טבעת ספיגה

אחרי שראינו מה גודל האישון ומה מרחק קו העטרה ממנו, אנו מסתכלים על האיזור הפנימי ביותר- צמוד לגבולות האישון מבפנים. הטבעת הפנימית ביותר נקראת טבעת ספיגה והיא נקראת גם "גבול האישון הפנימי".

טבעת הספיגה היא יחסית קשה לזיהוי ותוחמת את האישון מבפנים.

שכבת הרטינה היא השכבה הפנימית ביותר, השכבה הסנסורית עד עצב הראיה. הרטינה ממשיכה ומתקדמת ומגיעה לגבול הפנימי של האישון וזה מה שאנחנו בעצם רואים בשכבה הראשונה (שייכת לרקמת עצב).

* ישנן אפילו אסקולות שמאבחנות רק דרך טבעת זו.

טבעת הספיגה אמורה להימצא בכל עין בהיקף האישון כולו למעט המצבים הבאים: ילודים עד גיל 5-6 שהטבעת כמעט ואינה קיימת, אצל אנשים עם מערכת חיסונית ירודה, אחרי מחלות קשות וזקנה. אם בגיל מבוגר הטבעת עדיין נמצאת היא מעידה על כוח חיות גבוה.

בטבעת הספיגה לא מסתכלים על סקטור ספציפי אלא באופן שלם. היא נותנת לנו את הנטייה האופיינת לכל בן אדם בפן המטבולי וביטויי המחלה של המטופל.

אפשר לראות 4 סוגים של טבעות ספיגה:

א. טבעת ספיגה בהיפרטרופיה- טבעת ספיגה עבה, מקושרת לנטיה של עודף תגובתיות בניה ביתר ואגירת פסולת- יופיעו הפרעות של עודף הפרשה, אקנה, גודש, סינוסיתיס, דלקות אוזניים, הצטברויות פסולת, סוכר גבוה, חומצה אורית גבוהה, כבד שומני, מערך מטובליזי פגוע ובעיה במנגוני סילוק (כבד, מעיים, כליות). מקובל בדרך כלל לתת מנגן (נמצא הרבה בכבד בקר\עגל), סלניום- מגבירי פירוק פסולת ומפרקים רדיקלים, משתתפים בתהליכים אנזימטים של העברת אלקטרונים שגורמים לחימצון ועושים קישורים בגוף והמטרה להגביר ניקוי של הגוף.

ב. טבעת ספיגה באוליגוטרופיה- טבעת הבנויה לחצאים (בחלק מהטבעת היא עבה וחלק מהטבעת דק). בדרך כלל משוייך לטבעת זו פתלוגיות של זרימת דם וסטרס. רואים אותה הרבה אצל ילדים עם חרדות, הרטבות לילה, בעיות פסיכומוטרויות עם טיקים, נעלית לסתות ונרצה לתת מנגן וקובלט (שיש בביצים ובגבינות) שמזרזים בניה של תאי דם אדומים ומשפיעים על חלוקת התאים. יתכן ויופיעו גם מחלות כמו רנו ושאר בעיות זרימת דם והרפיית כלי דם כמו מגרנות.

ג. טבעת ספיגה בהיפוטרופיה- כשעובי הטבעת דק מאוד עד שקשה לשים לב אליו, מופיע יחד עם פתולוגיות של מערכת חיסונית. מערכת חיסון חלשה, תת תגובתיות, פתולוגיות של נשימה ומעיים (שכבת TAI YIN), זיהומים, חולשה, חרחורים, נזלת כשהמקור מהעיכול. יהיו שלשולים, נפיחות בטנית אחרי אוכל, עייפות, אלרגיות למזון ונרצה לתת נחושת (שיש בדגים, כבד ואגוזים) ואבץ.

ד. טעבת ספיגה בא-טרופיה- כשאין טבעת ספיגה. מופיעה בעין של זקנים או בילדים שעוד לא התפתחה אצלם כל מערכת העצבים. מגיע יחד עם פתולוגיות כרוניות של בעיות מטבוליזים רציניות כמו דיכאון, בעיות הורמונים, עייפות כרונית (מצב של רמת ניוון\ הדלדלות של רקמה), היעדר אנרגיה וכאן נותנים זהב, כסף ונחושת. היא נחשבת לנטיה החמורה ביותר.

* הצורה של טבעת הספיגה יכולה להשתנות והיא לא קבועה, המעבר בין נטיות לא חייבת להיות לינארית ויכולה להגיע ממצב למצב.

 

הסיבה שהיא נקראת טבעת ספיגה היא לא רק בגלל הצורה שלה אלא גם הצבע שלה:

א. טבעת ספיגה שחורה קשורה למצבים ניוונים- אחרי ניתוחים, פוליפים, סרטני קיבה, הליקטובקטור כרוני שמשגשג.

ב. טבעת ספיגה אדומה תראה על גסטריטיס, דלקות בקיבה, נפוצה אצל אלכוהליסטים, אנשים שצורכים הרבה קפאין עם סיגריות, ייגרם על ידי אוכל חריף. יתכן ויופיעו תחושת צרבת וטכיקרדיה- דופק מהיר.

ג. טבעת ספיגה חומה מראה על קושי בספיגת חלבון ושינויים ב-PH של הקיבה.

ד. טבעת ספיגה אפורה- אפור מתחיל להראות על ניווניות, יש תת הפרשה, חוסר בפפסין, חוסר באנזימי עיכול, פתולוגיות B12, כשיש תת ספיגה יהיה הרס\ הצטלקות.

* שינויים בטבעת ספיגה- מראה על הפרעות בצורת הבניה התקינה של רקמות עצב, יתכנו הפרעות נפשיות על בסיס מבני במוח ויראו סימנים כמו דיכאון מג'ורי.

 

האישון

האישון הוא חור הנקבע על ידי שריר הספינקטר. הצורה התקינה, כמו בכל שריר טבעתי היא עיגול מושלם שהוא בצבע שחור במרכז העין עם נטיה מדיאלית (סטיה קלה לכיוון האף) כדי לעזור לאור להיכנס.

יש עדשה נקייה (שיוצרת חדר חושך כדי למנוע הבזקים\ החזרי אור. היא צריכה להיות נקייה אחרת לא רואים כלום.

יתכן שינוי צבע או שינוי צורה (דהפורמוציה):

צבע- הצבע שאמור להיות הוא צבע שחור ושקוף. זה לא שצבע האישון באמת משתנה (הוא חור), הצבע שייך לעדשה שנמצאת מתחת ומה שאנחנו רואים הם כל מיני משקעים שיתכן שנוספו.

צבע ירקרק- מראות על בעיית סירקולציה וזרימת דם ביצור נוזל הלשכה וגורם ליצירת משקעים- לחץ דם גבוה או לא יציב.

אפשרות יותר מאוחרת היא הצבע הלבן- קטרקט מלא- יראה על נטיה לסחרחורות.

העדשה היא אפיתל שמאבד מהגמישות ואז שמים משקפיים- אין יכולת לעשות אקומודציה. עדשה מתקשה וקשה לראות מקרוב.

פתלוגיה נוספת היא עכירות של העדשה- מאבדת מהשקיפות שלה בגלל משקעים ולכן האור לא עובר- משמע שאי אפשר לראות בה. יכול להיווצר מסיבות שונות (תזונתיות), סוכרים וחלבונים שנקשרים ותהיה הפרעה לראיה מרחוק.

* מניעת קטרקט-

חומרים שהוכחו כיעילים למניעת קטרקט הם ויטמין E, לוטאין (נוגד חימצון גבוה בעין) וזקסניטין (נמצא בירקות צהובים וכתומים), Q10 הראה תוצאות טובות במחקר על חיות מעבדה, גם חוסר ויטמין C ונוגדי חימצון עלול לגרום לעכירות של העדשה.

לחולים מסויימים שלא מצליחים להכניס את הלקטוז והגלוקוז לתהליך גליקוליזה יהיו רמות גבוהות של גלקטוז שלא מתפרק ויווצר קטרקט וצריך להמליץ להם להמנע מצריכת חלב.

* בקטרקט כשמאירים עם הפנס יש ריצוד של האור- העדשה לא מחזירה אור כמו שצריך.

נקודות על האישון (בלבד ולא שאר העין) מראות בדרך כלל משקעים חלבוניים ומינרלים בתוך נוזל הלשכה, מאפיין סימן אקוטי אחרי לידה, הריונות, גדילה, כשמפסיק המחזור וכשיש חוסר איזון הורמונלי (בעיקר של מערכת המין).

 

* חוסר שיוון בין הגדלים של האישון- מראה על הפרעות במערכת העצבים האוטונומית, אחד המאפיינים לזעזוע מוח. יתכן וימצא אצל אנשים עם רמות סטרס מאוד גבוהות, פגיעה בהולכה עצבית, מצבי חרדות, דלקות של עצבים וכ'. המערכת צריכה להיות מאוזנת (סקאלה של מ. סימפטטית ופאראסימפטטית).

 

שינוי צורת האישון (דהפורמציה)

כשגבולות האישון אינן עגולות.

השריר הטבעתי (הספינקטר) אמור לשמור על האישון כעיגול מושלם.

צורת האישון מושפעת ממערכת העצבים האוטונומית באותו איזור, הספינקטר אמור לשמור על האישון עגול אבל מאיזו סיבה יש כוח שמושך את העיגול ותתכן ותיווצר צורה של השטחה או של אליפסה.

סוג 1- השטחות של האישון- כשיש איזור ישר\ שטוח כלפי מעלה זה מראה על סימן של תת פעילות לכיוון של המוח- אין התנגדות למשיכה של הספינקטר ויראו סימני דיכאון. אם יש השטחה כלפי מטה תהיה חולשת גפיים, נימולים, בעיות גודש והצטברויות.

סוג 2- היא צורת אישון אליפטי, אליפסה כלפי מעלה זה סימן של שבץ שמתקרב או לאחרי שבץ, יתכן מסוג ההמורגי כשיש לחץ גדול על כלי הדם שגורם לבקיעה או חסימה של כלי דם (סוג אסיכמי). אליפסה כלפי מטה יראה על גודש בפלג גוף תחתון ורגליים כמו בצקות, דליות (כלי דם)- האדרנלין מושך את האישון ומפר איזון.

 

הקדמה למערכת העיכול

מבחינת הקשתית מערכת העיכול נמצאת באיזור הפפילרי (האיזור בין האישון לקו העטרה), מושפע ישירות מהמערכת הפאראסימפטטית ומהקולטנים המוסקרינים שנמצאים על המעיים ועל הספינקטר.

צורת האיזור הפפילרי נקבעת על ידי הספינקטר. מראה את צורת עבודת המעיים ואת פעילות המערכת הפאראסימפטטית.

צינור העיכול הוא צינור חיצוני, שלאחר הבליעה הנשלטת שלנו אנו מוסרים את האוכל למערכת לא נשלטת (עוברת משרירים משורטטים לשרירים חלקים) שקשורים אך ורק למערכת העצבים האוטונומית שאין לנו עליהם שליטה.

המערכת הפאראסימפטטית שולטת בכמות ההפרשות שבצינור ובתנועתיות הצינור.

בהפרשות יש שני סוגים- הפרשות אקזוריניות- חיצוניות למערכת העיכול כמו מרה, אנזימי עיכול שהמקור שלהם מדופן המעי הדק וכ' ויש הפרשות אנדוקריניות למערכת הדם (בדרך כלל קשורות להורמונים).

אחרי הושט האוכל מגיע לקיבה שמתחלקת לשלושה חלקים: הקרדיה (החלק שקרוב ללב), אנטרום (חלל הקיבה) והפילורוס (היציאה- שם בדרך כלל מתיישב לו ההליקטובקטור פילורי). הקיבה מפרישה מיצי קיבה וביקרבונט כדי לסתור חומצה, אנזימים והורמונים (למשל גסטרין).

כאשר ההשפעה העיקרית של הקיבה היא חומציות ה-PH שבו יש הפרשה ופירוק של פפסין וליפאזות לפרק שומנים. האוכל מתקדם לתריסריון (החלק הראשון במעי הדק האורך תריסר אצבעות) שם האוכל עובר פירוק מאסיבי מדפן המעי כשיש צינור שאוסף את הפרשות אנזימי הלבלב והמרה לתריסריון שתפקידים לפרק לאבני יסוד, חומצות גרעין, שומן, אמינו וגליצרול לחדי סוכר. המרה מכילה מים, מלחי מרה, כולסרול וחומרים מתחלבים שמטרתם לשבור את השומן. המים והמרה דוחקים את השומן למעלה ולליפאזות צריך להיות גישה.

הפחמימות נספגות בתחילת המעי הדק כשחומצות האמינו והשומן נספגות בהמשך עם יתרון הגדלת שטח הפנים של המעי שאורכו יכול להגיע לכ-5 מטר. בסוף המעי הדק יספגו בעיקר ויטמנים ומלחי מרה ששם הספיגה היא די מינורית ביחס לתחילת המעי. משם מתחילה להיווצר הצואה (למצק אותה), יש שאיבה של נוזלים וחיידקים (סיבים ושאריות של חיידקים).

במעי הגס יש נוכחות מוגברת של חיידקים (רוב החיידקים בגוף נמצאים במעי הגס) וככל שמתקדמים במעי הגס יכולת השרידה של החיידקים יורדת (נגמר להם האוכל) לכן החיידקים ששורדים שם הם חיידקים יחסית חזקים והם יהיו בדרך כלל מסוג גראם מינוס (E-COLI מסתגל).

מקור החיידקים של האדם מגיע בדרך כלל מאיזור צוואר הרחם בלידה וכל ההיחשפות לחיידקים שעוזרת למנוע מחלות וזיהומים העתיד בנוסף למה שאוכלים.

במעי הגס העולה יש ספיגת נוזלים- מים ומינרלים, בתחילת המעי הרוחבי יש תסיסה של סיבים- החיידקים יכולים לשבור תאית לגלוקוז ומנצלים את התאית למקור אנרגיה והמעי היורד- פירוד של שאריות שומן וחלבונים לא מעוכלים שניתן להריח בצואה.

 

טבעות קיבה ומעיים

איזור העיכול הוא האיזור הפפילרי- מאיזור טבעת הספיגה (מהאישון) עד לקו העטרה.

טבעת קיבה מאופיינת בסיבים קצרים, ישרים וצפופים שמתחילים מטעבת הספיגה בעוד שטבעת מעיים מאופיינת בסיבים מאורכים, דלילים ומפותלים שמסתיימים בקו העטרה (יכולים להיות המשך לטבעת קיבה או להתחיל גם הם ישר מטבעת ספיגה).

שיניים\ חריצים שנכנסים מהאישון לטבעת הקיבה והמעיים (לאיזור הפפילרי) נקראים רדיאן סולריס מיינור או קרני שמש קטנות, סימן עם תיעוד עתיק באירידיאולגויה שמשמעותו דיסביוזה- חוסר איזון או הפרעה בפלורת המעיים, סימן שישנם טפילים, גדילת יתר של חיידקים מסויימים ונטייה לזיהומים חוזרים, שחיידקים מסויימים נהנים על חשבון יצור אחר, יתכן וסימן לסלמונלה, שיגלה, קנדידה E-COLI וכ', יכול להיגרם מנטילה של אנטביוטיקה שהורסת את כל הפלורת המעי ויכולים לגדול חיידקים לא טובים שיכולים אפילו לגרום לנמק במעי ומה שמציל זה השתלת צואה.

לצבע של טבעת הקיבה יש משמעות אבחונית פתלוגית- נוכל לאבחן צרבות על רקע יתר\חוסר בחומציות, עצירויות, יובש, מעי רגיז וכ'

אם צבע טבעת הקיבה הוא לבן: מראה על היסטמין (עושה עוררות וגורם לדלקת), הפרשת יתר של חומציות. הפרשות של גסטרין שמופרש מהקיבה, הפרשת CCK שמופרש מהתריסריון ותאי ECL כיס היסטמין. יש חשש בהפרשות אלו לדלקות וכיבים בקיבה ובתריסריון, הרקמה תהיה רגישה וכל התכולה של הקיבה נשפכת למעיים. יכול להיגרם כיב פפטי- כשלפפסין אין מה לפרק והוא פשוט אוכל את דופק הקיבה עד שנוצר חור. אם הפפסין מופרש על קיבה ריקה, כמו אחרי שתיית אלכוהול האנזים יוצא והוא צריך מצע, סובסטראקט לפרק אותו ואם אין לו הוא מעכל חיבורים עצמיים. כדאי להימנע מאוכל שמפרש כמו קפאין, מטוגן, חריף, עישון וצריך לתת משהו לעכל כמו חלבון רזה, חזה עוף, דגים, ביצים. צריך להיזהר במצב של עודף חומציות שהיא לא תעלה מעלה לקיבה הושט כי הושט לא בנויה ל-PH של הקיבה.

טבעת בצבע האדום תרמוז על גסטריטיס- מצב של דלקת ויש לאבחן אם יש קיב או לא.

אם הטבעת בצבע שחור זה מראה על משהו כרוני, ניווני, כיבים פפטיים ונזק כרוני לקיבה.

טבעת קיבה אפורה מראה על תת פעילות, תת חומציות וקושי בעיכול של חלבונים, נטיה לזיהומים במזון, לריפלוקס אחרי אוכל- החלבונים שמגיעים פחות מוכנים לפירוק ומשוחרר מעכב התרוקנות (GIP) והכל עומד. יהיו צרבות של אחרי אוכל וצריך לוסת בין ארוחות, להפריד מזונות. לתת חלבון קל לעיכול עם ירקות ולא לערבב עמילנים וחלבונים יחד. אפשר להגביר חומציות כמו עם מעט קפה עם הל אחרי אוכל.

עיניים המטוג'ניות באופן כללי נוטות להיפו חומציות (היפוכלורידיה) וצריכים להוסיף יותר חריף לאוכל, במקרים נדירים נראה טבעת בהירה וזה מקרה של היפר מובהק. צריך להוסיף יותר טיבול ולהעלות חומציות.

טבעת קיבה חומה או כתומה מראים על תהליכי פירוק (בעיקר של שומנים) של טבעת המעיים ולמצב הספיגה. חום קשור לבעיות הפרשה ולפסולת שמקורן בכבד עד כדי אפילו זיהום או כמו אי הפרשת מיצי מרה, תהיה צואה צפה, דביקה עם ריח חזק ורע.

טבעת בצבע כתום מראה על פירוק לא תקין של גלוקוז- מכוון אותנו לאיבר הלבלב האקזוקריני והפרשת האינסולין לתוך המעי.

חום- כתום מרמז על צינור משותף למרה וללבלב שנפגשים בספינקטר על שם אודי, צריך להגביר אנזימי עיכול ולתת צמחים כולורטים כדי למנוע אבנים.

​

קו עטרה

קו העטרה הוא מבנה תלת מימדי- יש לו עומק, היקף, הוא מתרומם מעל הקשתית ורואים שהוא בולט ממנה.

א. הצד הפפילרי של גבול קו העטרה (מקו העטרה לכיוון האישון)- תוחם את איזור הקיבה, מעיים והעיכול.

ב. צד סילארי- האספקט שמקו העטרה לקו הלימבוס, מראה על איכות זרימת הדם המרכזית וחריגות (אנומליות) בבמנה קו העטרה מראות על רמת עצבוב אוטונומי לפי שינוי בצורה שלו.

לצורת קו העטרה צריך להתייחס ב-2 אופנים:

- הצורה הנורמלית- אחידה שמראה על תיחום של המעיים. קו עטרה צריך להיות באותו גודל כל הזמן- "שינון עקבי". המבנה הכללי של קו העטרה ומגדיר לנו את צורה המעי.

- הצורה הא-נורמלית- חריגות בעקביות קו העטרה כמו בליטה או חריצים באיזורים מסויימים מראה לנו על חריגה באיזור סקטוריאלי.

* צורת קו העטרה מסבירה את רמת העצבוב לאיברים השונים.

מישקעים על הצד הסילארי מקו העטרה לליבוס מראים על רמת הניקיון ואיכות הדם. לדוגמא השפעות של סוכר, היסטמין וכ' באיזור המשקע.

יש כוחות מנוגדים על קו העטרה- מצד אחד שריר הספינקטר מושך אותו לבפנים לכיוון האישון כדי לכווץ אותו ולתת לו צורה מעגלית ומצד שני, השריר הרדיאלי נותן את צורת "הגלגלים" ומושך לאיזור הסילארי לכיוון החוצה. אם רק כוח אחד היה מושך לכיוון שלו- קו העטרה היה יחסית עגול.

אנומליות עגולות קשורות לספינקטר- השפעת אציטילכולין ומצד שני אנומליות חדות קשורות לשריר הרדיאלי ועם אדרנלין.

- קו עטרה בצורה של כוכב נקרא קו עטרה ספסטי- מעיד על IBS, מעי רגיז, רואים צורת עבודה של קו עטרה שמאופיין פעם פנימה, פעם החוצה- פעם אציטילכולין, פעם אדרנלין, פעם כיווץ פעם הרפיה. סוג ה-IBS, לא בהכרח יהיה קשור לסוג ורכיבי המזון אלא למערכת העצבים האוטונומית שאין סדירות בהפרשות שלה. אנשים שסטרס מאוד מחריף את הסימפטומים.

- קו עטרה משונן- מקרה קל יותר של קו ספסטי. מאפיין בעיות עיכול שתלויות התנהגות- אנשים שאוכלים מהר למשל. מערכת העצבים האוטונומית לא בחוסר חמור אלא יש חוסר איזון קל שמחורף בהתנהגות כמו אכילה מהירה, או בכמויות גדולות, כמובן חשיפה לסטרס גדול.

קו עטרה בלוני- קו עטרה נפוץ שכמעט תמיד יגיע עם מצבים של קו עטרה רחוק ביחס לאישון (סימפטטי בעודף), קשור לפתולוגיות של המעי הגס מריבוי שאריות במעי. או שהאדם אוכל יותר ממה שהוא מסוגל לפרק או שיש לו קושי לפרק חומרים מסויימים ולכן לא יצליח לעכל. מצבים כמו של אי סבילות ללקטוז שאי אפשר לספוג את הפרוקטוז והתוצאה היא שקו המעיים רחוק, תופס מקום בכלל הנפיחות- יופיעו גזים, כאבי בטן, נפיחויות וכ'.

קו עטרה מכווץ- מראה על ספאזם ביתר של המעיים, בחילות, הקאות, הפרעות תאבון. הוא בין המשונן לספסטי אבל נופל צמוד לקו עטרה. צריך לווסת את הכיווץ וההרפיה כדי לאפשר תנועה תקינה והפרשה תקינה של אנזימים ואכילה. הקוליק (כיווץ) גורם לכאבי בטן.

 

אנומליות עגולות

כמו שכתבנו למעלה, אנומליות זויתיות קשורות למערכת העצבים הסימפטטית, שמאוד ממוקדות על סקטור אחד כמו מחוג וקשורות לצד בו נוצרת הבעיה. השאלה איזו כוח גורם לאנומליה- בגלל משיכת יתר או חוסר משיכה. זויות חדות קשורות למשיכת יתר או לחוסר משיכה מהצד הסילארי של הסיבים הרדיאלים.

אנומליות מפושטות, רחבות יותר, קשורות לבעיות כיווץ- בעיות של הספינקטר מהצד השני. איזור מעי גס מציג מצבים כמו חסימת מעיים, עצירויות קשות. האנומליה יכולה להגיע עד לאישון בתוך האיזור הפפילרי מראה על חסימה וצורך במשלשלים חזקים.

מצב קל יותר הוא שיש משיכה שמפריעה ליצאות קלות- יש ספאזם וקשה לשחרר את השריר ולכן מגנזיום יכול להיות פתרון טוב. במצב של כיווץ יתר (ספאזם, טטנוס) יהיה איזור שלם בספינקטר שמושך את קו העטרה והספינקטר יחסית יוצר זויות כהות\ עגולות.

סיכום:

כך אנו עושים אבחנה מבדלת בין אנומליה זויתית שמושכת החוצה, חדה, שמראה על עודף במערכת סימפטטית בסקטור מסויים שהסיבים הרדיאלים משכו אותו, לעומת זוית חדה שנמשכץ פנימה- איזור רפוי של הסיבים הרדיאלים- חוסר או העדר פעילות סימפטטית באותו איזור- מראה על בעיות בזרימת דם ובעיית תפקוד איבר.

במצב פאראסימפטטי האנומליות יותר עגולות על איזורים רחבים יותר- הספינקטר חלש ותהיה אנומליה כלפי חוץ. אם האנומליה עגולה והיא נכנסת פנימה, יש משיכה של אציטילכולין- ספאזם חזק שמכווץ ולא עובר הרפיה.

 

מצבים של חוסר בקו עטרה (רואים רק את השריד שלו)

בעיניים המטוג'ניות כמות המלוטנין כל כך עבה שהיא מכסה את קו העטרה- מראה על בעיות של זרימת דם וסירקולציה (הגברה של הנטיה לעיניים אלו).

קו עטרה מכוסה- כשיש הפרשה של חומצות פסולת שנוטים לשקוע בקשתית. כשהכיסוי מתחיל בהאיזור הפפילרי ומכסה איזורים עד קו העטרה זה מראה על קשר לעיכול ושאריות של חומצה אוקסלית. כשקו העטרה מכוסה וגולש לאיזור הסילארי זה שאריות של חומצה פירובית.

 

צבע קו העטרה מראה על איכות זרימת הדם המרכזית- האיזור שצמוד לקו העטרה מבחוץ (הצד הסילארי) קשור לאיכות ונקיון הדם על פי הצבעים-

קו עטרה כתום מראה על בעיות ברמת הסוכר ומכוון לתפקוד איברי לבלב, כבד.

קו עטרה בצבע לבן מראה על היסטמין- דלקת, עננים מקו העטרה מראים על אלרגיות, דלקות מפרקים, יתר פעילות חיסונית.

קו עטרה צהוב מצביע על רמת סינון הכליות, כמות מנרלים ואיכות משק הנוזלים בגוף.

קו עטרה חום מכוון אותנו לכבד ופתולוגיות ססטמיות כמו כאבי ראש, בעיות עור, אקזמות וכ'.

 

עומק קו עטרה- תגובת המערכת הסימפטטית לסיגנל

קו עטרה דק ועדין מראה על בעיית הסתגלות של מערכת זרימת הדם לעצבוב הסימפטטי. מראה על בניית כלי דם חלשים יותר, התרחבויות והרפיה פחות טובים, רמת החוזק שלהם נמוכה. קו העטרה הוא כלי דם שהתנוון והוא מראה על פתלוגיות של ויסות זרימת הדם. קשוי בלהחזיק את לחץ הדם. בעיה בזרימת דם מרכזית אך יכולה להיות גם במערכת הדם הפריפריאלית. כשהיא מחזיקה דם פחות טוב יהיו הפרעות בזרימת הדם, לדוגמא אנשים שמקבלים מכה חיצונית קלה ויש להם שטפי דם.

קו עטרה עבה- לפעמים נראה גודש בכלי הדם, הגמישות של כלי הדם יורדת. המבנה הוא קשיח יותר והעמידות שלהם טובה יותר. יתכן ויופיעו בצקות כי חזקת הדם דרך הורידים פחות טובה.

קו עטרה כפול- הפרעות של עצבוב יתר סימפטטי. מקרים מאוד סימפטומטיים כמו חרדות קיצוניות, דופק מהיר וספאזם והרפיה מהירים לסירוגין.

קו עטרה מקוטע- כשקו העטרה פתוח במקום מסויים ויש סקטור שקו עטרה חסר, מראה על בעיות עצבוב וסירקולציה. קשור בדרך כלל לאנומליות סימפטטיות- יש עצבוב יתר ואז ירידה. קו עטרה חסר נפוץ בהתערבות כירורגית, אחרי ניתוח, צלקות, שיתוקים שהאיזור נצרב ולא מקבל עצבוב.

 

סימנים בקשתית (על הסטרומה-בשר)

הסימנים מתחלקים לשני סוגים- 

א. סימנים של חסר חסר- העדר רקמת סטרומה, חורים ולקונות.

ב. סימנים של עודף- הצטברות משקעים על גבי הסטרומה, נמצאים ושוקעים על האפיתל כדוגמת פסורה\ סיקוזה.

* סימנים של עודף, שהם על גבי הסטרומה נוטים להשתנות מהר יותר והם בוודאי הולכים ומצטברים עם השנים מאשר סימנים שבתוך הבשר כמו חורים ולקונות שהם נקבעים יותר בתקופת הבגרות\ ילדות.

הסימנים העיקריים שנראה הם בעיקר לקונות- שיש חשיבות למימדיות שלה, כמה היא גדולה\ רחבה ולעומק שלה כאשר נכנסים עם הבשר. להיווצרות הלקונה יש מספר שלבים.

שלב ראשון- נראה סימנים של הצטברות, בעיקר סימנים לבנים כמו עננים לבנים או כמו סימני טבעת פנינים לימפתית שמעידה על מצב אורטי יחסי של זיהום או תגובה של מערכת החיסון עם הרבה היסטמין, עודף הפרשות, ליחה, ריר וכ', בשלב השני- המשמעות של תהליך הדלקת לאורך זמן ושאין החלמה יש פגיעה ברקמה- האיבר כבר נפגע ויש מחיר לדלקת. נתחיל לראות סימנים ראשונים של היפרדות סיבים (שנפתחים ושהופכים לדללים יותר באותו איזור, אך אין טבעת ממוקדת). בשלב השלישי- התהליך הוא כבר יותר כרוני, שבו רמת תפקוד האיבור או יכולת ההתחדשות שלו נפגעת והמשמעות היא שיש ירידה בתוצרת של האיבר. לדוגמא האיבר מפריש\ מייצר פחות, מסנן פחות טוב וכבר נראה לקונה עם שוליים מוגדרים שהמשמעות שלהם מבחינת הגוף שנעצר רמת תיקון האיבר והוא יצא מנקודת שיווי משקל עם רמת נזק גבוה. בשלב זה יש סימנים מפושטים ויכלו ויהיו יותר קטנים ומתוחמים (ספציפיים). בשלב הרביעי- הפתלוגיה היא כבר בלתי הפיכה, האיבר לומד לתפקד עם הבעיה, הלקונה קטנה יותר ועמוקה יותר בעומק הסטרומה ומתוחמת לגמרי  (נראית כסגורה). הסביבה החיצונית מאתגרת את האיברים שצריכים להתאים את עצמם לתנאים המשתנים.

צריך לראות את רמת הסיבים כדי להעריך כמה אנרגיה צריך להשקיע באותו איבר.

"סימן גדול משמעות קטנה, סימן קטן משמעות גדולה". סימן גדול מראה על הפרדת סיבים על פני שטח גדול אך כל עוד היא לא מוגדרת הנזק אינו חמור כמו חור קטן וסגור עם דפנות מעובים, מוגדרים שהולכים ומצטמצמים.

ישנם מספר סוגי לקונות:

לקונת מדוזה- בנויה מסיבים דלילים והתחלת תיחום, מעיין שלב מעבר, מתחילים לראות פתולוגיה קבועה באיבר.

לקונת פרפר- אופיינית לתפוקת איברים (בעיקר הורמונליים), יכולת הפרשה או סינון כמו לאיברי כבד, כליות, לב ריאות. נפוצה אצל אנשים שמעשנים שנראה לקונת פרפר.

לקונת עלה- אופיינית וספיציפית לאיברים הורמונליים, כשיש את החור היא מראה על בעיה בהפרשת הורמון לאיבר.

לקונת חלב דבש- היא לקונה לא ספיציפית, מקבץ של כמה לקונות ביחד עם קירות משותפים, כשיש לחץ קבוע ונגרם נזק לרקמה, מראה על בעיה ברקמות חיבור של האיבר (לא בהפרשה) כמו ריאות, גב, צוואר וכ'.

קריפט- גביש, חורים קטנים מאוד ומוגדרים מאוד עם תיחום שחור, מראה על עומק וכבר רואים את האפיתל מתחת לסטרומה מה שבדרך כלל מעיד לנו על ניוונים ויותר השפעה סימפטטית.

* כשיש סיבים לבנים בתוך הלקונה זה מאפיין תהליך דלקתי באיזור האיבר, הרס ונזקים מתמשים עם לניוון עם דלקת כמו מצבי קורהן או הדבקויות ואפשר לראות סימנים משני צדי קו העטרה.

* תמיד לקונה שיוצאת מקו עטרה תשב על כניסה פנימה והפרעה בזרימת דם מרכזית, בעיית סירקולציה לאיבר וזאת הסיבה להיווצר לקונה שיותר קשורה למערכת הסימפטטית (ששולטת בזרימת הדם).

לקונות מנותקות מקו העטרה, מראות על בעיה פריפריאלית, בעיה ברקמות חיבור ולא קשורה לדם, כמו בעיה אנזימטית או טראומה, חוסר של נוטריינטים והזנה לאיבר ולא דרך הדם. בעיות של מנוחה- בניה של איבר, רמת התחדשות, ממוקדמת לאיבר ולא קשורה לדם- מעיד על קשר למערכת הפאראסימפטטית שבה האיבר נבנה מחדש. כמו למשל בעיות ברך- אין קשר לזרימת הדם אלא לבניה מחדש.

 

טבעות מתח- קיפולי קשתית

טבעות מתח הן לא סימן סקטוריאלי אלא סימן היקפי. מסתכלים איך הקשתית מביאה לידי ביטוי את השפעות מערכת העצבים האוטונומית על הגוף- כיווץ והרפיה.

אם קו עטרה מושק חזק והספינקטר מושך חזק נוצרים איזורים ללא פגמנטים.

בגלל כיווץ יתר פאראסימפטטי הגוף לא עושה טוב מעברים מדריכות לרוגע- חרדה, סטרס ממושך. יש הרפיה של הספינקטר ופתאום כיווץ. אישון גדול גדול ומיד קטן- מעבר אינטנסיבי מספר פעמים ובעוצמה.

טבעת מתח באיזורים חסרי פגמנט מראים על משהו שמעייף את הגוף.

טבעות מתח יופיעו במצבי במאניה דיפרסיה, תנודיות לפי רמת השינויים, מסביר למה בעיניים לארבאטטיניק יהיה נפוץ. קשור לרמת החוסן של הרקמה מול המעברים החדים.

ישנן טבעות מתח נורמליות, כהות יותר שהן עם פגמנט. זה קיפול נורמלי של הקשתית.

כך מבדילים בין טבעת מתח פתולוגית שהיא בהירה יותר מהקשתית שחסר בה הפגמנט.

 

סימנים בקשתית בעודף

בדרך כלל הסימנים העודפים קשורים ליצירת משקעים והם מגיעים מאוחר יותר. המאפיין העיקרי הוא שהם מסתירים את הסיבים מתחתיו.

פסורה- היא הצטברות פסולת בניגוד לכל מיני סימני פסולת מפושטים, היא מגיעה דרך הדם (נוזל הלשכה) חוצה את הסטרומה ושוקעת על גבי האפיתל.

פסורה ספיצית יור לרקמה, לאיזור מסויים- מראה על פסולת, זיהום, סינון לא תקין, מערכת עצבים שבהם יש או הצטברות שהגוף לא מצליח לפנות או זהומים כרוניים (תלוי באיברים בהן הפסורה מופיעה). איברי סינון כמו כבד, טחול, כליות, מעיים- קשורות יותר להצטברות פסולת על רקע סינון\ פינוי לא תקין כמו אבנים בכליה, פסולת בכבד וכ'. לעומת שלפוחית שתן, גרון ולוע יטו יותר לזיהומים של חיידק אופורטוניסט (שקיים בפלורה ומחכה לחולשה כדי לשגשג). ככה שזה או סינון לא תקין או צמחיה מוגברת. אם זה חוזר המוח מסמן.

לרוב נצבור פסורות עם החיים. רוב הפסורות הן עגולות עם שוליים מוגדרים.

פסורה עם שיוליים לא מוגדרים, נקראת גם פסורת עכביש- מראה על חוסר היזון הורמנלי. פסורה שהרגליים שלה הולכות לכל מקום.

 

סיבי טרנסברס (סימנים חוצים\ רוחביים)

גם קו העטרה הוא סיב רוחבי (סיב עבה ובולט).

ישנן כמה אפשרויות-

אפשרות אחת שהסיב מחובר ללימבוס ומנותק מקו העטרה.

אפשרות שנייה שהסיב מחובר ללימבוס אבל מנותק מקו העטרה.

אפשרות שלישית ונדירה שהסיב חופשי ולא קשור\ מחובר לא עם קו העטרה ולא עם הלימבוס.

כל המערכת מתכווצת ומתרחבת על הזמן והסיבים יכולים להתנתק, הסיבים אורים לדעת להתרחב\ להיסגר עם הקשתית.

מה גורם לנתק הזה?

הסיב קשור עם מערכת העצבים האוטונומית של האיבר.

במצב הראשון- כשיש הפרעה בעצבוב האוטונומי לאיבר (מצבים כירורגים) שבהם נוצר בעית קשר. תהיה בעיה בהעברה ובקשר העצבי. הפרעות באותו איבר. נפוץ עין בילארית עם סיב כזה על הלבלב- בעיה פונקציונלית על הלבלב. האיבר מתפקד אבל יש בעיה בויסות שלו, הוא לא מגיב טוב לסיטואציה ואין הומיאוסטזיס, יהיו נפילות סוכר, בעיות בזרימת דם כמו מחלת רנו וכ'.

במצב השני- כשהסיב מחובר ללימבוס אבל מנותק מקו העטרה, יש נטיה של האיבר לקבל אוטונומיה משלו. אין בעיה בעצבוב אלא שגשוג יתר של האיבר. הוא משנה את התפקיד שלו בצורה אוטונומית- שינויים באיבר עצמו. הפרשות יתר, שגשוג יתר של תאים, מאיין נטיות לגידולים שפירים, מיומות, היפרפלאזיה של רקמת האיבר.

גן במצב השלישי, שהסיב מרחף ולא מחובר לשום קטע מראה על נטיה לגדילה באיבר אוטונומי, האיבר מפריש או גדל בלי קשר למערכת האוטונומית, יהיו הרבה קשרים לבעיות עור.

 

סיב רפלקס

אוסף של כמה סיבים שמתחברים ויוצרים סיב בולט ועבה. נוצר מעודף גירוי באיזור מסויים ובדרך כלל מופיע מקו העטרה חוצה לאיבר. נפוץ במקומות בהם יש שרירי שלד או שרירים חלקים.

הסיב נראה כמו גזע של עץ. המשפמעות היא ספאזם, כיווץ יתר ולא מאורגן באותו מקום. אם יהיה בקנה נשימה תהיה אסטמה, אן באיזור הרחם יהיו כאבי מחזור.

 

חריצים

חריצים הם בעצם מרווח בין הסיבים. ישנן שלושה סוגי חרצים.

א. רדיאן סולריס מיינור- קרני שמש קטנות, יוצאים מטבעת הספיגה. מראים על דיסביוזה (חוסר איזון) בפלורת המעי, טפילים, חיידקים, עודף שאריות, גדילת חיידקים פתוגנית והפרעות עיכול.

ב. רדיאן סולריס מייג'ור- קרני שמש גדולים, חריצים שמתחילים בטבעת ספיגה וחוצים מהאיזור הפפילרי אל האיזור הסילארי- פתולוגיה של מערכת העיכול או על המערכת הפאראסימפטטית של האיבר כמו כאבי ראש. משקעים של פסולת, הפרעות עיכול או שנראה לקונות וחוסר הספקה של חומר.

ג. ספוק- קו שמתחיל (יושב מעט בכניסה פנימה) מקו העטרה לכיוון האיבר והוא נקרא גם חישור. הסימנים האלו נוצרים בזמני כיווץ והרפיה מידיים שגורמים ליצירת מרווח בין סיבי הקשתית- יופיע בכל סוגי העיניים.

אם יש מרווח לא משנה כמות המלנין. החריץ נראה שחור ומכוון לעצבוב יתר סימפטטי.

ספוק מראה על פתולוגיה שקשורה לעצבוב סימפטטי או לזרימת דם- סירקולציה לאיבר. מגרנות על בסיס זרימת דם לויה נראה ספוק כלפי מעלה עם טבעת היפוקסיה. כאבי ראש נפוצים לעיכול- חומצת פסולת שעולה למעלה, אם יהיו לקונות באיזור למעלה נדע שיש חוסר בנוטריינטים.

* סימנים אלו נותנים כיוון איך לטפל ולדעת מה מקור הבעיה. האם הכאב ראש או על רקע ביות בזרימת דם או מרקע עיכולי- מחפשים לפי קו העטרה והסימנים.

 

חומצות פסולת

פחות סקטוריאליות אלא מראות באופן כללי בעיות מטבוליות. כיווני תזונה לקשתית ספציפית, בעיות ההזנה של אותו מטופל.

ישנן 3 סוגי חומצות פסולת שמופיעות על הקשתית- נוטות לשקוע על איזור מסויים אבל לא על איברים- מוח, איזור תחתון, אולי לפי רבעים.

נזכיר, שמקור הזנת הקשתית מהגוף הסילארי. מגיע דם מסונן, נוזל הלשכה (דם בלי תאים אדומים- פלזמה), מגיע מהאישון ומזין את הקשתית. רואים משקיעים על גבי הקשתית. חומצות פסולת זה סימן של עודף. יוצר סימן ששוקע על גבי הקשתית. יש מאפיינים משותפים בצורת השקיע. האם זה באיזור פפילרי או שקיעה מעבר- לאיזור הסילארי.

1. חומצה אוקסלית- מקור עיכולי ומטבולי (כאן לא תתאים תזונת ROW FOOD).

החומצה האוקסלית נחשבת לחומצה חזקה ולכן היא מוסרת את הפרוטונים שלה למערכת העיכול, נחשבת ללוכדת מתכות או יונים דו ערכיים- יוצרת אבנים. יוצרת מלח שמונע ספיגה ומעבר להפחתת PH. מזונות מכילים חומצב אורסלית הם שוקולד\ תה, עגבניות, חצילים, סלק, קישואים, בטטות, תרד, מנגולד, ברוקולי, פטרוזיליה, טחונה, סובין, חיטה, שקדים ותת שדה. יש מסלול מטבולי חשוב של יצירת אוסלט- מסלול בכבד- אנדוגני, סינטזה של גליצין. חסר של ויטמין B6 גורם לעיכוב הפיכת חומצה גליאוסקלית לגלצין בכבד ומפרקת לחומצה אוקסלית שיכולה ליצירת אבני כליה ובמצב חמור עלול להוביל לנפרוקלצינוזיס- אי ספיקה סופית של הכליות.

חומצה אוקסלית במעיים מול חומצה אוקסלית בדם:

מצבי עיכול- צריכה עודפת של אוקסלטים בתזונה ומהעיכול עובר לדם.

מצבים פנימיים- יש חסר של B6 או בעיות כבד שגורמות להצטברות אוסלט בדם.

מצב של בעיית ספיגת שומנים או יתר חומצה אוקסלית במעיים שיוצאים לדם.

כיש ריבוי אוקסלט במעיים יש מצבים פתולוגיים של ספיגת מינרליים כמו של אבץ, נחושת, סידן וברזל. שינוי PH במעי שגורם לפגיעת אנזימי לבלב שצריכים לעבוד בסביבה חומצית בעיקר עמילאזות בסיסיים של הלבלב (עמילנים וסוכרים). PH חומצי מדי מאט הפרשת הורמון מעכב אינסולין ועלול ליצור היפוגליקמיה- אנשים אוכלים משהו שלא מתאים להם וחייבים אחרי זה משהו מתוק.

מצב ביניים- פתולוגיות בעיכול שגורמות לחומצה אוקסלית לעלות בדם. בעית ספיגת שומנים במעי (שלשולים כרוניים) עלולים לגרום לאי וסקולריה אנטרית עקב קישור יונים לחומצת השומן וספיגת אוקסלטים.

במצב תקין, צריכת אוקסלט תקשר למזון והם יצאו מהגוף במלח שלא נספג. כשיש בעיות ספיגה או שצורכים יותר מדי- במקום להיות מופרש בצואה עלול להיספג לדם מצב שגורם לעליית החומצה אוקסלית בדם.

חומצה אוקסלית בעיכול היא בתוך האיזור הפפילרי. כשהחומצה מהאיזור הפפילרי יוצא לאיזור הסילארי המצב נקרא אוקסולזאיס- בדרך כלל יכסה את קו העטרה ובצורה ממושכת יביא למצב של אוקסולריה בשתן. יכולים להיווצר אבני כליה, הסתיידות של הנפרון, יכול להגרם גם מעודף ויטמיןC, כשיש שאריות בתהליכים מטבוליים, מצבי כרוניים יגיעו מחוסר באנזימי כבד- בעיות מפרקים, שלד, מעיים, תת פעילות אנזימי לבלב, ביות תסיסה והפרעות ספיגה.

כשיש הטרונומיה חומה בעין מתוך האיזור הפפילרי שמסתיר סיבים הוא חום יותר במרכז ומשם הוא נשפך מקו העטרה החוצה לאיזור הסילארי.

נרצה להוריד ירקות טריים- כאבי בטן, נמליץ לאכול יותר מבושל כי בבישול החומצה אוקסלית מתנתקת ויוצאת למים, יוצרת מלחים אחרים. אפשר להגביר ניקוי מעיים עם קלציום קרבונט.

 

חומצה פירובית

הקשר לפירוק סוכר. כששורפים פחמנים קשורים, מוציאים אותם מחומצנים לגמרי- תהליך בערה פשוט. מקבלים אנרגיה ריאקטיבית שנקראת ATP.

כשיש תוצר פירוק סוכר לא שלם זהו תהליך אנאירובי, כשאין חמצן ואין בערה שלמה של הגלוגוז. מקבלים תרכובת אורגנית שמקבלת אלקטרונים נוספים= חמצן. הגלוקוז מתחמצן או נשף. בהעידר חמצן השריפה לא יעילה ונתקעים עם חומצה שפוגעת בנו. כשהתליך לא מושלם יש עודפי ATP ומצד שני רמות גבוהות של גלוקוז וצריך למהול בנוזלים.

שאריות פרוביות כשהתא לא מצליח לאגור את הסוכר הוא מוציא אותם לדם. עודפי אנרגיה אבל גם עודפי גלוקוז- מצב ביניים.

הצטברות של חומצה פירובית היא נזק למערכת העצבים. הפרעות בלב כמו הפרעות קצת, קפיצת שרירים, ירידה בסיבולת (נשימה אנאירובית ותשאר חומצה לקטית). החומצה נתפסת על המיאלין וגורם להפרעה בקצב. במוח זה יגרום לאימפולסיביות (ילדים שצורכים הרבה סוכר הם בהיפראקטיביות) ויש בעיות ריכוז. יתכנו עייפות, כאבי ראש ופתלוגיות עצב שריר ממערכת העצבים. בכבד נוכל לראות כבד שומני (יגיע בדרך כלל עם טבעת ליפמית), ויטמין B1 מאוד חשוב ליצור מיאלין. לאנשים עם כאבים נוירופתים שמקור הוא עצב שיוצר קצר.

חומצה פירובית מראה על צריכה מוגברת והצטברת מוגברת של משק הגלוקוז- או לחזק לבלב או לווסת רמת קורטיזול. במוח זה יראה כאימפולסיביות, חרדות, סירטונין נמוך וכאבי ראש.

חומצה פירובית תהיה על גבי קו העטרה בצבע צהוב- כתום (יותר זוהר, זרחני) ולא נוטה לחום- יכול להופיע על כל הקשתית או במוח- סימן מובהק לחסר סרטונין.

חומצה פירובית מצטברת על קו העטרה מבחוץ. אפשר להבהיר את הכתום לזוהר לצהוב מט.

 

חומצה אורית

חומצת שתן, שארים אמיניים מחומצות אמינו הקשורות לחנקן. דרך אחת להפריש את החומצה היא דרך השתן. המקור השני לחנקן הם חומצות גרעין- שמקורם ב-DNA (זרעים, אפונה, כבד, ביצים, עור), חומצות גרעין יחידות בסיס מסויימות.

פורינים ופירי מדינים- DNA בנוי מלולאות ATCUG אב מזון שאנו מייצרים בכמויות אסטרונומיים.

הפרימדינים מופרשים כאוראה בשתן. פורינים בחלק מבעלי חיים נכנסים למסלול מיוחד לפורינים והפירוק לא רק דרך האוראה אלא עוברים תהליכי חמצון שהופכים לחומצות שתן- מתמוסס בדם (קשר מימן) וחומצות שתן לא כל כך ממיסה בדם ונוטה ליצור התגבשויות.

המקור בתזונה הוא DNA מבחוץ, נמצא איפה שיש הרבה תאים, כל תא מכיל את החומר הגנטי- פירות ים, בשר בקר, איברים פנימיים (כבד, כליות, מוח), שמרים, קטניות (שעועית, אפונה), פרחים- תרד, כרובית, פטריות, אספרגוס, אלכוהול ובמיוחד בירה.

סוג המזון קובע כמה תאים יהיו בנפח. נרצה הרבה פורינים בתהליך החלמה, כוויות גדולות. בכמות גדולה הוא נוטה ליצור גבישים- ככל שהריכוז יותר גבוה והטמפרטורה נמוכה עם סירקולציה ירודה יש נטייה להתגבשות.

המקור העיקרי הוא מבחוץ. קשר ישיר בין צריכה בתזונה לבין חומצות השתן. אצל גברים נפוץ יותר, יכול לגרום לגאוט ולכאבי פרקים ודלקות.

יש למתן צריכת פורינים במזון, דבר שני נרצה לפנות ולהגביר את מעגל האוראה- לשאוב יותר פורינים למעגל הזה ומעודדים אותו דרך ויטמין B2, נחושת (ברזל מוריד את פעילות מעגל האוראה).

אצל גברים זה נובע בעיקר מיתר פעילות של הכבד ונדיר מאוד אצל נשים שאצלם המקור הוא יותר כלייתי.

DA HUANG מגביר הפרשה כלייתית, יש סוג של מחלה ראומטית שהמקור שלה הוא עיכולי.

בעין לימפתית נראה שרשרת פנינים שמתחילה להתחבר עם קונסטיטוציה של URIC ACID, יתכן ונראה גם בבילארי ובהמטוג'ני ונראה את זה כטבעת מתח עבה, לבנה חסרת פגמנט.

האיזור שהמצב יבלוט ביותר הוא בעיקר איזור הלימפה, איזור פנימי מהלימבוס.

 

אבחון על ידי טבעות פריפריאליות

הצורה והמיקום שלהם יכול להסביר ממה נובעת הבעיה.

נקודות לבנות- טבעת פנינים באיזורים מסויימים, לפעמים לא מגדיר קונסטיטוציה (הדירוג'נואיד) אלא שגשוג יתר באיזור שנמצא באיזור שעה 6, אנשים עם נטיה לבצקות בקרסוליים. בשעה 2 יהיה מצב של אסטמה עם חרחורים וצפצופי נשימה.

מצב של החמרת טבעת פנינים היא שהטבעות נכנסות פנימה לכיוון האיזור הפפילרי- החמרה של הבעיה. מצב של תהליך דלקתי יותר מפושט שמערב את איזור הלימפה.

טבעת פנינים צהובות כתומות מראות על החמרה מכיוון סירקולציה, גודש, סינון כליות ומינרלים. מערכת הלימפה מנקזת פחות טוב ויש התנפחויות של הרגליים.

החמרה נוספת שפגמנט הטבעות בצבע חום ומראה על הצטברות פסולת, זיהומים כרוניים מפושטים.

 

טבעות כולסטרול

* תחת הקטגוריה של עין ליפמית.

1. טבעת כולסטרול אפורה ומבריקה- מראה על דיסליפדמיה, חוסר איזון של שומנים בדם, רמת טריגליצרידים גבוהה.

2. טבעת עבה שקופה- טבעת נתרן\ מינרלים, מראה על בעיות של ויסות לחץ דם.

3. טבעת סידן- טבעת לבנה מט. שהסידן הוא רוב המשקע- נטיה לאוסטאופרוזיס, בעיות תירואיד והסידן לא נמצא במקום שלו אלא שוקע בדם.

 

טבעת ארקוס-סינילוס

קשת סינילית, משקע שמופיע בעיקר בין שעות 11-13, החלק העליון של הקשתית. צריך לעשות בדיקת תפקודי מוח. נראה ירידה במצבי רוח, ירידה קוגנטיבית. נתן משפרי סירקולציה כמו ג'ינקו בילובה, רוזמרין, בקופה, וינקה מיינור, DAN SHEN.

 

טבעת הורמונים

טבעת דקה ועבה מסביב לקשתית, מראה על חוסר איזון הורמונלי, יותר קשר לחוסר איזון בהורמוני מין. היא מאוד ספציפית ודקה בהיקף. יתכן ונראה גם לקונות עלה, סימני פסורות בלי גבולות מוגדרים, נקודות בנוזל הלשכה על האישון וטבעת הורמונים.

הטבעת נפוצה במצבים של שחלות פוליציסטיות.

 

טבעות עור

היפרשות של סיבים בקשתית שמשמעותה הוא פינוי פסולת והתחדשות או הזנה של העור. מצבים של אקנה, דרמטיטיס, סבוראה, נטיות לאלרגיות- ביטוי סימפטטי שנותן כיוון. נפוץ שטבעות העור יהיו עם פסורות או לקונות של חוסר איזון הורמונלי.

צריך לוסת רמת אנדוגן או להוריד תגובת היסטמין.

 

טבעות היפוקסיה

כשאנו רואים טבעת היפוקסיה אנחנו צריכים להבין מה גרם לה ולחפש סימנים נוספים בקשתית.

היא טבעת מעבר ללימבוס וכבר נמצאת על הסקלרה- חמצן נמוך- אנמיה, לחץ דם נמוך, יכולת קשירת חמצן נמוכה, שחלוף חומרים בעייתי בריאות.

נראה כניסה פנימה בקו העטרה בלב וסימנים על איזור הריאות כמו סיבים דלילים, לקונות מדוזה\ פרפר. גם טבעת קיבה אפורה יכולה להעיד שיש חוסר ברזל שגורם להיפוקסיה.

 

טבעת סוכר

טבעת כהה. מופיעה רק אצל המטוג'נים. היא חצי על הלימבוס וחצי על הקשתית. היא אופיינית לחולי סכרת מסוג 2.

 

טבעת וילסון- מחלת קייזר פליישר

מחלה שבה נחושת מצטברת בגוף ויכולה להגיע למוח ואז הטבעת הזו מופיעה.