם בעיות בהגדרה, מתלבטים הרבה, מתקשים ליישם, נתקעים וחסרי יכולת לקבל החלטה.

מסלול המחלה- פתולוגיות הקשורות למערכת העיכול עם בעיית הפרשה של הבלוטות (לבלב, כבד, מעיים), יופיעו שילשולים, עצירויות, נפיחויות, כאבי ראש\ מגרנות שמקורם ממערכת העיכול (אנשים שהולכים לאירוע ואוכלים סטייק בלילה וקמים עם כאב ראש), אבני כיס מרה, כאבי ראש טמפורלים ופרונטלים.

צבירת פסולת ברקמות כמו חומצה לקטית שגורמת לכבדות שרירים.

המלצות טיפול- נמליץ על צמצום כמויות השומן בתזונה- דורשים גם נוכחות מרה וגם נוכחות ליפאזות, אנשים עם בחילות ותחושה שתקוע להם. להוריד שומן טראנס, רווי, שתוקעים את מסלולי הפירוק.

נווסת את כמות הסיבים התזונתיים (זרעי פשתן, צ'יה, שמן המפ ושמנים קלים לפירוק) אם יש קושי בהתרוקנות נוסיף ואם יש יותר מדי נוריד, חשוב לאזן בכמות הנכונה.

להמליץ על אוכל מבושל ומפורק יותר, כמויות קטנות של חלבון, להמליץ על ניקוי אביב (אם הטופל לא חלש), להגביר סינון של הכבד עם סילבום, אנדוגרפוס, גדילן, שן ארי, ארטישוק וכ'.

 

ג.2. Bilary Polyglandular- עין בילארית פוליגלנדולר:

הגדרה- עין עם סיבים לא לבנים עם לקונות מסביב לקו העטרה.

מבנה אישיות- אנשים מאוד אמוציונליים, נוטים למצבי רוח משתנים, בעלי חוש שמיעה מאוד חזק ומפותח (יכולים לישון ולשמוע), לילדים כאלו יהיה קשה להיות ברעש חזק, הם מאוד לא יציבים בשגרה, רוצים לשנות והחליף כל הזמן, מראה על תנודתיות, מגיבים ומשתנים למה שקורה סביבם. מתרגשים ובוכים בקלות.

נטיות פתלוגיות- עין של פוליגלנדולר מראה על בעיות הורמונליות, חוסר הפרשה או פירוק לא טוב שלהם עם רמות גבוהות של אסטרוגן. כמובן בעיות עיכול עם נפיחות, עצירות, צריכים את מעורבות הכבד בנטרול של ההורמונים (הורמונים סטרואודלים עוברים פירוק בכבד)- יתכן ויופיעו בצקות, פיגמנטציה של העור, עצירות, אקנה, PMS (תופעות קדם וסת) וכ'

אצל גבר, כשאין פירוק תקין של הורמונים נראה גדילה שד. חוסר פירוק של קורטיזול שיגרום להיפר\היפוגליקמיה.

המלצות טיפול- נרצה להגביר את המנגנונים להתמודדות מטבוליזים של פסולת שומנים (לעזור לכבד לפרק את ההורמונים), להוסיף כרום, מנגן ולשפר מנגנון הפרשה על ידי מטילציה. להפריש דרך המרה עודפי פסולת כמו לציטין ובטאין.

 

ג.3. Bilary Psoric- עין בילארית פסורית:

הגדרה- עין עם סיבים לא לבנים והתרוכומיה עם נוכחות פסורות (הצטברות משקעים) על גבי הקשתית.

מבנה אישיות- אנשים מאוד עצורים רגשית, עודף ניתוחים לחוויות בחיים, רציונליים מאוד.

מסלול המחלה- הצטברות של פסולת בגוף- עצירות, נטיה לגידולים שפירים, לימפומות מתחת לעור, ציסטות, מיומות, שחלות פוליציסטיות, אקנה, כאבי ראש, כאבי בטן.

הפסולת השומנית יוצאת דרך העור במקום דרך המעי עם המרה (כשלאדם יש גרד לא מוסבר בגוף מיד בודקים בילורובין).

המלצות טיפול- נגביר את מנגנוני ההפרשה של הגוף, ניקוי מעיים, הגברת הפרשת מרה דרך צמחים כולורטים, סברה מרה- קליפת מרה, הגברת סיבים של פירות להסדרת היציאות, אפשר להוסיף פרוביוטיקיה, גדילן לניקוי כבד וניקוי הדם, להוסיף קלנדולה, טריפיליום, פטל שחור וכ'.

 

ג.4. Bilary Sycotic- עין בילארית סיקוטית:

הגדרה- החמרה של העין הקודמת. סיבים לא לבנים והתרוכומיה עם החמרה בהצטברות (סיקוטות במקום פסורות), כתמים של זפת על העין. מיקום הסיקוטה חשוב לאבחון.

מבנה אישיות- אנשים שנוטים לאובססיביות, חוסר יכולת לשחרר ולוותר, עצירות נפשית (כמו שצפוי העצירות הפיזית של הצואה).

מסלול המחלה- נטיה לסוגי סרטנים שונים, זיהומים כרוניים של הכבד (נראה עליה באנזימי כבד בבדיקות דם, וירוסי מעיים שמשפיעים על הכבד), הצטברויות של פסולת כרונית ברקמות עם אגירה, ציסטות, מיומות, פוליפים ושומות על העור.

דלקות כבד חוזרות שלא יודעים מה המקור שלהם, חולשת מערכת חיסון שלא מצליחה לטפל כבר בוירוסים עקשניים- הפטיטיס, אפשטיין בר, הרפסים, פפילומות ונוצרת דחיפה לתא לעשות חלוקה פגומה.

המלצות טיפול- נעודד תיקון של מערכות סינון, הפחתת עומס על המערכות ממקורות חיצוניים כמו תזונה, נשתמש בחומרים אנטי סרטניים (פטריות- מאייטקי, דרמטס, ריישי, קורדיספס), צמחים אנטיויראליים, נוגדי חימצון כמו לראה מקסיקנית.

להמליץ להמנע מאלכוהול.

 

ג.5. Bilary Larvatetanic- עין בילארית לארבהטטניק:

הגדרה- העין המאופיינת בגלגלי אופניים (טבעות היקפיות, חריצים רידיאלים)- רואים סיבים (לא לבנים).

מבנה אישיות- אנשים מתוחים, בסטרס כל הזמן, דרוכים, פרפקטציוניטסטים, נטיות לחרדתיות.

מסלול המחלה- עין של הפרעות אכילה, מאוד מאפיינת מעי רגיז, הסומוטוזציה של אנשים אלו היא במעיים. במצבי סטרס יהיו בחילות, הקאות, שילשולים ועצירות לסירוגין, מאפיינת אולקוסים. הסטרס מתבטא בשרירים.

הרבה בעיות עצביות, חריקות שיניים, מגרנות, כאבי שרירים, כאבי מחזור, כאבים חדים וממוקמים, הרפס זוסטר.

אופייני מאוד שיהיו בעיות רגשיות, חרדות, הפרעות שינה.

המלצות טיפול- להוריד את רמות הסטרס, להמליץ על פעילות ספורטיבית מתונה להרגיע את מערכת העצבים (שחיה, הליכה, ספורט). כמובן שנרצה לוסת את המעיים, להמליץ על ארוחות קטנות, לשמור על הומאוסטזיס לפני שתגיע הנפילה, לטפל בכאבים.

אפשר לחזק אנדופינים, להוסיף DLPA שמעלים מצב רוח לעצבנות ואי שקט, Xiao Yao San.

 

ג.6. Bilary Hydrogenoid- עין בילארית הידרוג'נואידית:

הגדרה- "מחרוזת פנינים" (נקודות לבנות\צהובות\ כתומות) בטבעת באיזור הלימבוס.

מבנה אישיות- אנשים שיש להם רגישות מוגברת לסביבה, למתחים, חשוב להם שלכולם יהיה טוב ושתהיה הרמוניה ורוגע מסביבם. רוצים לעזור אך פגיעים ורגישים, הם מחפשים את השלמות ויש נטיה לנצל אותם.

נטיות פתולוגיות- תגובת יתר חיסונית, אלרגיות, גירודים של העור, דלקות מעיים, רגישיות למזון. יופיעו בצקות, הצטברויות נוזלים.

חוסר נקיון של הדם שמפעיל אלרגיות.

המלצות טיפול- נמליץ על ארקטיום לפה, אוני דה גטו, אורטיקריה, פיטולקה אמריקנה, שכיזנדרה.

תזונה היפואלרגנית, שיפור עיכול חלבונים, הנעת נוזלים עם חומרים משתנים וסירקולטורים.

 

ג.7. (Bilary WCT (Weak Connective Tissue- עין בילארית רקמת חיבור חלשה:

הגדרה- עין של חורים. בילארית (סיבים לא לבנים) עם התרוכומיה וחורים בצורת רשת (סוג NET).

מבנה אישיות- אנשים עם דמיון רב ויצירתיות, לא מקורקעים ולא יציבים.

מסלול המחלה- רקמת חיבור חלשה (עצמות, כלי דם, רצועות, שרירים, גידים), נקעים, פריקות- כל בעיות המזודרם. כאבי גב מוקדמים, פריצות, טחורים וכ'.

המלצות טיפול- להגביר ספיגה טובה ופירוק של המזון כדי לייצר חומר גלם לבנייה, לתת חלובונים קלים לעיכול עם אנזימי עיכול, הגברת מפרקי חומציות, להוסיף חומרי מוצא לבניה, אוכל מלכות, מאכלים מחזקים, פרי אזדרכת, אמבליקה. הדגש בעין בילארית היא לשפר את הספיגה.

 

ג.8. Bilary Immunopathologic- עין בילארית אימיונופתולוגית:

הגדרה- חורים גדולים ברשתית מסוג רשת (Net), בעין של אימיונופתולוגית החורים עמוקים וכהים יותר משום שכבר אפשר לראות את הפגמנט.

מבנה אישיות- אנשים לא יציבים, בעיות בדימוי עצמי, מאוד משתנים, נסחפים ונגררים. מבנה הגוף שלהם הוא עם מזודרם חלש ואקטודרם חזק- המוח נותן הוראות והגוף לא יכול לבצע כי הגוף חלש והמחשבה מפותחת. אנשים סוערים, שנמצאים "בקצוות", מאפיין הרבה אומנים.

מסלול המחלה- החמרה של העין הקודמת. פגיעות ברקמות החיבור של שכבת המזודרם (רצועות, שירירים, גידים, כלי דם, עצמות). יכולת ריפוי חלשה, פגיעה במערכת החיסון, פגיעות של רקמות התמך והחיבור- שברים, נקעים, פריקות, טחורים.

המלצות טיפול- נרצה לתמוך במערכת החיסון שנפגעה והעלאת כמות תאי דם לבנים. לתת תזונה עטירת נוטריינטים וקלה לעיכול עם אנזימי עיכול, עידוד פקטורי גדילה, פטריות מחזקות ולחזק ולתמוך ברקמות החיבור.

 

ג.9. Bilary Lipemic- עין בילארית ליפמית:

הגדרה- טבעת עבה לבנה (משקעי שומן) על הלימבוס ובמרכז סיבים (לא לבנים) והתרוכומיה.

מבנה אישיות- אנשים מקובעים, מתקשים לקבל דעות חדשות וללמוד דברים חדשים (כמו שכלי הדם כבר מתקשים ונחסמים) – מאבדים מהגמישות המנטלית שלהם. נוקשות קוגנטיבית.

מסלול המחלה- בעיות באיזון השומנים בדם, היפר\דיס ליפידמיה. התקשחות והיצרות כלי דם שמתחילים להחסם על ידי כל הכולסטרול. תנודיות במשק הסוכר (אינסולין בגוף) שגורם ליצירת שומנים. סכנה מפגיעות לבביות ומוחיות.

המלצות טיפול- נרצה לטפל באנדותל ובכלי הדם שנפגעו, נגביר זרימת דם ונצמצם את העומס והאינדקס הגליקמי.

נמנע מכל השומן טראנס והשומן הרווי שגורם לאגירה. להגביר את פעילות בלוטת התריס ולהוריד LDL.

להאיט יצירת כולסטרול בכבד והגברה של מרה על ידי תורמי מתיל (כרום, מנגן).

מערכת העצבים האוטונומית:

שמה קצת מבלבל כי כביכול היא עושה מה שבא לה.

היא מערכת לא רצונית, שנשלטת על ידי מערכות בסיסיות בקיום שלנו כיצורים חיים.

המערכת האוטונומית כל הזמן דוגמת את המצב בגוף ומתאימה את הצרכים שלנו בהתאם לשינויים של הסביבה.

ההיפותלמוס קולט את הסביבה ומקבל גירויים כל הזמן ועוזר לנו להתאים את עצמנו לסיטואציה.

אם המצב מלחיץ או רגוע יופעלו המערכות הסימפטטית והפאראסיפטטית בהתאמה- לברוח מול לאכול, להרחיב אישונים מול להפריש רוק וכ'. אם ההיפותלמוס קולט שחם או קר או ידע אם להרחיב או לכווץ כלי דם.

זאת מערכת מאוד בסיסית, מקבלת תחושות מהגוף והסביבה ומעבירה לתלמוס (יש עיבוד)- והיפותלמוס מייצר תגובה בהתאמה למצב.

נחשבת אוטונומית (לא רצונית\ בלתי נשלטת) כי אין שליטה על ידי פקודות לפריסטלטיקה, להפריש אינסולין, להפריש הורמון גדילה (GH). המון פקטורים מושפעים.

מטעמי חיסכון, יש 2 מערכות הפעלה לכל איבר. במקום שיהיו שני איברים (למשל כבד שיעבוד במצב סימפטטי ועוד כבד שיעבוד אחרת במצב פאראסימפטטי) יש איבר אחד אבל לו יש מערכות הפעלה. כמו סוג של מתג.

הגוף נע על ספקטרום ממצב קיצוני של רוגע למצב של קיצוני של סכנה והוא מפריש חומרים בהתאם למצב, על האיבר עצמו יש קולטנים שמקבלים את החומרים המופרשים באותו זמן ולפיכך האיבר עובד.

יש את מערכת העצבים המרכזית- המוח וחוט השדרה ומערכת עצבים פריפריאלית בה נמצאים נוירונים סנסוריים\ תחושתיים להעביר את המידע. ליד החוליות יש גנגיליונים ועצבוב לכל איבר (נקודות ה- Huato) ששולחת מסר לכל השרירים החלקים. כשמופעלת מערכת העצבים הסימפטטית מופרש חומר והלב מגביר כיווץ והמעיים יפסיקו כיווץ (בזמן סכנה צריך להגביר קצב לב ולא להתחיל לעכל).

המערכת הפאראסימפטטית בנויה מעצבים קריניאלים, העצב המרכזי הוא עצב מספר 10 (עצב הואגוס) שמעצבב את כל איברי הבטן. ההפעלה האגריסיבית יותר קשורה למערכת הסימפטטית ככה שנעים על הספקטרום.

לכל מערכת עצבים יש מוליך עצבי משלה, איזה זרם עובר בה, מי שעושה את הקישורים הם האדרנלין והאצטילכולין שכל הזמן צריך להיות באלאנס בינהם.

האדרנלין (נוראדרנלין) משוייך למערכת העצבים הסימפטטית- מערכת של הישרדות, רגשות, לחץ , שמחה, חרדות, היא נותנת הפעלת יתר חזקה דרך הנוירוטרנסמיטור וגם מייצבת לאורך זמן דרך ההורמון עצמו.

ההשפעה היא אותה השפעה אבל כשזה מגיע דרך ההורמון זה יעיל יותר, לוקח זמן עד שההורמון יסע במים (שומני וצריך ליפופרוטאין) ויגיע לנקודת המטרה כלשהו דואג להשפעה רחוקת טווח מאשר ההשפעה המידית.

 

פעולת הנוירוטרנסמיטורים על איברי המטרה:

אם אנחנו רוצים לזוז, בשביל זה צריך אנרגיה (סוכר), חמצן (להסיע בדם), אנחנו רוצים לייצר תנועה, מה שחשוב לתהליך יפעל, מה שלא רלוונטי כרגע "יכובה".

ספורטאים בדרך כלל בזמן הפעילות הספורטיבית שלהם לא יצטרכו להתפנות לתת שתן כי המערכת הסימפטטית עובדת עכשיו, הדם זורם לרגליים, לידיים, הלב פועל יותר, אין צורך בשלפוחית כרגע שתתפנה. כרגע הנוירוטנרסמיטור האדרנלין פועל והוא מפעיל את האיברים שיש בהם צורך ומה שאין הוא סוגר.

אין חומר אחד שפועל לשני מצבים. יש קולטני אלפא וקולטני ביטא על האיבר עצמו, הנוירוטרנסמיטור זורם והאיבר פועל לפי הקולטן שמושפע מהזרימה.

סוג הקולטן יקבע את תצורת ההפעלה על איבר המטרה. סוג הקולטן ישנה את צורת התגובה. יש מקומות שונים שצריך לבצע בהם פעולה אחרת והיא תקבע לפי סוג הקולטן.

אלפא 1 יכווץ שריר חלק, יש אותם על עורקי הבטן. עכשיו לא צריך לעכל. לעומת זאת על עורקי השריר החלק של הסימפונות יש קולטן בטא 2- הוא מרחיב ומרפה אותם. עכשיו צריך שמערכת הנשימה תפעל יותר. כל מה שצריך לעבוד יעבוד ומה שלא רלוונטי יפסיק.

הנוראדרנלין עושה מעין משוב וחוסם אותו. הקולטן עושה ויסות עצמי, ריסון. סוג של רגולציה. אין צורך להפריש יותר, האיבר יפעל.

בטא 3 נמצא על רקמות השומן- מגביר ליפוליזה- פירוק רקמות שומן-> כשיש היפוגליקמיה או כשעושים מאמץ גדול וצריך מאגרים.

* משפחת תרופות לחץ הדם- בדרך כלל חוסמי בטא וההשפעה שלהם תהיה בעיקר על בטא 1 אבל לא מספיק ספציפי- יאטו את תפוקת הלב (קצב ונפח הלב). בנוסף קולטני בטא 1 מורידים הפרשת רנין מהכליה ומשתמשים בהם להורדת לחץ דם, בגלל שהיא לא ספציפית לא נרצה לתת אותה במצבי אסטמה.

המשפחה השניה של תרופות היא אנטגוניסטיים אלפא 1, מתנגד לפעולת קולטני אפלא 1 (נקבל הרפיה של עורקים שתוריד את לחץ הדם), אחת התופעת לוואי שלהם היא סחרחורת או כשהאדם יושב והוא קם יש לו שחור בעיניים כי כשהוא קם (פעולה סימפטטית יחסית פשוטה) כלי הדם צריכים להתכווץ ולדחוף את הדם ובגלל ההרפיה אין מספיק כיווץ והדם לא זורם. מצב אורטוסטטי- מישיבה לעמידה.

במצבי אלפא 2, אגוניסט, מדכאים את ההפרשה הסימפטטית, מגבירים בקרת הקולטן על עצמו. בגלל הדיכוי הכללי הוא משמש להרגעה, חרדות וכ'.

אוטריווין מכווץ את כלי הדם באף, אם משתמשים יותר מדי, מאבדים את חוש הריח.

שימוש נוסף- אפדרה (Ma Huang), משפיע על קולטני הסימפונות, מייבש, מונע אסטמה (לא חוקי בארץ, ממריץ, השתמשו בו להרזיה).

בטא 2 שיש בונטולין, מרחיב סימפונות, שאנשים לא יחנקו בהתקפי אסטמה.

 

המערכת הסימפטטית-

יש כיווץ של סיבים רדיאלים שנעשים על ידי אלפא 1. מושכים את קו העטרה ועושים מידראזיס.

סוג של קולטן אלפא 1 כשלא מצליחים לתת שתן תחת סטרס נסגר הספינקטר הפנימי כשיש פריסטלטיקה מוגדלת והוא מרפה את הספינקטר ונותן שתן, הוא מכווץ את עורקי הבטן.

אלפא 2- אוטורגולציה, גם משפיע על אינסולין, רוצים לעכב כניסת אינסולין לתאים כדי שנוכל להשתמש בהם באופן זמין.

בטא 1- הקולטן שמשפיע על לחץ הדם המערכתי שלנו, מגביר טכיקרדיה, מגביר כיווציות הלב, נפח הפעימה גדול יותר ותפוקת הלב גדולה יותר. מעודד הפרשת רנין מהכליות לכיווץ כלי דם.

בטא 2- מרחיב סימפונות, מגביר תהליך פירוק גליקוגן, פעולות מטבוליות שמעלים סוכר, מגביר הפרשת גלוקוגן- הולך ללבלב ומשם לכבד. מרפא שריר חלק בדופן הרחם.

בטא 3- מפרק שומן.

 

המערכת הפאראסימפטטית-

הנוירוטרנסמיטור המרכזי של המערכת הזו הוא האצטילכולין. הוא נמצא בכל צומת עצב שריר. מיוצר בתוך תאי עצב מכולין שמקורו בתזונה ומאצטיל שמקורו באצטיל CO A.

ההשפעה שלו אגרסיבית על איבר המטרה, היא לעודד בתוך הנוירון הפרה סינפטי שמייצב אותו, הוא לא יוצא מהנוירון בלי פקודה. יש ביו סינתזה של אציטילכולין. אנזים כולין ואציטיל טרנספרז לוקח אציטיל ומתחברים בגלל המטען לא יכול להשתחרר בלי בקרה.

אחראי על המערכת הקניוווסקולרית. 2 מקורות אנטומיים- עצבים קריניאלים (שרוב ההשפעה היא של הואגוס), משפיעים על בלוטות הרוק כשחושבים על אוכל למשל וחלק סקראלי שמקבל עצבוב מהחוליות הסקרליות. האציטילכולין יכול להשתחרר בעקבות עצבוב ונוצרת בועיות ויזיקולות שמשחררים אותו למרווח הסינפטי.

שני סוגי קולטנים- הקולטן של המערכת המוטורית- קולטן ניקוטין, שמרגיע ועוזר לריכוז. קולטן שני נקרא מוסקריני- נמצא במערכת האוטונומית כולל בספינקטר בעין ומגביר פעילות מטבולת בתא.

 

המערכת הסימפטטית היא מערכת של ארגוליזה- מפרקת את הגוף שלנו, לוקחת את המשאבים שעוזרים לנו לתנועה, לפעילות, לעוררות. ריח חזק יותר מהגוף, קשורה לבריחה או להילחם, הרחבת אישונים- לא רואים מקרוב אלא מחפשים את האיום שמגיע מרחוק.

המערכת הפאראסימפטטית היא מערכת של ארגו-טרופיה- מערכת תיקון, בונה ומחזירה את המאגרים והמשאבים ומפצה על הפעילות הסימפטטית. בונה מאגרים בכבד, בתאים, חומצת שומן בשריר, תיקון סיבי שריר, מערך עיכול וספיגה שאמור לתפקד ולפרק את חומרי המזון תחת השפעה פאראסימפטטית, מערכת של מנוחה לפעם הבאה שנצטרך לעבוד.

 

המערכת האוטונומית אומנם לא נשלטת (אוטונומית) אבל זה לא תמיד או סימפטטי לחלוטין (בריחה) מול פאראסימפטטי לגמרי (מנוחה). תמיד על תווך מסויים. כשאדם קם מהכורסה יש הפעלה סימפטטית- שהדם לא יצנח ויפול למטה. יש קריאה של התנאים בסביבה והתאמת הגוף אליהם. זאת מערכת בסיסית.

יש השפעה הדדית בין המערכות, פרה כשתרצה לאכול היא תאכל, אדם יחשוב על אוכל והוא יפריש רוק. מחשבות שיונקות מאיזורים פרימיטיביים, דחפים בסיסיים בטבע ויש אסוצאציות מודרניות כמו שליטה, מיקום בחברה שמשפיעה על המערכת הפרימיטיבית שהיא לא עובדת לפי דחפים.

מערכת ההישרדות שלנו מפעילה מחשבות טורדניות שקשורות לניאוקורטקס- המוח החדש, מפותחת יותר, קשורה לרצונות, מוזיקה, חשיבה- כמו מחשבות טורדניות, חרדות, בעיות קשב וריכוז (בהדמיות אפשר לראות בהפרעות אלו שהמוח קטן יותר פיזית). זוהי סוג של בעיה בהתפתחות של המוח, לכן חשוב לגרות מוח של תינוק אבל לא יותר מדי. יש משהו שנבנה, משתנה, מגיב. במקרי פוסט טראומה המוח קטן, המוח הוא דינמי וכל מוח הוא אינדיבידואלי.

כביכול נראה שיש סתירה, מצד אחד מוח הישרדותי, אבוציונלי ומצד שני נאוקורטקס- אין גבול למאגרי המידע, הצורך בגמול וקשריים חברתיים, צורך בתענוג.

יש מובניות בטבע, אצל החיות\ האדם הקדמון, האדם החזק יותר, עם הנבוט היותר גדול יזכה בנקבה, כך גם מבחינת הזרע של הגבר, הזרע הכי מהיר ואיכותי יפרה את הביצית, היום אנחנו מתקדמים, החנון שהוא האקר עם המשקפיים יכול לזכות בבחורה אבל עדיין יש לנו את המערכות הבסיסיות.

 

בספקטרום הזה בין המערכות (סימפטטית, פאראסימפטטית) חלק מכלי הדם מתרחבים וחלק מתכווצים- לפי סוג הקולטן שנמצא על איבר ההפעלה הוא יקבע מה יקרה (אלפא 1, ביטא 2 וכ').

כל האיברים יקבלו את אותו נוירוטרנסמיטור (אדרנלין\ אציטיכולין) אבל כל איבר יגיב אחרת.

אחד הקולטנים העיקריים שדיברנו עליו, הוא המוסקריני (והניקוטינים שבוח ובעצב השריר) הקשור למערכת הפאראסימפטטית ולפתיחת וסגירת תעלות נתרן עם האקטין והמיוזין.

ומה שמשנה את העוצמה זה כמות סיבי השריר- או שפועל או לא שפועל אבל העוצמה היא לפי כמות הסיבים, לפי מספר היחידות המוטוריות שאתה מגייס.

* הקולטן המוסקריני הוא קולטן מטבו-טרופי- מגיע אקסון של מערכת פאראסימפטטית, אציטיכולין, כולינרגי מפעיל שרשרת ריאקציות ותהליך שחרור מבוקר (לא מצב של און אוף כמו מתג אלא עוצמה שמשתנה, כמו כפתור ווליום שמשפיע על כמות העצבוב). אפשר ליצור כיווץ מאוד חזק (אם לוקחים למשל את פטריית המוסקריני) ותכווץ את שרירי הבטן. יש תווך עוצמה משתנה על איברי מטרה, משהו מדורג- שולח את הנוירוטרנסמיטור שקובע את העוצמה.

 

השפעת המערכות (אחת בונה, השנייה מפרקת) על איברי המטרה:

מערכת הלב- הלב זורק דם (יש מעגל קטן לחמצון ומעגל גדול של הפצה לגוף). בשביל לייצר תנועה חייבים חמצן (וחומרי הזנה), הלב מאוד מושפע מהמערכת הסימפטטית. מבחינת הלב, להגביר את הקצב עד אין סוף (רמה של פרפור) אבל חייב בקרה, המערכת הפאראסימפטטית מאזנת ומרגיעה אותו- לוחצת ברקס כדי להגביל את שריפת המשאבים ולא להביא לקריסה.

כשיש יתר של מערכת סימפטטית, קצב הלב יעלה עם הדופק ותהיה תגובה של רצפטור ביטא 1 (כך עובד מנגון תרופות להורדת לחץ דם), מוריד גם הפרשת רנין מהכליה.

מערכת העיכול- במצב של הפעלה סימפטטית בגוף, יש ירידה בפריסטלטיקה (אין צורך לעכל כרגע אלא לברוח), סוגרים את הסוגרים ולא צריכים להתפנות. תחת השפה פאראסימפטטית יש הרפיה של הסוגרים והתרוקנות. השרירים שצריכים לעבור הרפיה יהיו עם קולטן ביטא 2 ושרירים שיתכווצו יהיו עם קולטני אלפא 1. אנשים שבזמן לחץ הולכים לשירותים מראה על קצר במערכת הפעלה ועל סוג של בעיה.

מערכת הנשימה- ברונכיטים (צינורות גמישים)- הקוטר שלהם הוא בר שינוי, שריר חלק שמי שמשפיע על הקוטר שלו היא השפעה סימפטטית, שעכשיו צריכים להרפות כדי להכניס יותר אויר, שחלוף גזים מהיר יותר. יהיו קולטני ביטא 2 (כמו שיש במשאף ונטולין) על הסימפונות והם יתרחבו.

מערכת המין- אחד המקומות היחידים בהם המערכת הפאראסימפטטית שולטת בזרימת הדם- על הזקפה וזרימת הדם לפין למרות שבדרך כלל זרימת דם קשורה למערכת הסימפטטית. לכן לגברים עם חרדת ביצוע (לחץ וסטרס) תהיה הפרעה לזרימת הדם ותתכן אימפוטנציה. השפיכה היא דרך המערכת הסימפטטית.

מערכת השתן- שני שרירים שעובדים בצורה הפוכה. שריר אחד- כיס השתן, בלון עם קצה, אם רוצים יותר אויר בבלון צריך שהדופן יהיה רפוי והקצה סגור. תחת השפעה סימפטטית השריר יהיה רפוי והספינקטר (השריר השני) מכווץ- נותן שליטה על השתן. תחת השפעה פאראסימפטטית, שנרצה לשחרר את השתן ולרוקן את הבלון רוצים ליצור מתח בדפנות ולפתוח את הסוגר. כשיש עצירת שתן נותנים חוסמי אלפא1 על הסוגר ועל כיס השתן יש ביתא2.

בלוטות זיעה- אין סיבים פאראסימפטטים לעור אבל אדרנלין גורם לקשירה של אציטילכולין לרצפטור מוסקריני. מי ששולט בהזעה זו המערכת הסימפטטית (שרוצה לקרר את הגוף), גם ריח חזק וחריף בזיעה קשור למערכת הסימפטטית.

כליות- אדרנלין מפחית יצור שתן, מכווץ את עורק הכליה (יש קולטני אלפא 1) וקולטני ביתא 1 על הכליה עצמה מגבירים שחרור של רנין. כדי לספק דם בצורה מסיבית צריכים יותר דם בכלי הדם, מגבירים יותר נוזל לדם ומגדילים נפח ולא רק לחץ על ידי כיווץ כלי הדם. הרנין הופך אנגיוטנסין והפרשת אלדוסטורון, ויש הגברה של ספיגת הנתרן והפרשת אשלגן.

אישון- השפעה על הקשתית. תחת השפעה סימפטטית השרירים הרדיאלים של הקשתית מתכווצים ומושכים את קו העטרה לכיון הליבוס ופותחים את האישון. תחת השפעה פאראסימפטטית, שריר הספינקטר מתכווץ והאישון נסגר. כדי לזהות אם האדם נמצא על הספטרום בין אציטילכולין ולאדרנלין מסתכלים על גודל האישון ועל מיקום קו העטרה. אלו שני שרירים שלא קשורים ועובדים אחד מול השני, הספינקטר רוצה לכווץ פנימה והשרירים הרידיאלים רוצים למשוך החוצה.

האישון הוא יותר דינמי, וככל שהמצב כרוני הוא ישתקף בקו העטרה. אדם שיוצא לבחוץ וכל הזמן חייב לשים משקפי שמש המערכת הפאראסימפטטית שלו בדאון, הוא לא מצליח לכווץ את האישון ויותר מדי אור נכנס אליו.

בלוטות אקזוקריניות- הפרשות כמו בלוטות הרוק, לבלב, מרה, כולם תחת השפעה פאראסימפטטית. המערכת הסימפטטית מאוד מסמיכה הפרשת רוק. כמו לגבי הפרשת בלוטות הזיעה, אין עצבוב פאראסימפטטית לעור, מי שמגביר הפרשת זיעה זה האדרנלין שיותר קשור למערכת הפאראסימפטטת כמו שיש הזעה במצבי מתח, התרגשות וכ'.

עורק קורנרי- 2 המערכות מרחיבות את העורקים, כל דם קטנים שיכולים לצבור חסימות ולהביא להתקף לב, נסתם כל הזמן וצריך להזין את הלב. עורק שצריך לעבור הרפיה כדי שהלב לא יחסם.

כבד- אדרנלין עובד עם קורטיזול וההשפעה היא בכמה מסלולים, פירוק מאגרי סוגר ויצירה חדשה של סוכר שקשורים למערכת הפאראסימפטטית.

בהקשר לשומנים, קולטן ביטא 3 מגביר ליפוליזה. מקור של הדיאטות האגרסיביות עם חומרים ממריצים כמו דיאטת אפדרין- השומן הולך לדם. סטטיסטית, יש התקפי לב בחורף, כשאוכלים המון אוכל שומני וחם וכשיורד שלג וקר כלי הדם מתכווצים ויש קושי לכלי הדם להעביר חמצן ללב.

במצבי שומן במצבי קורטיזול והפעלה סימפטטית תהיה השמנה בטנית וגפיים חלשות. במצבי השמנה פאראסימפטטית תהיה השמנה בכל הגוף.

פעילות מוחית- בבדיקת MRI רואים הבדל במצבי רוגע ומצבי סטרס. כשאציטילכולין מופרש במצבי פאראסימפטטי האיזור הפרונטלי (של הריכוז) מופעל יותר. תחת אדרלנין פועלות כמו אונות במקביל בצורה מבולגנת.

אדרנלין זוקף שיערות, עוזר לפזר חום (שאריות אבוציונליות), שיער שומר על חום הגוף, כשרגועים יותר אז מעט קר.

 

מאפייני טיפוסים:

* חשוב להזכיר לפני שמחלקים שרוב האנשים נעים על ספקטרום בין לבין ולא באופן מוחלט.

טיפוס סימפטטי- אנשים יותר של דחפים, קביעת המעמד בשבט\ עדר. בעלי מוטיבציה ואימפולסיביות, חשיבה מהירה ולא מתכוננת, אינטואיטיבים, מקבלים החלטות מהר, לוקחים סיכונים והפעילות השכלית כל הזמן עובדת כשיש חשיבה לא מאורגנת. מכוונים תמיד להצלחה, הניצחון חשוב יותר מהנאה, תחרותיים, חייבים הישגים ומגדרים, תוקפניים, זקוקים לפריקת מתח, יותר דרייב, יותר תנועה- יש פעילות מוגברת של בלוטות.

דיבור מהיר עם ידיים, זקוקים לתמיכה וגיבוי של הסביבה, המערכת יותר דרוכה וכל הזמן עושים כמה דברים במקביל- מולטיטאסקינג. לומדים את הסביבה. האישון גדול, רחב, מזהה מאיפה יכולים להגיע סיכונים.

יש החלשות של הבלוטות עם השנים (פעילות הורמונלית בהיפר), קצב חיים מהיר, כשמתבגרים המערכת יותר נרגעת.

יש הרבה מתח בשרירי הצוואר, הפתולוגיה קשורה להפרעות בתנודתיות הסוכר- מחפשים את הסוכר כדי להגיע ליעדים ולשמור על מרץ. יש לאזן את הלבלב ואת חילוף החומרים כדי לשמור על אינדרס גליקמי. הטיפוסים נמשכים יותר לפחמימות מחלבונים, מחפשים ארוחות גדולות, נמשכים לפירות ולמתוקים.

צריכים חומרים מעוררים- קפה, סיגריות, קולה, אלכוהול.  וכדאי להמליץ להם על ארוחה מורכבת כדי לנצל את המרכיבים. הם זקוקים לחלבונים ופחות לפחמימות, רצוי לאכול לפני השינה (שעתיים- שלוש לפני). להוסיף סידן לתזונה, קומפלקס ויטמיני B, אוכל טרי ומבושל, חלבונים מהחי, מעט פחמימות בגלל הנטיה להשמנה.

טיפוס פאראסימפטטי- אנשים יותר רציונלים, מחושבים ומתונים, יודעים לשלוט בצרכים ופחות אמביציונים. מעדיפים להיות פאסיביים יותר, חשיבה מובנת, לוגית, מתמטית, מתוכננת. מחליטים לאט ונותנים מנוחה למוח, חושבים הרבה לפני שעושים, הניצחון פחות חשוב ונהנים מהכאן ומעכשיו, רגועים ופחות זקוקים לפריקת יצרים, יציבים יותר, נטיה לדיבור איטי ונטיה לפוביות מדברים מוגדרים, דמיונות כמו מה היה קורה אם- תוצר לוואי של יתר מחשבות. מאוד שומרים על עצמם.

מערכת הסירקולציה איטית ולכן זקוקים לניקוי וחיזוק כבד.

כתפיים יותר שמוטות, חילוף החומרים והחומציות נוטים לבסיסי ולכן יטו להשמנה. נמשכים לחלבונים פחות מפחמימות וזקוקים למספר ארוחות ביום ולאכול מבושל, מעדיפים את הטעם המלוח. חומרים מעוררים כמו קפה, סמים וכ' גורמים לעצבנות, זקוקים להעלאת סרטונין על ידי פחמימות מורכבות, קטניות לא מונבטות.

כדאי להוסיף קומפלקס B, ירקות ירוקים, להוסיף אשלגן, מגנזיום וסידן.

 

לנו חשוב מה גודל האישון ואיפה מונח קו העטרה:

אישון מורחב (מעל 8 מ"מ, מידראזיס) מראה על מערכת פאראסימפטטית בדאון- אציטילכולין נמוך.

קו העטרה מראה את האדרנלין- יכול להיות אישון גדול אבל קו עטרה צמוד עליו.

אנו משתמשים בפנס וכשמביאים את האור למטופל-

אם האישון גדול ומביאים את האור והוא לא מגיב (לא מתכווץ) זה מראה על מערכת פאראסימפטטית בדאון- אציטילכולין נמוך.

אם מביאים את האור והאישון קטן אבל מנסה לחזור בחזרה לגודל המקורי שלו זה גם מראה על מערכת פאראסימפטטית בדאון אבל פחות.

אם האישון מתכווץ ונשאר מכווץ עם האור, וכשמוציאים את האור הוא חוזר לגודל הנורמלי שלו- מראה על מערכת מאוזנת.

אם האישון מתכווץ מאוד וכשמוציאים את האור לוקח לו זמן לחזור לגדול הרגיל או שלא חוזר- מראה על מערכת פאראסימפטטית בהיפר- עצבוב חזק.

קו העטרה מצביע על האדרנלין, הוא לא קשור לאישון- האישון יכול להיות גדול או קטן שמראה על מצב המערכת הפאראסימפטטית וקו העטרה יכול להיות נופל על האישון או קרוב יותר ללימבוס ומראה על המערכת הסימפטטית.

חשוב לזכור שהמערכת הפאראסימפטטית קשורה לעיכול, הפרשה מבלוטות והמערכת הסימפטטית קשורה למערכת הדם וזרימת הדם.

 

בקשתית אפשר לראות איך באה לידי ביטוי פעולות מערכת העצבים האוטונומית.

בקשתית משתקפות פעולות המערכת הסימפטטית והפאראסימפטטית אחת מול השניה. ניתן לראות איזו מהן דומיננטית יותר ואת ההשלכות לכך בהסתכלות על האישון מול קו העטרה.

כאמור, האישון (שריר הספינקטר) מעוצבב על ידי אציטילכולין, קו העטרה (השריר הרידיאלי) מעוצבב על ידי אדרנלין.

רק בקשתית 2 המערכות כל הזמן נמצאות במצב בו השרירים מושכים לכיוונים הפוכים בו זמנית. אפשר לראות את התוצאות על גבי הסטרומה, הבשר של הקשתית, שמראה את משחק המשיכות בין המערכות כשמופיעים לקונות, חריצים, סיבים מתוחים וכן היפרדת סיבים וטבעות מתח.

 

בהסתכלות על מערכת העצבים הפאראסימפטטית (מסתכלים על האישון- אציטילכולין).

ישנם שלושה מצבים:

הראשון- כשמקרבים את הפנס והאישון מתכווץ לראש סיכה- מתקבע ולא זז, זה מצב של מערכת פאראסימפטטית בהיפר.

השני- כשהאישון מתכווץ ונעצר (לא מגיע לראש של סיכה), מראה על מערכת פאראסימפטטית מאוזנת.

השלישי- כשהאישון מתכווץ ומתרחב בחזרה- מראה על מערכת פאראסימפטטית חלשה.

קו העטרה מראה על המערכת הסימפטטית, ככל שהוא קרוב יותר לאישון הוא מראה עליה כנמוכה וככל שהקו עטרה קרוב ללימבוס הוא מראה עליה כעובדת בעודף.

יש לשאוף לאיזון, ככל שיש פער גדול יותר (חוסר איזון) בין המערכת כך הביטוי הקליני והתופעות הפתולוגיות יהיו משמעותיות יותר.

 

מצב של מערכת פאראסימפטטית חלשה + מערכת סימפטטית חלשה (אישון גדול וקו עטרה קרוב לאישון):

אין יצור, ואין שריפה. 2 המערכות בדאון, המצב תקוע, אופייני לראות חוסר ויטאליות וחוסר מוטיבציה, אנשים חסרי אנרגיות, אופייני לראות בעיות משקל עם עייפות מנטלית (כשאנשים בדאון הם מנסים לפצות עם סוכר), יש צריכה מוגברת של פחמימות, מצב של מיני דיכאון והיעדר מוטיבציה וגם הזדקנות יחסית מהירה.

 

מערכת פאראסימפטטית חלשה + מערכת סימפטטית עודפת (אישון גדול וקו עטרה רחוק ללימבוס):

מערכת פאראסימפטטית חלשה אומר שיש ירידה ביצור מאגרים ובהתחדשות הרקמות, העיכול חלש, יש תסיסה, נפיחות, שילשולים, כאבי בטן, פירוק לא טוב, אין עיכול תקין ואין בניה מחדש עם יתר פירוק- כשמהערכת הסימפטטית דומיננטית (מאוד) יש סימני עצבנות, אימפולסיביות, חרדות, פלפיטציות (דפיקות לב), שכמות תפוסות. אין ויסות נכון של אנרגיה, האדרנלין שבעודף מפריע לאציטילכולין להסתנכרן ולכן יכול להיות מצב של שלשולים לא סדירים.

ככל שהמערכת הסימפטטית דומיננטית יותר כך האיזור הפפילרי (איזור העיכול) יותר פתלוגי. אדרנלין תוקע את העיכול.

 

מערכת פאראסימפטטית חלשה + מערכת סימפטטית מאוזנת (אישון רחב וקו עטרה נורמלי- ביחס לאישון):

הספינקטר חלש והסיבים הרדיאלים מאוזנים. יתכנו בעיות עיכול, פירוק לקוי של מזון, קושי בספיגה, עצירות, חוסר באנזימים, כדאי לחשוב על אנזימי עיכול ומזון קל לעיכול. עין קלאסית לחוסרים תזונתיים. חילוף החומרים כביכול מאוזן עם נטיה לעייפות וחולשה לאחר מאמץ (יש בעיה בחידוש המאגרים, שורפים ולא בונים) לכן נראה עייפות, אין בניה להפעלה הבאה.

ננסה לעודד אציטילכולין (לשמור על שעות שינה, מזון קל לעיכול ופעילות גופנית מתונה) ולא להוריד אדרנלין.

ניתן צמחים כולרטים שמשפיעים על העיכול.

 

מערכת פאראסימפטטית גבוהה + מערכת סימפטטית חלשה (אישון מכווץ וקו עטרה קרוב לאישון):

כשהמערכת הפאראסימפטטית בעודף יש נטיה לאגירה, להשמנה. כשהמערכת הסימפטטית חלשה יש חוסר אנרגיה, חוסר שריפה, עייפות מטבולית, חילוף חומרים איטי, נטיה לכבד שומני ולהיפרליפידמיה. האדם מעכל טוב יחסית אבל יש נטיה לאגירה. האנשים שאוכלים קצת פחמימות ומשמינים מהר מאוד. מחפשים סרטונין, פחמימות, אנשים עם פחות כוח לזוז, חושבים הרבה. מצבי FREEZE ב- Fight or Flight כי האדרנלין תקוע.

במצב של חוסר תנועה עם הרבה פחדים וחרדות שמצטברים בעצב שריר ולכן חייבים לעשות פעילות גופנית מתונה כדי לא להגיע לדכדוך ודיכאון. לכן חשוב לעודד תנועה, אפילו רק הליכה כדי לפרוק את מחשבות היתר.

 

מערכת פאראסימפטטית גבוהה + מערכת סימפטטית גבוהה (אישון מכווץ וקו עטרה רחוק ללימבוס):

יש קונפליקט בין שתי המערכות. המערכות עובדות הפוך כך שכל מערכת מושכת לכיוון שלה בצורה מאוד חזקה. קשה לאדם להחזיק והוא יהיה מותש, יגיע לקריסה מהר מאוד. רמת סטרס גבוה ובהתחלה יש כושר עמידות- הספק גבוה, תפקוד גבוה, אנשים הישרדותיים שצריכים להספיק הכל מהר, הם מייצרים ומיד משתמשים. בונים ומפרקים מהר, שורפים ולכן לא אוגרים. נראה עיניים נוירוג'נים ולאראבטיטניק. יקרסו כשמשהו יערער את היציבות שלהם. כשקורה משהו קיצוני כמו תאונת דרכים, פרידה, אובדן יגיעו לקריסה. יסבלו מחרדות (ברגע שאדם חוה פעם אחת חרדה הוא לא יחזור לעצמו), כל טריגר קטן יוביל אותו לתסמיני חרדה כמו מחנק, דופק מהיר, דקירות בלב, סחרחורות, פחד וכ'.

 

מערכת פאראסימפטטית חזקה + ומערכת סימפטטית נורמלית (אישון מכווץ וקו עטרה נורמלי):

יש יצור ואגירה אבל אין הרבה שריפה. תמיד נרצה מעט יותר אדרנלין, קצת יותר סימפטטיות. העיכול והספיגה יחסית תקינים, יש יותר תכנון ממה שאפשר לבצע בפועל ולכן בונים יותר ממה ששורפים, נטיה להשמנה. יש מחשבות יתר (יותר אציטילכולין) אבל פחות תנועה\ יוזמה.

 

מערכת פאראסימפטטית נורמלית + מערכת סימפטטית חלשה (אישון נורמלי וקו עטרה קרוב לאישון):

המערכת הפאראסימפטטית מאוזנת, יש עיכול סדיר, יצור טוב אבל המערכת הסימפטטית חלשה, אין מספיקשריפה. יש עייפות, מצב של דכדוך, נטיה לאגירה, אנשים עם משקל עודף שקשה להם מאוד לרדת במשקל. יתכנו חוסר איזון הורמונלי- יש הפרשה תקינה מהפיפופיזה אבל ההורמונים לא מגיעים לאיברי המטרה בגלל זרימת דם לא תקינה. נרצה יותר להניע, הדם סמיך יותר. נוסיף צמחים סרקולטורים ומחממים יותר. יש מנטיה לצבור פסולת כמו בעיניים פסוריות\ סיקוטיות.

 

מערכת פאראסימפטטית נורמלית + מערכת סימפטטית גבוהה (אישון נורמלי וקו עטרה רחוק ללימבוס):

אם קו העטרה קצת רחוק מהאישון זה מצב אידיאלי ואם קו העטרה ממש רחוק וצמוד ללימוס זה מצב פתלוגי.

מצב יחסית בריא שבו יש איזון בין השריפה לבין היצור וההתחדשות. העיכול סדיר, יש איזון ויציבות מנטלית. רמת האנרגיה סדירה, רמת החיוניות גבוהה, יש כאן יותר אדרנלין אבל זה מצב תקין כי נרצה יותר אנרגיה כדי שהמערכות לא יתחילו לזייף. צריך לשמור על אורח חיים בריא, לישון 8 שעות, לאכול כל 3 שעות, להוסיף חלבון כל ארוחה ולא לאכול סמוך לשינה.

אם קו העטרה ממש רחוק יהיו יותר סימני אגריסביות, סטרס ושריפת יתר.

טבעת ספיגה

אחרי שראינו מה גודל האישון ומה מרחק קו העטרה ממנו, אנו מסתכלים על האיזור הפנימי ביותר- צמוד לגבולות האישון מבפנים. הטבעת הפנימית ביותר נקראת טבעת ספיגה והיא נקראת גם "גבול האישון הפנימי".

טבעת הספיגה היא יחסית קשה לזיהוי ותוחמת את האישון מבפנים.

שכבת הרטינה היא השכבה הפנימית ביותר, השכבה הסנסורית עד עצב הראיה. הרטינה ממשיכה ומתקדמת ומגיעה לגבול הפנימי של האישון וזה מה שאנחנו בעצם רואים בשכבה הראשונה (שייכת לרקמת עצב).

* ישנן אפילו אסקולות שמאבחנות רק דרך טבעת זו.

טבעת הספיגה אמורה להימצא בכל עין בהיקף האישון כולו למעט המצבים הבאים: ילודים עד גיל 5-6 שהטבעת כמעט ואינה קיימת, אצל אנשים עם מערכת חיסונית ירודה, אחרי מחלות קשות וזקנה. אם בגיל מבוגר הטבעת עדיין נמצאת היא מעידה על כוח חיות גבוה.

בטבעת הספיגה לא מסתכלים על סקטור ספציפי אלא באופן שלם. היא נותנת לנו את הנטייה האופיינת לכל בן אדם בפן המטבולי וביטויי המחלה של המטופל.

אפשר לראות 4 סוגים של טבעות ספיגה:

א. טבעת ספיגה בהיפרטרופיה- טבעת ספיגה עבה, מקושרת לנטיה של עודף תגובתיות בניה ביתר ואגירת פסולת- יופיעו הפרעות של עודף הפרשה, אקנה, גודש, סינוסיתיס, דלקות אוזניים, הצטברויות פסולת, סוכר גבוה, חומצה אורית גבוהה, כבד שומני, מערך מטובליזי פגוע ובעיה במנגוני סילוק (כבד, מעיים, כליות). מקובל בדרך כלל לתת מנגן (נמצא הרבה בכבד בקר\עגל), סלניום- מגבירי פירוק פסולת ומפרקים רדיקלים, משתתפים בתהליכים אנזימטים של העברת אלקטרונים שגורמים לחימצון ועושים קישורים בגוף והמטרה להגביר ניקוי של הגוף.

ב. טבעת ספיגה באוליגוטרופיה- טבעת הבנויה לחצאים (בחלק מהטבעת היא עבה וחלק מהטבעת דק). בדרך כלל משוייך לטבעת זו פתלוגיות של זרימת דם וסטרס. רואים אותה הרבה אצל ילדים עם חרדות, הרטבות לילה, בעיות פסיכומוטרויות עם טיקים, נעלית לסתות ונרצה לתת מנגן וקובלט (שיש בביצים ובגבינות) שמזרזים בניה של תאי דם אדומים ומשפיעים על חלוקת התאים. יתכן ויופיעו גם מחלות כמו רנו ושאר בעיות זרימת דם והרפיית כלי דם כמו מגרנות.

ג. טבעת ספיגה בהיפוטרופיה- כשעובי הטבעת דק מאוד עד שקשה לשים לב אליו, מופיע יחד עם פתולוגיות של מערכת חיסונית. מערכת חיסון חלשה, תת תגובתיות, פתולוגיות של נשימה ומעיים (שכבת TAI YIN), זיהומים, חולשה, חרחורים, נזלת כשהמקור מהעיכול. יהיו שלשולים, נפיחות בטנית אחרי אוכל, עייפות, אלרגיות למזון ונרצה לתת נחושת (שיש בדגים, כבד ואגוזים) ואבץ.

ד. טעבת ספיגה בא-טרופיה- כשאין טבעת ספיגה. מופיעה בעין של זקנים או בילדים שעוד לא התפתחה אצלם כל מערכת העצבים. מגיע יחד עם פתולוגיות כרוניות של בעיות מטבוליזים רציניות כמו דיכאון, בעיות הורמונים, עייפות כרונית (מצב של רמת ניוון\ הדלדלות של רקמה), היעדר אנרגיה וכאן נותנים זהב, כסף ונחושת. היא נחשבת לנטיה החמורה ביותר.

* הצורה של טבעת הספיגה יכולה להשתנות והיא לא קבועה, המעבר בין נטיות לא חייבת להיות לינארית ויכולה להגיע ממצב למצב.

 

הסיבה שהיא נקראת טבעת ספיגה היא לא רק בגלל הצורה שלה אלא גם הצבע שלה:

א. טבעת ספיגה שחורה קשורה למצבים ניוונים- אחרי ניתוחים, פוליפים, סרטני קיבה, הליקטובקטור כרוני שמשגשג.

ב. טבעת ספיגה אדומה תראה על גסטריטיס, דלקות בקיבה, נפוצה אצל אלכוהליסטים, אנשים שצורכים הרבה קפאין עם סיגריות, ייגרם על ידי אוכל חריף. יתכן ויופיעו תחושת צרבת וטכיקרדיה- דופק מהיר.

ג. טבעת ספיגה חומה מראה על קושי בספיגת חלבון ושינויים ב-PH של הקיבה.

ד. טבעת ספיגה אפורה- אפור מתחיל להראות על ניווניות, יש תת הפרשה, חוסר בפפסין, חוסר באנזימי עיכול, פתולוגיות B12, כשיש תת ספיגה יהיה הרס\ הצטלקות.

* שינויים בטבעת ספיגה- מראה על הפרעות בצורת הבניה התקינה של רקמות עצב, יתכנו הפרעות נפשיות על בסיס מבני במוח ויראו סימנים כמו דיכאון מג'ורי.

 

האישון

האישון הוא חור הנקבע על ידי שריר הספינקטר. הצורה התקינה, כמו בכל שריר טבעתי היא עיגול מושלם שהוא בצבע שחור במרכז העין עם נטיה מדיאלית (סטיה קלה לכיוון האף) כדי לעזור לאור להיכנס.

יש עדשה נקייה (שיוצרת חדר חושך כדי למנוע הבזקים\ החזרי אור. היא צריכה להיות נקייה אחרת לא רואים כלום.

יתכן שינוי צבע או שינוי צורה (דהפורמוציה):

צבע- הצבע שאמור להיות הוא צבע שחור ושקוף. זה לא שצבע האישון באמת משתנה (הוא חור), הצבע שייך לעדשה שנמצאת מתחת ומה שאנחנו רואים הם כל מיני משקעים שיתכן שנוספו.

צבע ירקרק- מראות על בעיית סירקולציה וזרימת דם ביצור נוזל הלשכה וגורם ליצירת משקעים- לחץ דם גבוה או לא יציב.

אפשרות יותר מאוחרת היא הצבע הלבן- קטרקט מלא- יראה על נטיה לסחרחורות.

העדשה היא אפיתל שמאבד מהגמישות ואז שמים משקפיים- אין יכולת לעשות אקומודציה. עדשה מתקשה וקשה לראות מקרוב.

פתלוגיה נוספת היא עכירות של העדשה- מאבדת מהשקיפות שלה בגלל משקעים ולכן האור לא עובר- משמע שאי אפשר לראות בה. יכול להיווצר מסיבות שונות (תזונתיות), סוכרים וחלבונים שנקשרים ותהיה הפרעה לראיה מרחוק.

* מניעת קטרקט-

חומרים שהוכחו כיעילים למניעת קטרקט הם ויטמין E, לוטאין (נוגד חימצון גבוה בעין) וזקסניטין (נמצא בירקות צהובים וכתומים), Q10 הראה תוצאות טובות במחקר על חיות מעבדה, גם חוסר ויטמין C ונוגדי חימצון עלול לגרום לעכירות של העדשה.

לחולים מסויימים שלא מצליחים להכניס את הלקטוז והגלוקוז לתהליך גליקוליזה יהיו רמות גבוהות של גלקטוז שלא מתפרק ויווצר קטרקט וצריך להמליץ להם להמנע מצריכת חלב.

* בקטרקט כשמאירים עם הפנס יש ריצוד של האור- העדשה לא מחזירה אור כמו שצריך.

נקודות על האישון (בלבד ולא שאר העין) מראות בדרך כלל משקעים חלבוניים ומינרלים בתוך נוזל הלשכה, מאפיין סימן אקוטי אחרי לידה, הריונות, גדילה, כשמפסיק המחזור וכשיש חוסר איזון הורמונלי (בעיקר של מערכת המין).

 

* חוסר שיוון בין הגדלים של האישון- מראה על הפרעות במערכת העצבים האוטונומית, אחד המאפיינים לזעזוע מוח. יתכן וימצא אצל אנשים עם רמות סטרס מאוד גבוהות, פגיעה בהולכה עצבית, מצבי חרדות, דלקות של עצבים וכ'. המערכת צריכה להיות מאוזנת (סקאלה של מ. סימפטטית ופאראסימפטטית).

 

שינוי צורת האישון (דהפורמציה)

כשגבולות האישון אינן עגולות.

השריר הטבעתי (הספינקטר) אמור לשמור על האישון כעיגול מושלם.

צורת האישון מושפעת ממערכת העצבים האוטונומית באותו איזור, הספינקטר אמור לשמור על האישון עגול אבל מאיזו סיבה יש כוח שמושך את העיגול ותתכן ותיווצר צורה של השטחה או של אליפסה.

סוג 1- השטחות של האישון- כשיש איזור ישר\ שטוח כלפי מעלה זה מראה על סימן של תת פעילות לכיוון של המוח- אין התנגדות למשיכה של הספינקטר ויראו סימני דיכאון. אם יש השטחה כלפי מטה תהיה חולשת גפיים, נימולים, בעיות גודש והצטברויות.

סוג 2- היא צורת אישון אליפטי, אליפסה כלפי מעלה זה סימן של שבץ שמתקרב או לאחרי שבץ, יתכן מסוג ההמורגי כשיש לחץ גדול על כלי הדם שגורם לבקיעה או חסימה של כלי דם (סוג אסיכמי). אליפסה כלפי מטה יראה על גודש בפלג גוף תחתון ורגליים כמו בצקות, דליות (כלי דם)- האדרנלין מושך את האישון ומפר איזון.

 

הקדמה למערכת העיכול

מבחינת הקשתית מערכת העיכול נמצאת באיזור הפפילרי (האיזור בין האישון לקו העטרה), מושפע ישירות מהמערכת הפאראסימפטטית ומהקולטנים המוסקרינים שנמצאים על המעיים ועל הספינקטר.

צורת האיזור הפפילרי נקבעת על ידי הספינקטר. מראה את צורת עבודת המעיים ואת פעילות המערכת הפאראסימפטטית.

צינור העיכול הוא צינור חיצוני, שלאחר הבליעה הנשלטת שלנו אנו מוסרים את האוכל למערכת לא נשלטת (עוברת משרירים משורטטים לשרירים חלקים) שקשורים אך ורק למערכת העצבים האוטונומית שאין לנו עליהם שליטה.

המערכת הפאראסימפטטית שולטת בכמות ההפרשות שבצינור ובתנועתיות הצינור.

בהפרשות יש שני סוגים- הפרשות אקזוריניות- חיצוניות למערכת העיכול כמו מרה, אנזימי עיכול שהמקור שלהם מדופן המעי הדק וכ' ויש הפרשות אנדוקריניות למערכת הדם (בדרך כלל קשורות להורמונים).

אחרי הושט האוכל מגיע לקיבה שמתחלקת לשלושה חלקים: הקרדיה (החלק שקרוב ללב), אנטרום (חלל הקיבה) והפילורוס (היציאה- שם בדרך כלל מתיישב לו ההליקטובקטור פילורי). הקיבה מפרישה מיצי קיבה וביקרבונט כדי לסתור חומצה, אנזימים והורמונים (למשל גסטרין).

כאשר ההשפעה העיקרית של הקיבה היא חומציות ה-PH שבו יש הפרשה ופירוק של פפסין וליפאזות לפרק שומנים. האוכל מתקדם לתריסריון (החלק הראשון במעי הדק האורך תריסר אצבעות) שם האוכל עובר פירוק מאסיבי מדפן המעי כשיש צינור שאוסף את הפרשות אנזימי הלבלב והמרה לתריסריון שתפקידים לפרק לאבני יסוד, חומצות גרעין, שומן, אמינו וגליצרול לחדי סוכר. המרה מכילה מים, מלחי מרה, כולסרול וחומרים מתחלבים שמטרתם לשבור את השומן. המים והמרה דוחקים את השומן למעלה ולליפאזות צריך להיות גישה.

הפחמימות נספגות בתחילת המעי הדק כשחומצות האמינו והשומן נספגות בהמשך עם יתרון הגדלת שטח הפנים של המעי שאורכו יכול להגיע לכ-5 מטר. בסוף המעי הדק יספגו בעיקר ויטמנים ומלחי מרה ששם הספיגה היא די מינורית ביחס לתחילת המעי. משם מתחילה להיווצר הצואה (למצק אותה), יש שאיבה של נוזלים וחיידקים (סיבים ושאריות של חיידקים).

במעי הגס יש נוכחות מוגברת של חיידקים (רוב החיידקים בגוף נמצאים במעי הגס) וככל שמתקדמים במעי הגס יכולת השרידה של החיידקים יורדת (נגמר להם האוכל) לכן החיידקים ששורדים שם הם חיידקים יחסית חזקים והם יהיו בדרך כלל מסוג גראם מינוס (E-COLI מסתגל).

מקור החיידקים של האדם מגיע בדרך כלל מאיזור צוואר הרחם בלידה וכל ההיחשפות לחיידקים שעוזרת למנוע מחלות וזיהומים העתיד בנוסף למה שאוכלים.

במעי הגס העולה יש ספיגת נוזלים- מים ומינרלים, בתחילת המעי הרוחבי יש תסיסה של סיבים- החיידקים יכולים לשבור תאית לגלוקוז ומנצלים את התאית למקור אנרגיה והמעי היורד- פירוד של שאריות שומן וחלבונים לא מעוכלים שניתן להריח בצואה.

 

טבעות קיבה ומעיים

איזור העיכול הוא האיזור הפפילרי- מאיזור טבעת הספיגה (מהאישון) עד לקו העטרה.

טבעת קיבה מאופיינת בסיבים קצרים, ישרים וצפופים שמתחילים מטעבת הספיגה בעוד שטבעת מעיים מאופיינת בסיבים מאורכים, דלילים ומפותלים שמסתיימים בקו העטרה (יכולים להיות המשך לטבעת קיבה או להתחיל גם הם ישר מטבעת ספיגה).

שיניים\ חריצים שנכנסים מהאישון לטבעת הקיבה והמעיים (לאיזור הפפילרי) נקראים רדיאן סולריס מיינור או קרני שמש קטנות, סימן עם תיעוד עתיק באירידיאולגויה שמשמעותו דיסביוזה- חוסר איזון או הפרעה בפלורת המעיים, סימן שישנם טפילים, גדילת יתר של חיידקים מסויימים ונטייה לזיהומים חוזרים, שחיידקים מסויימים נהנים על חשבון יצור אחר, יתכן וסימן לסלמונלה, שיגלה, קנדידה E-COLI וכ', יכול להיגרם מנטילה של אנטביוטיקה שהורסת את כל הפלורת המעי ויכולים לגדול חיידקים לא טובים שיכולים אפילו לגרום לנמק במעי ומה שמציל זה השתלת צואה.

לצבע של טבעת הקיבה יש משמעות אבחונית פתלוגית- נוכל לאבחן צרבות על רקע יתר\חוסר בחומציות, עצירויות, יובש, מעי רגיז וכ'

אם צבע טבעת הקיבה הוא לבן: מראה על היסטמין (עושה עוררות וגורם לדלקת), הפרשת יתר של חומציות. הפרשות של גסטרין שמופרש מהקיבה, הפרשת CCK שמופרש מהתריסריון ותאי ECL כיס היסטמין. יש חשש בהפרשות אלו לדלקות וכיבים בקיבה ובתריסריון, הרקמה תהיה רגישה וכל התכולה של הקיבה נשפכת למעיים. יכול להיגרם כיב פפטי- כשלפפסין אין מה לפרק והוא פשוט אוכל את דופק הקיבה עד שנוצר חור. אם הפפסין מופרש על קיבה ריקה, כמו אחרי שתיית אלכוהול האנזים יוצא והוא צריך מצע, סובסטראקט לפרק אותו ואם אין לו הוא מעכל חיבורים עצמיים. כדאי להימנע מאוכל שמפרש כמו קפאין, מטוגן, חריף, עישון וצריך לתת משהו לעכל כמו חלבון רזה, חזה עוף, דגים, ביצים. צריך להיזהר במצב של עודף חומציות שהיא לא תעלה מעלה לקיבה הושט כי הושט לא בנויה ל-PH של הקיבה.

טבעת בצבע האדום תרמוז על גסטריטיס- מצב של דלקת ויש לאבחן אם יש קיב או לא.

אם הטבעת בצבע שחור זה מראה על משהו כרוני, ניווני, כיבים פפטיים ונזק כרוני לקיבה.

טבעת קיבה אפורה מראה על תת פעילות, תת חומציות וקושי בעיכול של חלבונים, נטיה לזיהומים במזון, לריפלוקס אחרי אוכל- החלבונים שמגיעים פחות מוכנים לפירוק ומשוחרר מעכב התרוקנות (GIP) והכל עומד. יהיו צרבות של אחרי אוכל וצריך לוסת בין ארוחות, להפריד מזונות. לתת חלבון קל לעיכול עם ירקות ולא לערבב עמילנים וחלבונים יחד. אפשר להגביר חומציות כמו עם מעט קפה עם הל אחרי אוכל.

עיניים המטוג'ניות באופן כללי נוטות להיפו חומציות (היפוכלורידיה) וצריכים להוסיף יותר חריף לאוכל, במקרים נדירים נראה טבעת בהירה וזה מקרה של היפר מובהק. צריך להוסיף יותר טיבול ולהעלות חומציות.

טבעת קיבה חומה או כתומה מראים על תהליכי פירוק (בעיקר של שומנים) של טבעת המעיים ולמצב הספיגה. חום קשור לבעיות הפרשה ולפסולת שמקורן בכבד עד כדי אפילו זיהום או כמו אי הפרשת מיצי מרה, תהיה צואה צפה, דביקה עם ריח חזק ורע.

טבעת בצבע כתום מראה על פירוק לא תקין של גלוקוז- מכוון אותנו לאיבר הלבלב האקזוקריני והפרשת האינסולין לתוך המעי.

חום- כתום מרמז על צינור משותף למרה וללבלב שנפגשים בספינקטר על שם אודי, צריך להגביר אנזימי עיכול ולתת צמחים כולורטים כדי למנוע אבנים.

קו עטרה

קו העטרה הוא מבנה תלת מימדי- יש לו עומק, היקף, הוא מתרומם מעל הקשתית ורואים שהוא בולט ממנה.

א. הצד הפפילרי של גבול קו העטרה (מקו העטרה לכיוון האישון)- תוחם את איזור הקיבה, מעיים והעיכול.

ב. צד סילארי- האספקט שמקו העטרה לקו הלימבוס, מראה על איכות זרימת הדם המרכזית וחריגות (אנומליות) בבמנה קו העטרה מראות על רמת עצבוב אוטונומי לפי שינוי בצורה שלו.

לצורת קו העטרה צריך להתייחס ב-2 אופנים:

- הצורה הנורמלית- אחידה שמראה על תיחום של המעיים. קו עטרה צריך להיות באותו גודל כל הזמן- "שינון עקבי". המבנה הכללי של קו העטרה ומגדיר לנו את צורה המעי.

- הצורה הא-נורמלית- חריגות בעקביות קו העטרה כמו בליטה או חריצים באיזורים מסויימים מראה לנו על חריגה באיזור סקטוריאלי.

* צורת קו העטרה מסבירה את רמת העצבוב לאיברים השונים.

מישקעים על הצד הסילארי מקו העטרה לליבוס מראים על רמת הניקיון ואיכות הדם. לדוגמא השפעות של סוכר, היסטמין וכ' באיזור המשקע.

יש כוחות מנוגדים על קו העטרה- מצד אחד שריר הספינקטר מושך אותו לבפנים לכיוון האישון כדי לכווץ אותו ולתת לו צורה מעגלית ומצד שני, השריר הרדיאלי נותן את צורת "הגלגלים" ומושך לאיזור הסילארי לכיוון החוצה. אם רק כוח אחד היה מושך לכיוון שלו- קו העטרה היה יחסית עגול.

אנומליות עגולות קשורות לספינקטר- השפעת אציטילכולין ומצד שני אנומליות חדות קשורות לשריר הרדיאלי ועם אדרנלין.

- קו עטרה בצורה של כוכב נקרא קו עטרה ספסטי- מעיד על IBS, מעי רגיז, רואים צורת עבודה של קו עטרה שמאופיין פעם פנימה, פעם החוצה- פעם אציטילכולין, פעם אדרנלין, פעם כיווץ פעם הרפיה. סוג ה-IBS, לא בהכרח יהיה קשור לסוג ורכיבי המזון אלא למערכת העצבים האוטונומית שאין סדירות בהפרשות שלה. אנשים שסטרס מאוד מחריף את הסימפטומים.

- קו עטרה משונן- מקרה קל יותר של קו ספסטי. מאפיין בעיות עיכול שתלויות התנהגות- אנשים שאוכלים מהר למשל. מערכת העצבים האוטונומית לא בחוסר חמור אלא יש חוסר איזון קל שמחורף בהתנהגות כמו אכילה מהירה, או בכמויות גדולות, כמובן חשיפה לסטרס גדול.

קו עטרה בלוני- קו עטרה נפוץ שכמעט תמיד יגיע עם מצבים של קו עטרה רחוק ביחס לאישון (סימפטטי בעודף), קשור לפתולוגיות של המעי הגס מריבוי שאריות במעי. או שהאדם אוכל יותר ממה שהוא מסוגל לפרק או שיש לו קושי לפרק חומרים מסויימים ולכן לא יצליח לעכל. מצבים כמו של אי סבילות ללקטוז שאי אפשר לספוג את הפרוקטוז והתוצאה היא שקו המעיים רחוק, תופס מקום בכלל הנפיחות- יופיעו גזים, כאבי בטן, נפיחויות וכ'.

קו עטרה מכווץ- מראה על ספאזם ביתר של המעיים, בחילות, הקאות, הפרעות תאבון. הוא בין המשונן לספסטי אבל נופל צמוד לקו עטרה. צריך לווסת את הכיווץ וההרפיה כדי לאפשר תנועה תקינה והפרשה תקינה של אנזימים ואכילה. הקוליק (כיווץ) גורם לכאבי בטן.

 

אנומליות עגולות

כמו שכתבנו למעלה, אנומליות זויתיות קשורות למערכת העצבים הסימפטטית, שמאוד ממוקדות על סקטור אחד כמו מחוג וקשורות לצד בו נוצרת הבעיה. השאלה איזו כוח גורם לאנומליה- בגלל משיכת יתר או חוסר משיכה. זויות חדות קשורות למשיכת יתר או לחוסר משיכה מהצד הסילארי של הסיבים הרדיאלים.

אנומליות מפושטות, רחבות יותר, קשורות לבעיות כיווץ- בעיות של הספינקטר מהצד השני. איזור מעי גס מציג מצבים כמו חסימת מעיים, עצירויות קשות. האנומליה יכולה להגיע עד לאישון בתוך האיזור הפפילרי מראה על חסימה וצורך במשלשלים חזקים.

מצב קל יותר הוא שיש משיכה שמפריעה ליצאות קלות- יש ספאזם וקשה לשחרר את השריר ולכן מגנזיום יכול להיות פתרון טוב. במצב של כיווץ יתר (ספאזם, טטנוס) יהיה איזור שלם בספינקטר שמושך את קו העטרה והספינקטר יחסית יוצר זויות כהות\ עגולות.

סיכום:

כך אנו עושים אבחנה מבדלת בין אנומליה זויתית שמושכת החוצה, חדה, שמראה על עודף במערכת סימפטטית בסקטור מסויים שהסיבים הרדיאלים משכו אותו, לעומת זוית חדה שנמשכץ פנימה- איזור רפוי של הסיבים הרדיאלים- חוסר או העדר פעילות סימפטטית באותו איזור- מראה על בעיות בזרימת דם ובעיית תפקוד איבר.

במצב פאראסימפטטי האנומליות יותר עגולות על איזורים רחבים יותר- הספינקטר חלש ותהיה אנומליה כלפי חוץ. אם האנומליה עגולה והיא נכנסת פנימה, יש משיכה של אציטילכולין- ספאזם חזק שמכווץ ולא עובר הרפיה.

 

מצבים של חוסר בקו עטרה (רואים רק את השריד שלו)

בעיניים המטוג'ניות כמות המלוטנין כל כך עבה שהיא מכסה את קו העטרה- מראה על בעיות של זרימת דם וסירקולציה (הגברה של הנטיה לעיניים אלו).

קו עטרה מכוסה- כשיש הפרשה של חומצות פסולת שנוטים לשקוע בקשתית. כשהכיסוי מתחיל בהאיזור הפפילרי ומכסה איזורים עד קו העטרה זה מראה על קשר לעיכול ושאריות של חומצה אוקסלית. כשקו העטרה מכוסה וגולש לאיזור הסילארי זה שאריות של חומצה פירובית.

 

צבע קו העטרה מראה על איכות זרימת הדם המרכזית- האיזור שצמוד לקו העטרה מבחוץ (הצד הסילארי) קשור לאיכות ונקיון הדם על פי הצבעים-

קו עטרה כתום מראה על בעיות ברמת הסוכר ומכוון לתפקוד איברי לבלב, כבד.

קו עטרה בצבע לבן מראה על היסטמין- דלקת, עננים מקו העטרה מראים על אלרגיות, דלקות מפרקים, יתר פעילות חיסונית.

קו עטרה צהוב מצביע על רמת סינון הכליות, כמות מנרלים ואיכות משק הנוזלים בגוף.

קו עטרה חום מכוון אותנו לכבד ופתולוגיות ססטמיות כמו כאבי ראש, בעיות עור, אקזמות וכ'.

 

עומק קו עטרה- תגובת המערכת הסימפטטית לסיגנל

קו עטרה דק ועדין מראה על בעיית הסתגלות של מערכת זרימת הדם לעצבוב הסימפטטי. מראה על בניית כלי דם חלשים יותר, התרחבויות והרפיה פחות טובים, רמת החוזק שלהם נמוכה. קו העטרה הוא כלי דם שהתנוון והוא מראה על פתלוגיות של ויסות זרימת הדם. קשוי בלהחזיק את לחץ הדם. בעיה בזרימת דם מרכזית אך יכולה להיות גם במערכת הדם הפריפריאלית. כשהיא מחזיקה דם פחות טוב יהיו הפרעות בזרימת הדם, לדוגמא אנשים שמקבלים מכה חיצונית קלה ויש להם שטפי דם.

קו עטרה עבה- לפעמים נראה גודש בכלי הדם, הגמישות של כלי הדם יורדת. המבנה הוא קשיח יותר והעמידות שלהם טובה יותר. יתכן ויופיעו בצקות כי חזקת הדם דרך הורידים פחות טובה.

קו עטרה כפול- הפרעות של עצבוב יתר סימפטטי. מקרים מאוד סימפטומטיים כמו חרדות קיצוניות, דופק מהיר וספאזם והרפיה מהירים לסירוגין.

קו עטרה מקוטע- כשקו העטרה פתוח במקום מסויים ויש סקטור שקו עטרה חסר, מראה על בעיות עצבוב וסירקולציה. קשור בדרך כלל לאנומליות סימפטטיות- יש עצבוב יתר ואז ירידה. קו עטרה חסר נפוץ בהתערבות כירורגית, אחרי ניתוח, צלקות, שיתוקים שהאיזור נצרב ולא מקבל עצבוב.

 

סימנים בקשתית (על הסטרומה-בשר)

הסימנים מתחלקים לשני סוגים- 

א. סימנים של חסר חסר- העדר רקמת סטרומה, חורים ולקונות.

ב. סימנים של עודף- הצטברות משקעים על גבי הסטרומה, נמצאים ושוקעים על האפיתל כדוגמת פסורה\ סיקוזה.

* סימנים של עודף, שהם על גבי הסטרומה נוטים להשתנות מהר יותר והם בוודאי הולכים ומצטברים עם השנים מאשר סימנים שבתוך הבשר כמו חורים ולקונות שהם נקבעים יותר בתקופת הבגרות\ ילדות.

הסימנים העיקריים שנראה הם בעיקר לקונות- שיש חשיבות למימדיות שלה, כמה היא גדולה\ רחבה ולעומק שלה כאשר נכנסים עם הבשר. להיווצרות הלקונה יש מספר שלבים.

שלב ראשון- נראה סימנים של הצטברות, בעיקר סימנים לבנים כמו עננים לבנים או כמו סימני טבעת פנינים לימפתית שמעידה על מצב אורטי יחסי של זיהום או תגובה של מערכת החיסון עם הרבה היסטמין, עודף הפרשות, ליחה, ריר וכ', בשלב השני- המשמעות של תהליך הדלקת לאורך זמן ושאין החלמה יש פגיעה ברקמה- האיבר כבר נפגע ויש מחיר לדלקת. נתחיל לראות סימנים ראשונים של היפרדות סיבים (שנפתחים ושהופכים לדללים יותר באותו איזור, אך אין טבעת ממוקדת). בשלב השלישי- התהליך הוא כבר יותר כרוני, שבו רמת תפקוד האיבור או יכולת ההתחדשות שלו נפגעת והמשמעות היא שיש ירידה בתוצרת של האיבר. לדוגמא האיבר מפריש\ מייצר פחות, מסנן פחות טוב וכבר נראה לקונה עם שוליים מוגדרים שהמשמעות שלהם מבחינת הגוף שנעצר רמת תיקון האיבר והוא יצא מנקודת שיווי משקל עם רמת נזק גבוה. בשלב זה יש סימנים מפושטים ויכלו ויהיו יותר קטנים ומתוחמים (ספציפיים). בשלב הרביעי- הפתלוגיה היא כבר בלתי הפיכה, האיבר לומד לתפקד עם הבעיה, הלקונה קטנה יותר ועמוקה יותר בעומק הסטרומה ומתוחמת לגמרי  (נראית כסגורה). הסביבה החיצונית מאתגרת את האיברים שצריכים להתאים את עצמם לתנאים המשתנים.

צריך לראות את רמת הסיבים כדי להעריך כמה אנרגיה צריך להשקיע באותו איבר.

"סימן גדול משמעות קטנה, סימן קטן משמעות גדולה". סימן גדול מראה על הפרדת סיבים על פני שטח גדול אך כל עוד היא לא מוגדרת הנזק אינו חמור כמו חור קטן וסגור עם דפנות מעובים, מוגדרים שהולכים ומצטמצמים.

ישנם מספר סוגי לקונות:

לקונת מדוזה- בנויה מסיבים דלילים והתחלת תיחום, מעיין שלב מעבר, מתחילים לראות פתולוגיה קבועה באיבר.

לקונת פרפר- אופיינית לתפוקת איברים (בעיקר הורמונליים), יכולת הפרשה או סינון כמו לאיברי כבד, כליות, לב ריאות. נפוצה אצל אנשים שמעשנים שנראה לקונת פרפר.

לקונת עלה- אופיינית וספיציפית לאיברים הורמונליים, כשיש את החור היא מראה על בעיה בהפרשת הורמון לאיבר.

לקונת חלב דבש- היא לקונה לא ספיציפית, מקבץ של כמה לקונות ביחד עם קירות משותפים, כשיש לחץ קבוע ונגרם נזק לרקמה, מראה על בעיה ברקמות חיבור של האיבר (לא בהפרשה) כמו ריאות, גב, צוואר וכ'.

קריפט- גביש, חורים קטנים מאוד ומוגדרים מאוד עם תיחום שחור, מראה על עומק וכבר רואים את האפיתל מתחת לסטרומה מה שבדרך כלל מעיד לנו על ניוונים ויותר השפעה סימפטטית.

* כשיש סיבים לבנים בתוך הלקונה זה מאפיין תהליך דלקתי באיזור האיבר, הרס ונזקים מתמשים עם לניוון עם דלקת כמו מצבי קורהן או הדבקויות ואפשר לראות סימנים משני צדי קו העטרה.

* תמיד לקונה שיוצאת מקו עטרה תשב על כניסה פנימה והפרעה בזרימת דם מרכזית, בעיית סירקולציה לאיבר וזאת הסיבה להיווצר לקונה שיותר קשורה למערכת הסימפטטית (ששולטת בזרימת הדם).

לקונות מנותקות מקו העטרה, מראות על בעיה פריפריאלית, בעיה ברקמות חיבור ולא קשורה לדם, כמו בעיה אנזימטית או טראומה, חוסר של נוטריינטים והזנה לאיבר ולא דרך הדם. בעיות של מנוחה- בניה של איבר, רמת התחדשות, ממוקדמת לאיבר ולא קשורה לדם- מעיד על קשר למערכת הפאראסימפטטית שבה האיבר נבנה מחדש. כמו למשל בעיות ברך- אין קשר לזרימת הדם אלא לבניה מחדש.

 

טבעות מתח- קיפולי קשתית

טבעות מתח הן לא סימן סקטוריאלי אלא סימן היקפי. מסתכלים איך הקשתית מביאה לידי ביטוי את השפעות מערכת העצבים האוטונומית על הגוף- כיווץ והרפיה.

אם קו עטרה מושק חזק והספינקטר מושך חזק נוצרים איזורים ללא פגמנטים.

בגלל כיווץ יתר פאראסימפטטי הגוף לא עושה טוב מעברים מדריכות לרוגע- חרדה, סטרס ממושך. יש הרפיה של הספינקטר ופתאום כיווץ. אישון גדול גדול ומיד קטן- מעבר אינטנסיבי מספר פעמים ובעוצמה.

טבעת מתח באיזורים חסרי פגמנט מראים על משהו שמעייף את הגוף.

טבעות מתח יופיעו במצבי במאניה דיפרסיה, תנודיות לפי רמת השינויים, מסביר למה בעיניים לארבאטטיניק יהיה נפוץ. קשור לרמת החוסן של הרקמה מול המעברים החדים.

ישנן טבעות מתח נורמליות, כהות יותר שהן עם פגמנט. זה קיפול נורמלי של הקשתית.

כך מבדילים בין טבעת מתח פתולוגית שהיא בהירה יותר מהקשתית שחסר בה הפגמנט.

 

סימנים בקשתית בעודף

בדרך כלל הסימנים העודפים קשורים ליצירת משקעים והם מגיעים מאוחר יותר. המאפיין העיקרי הוא שהם מסתירים את הסיבים מתחתיו.

פסורה- היא הצטברות פסולת בניגוד לכל מיני סימני פסולת מפושטים, היא מגיעה דרך הדם (נוזל הלשכה) חוצה את הסטרומה ושוקעת על גבי האפיתל.

פסורה ספיצית יור לרקמה, לאיזור מסויים- מראה על פסולת, זיהום, סינון לא תקין, מערכת עצבים שבהם יש או הצטברות שהגוף לא מצליח לפנות או זהומים כרוניים (תלוי באיברים בהן הפסורה מופיעה). איברי סינון כמו כבד, טחול, כליות, מעיים- קשורות יותר להצטברות פסולת על רקע סינון\ פינוי לא תקין כמו אבנים בכליה, פסולת בכבד וכ'. לעומת שלפוחית שתן, גרון ולוע יטו יותר לזיהומים של חיידק אופורטוניסט (שקיים בפלורה ומחכה לחולשה כדי לשגשג). ככה שזה או סינון לא תקין או צמחיה מוגברת. אם זה חוזר המוח מסמן.

לרוב נצבור פסורות עם החיים. רוב הפסורות הן עגולות עם שוליים מוגדרים.

פסורה עם שיוליים לא מוגדרים, נקראת גם פסורת עכביש- מראה על חוסר היזון הורמנלי. פסורה שהרגליים שלה הולכות לכל מקום.

 

סיבי טרנסברס (סימנים חוצים\ רוחביים)

גם קו העטרה הוא סיב רוחבי (סיב עבה ובולט).

ישנן כמה אפשרויות-

אפשרות אחת שהסיב מחובר ללימבוס ומנותק מקו העטרה.

אפשרות שנייה שהסיב מחובר ללימבוס אבל מנותק מקו העטרה.

אפשרות שלישית ונדירה שהסיב חופשי ולא קשור\ מחובר לא עם קו העטרה ולא עם הלימבוס.

כל המערכת מתכווצת ומתרחבת על הזמן והסיבים יכולים להתנתק, הסיבים אורים לדעת להתרחב\ להיסגר עם הקשתית.

מה גורם לנתק הזה?

הסיב קשור עם מערכת העצבים האוטונומית של האיבר.

במצב הראשון- כשיש הפרעה בעצבוב האוטונומי לאיבר (מצבים כירורגים) שבהם נוצר בעית קשר. תהיה בעיה בהעברה ובקשר העצבי. הפרעות באותו איבר. נפוץ עין בילארית עם סיב כזה על הלבלב- בעיה פונקציונלית על הלבלב. האיבר מתפקד אבל יש בעיה בויסות שלו, הוא לא מגיב טוב לסיטואציה ואין הומיאוסטזיס, יהיו נפילות סוכר, בעיות בזרימת דם כמו מחלת רנו וכ'.

במצב השני- כשהסיב מחובר ללימבוס אבל מנותק מקו העטרה, יש נטיה של האיבר לקבל אוטונומיה משלו. אין בעיה בעצבוב אלא שגשוג יתר של האיבר. הוא משנה את התפקיד שלו בצורה אוטונומית- שינויים באיבר עצמו. הפרשות יתר, שגשוג יתר של תאים, מאיין נטיות לגידולים שפירים, מיומות, היפרפלאזיה של רקמת האיבר.

גן במצב השלישי, שהסיב מרחף ולא מחובר לשום קטע מראה על נטיה לגדילה באיבר אוטונומי, האיבר מפריש או גדל בלי קשר למערכת האוטונומית, יהיו הרבה קשרים לבעיות עור.

 

סיב רפלקס

אוסף של כמה סיבים שמתחברים ויוצרים סיב בולט ועבה. נוצר מעודף גירוי באיזור מסויים ובדרך כלל מופיע מקו העטרה חוצה לאיבר. נפוץ במקומות בהם יש שרירי שלד או שרירים חלקים.

הסיב נראה כמו גזע של עץ. המשפמעות היא ספאזם, כיווץ יתר ולא מאורגן באותו מקום. אם יהיה בקנה נשימה תהיה אסטמה, אן באיזור הרחם יהיו כאבי מחזור.

 

חריצים

חריצים הם בעצם מרווח בין הסיבים. ישנן שלושה סוגי חרצים.

א. רדיאן סולריס מיינור- קרני שמש קטנות, יוצאים מטבעת הספיגה. מראים על דיסביוזה (חוסר איזון) בפלורת המעי, טפילים, חיידקים, עודף שאריות, גדילת חיידקים פתוגנית והפרעות עיכול.

ב. רדיאן סולריס מייג'ור- קרני שמש גדולים, חריצים שמתחילים בטבעת ספיגה וחוצים מהאיזור הפפילרי אל האיזור הסילארי- פתולוגיה של מערכת העיכול או על המערכת הפאראסימפטטית של האיבר כמו כאבי ראש. משקעים של פסולת, הפרעות עיכול או שנראה לקונות וחוסר הספקה של חומר.

ג. ספוק- קו שמתחיל (יושב מעט בכניסה פנימה) מקו העטרה לכיוון האיבר והוא נקרא גם חישור. הסימנים האלו נוצרים בזמני כיווץ והרפיה מידיים שגורמים ליצירת מרווח בין סיבי הקשתית- יופיע בכל סוגי העיניים.

אם יש מרווח לא משנה כמות המלנין. החריץ נראה שחור ומכוון לעצבוב יתר סימפטטי.

ספוק מראה על פתולוגיה שקשורה לעצבוב סימפטטי או לזרימת דם- סירקולציה לאיבר. מגרנות על בסיס זרימת דם לויה נראה ספוק כלפי מעלה עם טבעת היפוקסיה. כאבי ראש נפוצים לעיכול- חומצת פסולת שעולה למעלה, אם יהיו לקונות באיזור למעלה נדע שיש חוסר בנוטריינטים.

* סימנים אלו נותנים כיוון איך לטפל ולדעת מה מקור הבעיה. האם הכאב ראש או על רקע ביות בזרימת דם או מרקע עיכולי- מחפשים לפי קו העטרה והסימנים.

 

חומצות פסולת

פחות סקטוריאליות אלא מראות באופן כללי בעיות מטבוליות. כיווני תזונה לקשתית ספציפית, בעיות ההזנה של אותו מטופל.

ישנן 3 סוגי חומצות פסולת שמופיעות על הקשתית- נוטות לשקוע על איזור מסויים אבל לא על איברים- מוח, איזור תחתון, אולי לפי רבעים.

נזכיר, שמקור הזנת הקשתית מהגוף הסילארי. מגיע דם מסונן, נוזל הלשכה (דם בלי תאים אדומים- פלזמה), מגיע מהאישון ומזין את הקשתית. רואים משקיעים על גבי הקשתית. חומצות פסולת זה סימן של עודף. יוצר סימן ששוקע על גבי הקשתית. יש מאפיינים משותפים בצורת השקיע. האם זה באיזור פפילרי או שקיעה מעבר- לאיזור הסילארי.

1. חומצה אוקסלית- מקור עיכולי ומטבולי (כאן לא תתאים תזונת ROW FOOD).

החומצה האוקסלית נחשבת לחומצה חזקה ולכן היא מוסרת את הפרוטונים שלה למערכת העיכול, נחשבת ללוכדת מתכות או יונים דו ערכיים- יוצרת אבנים. יוצרת מלח שמונע ספיגה ומעבר להפחתת PH. מזונות מכילים חומצב אורסלית הם שוקולד\ תה, עגבניות, חצילים, סלק, קישואים, בטטות, תרד, מנגולד, ברוקולי, פטרוזיליה, טחונה, סובין, חיטה, שקדים ותת שדה. יש מסלול מטבולי חשוב של יצירת אוסלט- מסלול בכבד- אנדוגני, סינטזה של גליצין. חסר של ויטמין B6 גורם לעיכוב הפיכת חומצה גליאוסקלית לגלצין בכבד ומפרקת לחומצה אוקסלית שיכולה ליצירת אבני כליה ובמצב חמור עלול להוביל לנפרוקלצינוזיס- אי ספיקה סופית של הכליות.

חומצה אוקסלית במעיים מול חומצה אוקסלית בדם:

מצבי עיכול- צריכה עודפת של אוקסלטים בתזונה ומהעיכול עובר לדם.

מצבים פנימיים- יש חסר של B6 או בעיות כבד שגורמות להצטברות אוסלט בדם.

מצב של בעיית ספיגת שומנים או יתר חומצה אוקסלית במעיים שיוצאים לדם.

כיש ריבוי אוקסלט במעיים יש מצבים פתולוגיים של ספיגת מינרליים כמו של אבץ, נחושת, סידן וברזל. שינוי PH במעי שגורם לפגיעת אנזימי לבלב שצריכים לעבוד בסביבה חומצית בעיקר עמילאזות בסיסיים של הלבלב (עמילנים וסוכרים). PH חומצי מדי מאט הפרשת הורמון מעכב אינסולין ועלול ליצור היפוגליקמיה- אנשים אוכלים משהו שלא מתאים להם וחייבים אחרי זה משהו מתוק.

מצב ביניים- פתולוגיות בעיכול שגורמות לחומצה אוקסלית לעלות בדם. בעית ספיגת שומנים במעי (שלשולים כרוניים) עלולים לגרום לאי וסקולריה אנטרית עקב קישור יונים לחומצת השומן וספיגת אוקסלטים.

במצב תקין, צריכת אוקסלט תקשר למזון והם יצאו מהגוף במלח שלא נספג. כשיש בעיות ספיגה או שצורכים יותר מדי- במקום להיות מופרש בצואה עלול להיספג לדם מצב שגורם לעליית החומצה אוקסלית בדם.

חומצה אוקסלית בעיכול היא בתוך האיזור הפפילרי. כשהחומצה מהאיזור הפפילרי יוצא לאיזור הסילארי המצב נקרא אוקסולזאיס- בדרך כלל יכסה את קו העטרה ובצורה ממושכת יביא למצב של אוקסולריה בשתן. יכולים להיווצר אבני כליה, הסתיידות של הנפרון, יכול להגרם גם מעודף ויטמיןC, כשיש שאריות בתהליכים מטבוליים, מצבי כרוניים יגיעו מחוסר באנזימי כבד- בעיות מפרקים, שלד, מעיים, תת פעילות אנזימי לבלב, ביות תסיסה והפרעות ספיגה.

כשיש הטרונומיה חומה בעין מתוך האיזור הפפילרי שמסתיר סיבים הוא חום יותר במרכז ומשם הוא נשפך מקו העטרה החוצה לאיזור הסילארי.

נרצה להוריד ירקות טריים- כאבי בטן, נמליץ לאכול יותר מבושל כי בבישול החומצה אוקסלית מתנתקת ויוצאת למים, יוצרת מלחים אחרים. אפשר להגביר ניקוי מעיים עם קלציום קרבונט.

 

חומצה פירובית

הקשר לפירוק סוכר. כששורפים פחמנים קשורים, מוציאים אותם מחומצנים לגמרי- תהליך בערה פשוט. מקבלים אנרגיה ריאקטיבית שנקראת ATP.

כשיש תוצר פירוק סוכר לא שלם זהו תהליך אנאירובי, כשאין חמצן ואין בערה שלמה של הגלוגוז. מקבלים תרכובת אורגנית שמקבלת אלקטרונים נוספים= חמצן. הגלוקוז מתחמצן או נשף. בהעידר חמצן השריפה לא יעילה ונתקעים עם חומצה שפוגעת בנו. כשהתליך לא מושלם יש עודפי ATP ומצד שני רמות גבוהות של גלוקוז וצריך למהול בנוזלים.

שאריות פרוביות כשהתא לא מצליח לאגור את הסוכר הוא מוציא אותם לדם. עודפי אנרגיה אבל גם עודפי גלוקוז- מצב ביניים.

הצטברות של חומצה פירובית היא נזק למערכת העצבים. הפרעות בלב כמו הפרעות קצת, קפיצת שרירים, ירידה בסיבולת (נשימה אנאירובית ותשאר חומצה לקטית). החומצה נתפסת על המיאלין וגורם להפרעה בקצב. במוח זה יגרום לאימפולסיביות (ילדים שצורכים הרבה סוכר הם בהיפראקטיביות) ויש בעיות ריכוז. יתכנו עייפות, כאבי ראש ופתלוגיות עצב שריר ממערכת העצבים. בכבד נוכל לראות כבד שומני (יגיע בדרך כלל עם טבעת ליפמית), ויטמין B1 מאוד חשוב ליצור מיאלין. לאנשים עם כאבים נוירופתים שמקור הוא עצב שיוצר קצר.

חומצה פירובית מראה על צריכה מוגברת והצטברת מוגברת של משק הגלוקוז- או לחזק לבלב או לווסת רמת קורטיזול. במוח זה יראה כאימפולסיביות, חרדות, סירטונין נמוך וכאבי ראש.

חומצה פירובית תהיה על גבי קו העטרה בצבע צהוב- כתום (יותר זוהר, זרחני) ולא נוטה לחום- יכול להופיע על כל הקשתית או במוח- סימן מובהק לחסר סרטונין.

חומצה פירובית מצטברת על קו העטרה מבחוץ. אפשר להבהיר את הכתום לזוהר לצהוב מט.

 

חומצה אורית

חומצת שתן, שארים אמיניים מחומצות אמינו הקשורות לחנקן. דרך אחת להפריש את החומצה היא דרך השתן. המקור השני לחנקן הם חומצות גרעין- שמקורם ב-DNA (זרעים, אפונה, כבד, ביצים, עור), חומצות גרעין יחידות בסיס מסויימות.

פורינים ופירי מדינים- DNA בנוי מלולאות ATCUG אב מזון שאנו מייצרים בכמויות אסטרונומיים.

הפרימדינים מופרשים כאוראה בשתן. פורינים בחלק מבעלי חיים נכנסים למסלול מיוחד לפורינים והפירוק לא רק דרך האוראה אלא עוברים תהליכי חמצון שהופכים לחומצות שתן- מתמוסס בדם (קשר מימן) וחומצות שתן לא כל כך ממיסה בדם ונוטה ליצור התגבשויות.

המקור בתזונה הוא DNA מבחוץ, נמצא איפה שיש הרבה תאים, כל תא מכיל את החומר הגנטי- פירות ים, בשר בקר, איברים פנימיים (כבד, כליות, מוח), שמרים, קטניות (שעועית, אפונה), פרחים- תרד, כרובית, פטריות, אספרגוס, אלכוהול ובמיוחד בירה.

סוג המזון קובע כמה תאים יהיו בנפח. נרצה הרבה פורינים בתהליך החלמה, כוויות גדולות. בכמות גדולה הוא נוטה ליצור גבישים- ככל שהריכוז יותר גבוה והטמפרטורה נמוכה עם סירקולציה ירודה יש נטייה להתגבשות.

המקור העיקרי הוא מבחוץ. קשר ישיר בין צריכה בתזונה לבין חומצות השתן. אצל גברים נפוץ יותר, יכול לגרום לגאוט ולכאבי פרקים ודלקות.

יש למתן צריכת פורינים במזון, דבר שני נרצה לפנות ולהגביר את מעגל האוראה- לשאוב יותר פורינים למעגל הזה ומעודדים אותו דרך ויטמין B2, נחושת (ברזל מוריד את פעילות מעגל האוראה).

אצל גברים זה נובע בעיקר מיתר פעילות של הכבד ונדיר מאוד אצל נשים שאצלם המקור הוא יותר כלייתי.

DA HUANG מגביר הפרשה כלייתית, יש סוג של מחלה ראומטית שהמקור שלה הוא עיכולי.

בעין לימפתית נראה שרשרת פנינים שמתחילה להתחבר עם קונסטיטוציה של URIC ACID, יתכן ונראה גם בבילארי ובהמטוג'ני ונראה את זה כטבעת מתח עבה, לבנה חסרת פגמנט.

האיזור שהמצב יבלוט ביותר הוא בעיקר איזור הלימפה, איזור פנימי מהלימבוס.

 

אבחון על ידי טבעות פריפריאליות

הצורה והמיקום שלהם יכול להסביר ממה נובעת הבעיה.

נקודות לבנות- טבעת פנינים באיזורים מסויימים, לפעמים לא מגדיר קונסטיטוציה (הדירוג'נואיד) אלא שגשוג יתר באיזור שנמצא באיזור שעה 6, אנשים עם נטיה לבצקות בקרסוליים. בשעה 2 יהיה מצב של אסטמה עם חרחורים וצפצופי נשימה.

מצב של החמרת טבעת פנינים היא שהטבעות נכנסות פנימה לכיוון האיזור הפפילרי- החמרה של הבעיה. מצב של תהליך דלקתי יותר מפושט שמערב את איזור הלימפה.

טבעת פנינים צהובות כתומות מראות על החמרה מכיוון סירקולציה, גודש, סינון כליות ומינרלים. מערכת הלימפה מנקזת פחות טוב ויש התנפחויות של הרגליים.

החמרה נוספת שפגמנט הטבעות בצבע חום ומראה על הצטברות פסולת, זיהומים כרוניים מפושטים.

 

טבעות כולסטרול

* תחת הקטגוריה של עין ליפמית.

1. טבעת כולסטרול אפורה ומבריקה- מראה על דיסליפדמיה, חוסר איזון של שומנים בדם, רמת טריגליצרידים גבוהה.

2. טבעת עבה שקופה- טבעת נתרן\ מינרלים, מראה על בעיות של ויסות לחץ דם.

3. טבעת סידן- טבעת לבנה מט. שהסידן הוא רוב המשקע- נטיה לאוסטאופרוזיס, בעיות תירואיד והסידן לא נמצא במקום שלו אלא שוקע בדם.

 

טבעת ארקוס-סינילוס

קשת סינילית, משקע שמופיע בעיקר בין שעות 11-13, החלק העליון של הקשתית. צריך לעשות בדיקת תפקודי מוח. נראה ירידה במצבי רוח, ירידה קוגנטיבית. נתן משפרי סירקולציה כמו ג'ינקו בילובה, רוזמרין, בקופה, וינקה מיינור, DAN SHEN.

 

טבעת הורמונים

טבעת דקה ועבה מסביב לקשתית, מראה על חוסר איזון הורמונלי, יותר קשר לחוסר איזון בהורמוני מין. היא מאוד ספציפית ודקה בהיקף. יתכן ונראה גם לקונות עלה, סימני פסורות בלי גבולות מוגדרים, נקודות בנוזל הלשכה על האישון וטבעת הורמונים.

הטבעת נפוצה במצבים של שחלות פוליציסטיות.

 

טבעות עור

היפרשות של סיבים בקשתית שמשמעותה הוא פינוי פסולת והתחדשות או הזנה של העור. מצבים של אקנה, דרמטיטיס, סבוראה, נטיות לאלרגיות- ביטוי סימפטטי שנותן כיוון. נפוץ שטבעות העור יהיו עם פסורות או לקונות של חוסר איזון הורמונלי.

צריך לוסת רמת אנדוגן או להוריד תגובת היסטמין.

 

טבעות היפוקסיה

כשאנו רואים טבעת היפוקסיה אנחנו צריכים להבין מה גרם לה ולחפש סימנים נוספים בקשתית.

היא טבעת מעבר ללימבוס וכבר נמצאת על הסקלרה- חמצן נמוך- אנמיה, לחץ דם נמוך, יכולת קשירת חמצן נמוכה, שחלוף חומרים בעייתי בריאות.

נראה כניסה פנימה בקו העטרה בלב וסימנים על איזור הריאות כמו סיבים דלילים, לקונות מדוזה\ פרפר. גם טבעת קיבה אפורה יכולה להעיד שיש חוסר ברזל שגורם להיפוקסיה.

 

טבעת סוכר

טבעת כהה. מופיעה רק אצל המטוג'נים. היא חצי על הלימבוס וחצי על הקשתית. היא אופיינית לחולי סכרת מסוג 2.

 

טבעת וילסון- מחלת קייזר פליישר

מחלה שבה נחושת מצטברת בגוף ויכולה להגיע למוח ואז הטבעת הזו מופיעה.